נתחיל מהסוף: העולם הולך לכיוון של דיפ-טק. חלפו הימים שבהם העולם חיפש עוד תוכנה ארגונית מתוחכמת, או גירסה חדשה לאפליקציית ניהול זמן. העולם היום צריך פתרונות בנושאים הרבה יותר גדולים: אנר... המשך קריאה

נתחיל מהסוף: העולם הולך לכיוון של דיפ-טק. חלפו הימים שבהם העולם חיפש עוד תוכנה ארגונית מתוחכמת, או גירסה חדשה לאפליקציית ניהול זמן. העולם היום צריך פתרונות בנושאים הרבה יותר גדולים: אנרגיה נקייה; חקלאות טובה יותר; טיהור וניהול משאבי מים; ניצול החלל; רובוטיקה; מדיקל דיבייס למיניהם; פוד-טק; וכמובן תעשיות ביטחוניות מתקדמות. זו המציאות העתידית וצריך להבין אותה.

איך ישראל יכולה להתכונן? ראשית כל, מבחינה אקדמאית. אנחנו צריכים להכשיר הרבה יותר פיסיקאים, ביופיסיקאים, מהנדסי חשמל, וכמובן רופאים, אבל פחות מתכנתים ומתמטיקאים. העתיד הוא הנדסת חשמל, מכונות, ביוטכנולוגיה, רובוטיקה. הנדסת תוכנה זה העבר. שנית, ישראל יכולה וצריכה לעודד חברות ישראליות שיפעלו בסיסטמה הזאת. יש בישראל גורמים ממשלתיים שזה תפקידם (למשל רשות החדשנות). ושלישית, ישראל יכולה לנצל את המוניטין שלנו כסטארט-אפ ניישן, ואת העובדה שיש בארה"ב ממשל אוהד לנו, ולהציע לחברות אמריקאיות גדולות בתחומים הללו לפתוח כאן מרכז פיתוח. זה כשלעצמו יהפוך למוקד ידע ישראלי, ויעודד חברות נוספות לפתוח מרכזים נוספים. והנה יצרנו את הסיסטמה הנכונה.

לדוגמה: אילון מאסק מחזיק בהמוני חברות שעיקרן הוא דיפ-טק. לא רק ספייסאיקס המפורסמת וכמובן טסלה, אלא גם חברה שמתמחה בקדיחת מנהרות לפתרונות תחבורה, חברה שמתעסקת בהשתלת צ'יפ במוח האנושי, ועוד רבות. מאסק אוהד את ישראל ויש לו די והותר כסף פנוי. אם היה בישראל מישהו שהיה יכול לשכנע אותו לפתוח כאן מרכז פיתוח אחד או שניים, זה היה מאוד עוזר למדינת ישראל.

אני חושש ממצב שבו נמצא את עצמנו בעוד עשרים שנה מתכנתים את העולם של העבר, במקום לבנות את העתיד. אנחנו לא נרגיש בזה מייד, כי התעשיות הביטחוניות יכניסו לנו כסף. אבל לטווח הארוך זה יהיה אסון. צריך להתחיל לעבוד היום בשביל לבנות את המחר.