המטבע האיראני ממשיך להיחלש והגיע היום לשפל היסטורי חדש מול הדולר האמריקאי, על רקע אי הוודאות לקראת כניסתו הצפויה של דונלד טראמפ לבית הלבן והמתחים עם המערב בנוגע לתוכנית הגרעין של טהרן.
הריאל צנח היום ל-756,000 ריאל לדולר בשוק הלא רשמי, לעומת 741,500 ריאל ביום שישי, כך לפי האתר Bonbast.com המדווח על שערי חליפין. אתר bazar360.com דיווח שהדולר נמכר בכ-755,000 ריאל.
על רקע שיעור אינפלציה רשמי של כ-35%, איראנים המחפשים מקלט בטוח לחסכונותיהם רוכשים דולרים, מטבעות זרים אחרים, זהב או מטבעות קריפטו, מה שמצביע על אתגרים נוספים עבור הריאל.
שער הדולר ממשיך לעלות מול הריאל מאז נסחר בכ-690,000 ריאל בתחילת נובמבר, על רקע חששות שבינואר, לאחר כניסתו לתפקיד, טראמפ יחזיר את מדיניות "הלחץ המרבי" נגד איראן, יטיל סנקציות חמורות יותר ויעניק לישראל חופש פעולה לפגוע באתרי הגרעין של איראן.
המטבע האיראני נחלש שוב לאחר שמועצת הנגידים של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) העבירה החלטה שהציעה אירופה נגד טהרן – מה שהעלה את הסיכון לסנקציות חדשות – ולאחר נפילת משטרו של נשיא סוריה בשאר אל-אסד, שהיה בעל ברית ותיק של הרפובליקה האסלאמית.
הריאל האיראני איבד יותר מ-90% מערכו מאז הוחזרו הסנקציות ב-2018, אז הודיע טראמפ על פרישת ארצות הברית מהסכם הגרעין והחזרת הסנקציות הכלכליות על איראן.
12 לוחמים נפצעו מפגיעת רחפן נפץ של חזבאללה בצפון הארץ
מצב שניים מהחיילים שנפגעו בינוני ומצב היתר קל ● באיראן מאיימים כי גם תקיפה קצרה של ארה״ב תוביל ל-"גל תקיפות ארוך וכואב" נגד יעדים אמריקאיים ● חזבאללה הפיל בדרום לבנון כלי טיס מאויש מרחוק של הצבא באמצעות טיל קרקע–אוויר ● כוחות הצבא השמידו עמדות של חזבאללה באזור הר דב ● חיל הים השתלט על 21 כלי שיט שביקשו להפליג לעבר רצועת עזה
מיירטים שוגרו לעבר רחפן חשוד של חזבאללה ששוגר מלבנון לעבר צפון ישראל לפני זמן קצר, כך מוסר דובר צה"ל. לפי הצבא, תוצאות היירוט נמצאות בבדיקה. במהלך האירוע הופעלו אזעקות ביישובים משגב עם וכפר גלעדי.
בתוך כך, צה"ל פרסם אזהרות פינוי ל־15 כפרים נוספים בדרום לבנון לקראת תקיפות אוויריות.
איראן הזהירה כי כל תקיפה אמריקאית נגדה – גם אם תהיה מוגבלת – תוביל ל"גל תקיפות ארוך וכואב" נגד יעדים אמריקאיים באזור, כך צוטט בכיר במשמרות המהפכה בתקשורת הממלכתית.
מפקד זרוע האוויר והחלל של משמרות המהפכה, מג'יד מוסאווי, אמר לפי סוכנות מקומית "ראינו מה קרה לבסיסים האזוריים שלכם, ונראה את אותו הדבר קורה גם לספינות המלחמה שלכם".
הדברים נאמרו בתגובה לדיווח באתר אקסיוס שלפיו צבא ארצות הברית הכין תוכנית לגל תקיפות "קצר ועוצמתי" נגד איראן.
טילי יירוט שוגרו מוקדם יותר היום, בשלוש הזדמנויות שונות, לעבר רחפנים חשודים של חזבאללה שאותרו מעל אזורים בדרום לבנון שבהם פרוסים כוחות הצבא, כך מסר צה"ל.
הצבא מסר שמרבית "המטרות האוויריות החשודות" יורטו, ותוצאות יתר היירוטים בבדיקה.
המנהיג העליון החדש של איראן, מוג'תבא חמינאי, אמר, בהודעה כתובה שפורסמה היום, שפרק חדש עבור המפרץ ומצר הורמוז מתגבש מאז שפרצה מלחמתה של איראן עם ארצות הברית וישראל ב־28 בפברואר.
המנהיג העליון של איראן אמר שטהרן תאבטח את אזור המפרץ ותמגר את "מעשי הניצול לרעה של האויב בנתיב המים".
חמינאי הוסיף שהניהול החדש של מצר הורמוז יביא רגיעה, קִדמה והטבות כלכליות לכל מדינות המפרץ.
כוחות של יחידת האלפיניסטים ושל היחידה ההנדסית למשימות מיוחדות (יהל"ם) השמידו באזור הר דב בלבנון עמדות שיגור ועמדות שהייה של חזבאללה, כך הודיע היום צה"ל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו
הכותרות הראשיות עכשיו
תנופת אנטנות ביו"ש, סכנת חיים בנגב המנותק
בזמן שמשרד התקשורת מקדם פריסת תשתיות מואצת בגדה המערבית בגיבוי ממשלתי, בנגב ובפריפריה ממשיכים להתמודד עם אזורים ללא קליטה, שאף מתקשים לקבל התרעות חירום ● המעבר לדור 4 ו־5 החריף את הבעיה, והמחלוקת על המימון משאירה אותה ללא פתרון ● "זה החמיר בשנה האחרונה והגיע למצב שבו זה כבר נגע לחיי אדם"
ביום שלישי האחרון נערך סיור במועצה האזורית רמת נגב, בהשתתפות נציגי משרד התקשורת. אנשי המועצה הציגו בפניהם את בעיות הקליטה שאיתן מתמודדים תושבים ועוברי אורח ברחבי הנגב. "אנחנו מרגישים את זה בשלושה–ארבעה אזורים ובמקומות מסוימים שבהם אתה אמור לקבל התרעות על שיגורים לטלפון", אומר ראש המועצה, ערן דורון.
המלחמה עם איראן הגבירה את המודעות לתופעה, ולכן הוא מנסה להפעיל לחץ כדי לפתור את הבעיה, שנובעת גם מהמחלוקת באשר למימון התשתית: "זה החמיר בשנה האחרונה והגיע למצב שבו זה כבר נגע לחיי אדם. זה קרה בעקבות שינוי בטכנולוגיה והמעבר מדור 2 ו־3 לדור 4 ו־5. זה גרם לכך שהאנטנות החדשות עובדות בתדר חדש, וכדי להתפרס על כל השטח צריך יותר אנטנות.
"כדי למצוא פתרונות צריך את חברות הסלולר ולהמשיך ללחוץ. אף אחד לא רוצה לממן את זה, אבל אנחנו אדישים לוויכוח בין חברות הסלולר למשרד התקשורת, כי אנחנו לא צד בו אלא אמורים לקבל את השירות.
"למשרד התקשורת יש את הכלים הרגולטוריים להכריח אותן לפרוס, אבל כנראה שזה לא כזה פשוט בשבילו לדרוש מהן להציב עוד אנטנות בעלות של שני מיליון שקל"
"למשרד התקשורת יש את הכלים הרגולטוריים להכריח אותן לפרוס, אבל כנראה שזה לא כזה פשוט בשבילו לדרוש מהן להציב עוד אנטנות בעלות של שני מיליון שקל, בלי שהאנטנה מחזירה את עצמה.
"אמרתי לרוני חורי (האחראי על פיקוח פריסת התשתיות במשרד התקשורת, ע"ש) שאני אביא את הכסף, והוא אמר: 'בשום פנים ואופן לא, כי זה תפקידן של חברות הסלולר'".
![מימין לשמאל: אמיר אלחייק מנכ"ל המועצה, ברני רוזנפלד נציג אגף הנדסה במועצה, ערן דורון ראש המועצה ורוני חורי מפקח תשתיות במשרד התקשורת. 27 באפריל 2026 (צילום: מועצה אזורית רמת הנגב)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/04/vegev-1024x640.jpeg "מימין לשמאל: אמיר אלחייק מנכ"ל המועצה, ברני רוזנפלד נציג אגף הנדסה במועצה, ערן דורון ראש המועצה ורוני חורי מפקח תשתיות במשרד התקשורת. 27 באפריל 2026 (צילום: מועצה אזורית רמת הנגב)")
בעיית הקליטה שכיחה בדרום, וכן בכפרים לא מוכרים בנגב, ובכלל אופיינית לפריפריה, שבה תושבים מוצאים את עצמם מנסים לעבור מספק לספק בתקווה לקבל שירות טוב יותר.
כאמור, הבעיה החמירה עם המעבר לרשתות הדור החדש. משרד התקשורת החליט לפני כמה שנים כי חברות הסלולר צריכות לסגור את הרשתות הישנות. נכון לעכשיו הן קיבלו הארכה להפעלת השירות למנויים עם ציוד המותאם לדור 3 רק בתדרים מסוימים ובמספר מצומצם של אתרים, ולדור 2 רק לשיחות חירום.
במשרד התקשורת מבטיחים כי בקרוב יוכרזו פרויקטים חדשים לפריסת תשתיות, אך לא ברור אם הדבר אכן יקרה ומתי תדביק התשתית את הפערים
אין קליטה בפריפריה
המעבר לרשתות דור 4 ו־5 אמור לאפשר קיבולת גבוהה יותר ויכולת העברת נתונים מהירה יותר. לשם כך, שלוש חברות הסלולר המפעילות תשתית – עם יותר מ־8,000 אנטנות – נדרשות לשדרג ולהרחיב את הפריסה ולהתאים אותה לתדרים שהוקצו לכך.
במשרד התקשורת מבטיחים כי בקרוב יוכרזו פרויקטים חדשים לפריסת תשתיות, אך לא ברור אם הדבר אכן יקרה ומתי תדביק התשתית את הפערים.
בדיון על בעיות קליטה בפריפריה לפני שלוש שנים אמר מנהל הפיקוח במשרד התקשורת כי הם מודעים לבעיה ומתמודדים עם קושי לאשר הקמת אנטנות. הוא התלונן על גניבות של אנטנות ועל כך שבבניית שכונות חדשות לא דואגים להקים אותן. בדיון מלפני שנתיים, שהוקדש לבעיות הקליטה בגדה המערבית, טען נציג משרד הביטחון כי יש יותר פעילות עוינת באזורים שבהם קיימות בעיות קליטה.
ח"כ יוסף עטאונה מחד"ש־תע"ל שאל מדוע לא מקימים נקודות שידור נוספות בנגב, כולל בכפרים הלא מוכרים שבהם קיימות בעיות קליטה קשות. חורי השיב כי הוקמו נקודות שידור באזורי הבדואים, אך בכפרים הלא מוכרים קיימות בעיות סטטוטוריות. כמו כן, טען כי בחלק מהמוקדים יש בעיות של השחתה וגניבה של ציוד, אם כי במשטרה לא גיבו את הטענה הזו.
מראשית כהונתו נראה כי שר התקשורת שלמה קרעי שם דגש מיוחד דווקא על הפריסה בגדה המערבית, שם נרשמת תנופה בפריסת תשתיות תקשורת. השר מקפיד לשווק את טקסי הקמת האנטנות באזור, והמשרד מצליח להתגבר על קשיי המימון והמשוכות הבירוקרטיות, בין היתר בזכות רוח גבית ממשרד הביטחון, שבו מכהן השר בצלאל סמוטריץ' כאחראי על המנהל האזרחי.
מראשית כהונתו נראה כי שר התקשורת שלמה קרעי שם דגש מיוחד דווקא על הפריסה בגדה המערבית, שם נרשמת תנופה בפריסת תשתיות תקשורת
"קו האנטנה הוא קו הגבול", אמר השר לפני שנה וחצי, לרגל חניכת תורן סלולרי בכביש 35 בדרום הר חברון. האנטנה הזו אושרה בידי המנהל האזרחי ומשמשת את שלוש החברות. הוא ציין כי הפריסה של התשתית, "צעד ועוד צעד, סיב ועוד אנטנה, [מובילה] עד לריבונות מלאה".
בהמשך לכך, לפני שנה הודיעו שר האוצר סמוטריץ' יחד עם קרעי על הקמת 22 אתרי סלולר בגדה המערבית, שיתפרסו לאורך כביש 90 בבקעה, בכביש 1 בירידה לים המלח, בגוש עציון, בהר חברון, בבנימין ובשומרון.
קמ"ט התקשורת במנהל האזרחי, דודו כהן, הבטיח באותה הזדמנות כי היעד הוא 70 מתקנים כאלה, והודה לתת־אלוף הישאם אבראהים על מימוש הפרויקט.
בהודעה צוין כי המכרז פורסם לאחר "עבודת מטה מאומצת" לפריסת התשתית הסלולרית ול"מציאת פתרונות תקציביים". גם הפעם אמר סמוטריץ' כי מדובר ב"עוד חוליה בשרשרת של חיזוק ההתיישבות והעמקת הריבונות", וקרעי חזר על הדברים בגרסה משלו.
במסגרת המכרז החדש בגדה המערבית הוקמו כבר כמה אנטנות. בנגב, בכפרים הלא מוכרים ובפריפריה שבתוך הקו הירוק עדיין ממתינים שיביאו את הקליטה המיוחלת גם אליהם
בשבוע שעבר זה קרה שוב, כאשר קרעי וסמוטריץ' הגיעו למצפה ישי בקדומים כדי לחנוך תורן תקשורת שהוקם במימון המדינה – לשון ההודעה.
האתר הזה "מצטרף לעשרות אתרים שכבר הוקמו בשלוש השנים האחרונות ועוד עשרות שצפויים לקום ברחבי יהודה ושומרון בשנה הקרובה", נאמר עוד. במסגרת המכרז החדש בגדה המערבית הוקמו כבר כמה אנטנות, ובסך הכול צפויים להיפרס באזורים אלה קרוב ל־50 תרנים.
בנגב, בכפרים הלא מוכרים ובפריפריה שבתוך הקו הירוק עדיין ממתינים לכך ששרי האוצר והתקשורת יביאו את הקליטה המיוחלת גם אליהם.
ממשרד התקשורת לא התקבלה תגובה עד למועד פרסום הכתבה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו
מדינה בורחת מבשורה
המדריך הישראלי לחורבן בהסכמה - אנטומיה של שלטון האטד הנצחי
משל יותם (שופטים ט) הוא מן החריפים והמוכרים בין המשלים בתנ"ך, ולא במקרה הוא ממשיך להדהד גם מחוץ להקשרו ההיסטורי. המשל נותן את הדיאגנוזה הפוליטית הקרה, האכזרית והמדויקת ביותר שנכתבה אי-פעם על חברה המחליטה, בעיניים פקוחות ובנפש חפצה, על התאבדות קולקטיבית.
יותם לא היה רק פליט שנמלט מטבח שביצע אחיו; הוא היה האנליסט הראשון שזיהה את המכניקה של הריקבון הפוליטי, את הרגע שבו דבקות בהחלטה שגויה הופכת לטרגדיה – כאשר קוץ יבש הופך למלך.
המשל חושף קומדיה מקברית של טעויות: העצים, שהם משל לחברה האזרחית, יוצאים למסע חיפושים אחרי מלך שימלוך עליהם, אך הם עושים זאת מתוך עצלות מוסרית עמוקה.
יותם לא היה רק פליט שנמלט מטבח שביצע אחיו; הוא היה האנליסט הראשון שזיהה את המכניקה של הריקבון הפוליטי, את הרגע שבו דבקות בהחלטה שגויה הופכת לטרגדיה – כאשר קוץ יבש הופך למלך
הם פונים אל הזית, אל התאנה ואל הגפן – אלו הראויים ובעלי הכישורים הנכונים להנהגה, אשר מסרבים לקבל עליהם את התפקיד. אל תוך הוואקום המנהיגותי הזה מזדחל האטד – אותו שיח יבש וקוצני.
לאטד אין לו פרי, אין לו צל, אין לו הוד והדר; יש לו רק קוצים ותאוות שלטון בלתי-נשלטת, שהוא עצמו יודע שאיננו ראוי לו. האטד הוא המנהיג שאינו יודע לבנות וליצור אלא להשחית ולהרוס. הוא שיח חסר תועלת וריק מתוכן אמיתי ולכן הוא זקוק לחנופה של כולם כדי להרגיש קיים.
את אופי שלטונו הצפוי של האטד הוא לא מסתיר מבוחריו; הוא מציע לעצים "לחסות בצִלו" – הצעה שהיא לא פחות מלעג לאינטליגנציה. הרי לאטד אין צל; הוא שיח נמוך ודוקרני שחי במקומות יבשים.
כדי לחסות בצִלו של מנהיג בדמותו של האטד, על בוחריו לכופף את קומתם, להשתטח בעפר, להתבטל בפני הקוץ היבש ולאבד את כבודם העצמי. ומי שלא יכרע ולא ישתחווה? מי שיעז להזכיר שמלך הוא עירום, יבש וחסר כישרון? עבורו שמורה האש:
"תצא אש מן האטד ותאכל את ארזי הלבנון".
זוהי תמצית המשילות בגִרסתה המעוותת: אם מנהיג אינו יכול להציע לבוחריו חזון הוא מפזר איומים וזורע פחדים. אם אינו יכול לבנות מוסדות יציבים – ישרוף אותם.
כדי לחסות בצִל מנהיג בדמות האטד, על בוחריו לכופף את קומתם, להשתטח בעפר, להתבטל בפני הקוץ יבש ולאבד את כבודם העצמי. ומי שלא יכרע? עבורו שמורה האש: "תצא אש מן האטד ותאכל את ארזי הלבנון"
בישראל של שנת 2026, המשל הזה איננו טקסט עתיק – הוא שידור חי של מציאות קיימת. החברה הישראלית הפכה לקהל שבוי בהצגת יחיד של ממשלת אטדים, המנהלים מרחב פוליטי שבו המקצועיות היא מילה גסה והנאמנות האישית היא הקריטריון היחיד למינוי.
אנחנו צופים בתהליך של "נרמול הבלתי סביר": מינויים של אנשים חסרי כישורים לתפקידי מפתח כבר אינם מעוררים זעזוע, אלא הופכים לנושא לבדיחות מרירות בתוכניות סאטירה, בעוד שהמערכת עצמה הולכת ומאבדת את יכולתה לתפקד.
החברה הישראלית של היום היא חברה שבוחרת באופן אקטיבי לחסות ב"צל" שאינו קיים, תוך שהיא מתעלמת מהעובדה שהאטד השולט איננו מגן עליה מפני השמש ובוודאי שלא מעניק לה ביטחון. ההפך, הוא רק דוקר אותה ופוגע בה בכל הזדמנות.
הטרגדיה של החברה הישראלית היא שהאש כבר יצאה מהאטד; היא אוכלת ביסודות הכלכלה, היא מפוררת את הלכידות החברתית ומכלה את שומרי הסף ואת הדרג המקצועי של השירות הציבורי.
האש הזו אינה רק מלחמה חיצונית, אלא השריפה הפנימית של האמון – האמון בין חלקי החברה, האמון שבין אזרח למדינתו, האמון ביכולת של המערכת לפעול לטובת הכלל ולא לטובת שרידותו של האטד היבש והקוצני ששורשיו נטועים עמוק עמוק באדמה.
משל יותם איננו מטיל את האחריות העיקרית על האטד השולט. האטד פועל בהתאם לטִבעו: הוא, בסופו של דבר קוץ יבש וכך הוא גם מתנהג: הוא לא יכול להצמיח פרי ולהביא תועלת גם אם מאוד יתאמץ. הלעג הגדול מופנה כלפי ה"עצים" – כלפי החברה הישראלית. אנחנו אלו שמאפשרים לשלטון האטד להימשך בלי סוף, אנחנו אלה שמסבירים לעצמנו ש"אין ברירה" ושיש "לחסות בצִלו" של מי שגורם בעקביות להידרדרות במצבנו כחברה וכמדינה.
הסכנה לחברה איננה רק בהרכנת הראש בפני הנהגה עלובה וכושלת של אטדים אלא בחברה שמפסיקה לדרוש הנהגה ראויה, בחברה שמתרגלת לאטד הקיים, שמקבלת את שלטונו הנצחי ומסבירה לעצמה שאין חלופה.
הסכנה לחברה איננה רק בהרכנת הראש בפני הנהגה עלובה וכושלת של אטדים אלא בחברה שמפסיקה לדרוש הנהגה ראויה, בחברה שמתרגלת לאטד הקיים, שמקבלת את שלטונו הנצחי ומסבירה לעצמה שאין חלופה
ברגע שבו האטד נעשה בחירה לגיטימית – החורבן איננו עוד אפשרות תיאורטית הוא תוצאה הכרחית.
האש המטאפורית במשל יותם היא מציאות קיימת בישראל של 2026.
השרפה כבר החלה.
ד"ר עופר חן הוא בוגר החוגים להיסטוריה, פילוסופיה ותלמוד ובעל פוסט דוקטורט במשפטים מאוניברסיטת תל אביב. ספריו ומחקריו מקיפים נושאים רבים ומגוונים, החל מחקר המשיחיות היהודית, היסטוריה של המשפט הישראלי וכלה בספרות מודרנית ותולדות ההלכה. משמש כחוקר במכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב. חבר אגודת הסופרים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
היחלשות התמיכה ברחוב העזתי רק גורמת לחמאס להיאחז חזק יותר בנשק
חמאס הפסיד בקלפי לרשימות המזוהות עם הפת"ח ולטכנוקרטים, אך הוכיח שליטה מלאה מאחורי הקלעים ● במקביל, השיחות על פירוק הנשק מקרטעות, ישראל מגבירה בהדרגה את הלחץ הצבאי, והנהגת הארגון מתלבטת בין קו ניצי לפרגמטי ● ברקע מרחפת גם אפשרות לכפיית חזרת הרשות הפלסטינית לעזה ● פרשנות
בישראל עקבו השבוע אחרי הבחירות למועצה המקומית בדיר אל־בלח, ברצועת עזה. לא משום שמדובר בעיירה חשובה, אלא משום שמדובר בבחירות הראשונות ברצועה זה 20 שנה. המעקב התמקד בעיקר בהלכי הרוח ובאופן שבו ינהג חמאס, שהדיר את עצמו רשמית מהבחירות הללו, אך בהחלט נכח מאחורי הקלעים.
במהלך יום הבחירות בשבת, פעל חמאס לחזק את רשימת "דיר אל־בלח תג'מענא" – כביכול רשימה לא משויכת מפלגתית, אך כזו שמייצגת את האינטרסים שלו. הוא אף השתמש יום קודם לכן באימאמים במסגדים בדיר אל־בלח, שקראו לתמוך ברשימה. בשבוע שקדם לבחירות סיפרו נציגי החמולות בעזה לגורמים בישראל כי חמאס גם הציע להן כסף כדי לתמוך ברשימה.
בסופו של דבר זכתה "דיר אל־בלח תג'מענא" בשני מושבים בלבד מתוך 15, בעוד רשימה המזוהה עם הפת"ח זכתה בשישה מושבים, ורשימה נוספת – ללא שיוך מפלגתי – של טכנוקרטים קיבלה חמישה מושבים. ברשות הפלסטינית מיהרו לחגוג; גם מבחינתם היה מדובר בנייר לקמוס של המצב בשטח. בעיניהם, תוצאות הבחירות מעידות על שינוי כיוון ואמירה נחרצת נגד חמאס ברחוב הפלסטיני.
בשבועיים האחרונים ישראל מעלה בקצב איטי את הטמפרטורה ברצועה. לפחות חמש תקיפות מהאוויר כוונו נגד מה שבמערכת הביטחון מגדירים "יעדי איש", כלומר סיכולים ממוקדים בשטח שנמצא בשליטת חמאס
אלא שגם חמאס מבין היטב את התמונה, ומבחינתו זו יכולה להיות עוד סיבה שלא לוותר כעת על הנשק. בעניין הזה הדיווחים היוצאים מקהיר, שם מתנהלים הדיונים על יישום השלב השני, אינם אחידים.
ביום שני השבוע אמר שר החוץ האמריקאי כי הוא מעודד מסימנים חיוביים שהעבירו לו מצרים וטורקיה בעניין פירוק חמאס מנשקו. אלא ששלשום, בעדכון למועצת הביטחון של האו"ם, אמר חאלד חיארי, עוזר מזכ"ל האו"ם למזרח התיכון, כי העובדה שחמאס והמתווכות עדיין לא הגיעו להסכמות בעניין פירוק הנשק מעלה משמעותית את הסיכוי לחידוש הלחימה.
חיארי אינו טועה. בשבועיים האחרונים ישראל מעלה בקצב איטי את הטמפרטורה ברצועה. לפחות חמש תקיפות מהאוויר כוונו נגד מה שבמערכת הביטחון מגדירים "יעדי איש", כלומר סיכולים ממוקדים בשטח שנמצא בשליטת חמאס.
בישראל מזהים את גרירת הרגליים של חמאס במשא ומתן, ובמקביל עוקבים אחרי ניסיונות השיקום שלו ברצועה. עצם העובדה שאִפשר ואִבטח את הבחירות בדיר אל־בלח היא עוד הוכחה למידת השליטה שלו ברצועה.
בעדכון שניתן בשבוע שעבר למערכת הביטחון הוצגו נתונים שלפיהם המאמץ של הארגון להפעיל מחדש את המערך הממשלתי והמוניציפלי ברצועה נמצא גבוה בסדר היום שלו. 14 מתוך 17 משרדי הממשלה חזרו לאחרונה לפעול, לאחר שבמהלך המלחמה פעלו רק חמישה, ו־13 מתוך 27 רשויות מקומיות חידשו את פעילותן.
הרושם בישראל הוא שהמצב הסטטי הזה מתאים לחמאס. העובדה שהקשב הישראלי מופנה ללבנון ולאיראן משרתת את הארגון פעמיים: היא מאפשרת לו להתבסס בזירה הפנים־עזתית, וגם להמשיך את הפסקת האש
הנתון המוניציפלי משמעותי יותר מכפי שהוא מצטייר, שכן חמאס שולט כיום רק ב־47% משטח הרצועה – כלומר בפחות ממחצית השטח. בחלק שבשליטת ישראל (הקו הצהוב) חלק גדול מהרשויות המקומיות כבר אינן קיימות.
הרושם בישראל הוא שהמצב הסטטי הזה מתאים לחמאס. העובדה שהקשב הישראלי מופנה ללבנון ולאיראן משרתת את הארגון פעמיים: היא מאפשרת לו להתבסס חזק יותר בזירה הפנים־עזתית, וגם להמשיך את הפסקת האש באמצעות מריחת הדיונים על שלב ב'.
השאלה היא מי יחליט ומתי שהדיונים מוצו ולא ניתן להתקדם מכאן. ישראל יכולה לעשות זאת באמצעות חזרה ללחימה, אלא שהסיכוי לכך נמוך, בשל החזיתות האחרות שנותרו פעילות ומאיימות יותר. אפשרות אחרת היא שינוי פנימי בחמאס, וכאן נכנסות לתמונה הבחירות להנהגת הארגון.
שני השמות הבולטים מושכים כל אחד לכיוון אחר: חליל אל־חיה מכוון לשימור הנשק של הארגון והשליטה שלו בעזה, ומולו חאלד משעל, הדוגל בכיוון פרגמטי יותר, כזה שיכול להתגמש כעת כדי להבטיח את הישרדות הארגון. בינתיים, לפחות, הגישה הניצית של אל־חיה היא זו שמכתיבה את הטון.
ויכולה להיות גם אפשרות שלישית, שתהיה רעה מאוד לחמאס ורעה מעט פחות לישראל: מהלך שבו המתווך ניקולאי מלאדנוב, בגיבוי אמריקאי וערבי, יכפה על הצדדים כניסה של הרשות הפלסטינית לעזה
ויכולה להיות גם אפשרות שלישית, שתהיה רעה מאוד לחמאס ורעה מעט פחות לישראל: מהלך שבו המתווך ניקולאי מלאדנוב, בגיבוי אמריקאי וערבי, יכפה על הצדדים כניסה של הרשות הפלסטינית לעזה, בכובע חדש ותחת מיתוג שונה.
במקרה כזה קשה לראות את חמאס מבליג – ואת ישראל שותקת. זה אולי רחוק, אך רמזים קלים בכיוון הזה כבר נשמעים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו
למקרה שפיספסת
מהפסקת אש כפויה להסדר כפוי
לא היה מנהיג שהצליח לכפות עלינו את רצונו יותר מהנשיא האמריקאי דונלד טראמפ. ללא התנגדות כמעט. סוג של כפייה עריצה שאי אפשר להתנגד לה, שקריאת תגר עליה בלתי אפשרית בשל אופיו הסמכותני של הנשיא והתלות המוחלטת במעצמה הגדולה.
בנסיבות שנוצרו בהנהגת בנימין נתניהו – עימות עם נשיא ארה"ב הוא איום קיומי. נתניהו נענה לגחמות פטרונו ומחריש.
המתיחות במזרח התיכון, ובמרכזה העניין הפלסטיני, מצויה במציאות פסיכופתולוגית שאינה יכולה עוד לחלץ את עצמה מעצמה. במציאות כזו, הכפייה הופכת לרע הכרחי שיש בו יתרונות וראוי להרחיבו כדי לקדם הסדרים מדיניים, אשר יובילו להפרדות הכרחית מהפלסטינים ויסללו את הדרך להסדר אזורי.
בנסיבות שנוצרו, נתניהו לא יכול להתנגד לכפייה מצד טראמפ ונאלץ להיענות לכל גחמותיו ולהחריש. אך במציאות במזה"ת, הכפייה הופכת לרע הכרחי שיש בו יתרונות וראוי להרחיבו לקידום הסדרים
כל המאמצים שנעשו לאורך עשרות שנים למנוע את האילוץ לא עלו יפה. נתניהו, שנכנע עכשיו לגחמותיו של הנשיא טראמפ לא נקט בשום יוזמה מדינית מראשית כהונתו מחשש שהדבר יוביל לקץ שלטונו. הוא דחה כל רעיון, פיתח כל תיאוריית קונספירציה, ביקש לאכול מהעוגה ולהשאיר אותה שלמה, וראה בחמאס נכס וברשות נטל.
עם הזמן התברר שהוא מכר לנו אשליות והפך אותנו לכלי משחק בידי הימין המשיחי והחרדי שהעניקו לו הישרדות פוליטית. עכשיו בזקנתו, סיבותיו מתיישנות ואינן עובדות על נתיניו ועל מנהיגי העולם.
האשליות שהוא מכר נחשפו לעיני כל ואי אפשר עוד להסתיר את הערמומיות שנועדה להעלים את העניין הפלסטיני ולהגשים את הרעיון המשיחי ששותפיו הקואליציוניים מקדמים בחסותו. במשך שנים ניסה טיפולים קוסמטיים, הטעיות ותעלולים כלפי הקהיליה הבינלאומית, אבל גם הם כבר לא ממש עוזרים לייפות את פני המציאות המתהווה בגדה המערבית.
טראמפ הכריז על הפסקת אש וכפה עסקת חטופים בעזה על נתניהו וממשלתו. הוא אילץ את ישראל לאמץ את הפסקת האש שהכריז עליה במלחמת איראן הראשונה. הוא בלם את מטוסי צה"ל שהיו בדרכם לתקוף ביוני 2025 אחרי שהאיראנים הפרו את הסכם הפסקת האש, והורה לנתניהו להחזירם לבסיסם. בסבב האחרון קבע טראמפ עבור ישראל שעליה לנצור את האש עם איראן, למרות תחושת החמצה שהנה עוד מעט מביסים את משטר הרשע ומביאים מזור לעולם.
והנה שוב, אחרי שקבע נתניהו כי הפסקת האש עם איראן לא מחייבת את ישראל בלבנון – הוא נענה לתכתיבי הנשיא האמריקאי והורה לצה"ל לנצור את האש מול חזבאללה שכל כך רצינו הפעם להכניעו ולסיים את הפורענות בצפון.
כל המאמצים שנעשו לאורך עשרות שנים למנוע את הכפייה על ישראל לא עלו יפה. נתניהו, שנכנע עכשיו לגחמותיו של טראמפ, לא נקט בשום יוזמה מדינית מראשית כהונתו מחשש שהדבר יוביל לקץ שלטונו
ראוי לאמץ את "שיטת הכפייה" כדי להביא לתחילת הדרך לסיום הסכסוך הממושך ביותר בתולדות המזרח התיכון. הסכסוך זקוק היום להרמת פטיש כבד על הצדדים הסוררים שאינם חדלים להתקוטט ביניהם בקונפליקט רווי אלימות, בשם הדת ובשם אלוהי ישראל וישמעאל.
ככל שצדדים בסכסוך התקרבו יותר לאלוהים, השנאה הפכה לשטנית יותר. כעת זהו סכסוך בו שני הצדדים מפעילים בו את האלוהים שלהם כדי לנצח ואינם חדלים להאמין שהוא עומד לצידם ובז לצד השני.
טראמפ הוא האיש שהתגלה כבעל יכולת כפייה יעילה. הוא צבר ניסיון בתחום, ובנסיבות שנוצרו כשנתניהו תלוי בו באופן מוחלט ואינו מעז להמרות את פיו, הוא יכול לתמרן יותר.
האיש שהסתבך בערכאות משפטיות וביקש מפטרונו שיחלץ אותו מזעם הפרקליטים והעם, מגלה חולשה לסרב לתביעותיו של הפטרון. יש נסיבות מתאימות לפריצת דרך שתביא מזור למצוקת העמים הסובלים ונכשלים בפתרון הסכסוך ביניהם בכוחותיהם בלבד. הם נזקקים לכפייה חיצונית של מנהיג עם עמדה חזקה, משוגע ומנוסה, בלתי צפוי וסמכותני, שיחלץ אותם מהווירוס הקטלני שהשתלט על נשמתם. ההיסטוריה הקרובה ממלחמת העולם השנייה כבר הוכיחה שכניעת גרמניה ויפן הביאה מזור לשני העמים והפכה אותן למדינות חזקות ומשגשגות.
האיש שהסתבך בערכאות משפטיות וביקש מפטרונו לחלצו, מגלה חולשה מול תביעות הפטרון. אלו נסיבות מתאימות לפריצת דרך שתביא מזור למצוקת העמים שנכשלים בפתרון הסכסוך ביניהם וזקוקים לכפייה חיצונית
עכשיו נוצרה הזדמנות שאסור להחמיץ. האזור זקוק לכך שהצדדים יהיו שותפים בה וייאלצו לבלוע גלולה מרה כדי להקל על הכאב ולטעון שלא מדובר בסטירה מטלטלת שנכפתה עליהם אלא בגשם ידידותי שמביא את שמש העמים לאזור הזה של העולם.
לטראמפ יש כושר איום נדיר, יכולת להטיל את כובד משקלו ולכפות על הצדדים הסוררים לוותר כל אחד על שאיפותיו ולהיגמל בהדרגה מההזיות שכל צד חולם להגשים בהכנעת יריבו. שני הצדדים ישלמו מחיר, ייאלצו לוותר על שאיפותיהם הגדולות לגרוף את כל הקופה ויסתפקו בכברת ארץ יותר קטנה. לכרות חלק מן הגזע כדי לרפא את עץ החיים הזקוק להחלמה ארוכה ולנקות את עצמו מהרעל שחדר לגופו במשך שנים רבות של דימום בלתי פוסק, הקזת דם וכאוס.
זו משימה היסטורית שאדם אחד היום יכול להוביל אותה. זמנו מוגבל לפני שכהונתו תחלוף ועוד יותר לפני שיהפוך לברווז צולע בשנת כהונתו האחרונה. העולם זקוק לזה. רוב הישראלים והפלסטינים משתוקקים לזה. זו גם הדרך להזיז הצידה את קיצוני הצדדים שבולמים את הניתוח ומזהמים את השטח.
יש תרופה חדשה שלא נוסתה – הסדר כפוי. הפסיכו-אנליסט אריק אריקסון הצביע על הצורך במפגש בין רגע היסטורי ובין אישיות המנהיג כדי להשפיע על העתיד, או במקרה הזה – לייצר היפרדות ולמנוע סיפוח דה-פקטו שמוביל למדינה רב לאומית.
טראמפ הוא האיש, והעולם שמאס בסכסוך יכול לסייע לו. זה יתרום ליציבות העולמית, לעיצוב ההסדרים האזוריים, וייתן לכולם חמצן ותקווה להחלמה. החברה האזרחית בישראל ומפלגות המבקשות לקדם הסדרים צריכות לפעול בכיוון זה. גם המנהיגות היהודית ובעלי ההשפעה באמריקה יכולים לתרום לכך.
יש תרופה חדשה שלא נוסתה – הסדר כפוי. הפסיכו-אנליסט אריק אריקסון הצביע על הצורך במפגש בין רגע היסטורי ובין אישיות המנהיג כדי להשפיע על העתיד, או במקרה הזה – לייצר היפרדות ולמנוע סיפוח דה-פקטו
הבחירות בפתח והן לא צריכות להפריע ליצירת מסלול המו"מ על פי עקרונות ההסכם המבוסס על עשרים הנקודות של הנשיא טראמפ שנתניהו אימץ. ההסכמות יושגו עם השבעת הממשלה החדשה. הכרחי לכוון לכך ששנת 2027 תהיה שנת ההכרעה אשר תוביל מסלול לשינוי מגמות.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית. חבר בקבוצת מפקדים למען ביטחון ישראל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהפוסטים הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
-
11
המאבק על הגיוס עובר לכיס של התורמים
שליחת תלמידים להפגנה מול בית הקמצ"ר שהידרדרה לפריצה לחצר, מציפה את הסתירה בין אכיפת חובת הגיוס לבין הטבות המס למוסדות החרדיים ● עמדת היועמ"שית בעתירת "ישראל חופשית" מאותתת כי בג"ץ עשוי להתערב במנגנון סעיף 46 ● לפי שעה, המערכת הפוליטית החרדית נותרת כמעט לבדה במאבק על מקורות הכוח שלה ● פרשנות
אתמול (רביעי) נודע כי הרב משה שמידע, ראש הישיבה הליטאית "גרודנא" מרובע ג' באשדוד, הוא זה ששלח את תלמידיו להפגין מול ביתו של תא"ל יובל יאמין, מפקד המשטרה הצבאית. הוא הורה להם "לשמור על מעטה סודיות" ולצאת לאשקלון ל"הפגנת זעם כמחאה על מעצרם של שני תלמידי ישיבות".
חלק מהתלמידים פרצו לחצר הבית של יאמין, בזמן שמשפחתו המבוהלת התקשרה למשטרה. לאחר הגעת הכוחות למקום חולצה המשפחה מהבית, והשוטרים עצרו 25 מהמפגינים. מתוכם 10 הושארו במעצר ל־24 שעות נוספות.
ישיבת "גרודנא", כמו אלפי גופים נוספים במדינת ישראל, מתנהלת במסגרת עמותה רשומה, ולעיתים אף שתי עמותות. העמותות זכו לסטטוס ניהול כספים תקין ולאישור לזיכוי ממס עבור תרומות לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה.
אישור לפי סעיף 46 הוא גושפנקה רשמית שמקבלת עמותה מהמדינה, והוא משנה את כללי המשחק בגיוס תרומות. כאשר עמותה מחזיקה באישור כזה, התורמים יודעים שיוכלו לקבל זיכוי ממס של עד 35% מסכום התרומה
אישור לפי סעיף 46 הוא גושפנקה רשמית שמקבלת עמותה מהמדינה, והוא משנה את כללי המשחק בגיוס תרומות. כאשר עמותה מחזיקה באישור כזה, התורמים יודעים שיוכלו לקבל זיכוי ממס של עד 35% מסכום התרומה, או שיעור דומה אם מדובר בתרומה של תאגיד.
כלומר, מדובר ברכיב מהותי עבור כלל העמותות בישראל, ולבטח עבור אלפי מוסדות החינוך החרדיים – כוללים, ישיבות גדולות וקטנות ובתי כנסת. חלק מהמוסדות מקבלים תמיכות ישירות מתקציב המדינה, ואחרים פועלים כעמותות גג המחזיקות באישור להטבות מס כדי להקל על התורמים להעביר אליהם כספים.
לעמותת "כולל גרודנא", למשל, יש תקציב של 3.6 מיליון קלים לשנת 2024, המבוסס כולו על תרומות. 97% מהתרומות הן מישראל והוענקו על ידי תאגידים ישראליים.
עמותת "מוסדות שער התורה אשדוד", הפועלת מהבניין הסמוך לכולל, חולקת עימו חלק מנושאי המשרה (דהיינו, אותם מנהלים לשני המקומות), והיא בעלת תקציב של 9.2 מיליון שקלים נכון לשנת 2024, כאשר 60% ממנו מגיעים מתמיכות מדינת ישראל והיתר מתרומות והכנסות אחרות.
העמותה הזו קיבלה מעיריית אשדוד קרקע ללא תמורה, ונוסף על כך היא זכאית להנפיק קבלות המזכות את תורמיה בהטבת מס – כך שהתאגיד התורם לה יכול לקבל זיכוי ממס
נציג האכיפה הצה"לית מאוים על ידי מי שאינם ממלאים את חובת הגיוס, בעוד רבם עומד מאחוריהם ושולח אותם להתפרע. במקביל, פעילות הרב והמוסד שהוא מוביל ממומנת על ידי מדינת ישראל
סיפורה של "גרודנא" הוא רק דוגמה לעולם ההפוך שאליו הפכה מדינת ישראל בשנים האחרונות. צעירים חייבי גיוס, העוברים על החוק באי־התייצבות לצווי גיוס, פורצים לחצר ביתו של קצין המגן על המדינה.
כלומר, נציג האכיפה הצה"לית מאוים על ידי מי שאינם ממלאים את חובת הגיוס, בעוד רבם עומד מאחוריהם ושולח אותם להתפרע. במקביל, פעילות הרב והמוסד שהוא מוביל ממומנת על ידי מדינת ישראל, והתורמים לעמותה המפעילה את המוסד זכאים להטבות מס.
![חרדים שהגיעו להפגין מחוץ לביתו של מפקד המשטרה הצבאית, תא"ל יובל יאמין, באשקלון, 28 באפריל 2026 (צילום: צפריר אביוב/פלאש90)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/04/F260428TA05-1024x640.jpg "חרדים שהגיעו להפגין מחוץ לביתו של מפקד המשטרה הצבאית, תא"ל יובל יאמין, באשקלון, 28 באפריל 2026 (צילום: צפריר אביוב/פלאש90)")
אך אתמול נפל דבר גם במישור הזה. עתירת ארגון "ישראל חופשית", שהוגשה ב־2025 נגד מערך הטבות המס לפי סעיף 46 לגופים המעודדים השתמטות מצה"ל, צפויה להידון בפני שופטי בג"ץ ביולי 2026.
היועצת המשפטית לממשלה, במסגרת בקשה לדחיית מועדים, כתבה אתמול לבג"ץ: "בהתאם למצב החוקי הקיים ועל יסוד פסיקת בית המשפט, הגיעה היועמ"שית לכלל מסקנה כי המדינה אינה יכולה להוסיף ולממן באופן עקיף את פעילותם של מוסדות תורניים שבהם לומדים חייבי גיוס שאינם מסדירים את מעמדם מול רשויות הצבא, ולעודד השתמטות באופן זה באמצעות הענקת הטבת זיכוי מס לתורמים למוסדות אלה".
קשה להמעיט במשמעות ההודעה, אם אכן בג"ץ יקבל זאת ויפסוק כפי שהציעה גלי בהרב־מיארה.
"מי שבחר בשעת דחק להתעלם מן הצורך הלאומי ולא לתת כתף למאבק על הגנת המדינה, לא יכול במקביל לאפשר לתורמים שלהם ליהנות מזיכויי מס בהיקף של עשרות מיליוני שקלים"
העתירה של "ישראל חופשית" כוונה נגד מספר מוסדות – חלקם ארגוני גג של ישיבות ומוסדות תורניים וחלקם ישיבות שבהן לומדים אלפי צעירים.
אורי קידר, מנכ"ל "ישראל חופשית", אמר אתמול כי הישיבות הפכו הלכה למעשה לערי מקלט לעשרות אלפי משתמטים. "מי שבחר בשעת דחק להתעלם מן הצורך הלאומי ולא לתת כתף למאבק על הגנת המדינה, לא יכול במקביל לאפשר לתורמים שלהם ליהנות מזיכויי מס בהיקף של עשרות מיליוני שקלים. יתכבדו ראשי הישיבות וינתקו באופן אקטיבי את המשתמטים מכל משאבי המדינה".
![הפגנה של חרדים נגד הגיוס לצה"ל, סמוך ללשכת הגיוס בירושלים, 12 באפריל 2026 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/04/F260412CG02-1024x640.jpg "הפגנה של חרדים נגד הגיוס לצה"ל, סמוך ללשכת הגיוס בירושלים, 12 באפריל 2026 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)")
ח"כ משה גפני פרסם אתמול הודעה מהירה, עוד לפני שידע אם השמועה על הרצון לשלול את הטבת המס נכונה. "אם אכן נכונים הפרסומים שבהרב־מיארה מתכוונת למנוע מתן סעיף 46 למוסדות ציבור חרדיים", כתב גפני, "הרי שמדובר בהכרזת מלחמה גלויה נגד עולם התורה והיהדות במדינת ישראל.
"זו כבר לא שאלה משפטית, זו רדיפה אידיאולוגית שיטתית ואובססיבית נגד הציבור החרדי ונגד כל מה שמייצג את זהותה היהודית של המדינה". הודעה נדהמת יצאה גם מלשכתו של חבר הכנסת יצחק גולדקנופף.
האיום בשלילת סעיף 46 הוא איום כבד על מערך משומן של גיוס תרומות. אולם גפני, גולדקנופף ואריה דרעי מילאו פיהם מים כאשר מפגינים חרדים פרצו לחצר בית הקצין, כאילו אין כל קשר בינם לבין חצר הרב שמידע.
בינתיים, דגל התורה ואגודת ישראל נותרו לבדן בזעזוע מהכוונה לשלול ממוסדותיהן את הסטטוס לפי סעיף 46. מהליכוד או הציונות הדתית לא התגייסו להעניק להן תמיכה
בינתיים, דגל התורה ואגודת ישראל נותרו לבדן בזעזוע מהכוונה לשלול ממוסדותיהן את הסטטוס לפי סעיף 46. מהליכוד או הציונות הדתית לא התגייסו להעניק להן תמיכה.
הדיון בבג"ץ בנושא זה יתקיים רק בעוד כמה חודשים, וייתכן שגם לאחריו פסק הדין לא ינחית מכה מיידית וישירה. עם זאת, ראשי המפלגות החרדיות כבר היו צריכים להבין לאן העגלה הזו נוסעת. אפשר היה לשמוע זאת גם מדברי השופטים השמרנים ביותר בבית המשפט העליון בדיון האחרון בנושא.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנותגובות אחרונות
השלום כתוכנית עבודה
לקראת ועידת השלום העממית שתתכנס מחר בתל אביב, מומחים, אנשי ביטחון ופעילי שטח משרטטים מפות דרכים מעשיות לשינוי המציאות ● משיתוף פעולה אזורי ופירוז עזה, דרך המאבק בסיפוח והוכחת היתכנות פתרון שתי המדינות, ועד לשימוש בפסולת כמנוע לשותפות ● כי הסטטוס-קוו אינו גזירת גורל
אחרי שנתיים וחצי של מלחמה עקובה מדם, טראומה ושכול, ולקראת אחת ממערוכת הבחירות החשובות בהיסטוריה של המדינה, החברה הישראלית ניצבת בפני צומת הכרעה היסטורי.
שאלת "היום שאחרי" אינה עוד מושג תיאורטי מעורפל, אלא המציאות הדוחקת ביותר של פתחנו. האם נמשיך לדבוק במדיניות של "ניהול הסכסוך" ומלחמת נצח, או שמא נבחר באומץ לשרטט אופק מדיני חדש שיבטיח חיים וביטחון אמיתי?
מחר (חמישי) תתכנס בתל אביב "ועידת השלום העממית", במטרה להציב מחדש את החתירה להסדר מדיני במרכז השיח הציבורי בישראל. לקראת האירוע, זמן ישראל הזמין כמה ממשתתפי הוועידה להציג תכניות עבודה קונקרטיות לפתרון הסכסוך וליציאה ממדיניות המלחמה.
אלו אינן רק סיסמאות אלא צעדים מעשיים ופורצי דרך המשלימים זה את זה לתפיסת ביטחון חלופית: משילוב הפתרון לסכסוך בתוך מארג רחב של שיתוף פעולה אזורי, דרך מתווה אסטרטגי לייבוש ודחיקת שלטון חמאס, ועד הצעות אופרטיביות לביטול הסיפוח הזוחל בגדה המערבית או הפיכת משברים סביבתיים משותפים למנוע של בניית אמון.
אלו אינן רק סיסמאות אלא צעדים מעשיים: משילוב הפתרון לסכסוך בתוך מארג רחב של שיתוף פעולה אזורי, דרך מתווה אסטרטגי לייבוש ודחיקת שלטון חמאס, ועד הצעות אופרטיביות לביטול הסיפוח הזוחל בגדה
השורה התחתונה המשותפת לכולם ברורה: הסטטוס-קוו אינו גזירת גורל, ויש לנו את הכלים לשנות אותו. מציאות אחרת – טובה יותר – היא אפשרית.
1
מ"ניהול הסכסוך" לפתרון אזורי: הדרך לביטחון ויציבות
מאת קסניה סבטלובה
ב־1948 ישראל הייתה מעין אי מבודד ומאוים על ידי שכנותיה. היא חיפשה חברים במעגלים הרחוקים, וכך נוצרו בריתות עם טורקיה, איראן, הכורדים ואחרים. מאז חל שינוי משמעותי לטובה.
ישראל חתמה על הסכמי שלום עם מצרים ועם ירדן, ולאחר מכן על הסכמי נורמליזציה היסטוריים עם איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו וסודאן. עם מדינות נוספות באזור התפתחו הבנות, מסחר ושיתוף פעולה מעשי. דוגמה בולטת לכך היא שיתוף הפעולה האזורי ב־2024, כאשר מדינות האזור סייעו ליירט טילים איראניים שכוונו לעבר ישראל.
יחד עם זאת, חלק ממקבלי ההחלטות בישראל סברו כי הטיסות הישירות לאבו דאבי ולמרקש – כשלעצמן הישג נפלא ומשמח – מאפשרות להתעלם מהשכנים הקרובים ביותר, הפלסטינים, ולהמשיך "לנהל" את הסכסוך. אך שמענו בעצמנו מראשי המדינות הערביות כי אין זה המצב: ללא פתרון הסכסוך הפלסטיני לא תהיה התקדמות משמעותית מול שחקנים חשובים נוספים כמו ערב הסעודית, אינדונזיה ואחרות.
ואז הגיע השבעה באוקטובר, והאשליה של "ניהול הסכסוך" התנפצה לאלפי רסיסים. מאז חזרה הסוגיה הפלסטינית למרכז השיח הציבורי והמדיני במדינות הערביות. אותן מדינות מציעות כיום את תיווכן ואת פתרונותיהן – הן לרצועת עזה והן לסכסוך כולו.
לאחר שנים של אלימות והפקרות, קשה מאוד לחזור למו"מ בילטרלי ישראלי־פלסטיני טהור. הפתרון היחיד הוא לשלב את פתרון הסכסוך בתוך שיתוף פעולה אזורי רחב ואינטגרציה של ישראלים ופלסטינים במארג האזורי
לאחר שנים של אמון שנהרס, אלימות והפקרות, קשה מאוד לחזור למו"מ בילטרלי ישראלי־פלסטיני טהור. הפתרון היחיד הוא לשלב את פתרון הסכסוך בתוך שיתוף פעולה אזורי רחב ואינטגרציה של ישראלים ופלסטינים במארג האזורי.
שני הווקטורים הללו קשורים זה בזה באופן הדוק: לא תהיה התקדמות אמיתית באינטגרציה האזורית של ישראל ללא פתרון הסכסוך הפלסטיני, ולא תהיה פתרון לסכסוך ללא שיתוף פעולה צמוד בין ישראל, השכנות הערביות הפרגמטיות והפלסטינים עצמם.
בשנים האחרונות היו לישראל הזדמנויות רבות לכרוך בין שני הנתיבים הללו – גם לפני מלחמת עזה וגם במהלכה. אף על פי כן, עדיין לא מאוחר. ניתן ורצוי לעבוד יחד עם מדינות האזור על שיפור משמעותי בתנאי החיים בעזה, על מסגרת דיפלומטית למו"מ, על רפורמות במערכת החינוך, ועל הזדמנויות כלכליות משותפות בתחומי התחבורה, הבריאות ואיכות הסביבה.
כדי להפוך את ההזדמנויות הללו למציאות, כדאי להקים גופים משותפים כמו פורום הנגב ואחרים, ולהתחיל לעבוד באופן שיטתי על שינוי הסטטוס־קוו הנוכחי. הסטטוס־קוו הזה אינו קבוע; הוא יתקדם או לכיוון של הסכם ודו־קיום, או לכיוון של קריסה טוטלית ומלחמת נצח. עדיין לא מאוחר. הגיע הזמן להפשיל שרוולים ולהתחיל לעבוד – ביחד.
הסטטוס־קוו הזה אינו קבוע; הוא יתקדם או לכיוון של הסכם ודו־קיום, או לכיוון של קריסה טוטלית ומלחמת נצח. עדיין לא מאוחר. הגיע הזמן להפשיל שרוולים ולהתחיל לעבוד – ביחד
קסניה סבטלובה היא מנכ"לית עמותת ROPES לשיתוף פעולה אזורי ועמיתת מחקר במכון ATLANTIC COUNCIL בוושינגטון, לשעבר חברת כנסת מטעם מפלגת התנועה ומומחית לענייני מזרח התיכון.
2
כיצד נביס באמת את חמאס?
מאת ד"ר עומר צנעני
לאחר הטבח בשבעה באוקטובר יצאה ישראל למלחמה קשה וקטלנית ברצועת עזה, שנמשכה שנתיים. ישראל הפעילה כוח צבאי עצום. היא היכתה במערכי הפיקוד, חיסלה עשרות אלפי לוחמים, והשביתה יכולות צבאיות וארגוניות של חמאס. בתוך כך, היא גם החריבה חלקים נרחבים מרצועת עזה והרגה עשרות אלפי עזתים, בכללם נשים וילדים.
על אף כל זאת, חמאס שב כיום ועומד על רגליו. הוא מגייס אלפי פעילים לשורותיו, ממשיך לשלוט בערוצי המימון, ואף דוחה את האולטימטום האמריקאי ומסרב להתפרק מנשקו.
איך זה יכול להיות? איך ייתכן שחמאס מתייצב מחדש וממשיך לאיים עלינו? יש לכך שתי סיבות:
מדיניות כושלת של ראש הממשלה נתניהו: זו אשר מלכתחילה הביאה עלינו את מפלצת חמאס בשבעה באוקטובר. נתניהו איפשר לחזק ולחמש את חמאס, והוא אף סיפק לו את כל המוטיבציות לפוצץ את הסטטוס קוו.
הוא עושה כך גם היום, כאשר הוא ממשיך לדבוק ב"ניהול הסכסוך", מטרפד כל יוזמה מדינית, ומונע שלטון חלופי מתון ואפקטיבי. הוא מוסיף לדבוק בפנטזיה של "ניצחון מוחלט", שאפשרה לו להתמיד במלחמה ששירתה אך ורק את מטרותיו הפוליטיות. הוא גם ממשיך למנוע במכוון את הפיכת ההישגים הצבאיים להישגים מדיניים־אסטרטגיים שיספקו ביטחון ארוך טווח לישראלים. חמאס היה ונותר ה"נכס" של נתניהו.
חמאס הוא לא רק ארגון טרור אלא תנועה רחבה המייצגת פרדיגמה רדיקלית שלמה: כדי לדחוק את חמאס לשוליים בראייה לטווח ארוך, אנו חייבים בצד החלשת היכולות להציב מול חמאס פרדיגמה חלופית הסדרית
חמאס הוא לא רק ארגון טרור אלא תנועה רחבה המייצגת פרדיגמה רדיקלית שלמה: כדי לדחוק את חמאס לשוליים בראייה לטווח ארוך, אנו חייבים בצד החלשת היכולות להציב מול חמאס פרדיגמה חלופית הסדרית, שתתבסס על אופק מדיני אמיתי אשר יחזק את המתונים, וייתר את הדבקות הפלסטינית בטרור ובהתנגדות אלימה נגד ישראל. הייאוש הוא שמחזק את חמאס, והתקווה היא זו שתהרוג אותו.
![חמושי חמאס, לבושים במדי צה"ל שנתפסו ומניפים נשק ישראלי, עומדים במסדר בחאן יונס שבדרום רצועת עזה, 15 בפברואר 2025 (צילום: AP Photo/Abdel Kareem Hana)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/02/AP25046291219254-e1754150004901.jpg "חמושי חמאס, לבושים במדי צה"ל שנתפסו ומניפים נשק ישראלי, עומדים במסדר בחאן יונס שבדרום רצועת עזה, 15 בפברואר 2025 (צילום: AP Photo/Abdel Kareem Hana)")
התוכנית המעשית שתאפשר להביס באמת את חמאס תתבסס על גישה מערכתית שיעדיה הם ייבוש חמאס, ובמקביל לכך, הצמחת אלטרנטיבה ראויה. לשם כך, נפעל על בסיס העקרונות המנחים הבאים:
- נציב יעד ריאלי: של דחיקת חמאס ולא "העלמתו" מהעולם.
- נחליש את רוח ה"התנגדות": באמצעות קידום נרטיב הסדרי חלופי, וחיזוק מעשי של אלטרנטיבה שלטונית, שתתבסס על רשות פלסטינית מחודשת ומתוקנת. הדבר יאפשר לקדם תיאום ביטחוני אפקטיבי תוך הפקת לקחים מהעבר.
נחליש את רוח ה"התנגדות" באמצעות חיזוק מעשי של אלטרנטיבה שלטונית, שתתבסס על רשות פלסטינית מחודשת ומתוקנת. הדבר יאפשר לקדם תיאום ביטחוני אפקטיבי תוך הפקת לקחים מהעבר
- נספק מעטפת מדינית: המעטפת המדינית החדשה תוביל לשינוי עמוק במוטיבציות הפלסטיניות ותעצים את הדה־לגיטימציה לחמאס, ולא רק תפגע ביכולותיו.
- נקדם באמת את פירוז עזה ואת פירוק חמאס: אלה יושגו ברוח עקרונות ה־DDR, שיטה המיושמת בסכסוכים רבים ברחבי העולם. במסגרת זאת, עלינו ליישם את העיקרון המנחה "חוק אחד־שלטון אחד־נשק אחד", נשלב בין "לחצים" ל־"תמריצים" שיפגעו בלגיטימציה של חמאס ויאלצו אותו להסכים להתפרק מנשקו, נעניק "חנינות" לעזתים שיתחייבו לנטוש לעד את דרך הטרור, ונקדם שותפויות עם מדינות ערב המתונות (במקום עם קטאר) שיאפשרו להעמיק את הלחצים על חמאס. כל אלה יאפשרו לנטרל את חמאס ולייבש את תשתיותיו הכלכליות והאחרות.
- נאפשר בחירות פלסטיניות בעיתוי ובתנאים נאותים: בקצה התהליך, נאפשר קידום של בחירות פלסטיניות שיבטיחו עלייתה של הנהגה חדשה וראויה, ויבטיחו את דחיקת חמאס מהשלטון הפלסטיני.
לאחר מלחמה קשה, טראומטית ועתירת קורבנות, הקרקע כיום בשלה מתמיד לקידום של הסדר אזורי ונורמליזציה אמיתית, שיספקו ביטחון ארוך טווח, ויאפשרו לשנות את מאזן הכוחות האזורי – להחליש את חמאס והגורמים הרדיקלים במזה"ת, ולחזק את הגורמים המתונים באזור, ולהניח את הבסיס למדינה פלסטינית מפורזת ומתונה שתחיה בשלום לצד ישראל.
ד"ר (סא"ל במיל.) עומר צנעני, ראש היחידה המדינית-ביטחונית של מכון מיתווים וקרן ברל כצנלסון ומנהל התוכנית לקידום שלום ישראלי-פלסטיני במכון מיתווים. שירת בצה"ל כחוקר מודיעין וכאסטרטג. כתב שני ספרים ומגוון מאמרים בנושא מדיניות ישראל והתהליך המדיני. ייעץ למשרד החוץ ולמשרד רה"מ בנושאי עיצוב מדיניות וביטחון לאומי.
3
חזית הנגב: דורשים עתיד שפוי מתוך הקהילה
מאת איילה מצגר ואבי אורפז
כמי שחיים בעוטף עזה, אנחנו מבינים שמלחמה לבדה לא תביא לנו ביטחון. ההיסטוריה הישראלית מוכיחה שביטחון אמיתי ויציבות בגבולות עוברים דרך הסכם מדיני. על כן, לפני מספר חודשים, הקמנו את "חזית הנגב" כדי להשמיע את הקול המפוכח הזה, שבא מתוך השטח ודורש עתיד שפוי וראוי לקהילות שלנו.
כמי שחיים בעוטף עזה, אנחנו מבינים שמלחמה לבדה לא תביא לנו ביטחון. ההיסטוריה הישראלית מוכיחה שביטחון אמיתי ויציבות בגבולות עוברים דרך הסכם מדיני. על כן הקמנו את "חזית הנגב"
מה עשינו עד עכשיו?
- בניית קהילה.
- הרצאות לקהילה להעמקת ההבנה והידע בנושא: אנחנו מעבירים מפגשים פרונטליים ובאונליין של מומחים העוסקים בביטחון, בתפיסות גאופוליטיות, בפתרון סכסוכים, פוליטיקאים ועוד.
- מפגש ישיר עם הציבור הרחב: הקמנו שולחן שיח במתחם הנובה תחת הכותרת "בואו לדבר עם אנשי העוטף" – פתחנו ערוץ הקשבה ישיר עם הציבור הרחב, כדי להראות להם שבעוטף יש אנשים שלמרות הטבח והאסון שעברו (ברמה האזורית והאישית) לא נכנעים לטרור ומאמינים בשלום כפתרון.
לאן אנחנו הולכים?
אנחנו פורום חדש ובתהליך גיבוש ומרחיבים את מעגל התומכים שלנו. המטרה היא להגיע לצעירים, לבני נוער ולמקבלי החלטות דרך יוזמות בשטח: משיתופי פעולה יהודים־בדואים ואירועי תרבות, ועד סיורים נרטיביים ופרויקטים חינוכיים שעוסקים בפתרון קונפליקטים.
אנחנו מחפשים אנשים מתחומי החינוך, ידיעת הארץ, תרבות וספורט, תקשורת ויזמות, שרוצים להיות חלק מהעשייה שלנו ולבנות כאן עתיד שיש בו תקווה וביטחון אמיתי.
אנחנו מחפשים אנשים מתחומי החינוך, ידיעת הארץ, תרבות וספורט, תקשורת ויזמות, שרוצים להיות חלק מהעשייה שלנו ולבנות כאן עתיד שיש בו תקווה וביטחון אמיתי
איילה מצגר, מורה לאומנות ומטפלת ב-NLP, היא כלתם של תמי ויורם מצגר שנחטפו מניר עוז ב-7 באוקטובר 2023. איילה הייתה ממובילות המאבק להשבת החטופים. היא פעילה בפורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני.
אבי אורפז מקיבוץ צאלים שבמועצה האזורית אשכול שכל את אימו בפיגוע בבית חב"ד במומביי (הודו) ב-2008. הוא מנהל הקהילה בפורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני.
4
אפשר לגלגל לאחור את הסיפוח
מאת חגית עופרן
ממשלת נתניהו־סמוטריץ' דוהרת לסיפוח. היא עושה את זה בשטח, בתקציבים ובמבנה המשטרי. אבל זאת לא גזירת גורל, נדרשת רק החלטה לשנות זאת.
בשטח, הממשלה הקימה 199 חוות ומאחזים, החליטה על הקמה רשמית של 102 התנחלויות, היא מממנת ותומכת בהתקפות האלימות של מתנחלים שהביאו לגירוש ונישול של עשרות אלפי פלסטינים מאדמותיהם. הממשלה גם אישרה תכניות לבניית למעלה מ־40,000 יחידות דיור בהתנחלויות כולל תכניות קטלניות מבחינת האפשרות להגיע להסדר מדיני כמו ב־E1 ובעטרות.
במבנה המשטרי, הממשלה עשתה סיפוח מנהלי של השטחים. היא הוציאה את כל הסמכויות הקשורות בהתנחלויות ובקרקעות מידי הצבא, והעבירה אותן ואת הייעוץ המשפטי לידי גוף אזרחי חדש תחת השר סמוטריץ'.
בנוסף הממשלה שינתה את חוקי הקרקעות ונטלה לעצמה סמכויות הריסה באזורי A ו־B שבשליטה פלסטינית, מה שמאפשר לה למנוע כל פיתוח פלסטיני.
לצד צעדים אלה, הממשלה הזרימה למעלה מ־19 מיליארד ש"ח לפיתוח ההתנחלויות, מעבר לתקצוב השוטף של אחזקת ההתנחלויות היומיומית. כשליש מתקציב הכבישים הבינעירוניים של ישראל הועבר לסלילת כבישים למתנחלים, והרשויות המקומיות בהתנחלויות מתפנקות במאות מיליוני ש"ח בשנה במענקים ייחודיים. אפילו החוות והמאחזים האלימים נהנים ממאות מיליוני ש"ח מכספי ציבור.
המזל הוא שאפשר לשנות את כל זה. מה שנקבע בהחלטות, אפשר לשנות בהחלטות. הגדה המערבית איננה חלק מישראל. היא מנוהלת ע"י צה"ל שנכנס בנעלי הריבון וקובע את החוקים. כדי לבטל את הסיפוח המנהלי לא צריך חקיקה בכנסת, ולא שלוש קריאות. כל שנדרש הוא חתימה של אלוף פיקוד המרכז על צו צבאי שיבטל את מנהלת ההתיישבות ואת הסגן האזרחי שהקימה הממשלה, ויחזיר את הסמכויות לצבא.
מה שנקבע בהחלטות, אפשר לשנות בהחלטות. הגדה המערבית איננה חלק מישראל. היא מנוהלת ע"י צה"ל שנכנס בנעלי הריבון וקובע את החוקים. כדי לבטל את הסיפוח המנהלי לא צריך חקיקה בכנסת, ולא שלוש קריאות
גם בניית ההתנחלויות היא בשליטה מלאה של הממשלה וניתן להפסיק אותה. ממשלת רבין עשתה זאת ב־1992 ואפילו ממשלת נתניהו ב־2009 הקפיאה את הבנייה בהתנחלויות לעשרה חודשים. הממשלה קיבלה החלטה שתורגמה לצו צבאי שהביא להפסקת הבנייה בשטח. הממשלה הבאה יכולה וצריכה להחליט להשקיע בפיתוח בתוך ישראל ולעצור את הבנייה בשטחים.
עוד עובדה שפועלת לטובתנו היא שהרבה מהמהלכים שנעשים בשטח הם לא חוקיים. המאחזים והחוות אינם חוקיים לפי הכללים והחוקים שמדינת ישראל קבעה. הטרור היהודי בשטחים הוא לא חוקי. לא צריך לחוקק חוקים חדשים שיאסרו שרפת בתים או תקיפת רועי צאן. ההתקפות האלימות הללו פשוט אינן חוקיות. מה שנדרש הוא להתחיל לאכוף את החוק.
הצבא צריך לקבוע את מניעת ההתקפות האלימות הללו כמשימה מבצעית גבוה בסדר העדיפויות, ולהיערך עם כוחות בהתאם. במקרים שמתנחלים מצליחים בכל זאת לבצע מעשי טרור, לתפוס אותם ולהעבירם למשטרה. המשטרה צריכה להתחיל לחקור, לאסוף ראיות ולהביא לדין. לא צריך בשביל זה צווים מנהליים.
בתחום הבנייה הלא חוקית, יחידת הפיקוח של המנהל האזרחי צריכה פשוט להתחיל לאכוף את החוק, ולבצע הריסות במאחזים ובחוות. במקביל, המשטרה צריכה לפתוח בחקירה על דרכי המימון של המאחזים הללו.
פריצות הדרכים, הכשרות הקרקע ובניית המבנים הלא חוקיים עולים מיליונים, ורוב הכספים הללו מגיעים מכספי ציבור דרך הרשויות המקומיות בהתנחלויות. את ראשי הרשויות שמאשרים את התקציבים לבנייה לא חוקית צריך לחקור ולהעמיד לדין.
בניית המבנים הלא חוקיים עולים מיליונים, ורוב הכספים הללו מגיעים מכספי ציבור דרך הרשויות המקומיות בהתנחלויות. את ראשי הרשויות שמאשרים את התקציבים לבנייה לא חוקית צריך לחקור ולהעמיד לדין
לצד ההליכים הפליליים יש גם כלים מנהליים. משרד הפנים יכול וצריך לקזז כספים מהרשות המקומית ולהפעיל נוהל חיוב אישי כלפי ראשי הרשויות שיידרשו לשלם מכיסם את הכספים שהוציאו שלא כדין. את חגיגת התקציבים, שגם הם פרי של החלטות מנהליות, הממשלה הבאה חייבת להפסיק.
את 19 מיליארד השקלים שיתפנו בתקציב המדינה, הממשלה תוכל להשקיע בשיקום הצפון, בחינוך ובפיתוח המדינה לטובת כל האזרחים. הסיפוח הוא לא גזירת גורל. אפשר לגלגל אותו לאחור. זה הכרחי. זה אפשרי. זה יקרה.
חגית עופרן אחראית על פרויקט מעקב התנחלויות ב"שלום עכשיו" מאז 2006, נחשבת מומחית בכל הקשור בהתנחלויות הישראליות בגדה המערבית ובמזרח ירושלים. יש לה היכרות מעמיקה עם השטח, עוקבת מקרוב אחר מדיניות הממשלה ומנסה להביא את נושא המשך ההתנחלות בשטחים לוויכוח ציבורי מתמיד. פעילה ואקטיביסטית בהתארגנויות פוליטיות בעיקר למאבק בכיבוש. עבדה בעבר עם שר המשפטים יוסי ביילין, בעלת תואר ראשון בהסטוריה של עם ישראל.
מדוע פתרון שתי המדינות עדיין ישים גם ב־2026
מאת ד"ר שאול אריאלי
יש משהו כמעט טרגי בהתעקשות הישראלית להתווכח עם המציאות. לא מפני שהיא מורכבת מדי להבנה, אלא מפני שהיא פשוטה מדי מכדי להתאים לנרטיב הרווח, בעיקר מאז כינונה של הממשלה הנוכחית.
פתרון שתי המדינות לא קרס בגלל גיאוגרפיה, לא בגלל דמוגרפיה, ואפילו לא בגלל כלכלה. הוא נשחק, נשחק בכוונה, על ידי החלטות פוליטיות מודעות שהעדיפו סיפוח זוחל על פני הכרעה מדינית.
פתרון שתי המדינות לא קרס בגלל גיאוגרפיה, לא בגלל דמוגרפיה, ואפילו לא בגלל כלכלה. הוא נשחק בכוונה בהחלטות פוליטיות מודעות שהעדיפו סיפוח זוחל על פני הכרעה מדינית
הנתונים המעודכנים אינם מותירים מקום לספק. בגדה המערבית חיו בסוף 2025 521 אלף ישראלים, שהם כ־5% בלבד מאוכלוסיית ישראל וכ־15% מאוכלוסיית איו"ש. מנגד, מעל 2.5 מיליון פלסטינים חיים בשטחי A ו־B, ועוד כ־400 אלף בשטח C. השטח הבנוי הפלסטיני גדול פי 9 מזה הישראלי, והבעלות על הקרקע הפרטית נותרת כולה פלסטינית. כלומר, בניגוד לדימוי הפוליטי הנוח, אין כאן "עובדות בלתי הפיכות", אלא מציאות מורכבת אך ניתנת להסדרה.
גם הטענה כי "אין מה לפנות" מתפוררת מול המספרים. במסגרת חילופי שטחים בהיקף של כ־4% ניתן להשאיר כ־80% מהישראלים הגרים מעבר לקו הירוק תחת ריבונות ישראל.
![כוח מג"ב בהתנחלויות ב-2020. אילוסטרציה (צילום: שריה דיאמנט/פלאש90)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2022/06/F200422SDFF01.jpg "כוח מג"ב בהתנחלויות ב-2020. אילוסטרציה (צילום: שריה דיאמנט/פלאש90)")
יתרה מכך, מחצית מהאוכלוסייה הישראלית באיו"ש היא מתחת לגיל 18, כך שהאתגר התעסוקתי והדיורי מצטמצם משמעותית: כ־6,400 יחידות דיור בשנה וכ־3,500 מקומות עבודה חדשים בשנה למשך חמש שנים – נתונים שוליים ביחס ליכולת הכלכלית של ישראל, אשר מייצרת 100 אלף מקומות עבודה חדשים ו־55 אלף יחידות דיור חדשות בשנה.
ובכל זאת, במקום לנהל את המציאות – ישראל מנהלת אשליה. הרחבת מאחזים, הקמת חוות מבודדות ופיצול יישובים אינם "חיזוק ההתיישבות", אלא בדיוק ההפך: החלשת גושי ההתיישבות והעמקת הפגיעה ברציפות הטריטוריאלית הפלסטינית. כבר לפני שני עשורים הוגדרה מדיניות זו כ"תפסת מרובה – לא תפסת", והנתונים רק מחזקים את האבחנה הזו.
מול המציאות הזו ניצבת תוכנית ההשלמה לפתרון שתי המדינות – לא כחלום, אלא כמתווה ביצועי מדורג. השלב הראשון איננו רומנטי במיוחד, וזה כנראה היתרון שלו. מדובר בהצהרה מחייבת: ישראל מתחייבת לפתרון שתי המדינות, והפלסטינים מייצרים הנהגה לגיטימית באמצעות בחירות ומפרקים את הזרועות הצבאיות שאינן כפופות לה.
ההמשך כבר נוגע בשטח עצמו: יצירת רציפות טריטוריאלית פלסטינית בגדה באמצעות העברת שטחי C לאחריות הרשות הפלסטינית, חידוש המעבר הבטוח בין עזה לגדה – עדיף במסילת רכבת – והעברת סמכויות אזרחיות וכלכליות לרשות הפלסטינית. במקביל, ישראל שומרת על שליטה ביטחונית כוללת, שומרת בשליטתה את בקעת הירדן וירושלים המאוחדת, כמו גם את כל ההתנחלויות וממשיכה בתיאום ביטחוני הדוק.
זהו פתרון של פשרות הדדיות, לא של ניצחון מוחלט. ישראל לא "נעלמת" מהגדה, והפלסטינים לא מקבלים ריבונות מלאה בן לילה. אבל זו בדיוק הנקודה: מדובר בתהליך שמייצר מציאות יציבה יותר
מי שמצפה לפתרון "נקי" כנראה לא עיין במסמכים. זהו פתרון של פשרות הדדיות, לא של ניצחון מוחלט. ישראל לא "נעלמת" מהגדה, והפלסטינים לא מקבלים ריבונות מלאה בן לילה. אבל זו בדיוק הנקודה: מדובר בתהליך שמייצר מציאות יציבה יותר, לא בכותרת פוליטית שנועדה לשרוד עד הבחירות הבאות.
לאחר יישום השלב הראשון בהצלחה, עוברים לשלב השני ב"תוכנית ההשלמה" – שלושה ערוצי משא ומתן מקבילים: ישראל–פלסטינים על סוגיות הליבה, ישראל–העולם הערבי על נורמליזציה וברית אזורית, וערוץ בינלאומי להסדרה כלכלית וביטחונית. זה כבר לא רק הסכסוך המקומי; זו הארכיטקטורה האזורית כולה.
וכאן נכנסת האירוניה במלוא עוצמתה. בזמן שהמערכת הפוליטית בישראל מתעקשת שאין פרטנר, המערכת האזורית והבינלאומית דווקא מתכנסת סביב פתרון שתי המדינות – 80% מהמדינות החברות באו"ם מכירות במדינת פלסטין בקווי 67'. מדינות ערביות מרכזיות קושרות בין נורמליזציה לבין התקדמות מדינית, והקהילה הבינלאומית מגבירה את הלחץ. במילים אחרות: הבעיה כבר מזמן איננה היתכנות, אלא רצון.
אבל הרצון הזה נשחק בקרב היהודים בישראל, גם אם נשמר בקרב הערבים בישראל. התמיכה הציבורית של הציבור היהודי בישראל בפתרון שתי המדינות ירדה מכ־47% ב־2018 לכ־19% בלבד ב־2026, בעוד התמיכה בשימור המצב הקיים ובסיפוח עלתה בהתמדה.
זה לא שינוי מקרי, אלא תוצאה של שנים של היעדר הנהגה שמוכנה לומר אמת פשוטה: האלטרנטיבה לשתי מדינות אינה "ניהול סכסוך", אלא מדינה אחת – לא יהודית או לא דמוקרטית, ובפועל כנראה גם לא יציבה.
זה לא שינוי מקרי, אלא תוצאה של שנים של היעדר הנהגה שמוכנה לומר אמת פשוטה: האלטרנטיבה לשתי מדינות אינה "ניהול סכסוך", אלא מדינה אחת – לא יהודית או לא דמוקרטית, ובפועל כנראה גם לא יציבה
אפשר להמשיך להתווכח עם הנתונים, להתווכח עם המפות, ואפילו להתווכח עם ההיגיון. בני אדם עושים זאת בהצלחה כבר אלפי שנים, כך שלא מדובר בהישג יוצא דופן. אבל המציאות, כדרכה, פחות מתרשמת. היא ממשיכה להתקדם במסלול משלה, והמסלול הזה מוביל לעימות מתמשך, לשחיקה פנימית ולבידוד בינלאומי.
תוכנית ההשלמה אינה מושלמת. היא גם לא מבטיחה גן עדן אזורי. היא מציעה משהו הרבה יותר צנוע והרבה יותר נדיר: דרך ריאלית לעצור הידרדרות. זה כנראה לא מספיק נוצץ כדי להלהיב פוליטיקאים, אבל זה בהחלט מספיק חשוב כדי להציל מציאות.
בסופו של דבר, השאלה איננה אם פתרון שתי המדינות אפשרי. הנתונים מראים שכן. השאלה היא אם יש מי שמוכן לבחור בו. וכאן, באופן לא מפתיע בכלל, הסיפור נהיה מסובך.
ד"ר שאול אריאלי, אל"ם במיל', לשעבר מח"ט עזה וראש מנהלת המו"מ במשרד ראש הממשלה, כיום ראש קבוצת המחקר "תמרור- פוליטוגרפיה", פרסם 11 ספרים ואטלסים על הסכסוך, מחקרים שונים ומאמרי דעה רבים.
הפסולת כגשר לשלום: מאיום סביבתי לשותפות אזורית
מאת סונדוס סאלח
הפסולת שאינה מכירה בגבולות יכולה להפוך למנוע של שותפות. במקום שתהיה מקור לזיהום, פשיעה ומחלוקת – היא יכולה להפוך למקור של תעסוקה, חדשנות, יציבות ואולי אפילו שלום.
הפסולת שאינה מכירה בגבולות יכולה להפוך למנוע של שותפות. במקום שתהיה מקור לזיהום, פשיעה ומחלוקת – היא יכולה להפוך למקור של תעסוקה, חדשנות, יציבות ואולי אפילו שלום
הפסולת שאנחנו משליכים מדי יום, שאריות מזון, אריזות, חפצים שכבר לא נשתמש בהם, הייתה עד לפני רגע חלק אינטגרלי מהחיים שלנו. היא הייתה האוכל שלנו, המוצרים שנגעו בגופנו, פרטי היום־יום שהרכיבו את שגרתנו.
דווקא משום כך, אני מאמינה שלפסולת יש פוטנציאל ייחודי: היא יכולה להפוך לכלי שמחזיר "חיים" גם למערכת היחסים בין ישראלים לפלסטינים. המציאות כיום רחוקה מכך.
משבר הפסולת במרחב הישראלי־פלסטיני הפכה לאחד האיומים הסביבתיים החמורים באזור. בישראל נסגרו מפעלי מיחזור, והברחות פסולת לגדה המערבית והשרפות הפיראטיות הפכו לתופעה רחבת היקף.
משבר הפסולת במרחב הישראלי־פלסטיני הפכה לאחד האיומים הסביבתיים החמורים באזור. בישראל נסגרו מפעלי מיחזור, והברחות פסולת לגדה המערבית והשרפות הפיראטיות הפכו לתופעה רחבת היקף
בגדה עצמה, היעדר תשתיות, מחסור בתקציבים ופערי רגולציה מובילים לכך שחלק גדול מהפסולת נשרף בשטחים פתוחים. התוצאה: זיהום אוויר, פגיעה בבריאות הציבור, זיהום מקורות מים ונזק הדדי שאינו מכיר בגבולות.
אבל המחקר מציע להפוך את המשבר להזדמנות. פסולת איננה רק מה שנפטרים ממנו היא חומר גלם, משאב כלכלי, בסיס לתעשיות מיחזור, אנרגיה ותעסוקה. בעולם כבר הוכח ששיתופי פעולה סביבתיים יכולים להפחית מתחים פוליטיים ולייצר "דיבידנדים של שלום".
כאשר מדינות מנהלות יחד משאב משותף ומטרד משותף, גם אם זה משאב שנחשב "מלוכלך", הן מייצרות מנגנוני אמון, תשתיות משותפות וערוצי תקשורת יציבים והכי חשוב פתרונות וקיימות.
במרחב הישראלי־פלסטיני, הפוטנציאל אף גדול יותר. ישראל מחזיקה בידע טכנולוגי, תשתיות ומערכות פיקוח מתקדמות. הפלסטינים מחזיקים בכוח אדם, בעלויות נמוכות ובצורך דחוף בפיתוח כלכלי. שילוב הכוחות יכול ליצור מערכת אחת יעילה יותר משתי מערכות נפרדות: מתקני מיון, קומפוסטציה, עיכול אנאירובי והשבת אנרגיה שיפעלו לטובת שני העמים.
במרחב הישראלי־פלסטיני, הפוטנציאל אף גדול יותר. ישראל מחזיקה בידע טכנולוגי, תשתיות ומערכות פיקוח מתקדמות. הפלסטינים מחזיקים בכוח אדם, בעלויות נמוכות ובצורך דחוף בפיתוח כלכלי
אולם מעבר לפתרונות הטכניים, המחקר מדגיש את הצורך הקריטי בבניית פלטפורמה משותפת, גוף קבוע, מקצועי ומוסדר שבו ישראלים ופלסטינים דנים יחד בסוגיות סביבתיות, תברואתיות וכלכליות.
פלטפורמה כזו יכולה לכלול רגולציה אחידה, תמריצים משותפים, פיקוח הדדי, מאגר נתונים משותף ומנגנוני קבלת החלטות משותפים.
זהו לא רק כלי לניהול פסולת, זהו מנגנון שמייצר שפה משותפת, אחריות משותפת ועתיד משותף. הפסולת, שהייתה עד לפני רגע חלק מהחיים שלנו, יכולה להפוך לכלי שמחזיר חיים גם ליחסים בין העמים. במקום שתהיה מקור לזיהום, פשיעה ומחלוקת, היא יכולה להפוך למנוע של תעסוקה, חדשנות, יציבות ואולי אפילו שלום.
סונדוס סאלח פוליטיקאית ואשת ציבור ערבייה־ישראלית, שכיהנה כחברת הכנסת מטעם מפלגת תע"ל כחלק מסיעת הרשימה המשותפת. קודם לבחירתה הייתה פעילה חברתית, מורה, יזמית, ומזכירת מועצת הנשים של תע"ל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוזה מעניין אך אשמח להבהיר נקודה חשובה.
חזונו של ד"ר אריאלי ליצירת רצף בין עזה ליו"ש עלול להתקל במכשולים הנדסיים וכלכליים שיהפכו אותו ל-"בור תקציבי" ותפעולי ללא תחתית. מעבר לעלות ההקמה המפלצתית, הבעיה המרכזית היא התחזוקה השוטפת (OPEX) שבהיעדר יציבות כלכלית פלסטינית תתגלגל כנראה לפתחו של משלם המסים הישראלי פשוט כדי למנוע מפגעים בטיחותיים מעל עורקי תחבורה קריטיים כמו כביש 6.
בנוסף הקמת תשתית מגלומנית כזו באזור רגיש סייסמית מייצרת סיכון תשתיתי לישראל כולה, והופכת כל מחלוקת על חשמל או תפעול למוקד חיכוך תמידי מה שהופך את הניסיון לפתרון גיאוגרפי למעמסה ביטחונית וכלכלית שאינה ניתנת לניהול במציאות האזורית.
היער השחור
שנה אחרי שרפת הענק שהשתוללה ביום העצמאות, פארק קנדה עדיין סגור לקהל על אף מאמצי השיקום של קק"ל ● המראה אפוקליפטי: מדרונות שלמים של עצים מפוחמים שעלולים ליפול בכל רגע ● במהלך השרפה התפוצצו מוקשים ירדניים בחלקות שבשולי הפארק, ורק השבוע הושגה הסכמה על פינויים ● "אם הייתי יכול לבחור איזה יער יישרף, הייתי בוחר יער אחר"
שנה אחרי שרפת הענק שהשתוללה ביום העצמאות, פארק קנדה עדיין סגור לקהל על אף מאמצי השיקום של קק"ל ● המראה אפוקליפטי: מדרונות שלמים של עצים מפוחמים שעלולים ליפול בכל רגע ● במהלך השרפה התפוצצו מוקשים ירדניים בחלקות שבשולי הפארק, ורק השבוע הושגה הסכמה על פינויים ● "אם הייתי יכול לבחור איזה יער יישרף, הייתי בוחר יער אחר"
ביום העצמאות ה־77 של מדינת ישראל, ניתאי זכריה, שמנהל כמה מהיערות הגדולים של קק"ל במרכז הארץ, התרוצץ בשטח ולקח חלק במאמצי הכיבוי של שרפת הענק שהשתוללה במרחב.
"התחלתי לקבל הודעות בקשר שהשרפה מתקרבת לפארק קנדה", הוא משחזר, "טסתי לפארק ועליתי לנקודת תצפית. ראיתי את האש דוהרת מולי והבנתי שזהו. קולגה התקשרה לשאול מה קורה, אמרתי לה, 'תגידי קדיש על פארק קנדה'".
בדיוק שנה אחרי היום שבו הכל בער, "פארק קנדה" – שבשנים רגילות קולט כ־1.2 מיליון מבקרים בשנה – עדיין סגור לקהל. חלקו המערבי כנראה ייפתח בקרוב, כפוף לתוכניות המלחמה של דונלד טראמפ ושות', אבל חלקו המרכזי, המוכר והמטויל, צפוי לפתוח את שעריו רק בעוד כמה חודשים.
6,000 דונם נשרפו כאן מתוך 8,500. כ־70% מהיער רחב הידיים עלו באש. שנה חלפה אבל המראה עדיין אפוקליפטי. מדרונות שלמים מכוסים בעצים שחורים, גוויות מפויחות שעלולות לקרוס בכל רגע
בינתיים שערי הברזל נעולים, אם כי, כמקובל בישראל, יש כאלה שמתעלמים מהם, למשל רוכבי האופניים שלא מוותרים על שני שבילי ה"סינגלים" הפופולריים שמתפתלים בין העצים.
במבואת הכניסה לפארק הכל נראה כמעט רגיל, העצים מטילים צל נעים ואני מביע תרעומת בפני היערן זכריה ומנהלת מרחב מרכז בקק"ל ענת גולד על כך שלוקח להם כל כך הרבה זמן להחזיר את היער לציבור. התשובה ניתנת כשאנחנו נכנסים לעומק הפארק. אז נגלים ממדי החורבן.
6,000 דונם נשרפו כאן מתוך 8,500. כ־70% מהיער רחב הידיים עלו באש. שנה חלפה אבל המראה עדיין אפוקליפטי. מדרונות שלמים מכוסים בעצים שחורים, גוויות מפויחות שעלולות לקרוס בכל רגע. בשיא הגובה, שם הרוחות חזקות יותר, הם כבר נפלו זה לצד זה. "בית קברות לעצים", מסכם זכריה.
פארק קנדה (או בשמו הרשמי קנדה־איילון) משתרע לצד כביש מספר 1 בין מחלף לטרון לשער הגיא. הוא הוקם על ידי קק"ל ב־1973 ומאז מהווה מקור משיכה בזכות מגוון העצים, רשת הדרכים ונקודות עניין כמו המבצר הצלבני, עמדות תצפית מהן נשקף נוף מרהיב ובריכת הקשתות.
בקק"ל מודעים לכך שהציבור משווע לטבע. "יחד עם יער בן שמן האזור הזה נמצא בשפיץ של הפירמידה הארצית בקליטת קהל", אומרת גולד.
"יש אזורים שבהם אנחנו רוצים לאפשר לטבע להשתקם באמצעות הזרעים של העצים השרופים שמתפזרים ומתבססים בשטח. יש מקומות שבהם כבר רואים את זה קורה"
"לפעמים גם אני מתוסכל מהקצב", אומר זכריה, "אבל יערנות דורשת סבלנות. יש תהליכים טבעיים. אנחנו מסלקים את כל העצים השרופים שבצד הדרכים שבהם יעבור קהל, אחר כך נכנסים לעומק השטח ומתחילים לטפל שם בעצים. מאות שלטי הכוונה נשרפו.
"יש אזורים שבהם אנחנו רוצים לאפשר לטבע להשתקם באמצעות הזרעים של העצים השרופים שמתפזרים ומתבססים בשטח. יש מקומות שבהם כבר רואים את זה קורה. מדי פעם עדיין יש לי התקפי עצב וצער על מה שקרה פה, אבל רוב הזמן אני עסוק במחשבה על מה צריך לעשות כדי לשקם.
![מבט על פארק קנדה, 2026 (צילום: בוני שיינמן, ארכיון הצילומים של קק"ל)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/04/IMG-20260423-WA0070-1024x640.jpg "מבט על פארק קנדה, 2026 (צילום: בוני שיינמן, ארכיון הצילומים של קק"ל)")
"בפארק קנדה היה תמהיל אידיאלי מבחינת מגוון מיני העצים והפסיפס הנופי. אם יכולתי לבחור איזה יער יישרף, אם הייתי צריך להקריב יער, הייתי בוחר יער אחר".
"אנחנו עובדים לפי פרוטוקולים מסודרים", אומרת גולד, מנהלת המרחב, "יש תוכניות מה עושים עם יער בשנה הראשונה אחרי שרפה שנכתבו על ידי אקולוגים ומתכננים על סמך ניסיון שנלמד משריפות ביערות בכל העולם.
"אין לנו חסם של כוח אדם או תקציב, אנחנו עומדים בקצב, משקמים מפגעים, אבל יודעים שיער שנשרף אף פעם לא יחזור להיות אותו יער. הוא ייראה אחרת, ויש בזה גם היבטים חיוביים. בטווח הארוך יהיו אלמנטים של התחדשות".
כאילו שריפת ענק היא לא אתגר גדול דיו, מתברר שפארק קנדה התמודד בשנה האחרונה עם עוד שתי מכות. רוב המבקרים והנופשים בפארק כנראה לא מודעים לכך, אבל בשוליו משתרעים שני שדות מוקשים
כאילו שריפת ענק היא לא אתגר גדול דיו, מתברר שפארק קנדה התמודד בשנה האחרונה עם עוד שתי מכות. רוב המבקרים והנופשים בפארק כנראה לא מודעים לכך, אבל בשוליו משתרעים שני שדות מוקשים. מדובר במוקשי M14 נגד אדם שהטמינו הירדנים אי אז.
במשך עשורים המוקשים נחו בשקט בתוך שני מתחמים מגודרים ששטחם 160 דונם. בשרפה הגדולה, כך טען בדיון בכנסת תא"ל במילואים שחר בק, שעומד בראש הרשות הלאומית לפינוי מוקשים, התפוצצו שם כמה מוקשים ולשירותי הכבאות היה קושי גדול להתקרב לאזור.
חלק מהגדרות שמקיפות את המוקשים הותכו ושלטי האזהרה נשרפו. לאור העובדה שהמוקשים ממוקמים במדרון, הסביר בק בדיון שנערך בוועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון כחודשיים אחרי השרפה, יש סכנה ממשית לזליגה שלהם לתוך שטח הפארק.
בדיון, שנוהל על ידי ח"כ ניסים ואטורי, שררה הסכמה לגבי הצורך לפנות את המוקשים בדחיפות. בק טען שהכדור במגרש של קק"ל, ונציג קק"ל הבהיר שהוא ממתין לאישור דירקטוריון. "אני דורש שתחזרו אליי עם תשובות בתוך שבוע", סיכם ואטורי את הדיון, "אם יקרה משהו זה על ראשה של קק"ל".
מאז חלפו 10 חודשים, ושום מוקש עדיין לא נשלף מהאדמה. "אחרי השרפה, כשהבנו שממילא אנחנו סוגרים את היער ונכנסים לתקופה של עבודות", אומרת ענת גולד, "החלטנו לנצל את ההזדמנות ולאפשר למדינה לטפל גם בעניין של המוקשים.
"רק שהמדינה לא פעלה ולא תקצבה על אף שזו אחריותה ולא אחריות קק"ל. כשראינו שזה המצב, קק"ל החליטה לקחת יוזמה ולממן את הפינוי בעלות 13 מיליון שקלים"
"רק שהמדינה לא פעלה ולא תקצבה על אף שזו אחריותה ולא אחריות קק"ל. כשראינו שזה המצב, קק"ל החליטה לקחת יוזמה ולממן את הפינוי בעלות 13 מיליון שקלים".
אבל גם אחרי שנמצא המקור התקציבי, הביצוע התעכב בגלל ויכוחים משפטיים וביורוקרטיים. "סתם מרחו את זה שנה", אומר גורם המעורב בנעשה, אבל החדשות הטובות הן שבתחילת השבוע הנוכחי – כך נמסר מקק"ל לזמן ישראל – ההסכם נחתם סוף סוף והרשות לפינוי מוקשים קיבלה אור ירוק לצאת לדרך.
קק"ל, שתשלם עבור התענוג, אמורה ליהנות מכך שלפחות אחד מהשדות שיטוהרו ממוקשים יצורף לשטחו של פארק קנדה. ממשרד הביטחון נמסר: "משרד הביטחון השלים את כלל ההכנות הנדרשות לטובת תחילת פינוי אזור פארק קנדה ממיקוש ונפלים. הנושא ממתין להחלטת קק"ל שהשטח מצוי ברשותה". ההחלטה, כאמור, התקבלה.
אז הייתה שרפה, ויהיה פינוי מוקשים, ויש גם בצורת. גל התייבשות העצים שפוקד את היערות ברחבי ישראל לא פסח גם על פארק קנדה. המראה עצוב: גם בחלקי היער שלא נפגעו בשרפה וחפים מגדמים מפויחים, ניצבים לצד העצים הירוקים לא מעט עצים בגוון חום־אפור. זה הצבע של עץ שהתייבש וכבר אין לו סיכוי להתאושש.
זכריה, שחי את פארק קנדה כבר 12 שנים, מצביע על ברוש אחד שחטף מכת אש. חבילת השורשים שלו חשופה, רובו מפוחם אבל מתוך השחור מתעקשת לבצבץ עלווה ירוקה
"אתה מבין כמה זה מרגיז?" תוהה זכריה כשאנחנו נעצרים ליד שני ברושים בתהליכי התייבשות מתקדמים, "אתה אוכל את השרפה של החיים ואז מגיע גם זה. כבר עברנו, ניקינו את העצים ועכשיו אנחנו צריכים לעבור עוד פעם ולכרות את העצים היבשים".
אבל ייאוש הוא לא תוכנית עבודה עבור יערן. ברחבי הפארק מתבצעים בימים אלה כמה מחקרים שבוחנים את התאוששות היער מהשרפה הגדולה. אחד בודק את התחדשות המאביקים, שני את התחדשות הקרקע ושלישי מנטר את אוכלוסיית בעלי החיים באמצעות מיקרופונים שמוצמדים לעצים ומקליטים את הקולות בלילה.
אנחנו ניצבים ליד חלקת יער קירחת, זרועת גדמים של העצים שהיו כאן עד לפני שנה. זכריה, שחי את פארק קנדה כבר 12 שנים, מצביע על ברוש אחד שחטף מכת אש. חבילת השורשים שלו חשופה, רובו מפוחם אבל מתוך השחור מתעקשת לבצבץ עלווה ירוקה.
זכריה: "הוא נאבק להמשיך. נשארו לו פקעים רדומים שמהם הוא מתחיל להצמיח מחדש את העלים. כל עץ שלא היה גמור ב־100% ביקשתי להשאיר אותו. אם היה לעץ איזשהו צ'אנס, גם אם הוא נראה יותר מת מחי, השארנו".
![פארק קנדה, 2026 (צילום: בוני שיינמן, ארכיון הצילומים של קק"ל)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/04/IMG-20260423-WA0068-1024x640.jpg "פארק קנדה, 2026 (צילום: בוני שיינמן, ארכיון הצילומים של קק"ל)")
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו
בג"ץ משנה כיוון ומשרטט את הדרך לוועדת חקירה
חיוב הממשלה לעדכן בתוך חודשיים על מתווה לחקר אירועי 7 באוקטובר מסמן שינוי כיוון זהיר בגישת בג"ץ ● השופטים מכירים בקושי המשפטי שבאי־הקמת ועדת חקירה לצד תקדימיות ההתערבות והקושי בגיבוש סעד אופרטיבי ● המסר: הסמכות להתערב קיימת, אך מתחם ההתערבות מצומצם ונדיר ● פרשנות
במסגרת האסטרטגיה הכללית של בג"ץ בתקופה הנוכחית, להלך בין הטיפות, החלטת השופטים לחייב את הממשלה לעדכן בתוך חודשיים באשר למתווה להקמת ועדת חקירה לחקר אירועי 7 באוקטובר והמלחמה בעזה היא צעד בכיוון הנכון. ההחלטה מסמנת שינוי כיוון מצד השופטים, לאחר שבדיון שקיימו בשבוע שעבר הם הדהדו סנטימנט דומיננטי אחר, שעיקרו הותרת הסוגיה כולה ל"משפט הבוחר" ולממשלה הבאה שתקום לאחר הבחירות.
ההחלטה ניתנה ביום שני, ימים אחדים לאחר הדיון הסוער שהתקיים ביום חמישי האחרון בפני הרכב מורחב של שבעה שופטים, בשלוש עתירות הדורשות מבית המשפט להורות לממשלה להקים ועדת חקירה ממלכתית.
המשא הזה כבד מאוד על כתפי השופטים, ולא רק בשל ההשלכות הפוליטיות והציבוריות, שעיקרן מתקפה חריפה מצד הממשלה ותומכיה על בית המשפט; גם מבחינה משפטית מדובר בהחלטה קשה, נוכח תקדימיותה: מעולם לא הורה בית משפט, בשום מדינה בעולם לממשלה מכהנת להקים ועדת חקירה.
אף שההחלטה אינה מלמדת שפסק הדין הסופי יהיה בהכרח כרצונם של העותרים ובהתאם לעמדתה של היועמ"שית, התומכת בהוראה אופרטיבית להקים ועדת חקירה ממלכתית, היא משנה את הצפי לכיוון זה
אפשר שהשופטים שמעו את התגובות הציבוריות לרוח הדברים שהשמיעו בדיון ונמלכו בדעתם, ואפשר שרוב השופטים, שלא התבטאו בנושא זה באולם, לא היו שותפים לרעיון שלפיו על בית המשפט לחמוק ממילוי תפקידו השיפוטי.
מכל מקום, אף שההחלטה הנוכחית אינה מלמדת שפסק הדין הסופי יהיה בהכרח כרצונם של העותרים ובהתאם לעמדתה של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה, התומכת בהוראה אופרטיבית להקים ועדת חקירה ממלכתית, היא משנה את הצפי לכיוון זה.
![בג"ץ דן בעתירות בעניין העתירות להקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר טבח השבעה באוקטובר, 23 באפריל 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/04/F260423YS39-1024x640-1776963339.jpg "בג"ץ דן בעתירות בעניין העתירות להקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר טבח השבעה באוקטובר, 23 באפריל 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)")
בהתאם להחלטה, עומדים לרשות הממשלה חודשיים ימים למסור "הודעת עדכון באשר למתווה שגובש לחקר האירועים". הנוסח הזה מכיל בתוכו אפשרות שבמהלך החודשיים הקרובים תשלים הקואליציה את חקיקת חוק ועדת החקירה שהממשלה יזמה במטרה לאפשר הקמתה של ועדה פוליטית־פריטטית, שכמובן לא תוביל לחקר אמיתי של אירועי 7 באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיה, אך תאפשר לממשלה לומר – הינה, הקמנו ועדה.
ככל שהקואליציה תצליח להשלים את חקיקת החוק האמור, ואכן תוקם ועדה בהתאם לחקיקה החדשה, יתפצל הדיון המשפטי לשני מסלולים: מצד אחד, יש להניח שיוגשו עתירות חדשות נגד חוקתיות החוק החדש, בדרישה לבטלו, ובית המשפט ייכנס למסלול ארוך ואיטי של עתירות חוקתיות, שהטיפול בהן נאמד בשנים, ולא בחודשים.
מצד שני, ככל שמייד לאחר חקיקת החוק תוקם ועדה פוליטית שכזו, יוגשו עתירות נגד המהלך הזה של הממשלה, בדרישה כי מתוך ארגז הכלים המורחב עדיין היה על הממשלה לבחור בהקמת ועדת חקירה ממלכתית, ולא בוועדה הפוליטית החדשה. כך או כך, העתירות הנוכחיות ימלאו את תפקידן ההיסטורי וייגנזו עם שינוי כה דרמטי בתשתית שעמדה בבסיסן.
ומה יקרה במקרה שהכנסת לא תשלים את החקיקה? במצב כזה, בית המשפט יצטרך לקבל החלטה לאן פניו מועדות
כל זה, בהנחה שאכן המהלך החקיקתי יושלם. ומה יקרה במקרה שהכנסת לא תשלים את החקיקה? במצב כזה, בית המשפט יצטרך לקבל החלטה לאן פניו מועדות בעתירות הנוכחיות.
בתחילת יולי תהיה הכנסת בעיצומו של מושב הקיץ, שאמור להסתיים בסוף אותו החודש – בדיוק שלושה חודשים לפני מועד הבחירות נכון לעכשיו. הממשלה תבקש במקרה כזה מן הסתם עוד זמן, כדי לנסות להעביר את הצעת החוק של ח"כ אריאל קלנר לפני שעבודת הכנסת תוקפא, לקראת הבחירות.
![ראש הממשלה בנימין נתניהו וח"כ אריאל קלנר במליאת הכנסת, מרץ 2025 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2025/10/20250327-F250327CG22-1024x640.jpg "ראש הממשלה בנימין נתניהו וח"כ אריאל קלנר במליאת הכנסת, מרץ 2025 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)")
השופטים יצטרכו במקרה כזה להחליט: מצד אחד, העיתוי יהיה קרוב למועד הבחירות אף יותר מעכשיו, מה שיקשה עליהם לקבל החלטה המורה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית; מצד שני, הזמן החולף ממועד התרחשות האירועים והמלחמה ימשיך להתארך עוד – וקטור הדוחף לכיוון הכרעה וקבלת החלטה.
הקושי המשפטי אינו נעוץ רק בתקדימיות של הפעולה השיפוטית המבוקשת. השופט אלכס שטיין ניסח במהלך הדיון את שני קצות הדילמה בהכרעת השופטים: מצד אחד, כפי שנכתב בהחלטה שלשום, "אין חולק כי את אירועי השבעה באוקטובר יש לחקור – ובאופן יסודי ומעמיק".
לדבריו, העובדה ששנתיים וחצי לאחר האסון טרם הוקמה ועדת חקירה מעוררת "קושי משפטי ניכר". חוק ועדות חקירה זמין להפעלה, אך הממשלה נמנעת מלהקים ועדת חקירה ממלכתית בהתאם לו, והימנעות זו מקרבת את הרגע שבו "רשאית" יהפוך בנסיבות הנוכחיות ל"חייבת".
שתי הכרעות שיפוטית כבר התקבלו וקיבלו ביטוי בהחלטה. האחת היא ההחלטה בדבר סמכותו של בג"ץ להתערב בהחלטה בדבר הקמת הוועדה
מצד שני, אם העתירות יתקבלו ויינתן צו מוחלט, לא ברור כיצד הוא ייראה בדיוק מבחינה אופרטיבית. מה תהיה ההוראה השיפוטית? האם זו תהיה הנחיה לממשלה להקים ועדת חקירה ממלכתית, תוך שהשופטים יותירו לממשלה לקבוע את היקף המנדט של הוועדה?
או שמא בית המשפט ינסח בעצמו את מנדט הוועדה ואת הנושאים שהיא תחקור? לבית המשפט אין מומחיות בנושאים של צבא, ביטחון, יחסי חוץ וכל עניין ספציפי הנדרש לשם ניסוח כתב המינוי של הוועדה. לא בכדי כתבו השופטים בהחלטתם שלשום כי קיים "קושי במתן סעדים שיפוטיים בענייננו".
לצד זאת, שתי הכרעות שיפוטית כבר התקבלו וקיבלו ביטוי בהחלטה. האחת היא ההחלטה בדבר סמכותו של בג"ץ להתערב בהחלטה בדבר הקמת הוועדה. השופטים כבר הביעו את עמדתם זו, המנוגדת לעמדת הממשלה, במהלך הדיון, אך כעת היא מוצאת את ביטויה הפורמלי במסגרת החלטה שיפוטית.
"על פי פסיקה ארוכת שנים, נתונה לבית משפט זה הסמכות לדון בעתירות שעניינן הקמתה או אי־הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית; זאת, כפוף לכך ששיקול הדעת הנתון בידי הממשלה בעניין זה הינו רחב ביותר". הנוסחה היא אפוא שהסמכות קיימת, אך מתחם ההתערבות הוא מצומצם ונדיר.
הזהירות הניכרת של בג"ץ במסגרת טיפולו בנושאים נפיצים מבחינה ציבורית – גלויה לעין. יש הקשרים שבהם הזהירות הזו מצדיקה ביקורת על השופטים. במקרה הנוכחי, הצעד הזהיר שנקטו הוא צעד ראוי
ההכרעה השיפוטית השנייה היא בכך שהשופטים החליטו שלא להביע כל עמדה ביחס להצעת החוק המצויה כעת בשלבי חקיקה בכנסת: הן מתוך רצון שלא להשפיע על תוכן ההסדר החקיקתי או על הסיכוי להשלמת הליך החקיקה; והן בהתאם למדיניות השיפוטית הוותיקה, שלפיה אין ביקורת שיפוטית על הצעת חוק, שכן תמיד קיים סיכוי שהחוק לא ייחקק ולא יהיה צורך בהתערבות שיפוטית.
הזהירות הניכרת של בג"ץ במסגרת טיפולו בנושאים נפיצים מבחינה ציבורית – גלויה לעין. יש הקשרים שבהם הזהירות הזו מצדיקה ביקורת על השופטים. במקרה הנוכחי, באקלים הציבורי והפוליטי הרעיל והנפיץ, הצעד הזהיר שנקטו, על שינוי הכיוון המקופל בו, הוא צעד ראוי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוביחד? איזנקוט מטרפד את האיחוד שהוא עצמו יזם
איזנקוט, שדחף במשך חודשים לאיחוד עם בנט ולפיד, מסרב להסתפק במקום השני ודורש להוביל את הרשימה ● הוא וגנץ טוענים שהחיבור דווקא גורע קולות ואינו מקרב את הגוש לשלטון ● מנגד, בנט ולפיד ממשיכים להאמין שהאיחוד יביא למהפך, אך נאלצים להתמודד עם בניית רשימה שתכריע גורלות ותחשוף מתחים פנימיים ● פרשנות
נפתלי בנט ויאיר לפיד לא מבינים את גדי איזנקוט. מבחינתם קורה כאן אירוע מוזר. במשך חודשים הוא טחן לשניהם שצריך איחוד בין שלושתם ואז, כאשר החיבור מגיע, הוא בורח מכל העסק ותוקף את האירוע על מלא. שניהם עדיין מחכים לו ומשוכנעים כי האיחוד המשולש יבטיח את המהפך בבחירות הבאות. אתמול (שלישי) הציע לפיד לאיזנקוט את המקום השני ברשימת "ביחד", במקומו.
איזנקוט לא רוצה את המקום השני ולא השלישי, הוא רוצה להוביל את הרשימה ולהיות מועמד גוש השינוי לראשות הממשלה. זה כבר לא יקרה, אף שאיזנקוט עומד כבר על 15 מנדטים בסקרים.
בנט ולפיד אמרו לו כבר שכל הסקרים מראים שבנט הוא היחידי שיכול לנצח את בנימין נתניהו, אבל הוא לא משתכנע. וחוץ מזה, הם הוסיפו, "אנחנו שני ראשי ממשלה לשעבר. עם כל הכבוד וגם החיבה, אתה היית עד היום שר בלי תיק רק כמה חודשים".
ביומיים האחרונים איזנקוט טוען כי החיבור בין בנט ולפיד גורע קולות מהגוש, ולא מקדם את כולם לעבר מטרת כיבוש השלטון. אתמול הצטרף אליו שותפו לשעבר, בני גנץ
ביומיים האחרונים איזנקוט טוען כי החיבור בין בנט ולפיד גורע קולות מהגוש, ולא מקדם את כולם לעבר מטרת כיבוש השלטון. אתמול הצטרף אליו שותפו לשעבר, בני גנץ.
"במקום לקרוא למצביעי הימין, הליכודניקים ואנשי הציונות הדתית שמחפשים היום בית אחר, ולהגיד להם שאנחנו נדאג להקים ממשלה רחבה וציונית בלי חרדים שתטפל בגיוס ובאתגרים הביטחוניים והכלכליים, הם בחרו להתבצר בקרבות פנים־גושיים ולהתעסק במי יוביל במקום לאן נוביל", כתב גנץ.
![ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט לצד גדי איזנקוט במהלך צעדה לתמיכה בגיוס חרדים לצה"ל, 15 בינואר 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/04/F260115YS13-1024x640.jpg "ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט לצד גדי איזנקוט במהלך צעדה לתמיכה בגיוס חרדים לצה"ל, 15 בינואר 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)")
הסקרים שפורסמו אחרי האיחוד תומכים דווקא באיזנקוט וגנץ. השלם עדיין נמוך מסך חלקיו. בנט ולפיד מאוכזבים מצידם מהתגובה החמוצה לאיחוד החגיגי והאופטימי שלהם. הם קיוו לווייב אחר. שניהם בטוחים שעתידו הגדול של החיבור לא מוטל בספק. את זה עוד נראה.
בינתיים שניהם לא מבינים איך גוש השינוי מתקרב ל־60 מנדטים עם פוטנציאל לגדול עוד יותר וכולם עדיין שואלים אותם איך הם יקימו ממשלה, בזמן שאיש לא אומר שאין לנתניהו סיכוי להקים ממשלה אף שהוא מסתובב רק עם 50 ומשהו מנדטים.
בנט ולפיד צריכים עכשיו לארגן את הרשימה המשותפת שלהם. בנט הולך על אנשים ונשים חדשים שידם לא הייתה במעל הפוליטי, טכנוקרטיות כמו קרן טרנר ולירן אבישר בן־חורין.
לפיד, בעקבות החיבור עם בנט, שיפר את מצבו ויש לו מקום בכנסת לעוד אנשים מיש עתיד. ובכל זאת, בהנחה שלפיד מקבל 40% מחברי הכנסת ברשימה המשותפת, הוא עדיין צריך לבחור עשרה במקומות ריאליים
לפיד, בעקבות החיבור עם בנט, שיפר את מצבו ויש לו מקום בכנסת לעוד אנשים מיש עתיד. ובכל זאת, בהנחה שלפיד מקבל 40% מחברי הכנסת ברשימה המשותפת, הוא עדיין צריך לבחור עשרה במקומות ריאליים ולמחוק 14–15 אחרים.
זה אירוע אכזרי, קובע גורלות. מישהו הציע אתמול ללפיד לקיים פריימריז בין 730 חברי ועידת יש עתיד, וכך לחסוך מעצמו ייסורי מצפון וחשבונות פתוחים עם אלה שיזרוק מהרשימה. לפיד יכול גם להוכיח שוב שיש עתיד מתקדמת לעבר דמוקרטיה. חברי הוועידה הם אלה שבחרו בלפיד כיו"ר התנועה בפריימריז לפני שנתיים בדיוק, אחרי קרב צמוד מול רם בן ברק.
![ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט ויו"ר האופוזיציה יאיר לפיד במסיבת עיתונאים משותפת בה הודיעו על הקמת מפלגה מאוחדת, "ביחד", 26 באפריל 2026 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/04/F260426CG63-1024x640.jpg "ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט ויו"ר האופוזיציה יאיר לפיד במסיבת עיתונאים משותפת בה הודיעו על הקמת מפלגה מאוחדת, "ביחד", 26 באפריל 2026 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)")
לפיד לא מוכן לשמוע על האפשרות הזו. הפריימריז, הוא אומר תמיד, הביאו לכנסת את דוד אמסלם ושלמה קרעי ואילו הוועדה המסדרת שלו בחרה בחברי כנסת איכותיים יותר. לפיד גאה בחברות ובשיתוף הפעולה בין חברי הכנסת שלו ולא רוצה לשסות אותם זה בזה.
אפשר עכשיו להעריך כי חברי הכנסת הריאליים של יש עתיד ברשימת "ביחד" יהיו לפיד עצמו, בן ברק, קארין אלהרר, מירב בן ארי, מירב כהן, ולדימיר בליאק, נאור שירי, יוראי להב־הרצנו ושלי טל מירון (לפי מפתח של 50/50 לגברים ונשים).
ומה יהיה עם כל חברי הכנסת האחרים? הם עלולים להתפצל מיש עתיד ולקחת עימם את יחידות מימון המפלגות. לפיד ידבר עם חברי הכנסת הללו וישכנע אותם שאם גוש בנט יזכה בשלטון הם ישולבו בתפקידים ציבוריים
אלעזר שטרן, שהבין מזמן כי לפיד לא רוצה אותו יותר, הודיע אתמול שהוא קופץ שוב למפלגה חדשה, הפעם לישר! של גדי איזנקוט (אבל מאוחר יותר ביצע פניית פרסה והכריז שהוא נשאר ביש עתיד).
ומה יהיה עם כל חברי הכנסת האחרים? הפרשן עמית סגל טען אתמול כי הם עלולים להתפצל עכשיו מיש עתיד ולקחת עימם את יחידות מימון המפלגות. לפיד ידבר עם חברי הכנסת הללו וישכנע אותם שאם גוש בנט יזכה בשלטון הם ישולבו בתפקידים ציבוריים בכירים לטובת מה שהוא מכנה "שיקום המדינה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנושעון החול של טראמפ
כיום קיים פער חסר תקדים בין סוחרי החוזים העתידיים בנפט לבין המציאות בשטח ● בעוד "מחיר הנייר" בבורסה נותר יציב יחסית, בתי הזיקוק כבר משלמים פרמיות ענק בניסיון נואש לשרוד את המחסור הפיזי שנוצר ● אנליסטים מזהירים כי זהו רק פרומו למה שמצפה לנו בחודשים הקרובים ● פרשנות
את שוק הנפט של היום אפשר לדמות למסוע ארוך מאוד, המורכב משני חלקים. המסוע מוביל חביות נפט מהמפרץ הפרסי אל העולם. אם מישהו עוצר את החלק הראשון של המסוע, עד מצר הורמוז, החלק השני, שמעבר למצר, ימשיך לספק חביות עוד שבועיים עד חמישה שבועות – פשוט משום שהן כבר היו בדרך.
לפי גוף המחקר "HFI Research", המסוע הזה התרוקן לגמרי כבר באמצע אפריל. החביות האחרונות שיצאו מהמפרץ הפרסי והצליחו לעבור את מצר הורמוז לפני שנחסם נפרקו כולן בנמלי העולם, בקיזוז המכליות הבודדות שהצליחו לשבור את הסגר מבלי להיעצר.
מאותו רגע העולם עבר למעשה לצרוך את ה"שומן" שצבר, כלומר החל לכלות את מאגרי החירום היבשתיים שלו. וזה השלב שבו המתמטיקה כבר הופכת לאכזרית.
ההערכה היא כי בתחילת מאי באסיה כבר יורגש המחסור הראשון, למעט סין ויפן, שהצטיידו מראש במאגרי ענק. שאר המדינות ביבשת יצטרכו להיאבק על כל חבית
בנק ההשקעות "גולדמן זקס" מצא כי ייצור הנפט במפרץ הפרסי ירד ב־14.5 מיליון חביות ביום מאז חסימת הורמוז. גם כשמנסים למצוא פתרונות עוקפים למחסור, המספרים פשוט אינם מסתדרים: הממשלות משחררות 3.5 מיליון חביות ביום ממאגרי החירום האסטרטגיים (SPR) שלהן; ערב הסעודית ואיחוד האמירויות מנסות לעקוף חסימות ולהוציא עוד שישה מיליון חביות בצינורות יבשתיים חלופיים; ובתי הזיקוק בעולם הורידו הילוך וצורכים פחות.
ועדיין – חסרות לעולם יותר מחמישה מיליון חביות ביום. ואם לא די בכך – המחסנים העולמיים מתרוקנים בקצב מהיר מהמתוכנן. מכאן "HFI" משרטטים תרחיש פסימי למדי לעתיד שוק האנרגיה. ההערכה היא כי בתחילת מאי באסיה כבר יורגש המחסור הראשון, למעט סין ויפן, שהצטיידו מראש במאגרי ענק. שאר המדינות ביבשת יצטרכו להיאבק על כל חבית נפט שתוצע בשוק.
אם המצור יימשך, הן ישלמו כל מחיר עבור חבית, העיקר שלא ייאלצו להשבית בתי זיקוק. באותו טווח זמן גם אירופה תיכנס לאזור הסכנה.
לפי סוכנות האנרגיה הבינלאומית, באירופה נותרו בערך חמישה שבועות של דלק סילוני, ובחלק מהמדינות המלאי ירד לכ־20 ימי אספקה – נתון שמעלה חשש למחסורים פיזיים ולביטולי טיסות.
מכאן כל העיניים מופנות לארה"ב, שמחזיקה בעודפי נפט מהגדולים בעולם ומייצאת בקצב גבוה. אלא שגם שם המצב אינו חסין לנצח. לפי התחזית, בקצב שבו מלאי הנפט האמריקאי מתרוקן, הוא יצנח לכיוון המינימום התפעולי עד סוף יולי.
אם המצור על הורמוז יימשך, ההערכה היא שכבר בין יוני ליולי יינקטו צעדים דרסטיים על ידי ממשלות, ובהם קיצוב דלק והפסקות חשמל יזומות במדינות המסתמכות על ייבוא
ב־"HFI" מזהירים כי בתנאי השוק הללו כבר לא ניתן לספק תחזית מדויקת למחירי הנפט. הסיבה היא שמדובר בהפסקת האספקה הגדולה ביותר בתולדות שוק הנפט. במצב כזה תיאוריות שוק בסיסיות כבר אינן רלוונטיות, משום שאין "מחיר" למחסור מוחלט.
אם המצור על הורמוז יימשך, ההערכה היא שכבר בין יוני ליולי יינקטו צעדים דרסטיים על ידי ממשלות, ובהם קיצוב דלק והפסקות חשמל יזומות במדינות המסתמכות על ייבוא.
החדשות הרעות הן שגם אם מחר בבוקר ייחתם הסכם שלום היסטורי ומצר הורמוז ייפתח, הדבר לא יפתור את בעיית המחסור בחודשים הקרובים. ב"גולדמן זקס" מזהירים כי ככל שהמצר יישאר סגור זמן רב יותר, כך התאוששות הייצור תהיה איטית יותר.
הסיבה היא שסגירות ממושכות יוצרות נזקים במאגרי הנפט, הדורשים התערבות יקרה לפני שניתן יהיה לפתוח מחדש את הבארות. לכך יש להוסיף את העובדה שכ־80 מתקני נפט נפגעו, ושליש מהם במצב קשה מאוד – ויידרש זמן רב לשקמם.
בעיה נוספת היא הלוגיסטיקה. לאחר שהמכליות הקיימות יורשו לעזוב את המפרץ, יידרשו להן כמה שבועות להגיע ליעדן. זמן רב עוד יותר יידרש למכליות ענק חדשות להגיע למזרח התיכון, להעמיס נפט ולהפליג חזרה לאסיה או לארה"ב.
כדי לסגור את פער האספקה, המוערך בכמיליארד חביות נפט וממשיך לגדול מדי יום, יידרשו לפחות כמה חודשים עד שתירשם שוב זרימה נורמלית של מכליות
כדי לסגור את פער האספקה, המוערך בכמיליארד חביות נפט וממשיך לגדול מדי יום, יידרשו לפחות כמה חודשים עד שתירשם שוב זרימה נורמלית של מכליות.
גם בתרחיש אופטימי, "גולדמן זקס" מעריך כי רק 70% מהייצור האבוד יתאושש בתוך שלושה חודשים מהפתיחה מחדש, וכ־88% בתוך שישה חודשים, בעוד התאוששות מלאה עשויה להימשך כמה רבעונים. במילים אחרות: המחסור כבר הפך לחלק מובנה במערכת.
אחת השאלות המרתקות היא מדוע מחירי הנפט בחוזים העתידיים נותרו נמוכים יחסית – סביב 95–105 דולר לחבית – בזמן שהמחסור הפיזי כה חמור. התשובה היא שיש נתק מבני עמוק בין שני שוקי נפט מקבילים.
על המסכים הממוזגים של סוחרי החוזים העתידיים בבורסה הכול נראה רגוע יחסית, כשהם נאחזים בהבטחות האופטימיות של דונלד טראמפ לסיום המלחמה. אך בנמלים ובבתי הזיקוק המציאות היא שדה קרב – המחסור הפיזי דוחף אותם להילחם על כל חבית פנויה כבר היום. כך מחירי הנפט למסירה מיידית (Dated Brent) זינקו לרמות של כ־150 דולר לחבית.
במקביל, בבורסה נסחרת חבית נפט במחיר הנמוך לעיתים בכ־38 דולר ממחירה בנמל – פער חסר תקדים שמעיד על ניתוק עמוק בין הציפיות למציאות. ההערכה היא שאם המצור יימשך, גם הסוחרים בבורסה יאבדו בסופו של דבר את האופטימיות, והפער בין המחירים "על הנייר" למחירים בפועל ייסגר.
ההחלטה אם לסיים את המלחמה ולפתוח את המצר או להסלים את המאבק תהיה ההבדל בין כאוס בשוק הנפט לבין חזרה מהירה ככל האפשר לשגרה
עם זאת, יש גם מי שאינם שותפים לתרחישי האימה. לפי דוח שפרסמה סוכנות האנרגיה הבינלאומית באמצע אפריל, הופחתה תחזית הביקוש העולמי לנפט, בין היתר בשל מנגנון המכונה "פגיעה בביקוש". כלומר, כשהמחיר מטפס גבוה מדי, הצרכנים, המשקים והממשלות מתחילים לצמצם את השימוש בנפט או לחפש חלופות.
האטה כזו יוצרת מעין תקרת זכוכית למחיר הנפט: היא אינה מונעת תנודתיות או קפיצות חדות בטווח הקצר, אך מקשה על המחיר להמשיך ולטפס לרמות קיצוניות, כפי שמשרטטים חלק מהתרחישים הפסימיים.
כך או כך, גם האופטימיים וגם הפסימיים מפנים את מבטם לאדם אחד שיכריע את גורל השוק – נשיא ארה"ב. ההחלטה אם לסיים את המלחמה ולפתוח את המצר או להסלים את המאבק תהיה ההבדל בין כאוס בשוק הנפט לבין חזרה מהירה ככל האפשר לשגרה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו
הבחירות הקרובות להנהגת חמאס יקבעו את גורלה של רצועת עזה
ארגון הטרור נערך לבחור מנהיג חדש לראשונה מאז חיסולו של יחיא סנוואר, כאשר שני המועמדים המובילים מושכים לכיוונים מנוגדים לחלוטין: המשך הלחימה כדי לשמר את האחיזה ברצועה, או ויתור אסטרטגי בשטח בתמורה להבטחת הישרדות הארגון
מוכה אך עדיין נושם, חמאס צפוי לקיים בשבועות הקרובים בחירות פנימיות שנדחו זמן רב, וזאת כדי לבחור מנהיג חדש ולשכה מדינית חדשה.
ההצבעה, שתתקיים אחרי מערכה צבאית שנמשכה שנים ונועדה לפרק את שלטון ארגון הטרור ברצועת עזה, צפויה לספק אינדיקציה ברורה לכיוון העתידי של חמאס. במקביל, היא נועדה לשדר את המשך קיומו כישות מאורגנת ואת יכולתו להקרין עוצמה.
ההצבעה מתקיימת על רקע משא ומתן איטי שמטרתו לפרק את הארגון מנשקו ולהציב הנהגה זמנית בעזה במסגרת תוכניתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ.
לדברי ד"ר מיכאל מילשטיין, הבחירות יאותתו אם חמאס מתכוון להמשיך להילחם בישראל על השליטה בעזה, או שמא הוא יעבור לעמדה פחות תוקפנית שנועדה לקנות את הזמן הדרוש לשיקום כוחו ברצועה ומעבר לה.
לדברי ד"ר מיכאל מילשטיין, הבחירות יאותתו אם חמאס מתכוון להמשיך להילחם בישראל על השליטה בעזה, או שמא הוא יעבור לעמדה פחות תוקפנית שנועדה לקנות את הזמן הדרוש לשיקום כוחו ברצועה ומעבר לה
"הבחירות האלה עוסקות בשאלה איזו זירה תוביל את חמאס", אמר מילשטיין, העומד בראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז משה דיין באוניברסיטת תל אביב.
לפי דיווחים בתקשורת הערבית, ההצבעה צפויה כעת להתקיים בשבועות הקרובים, באיחור של כשנה לעומת המועד המתוכנן, אם כי העיתוי המדויק עדיין אינו ברור.
חמאס מקיים בדרך כלל בחירות להנהגה אחת לארבע שנים, אך ההצבעה האחרונה, שתוכננה תחילה ל-2025, נדחתה בשל המלחמה שפרצה בעקבות טבח השבעה באוקטובר שביצע ארגון הטרור. במהלך המלחמה חיסלה ישראל את מרבית המפקדים הבכירים של הארגון, הן בדרג המדיני והן בדרג הצבאי.
עם זאת, שרידים רבים של שלטון חמאס ושל כוחו הצבאי נותרו על כנם מאז נכנסה לתוקף הפסקת האש באוקטובר 2025. הדבר ניכר בעיקר בכ-47% משטח עזה שאינם נתונים לשליטת צה"ל, ושבהם חיים כמעט כל הפלסטינים ברצועה.
הלשכה המדינית של חמאס, שמרכזה ברובו מחוץ לעזה, מנהלת את סדרי העדיפויות האסטרטגיים של הארגון, לרבות בזירה הדיפלומטית, ומכוונת גם את הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז א-דין אל-קסאם, הפועלת בעיקר בעזה ובגדה המערבית.
הלשכה המדינית של חמאס, שמרכזה ברובו מחוץ לעזה, מנהלת את סדרי העדיפויות האסטרטגיים של הארגון, לרבות בזירה הדיפלומטית, ומכוונת גם את הזרוע הצבאית של חמאס, הפועלת בעיקר בעזה ובגדה
לדברי מילשטיין, ההיררכיה נותרה על כנה: ההנהגה בחו"ל היא זו שמקבלת את ההחלטות האסטרטגיות, והזרוע הצבאית מוציאה אותן לפועל.
הבחירות נערכו באופן היסטורי בחשאיות, כאשר רק כמה מאות עד כמה אלפי בכירים משתתפים בהצבעה בהסתר, וחמאס שומר את התוצאות בחשאי כדי להגן על אנשיו מחשיפה לניסיונות חיסול של ישראל.
ואולם ב-2021, ביטחונו של הארגון בהתבססותו האיתנה בעזה – כאשר אפילו ישראל הכירה בשלטונו דה-פקטו ברצועה – הוביל אותו לקיים את ההצבעה בגלוי ולהודיע רשמית מי נבחר לתפקידים בלשכה המדינית.
הפעם, העריך מילשטיין, התהליך צפוי להיות מוגבל יותר וחשאי הרבה יותר, וזאת לנוכח המכות הקשות שספג חמאס בכמה חזיתות מקבילות.
"ב-2021 חמאס קיים בחירות בקרב כ-20 אלף איש בעזה – כמעט בחירות פומביות. אי אפשר לעשות את זה בעזה ב-2026", אמר מילשטיין, וציין את ההרס העצום ברצועה ואת הפגיעה הנרחבת באנשי חמאס. המקום היחיד שבו הוא סבור שניתן לקיים כיום הצבעה מאורגנת באופן ריאלי הוא בחו"ל.
"ב-2021 חמאס קיים בחירות בקרב כ-20 אלף איש בעזה – כמעט בחירות פומביות. אי אפשר לעשות את זה בעזה ב-2026", אמר מילשטיין, וציין את ההרס העצום ברצועה ואת הפגיעה הנרחבת באנשי חמאס
ההצבעה בזירות אחרות תהיה גם היא מאתגרת, לפחות בחלקה, בשל פעולות ישראל נגד הנהגת חמאס מאז מתקפת השבעה באוקטובר.
"כל הנהגת חמאס בגדה המערבית נעצרה ונכלאה מאז השבעה באוקטובר, וגם מבנה ההנהגה בתוך בתי הכלא פורק", אמר מילשטיין, בהתייחסו לצעדים שנקט שירות בתי הסוהר בישראל. צעדים אלו שמו קץ למערכת הארגון הפנימית ולאוטונומיה הקודמת של האסירים הביטחוניים הפלסטינים, ובהם אנשי חמאס.
למרות המגבלות הללו, מילשטיין הדגיש כי התיאום בין הנהגת חמאס בחו"ל לבין הזרוע הצבאית שלו בתוך עזה נותר חזק וצפוי להימשך גם לאחר בחירת מנהיג חדש, שכנראה יישאר מחוץ לרצועה בעתיד הנראה לעין.
"היכולת של אלה שמחוץ לעזה לשלוט במה שקורה ברצועה נותרה גבוהה מאוד", אמר. "בישראל אומרים לא פעם שיש נתק, שהם לא מתקשרים – זה שטויות. יש התייעצות מתמשכת עם אלה שנמצאים בתוך עזה – מוחמד עודה, עלי עמודי, עז א-דין חדאד – אבל ההיררכיה ברורה: ההחלטות האסטרטגיות מתקבלות מחוץ לרצועה, והם מיישמים אותן".
"בישראל אומרים לא פעם שיש נתק, שהם לא מתקשרים – זה שטויות. יש התייעצות מתמשכת עם אלה שנמצאים בתוך עזה, אבל ההיררכיה ברורה: ההחלטות האסטרטגיות מתקבלות מחוץ לרצועה, והם מיישמים אותן"
חמישיית ההנהגה
לחמאס לא היה מנהיג נבחר מאז יולי 2024, אז נהרג אסמאעיל הנייה – שנבחר ב-2021 לכהונה שנייה כראש ארגון הטרור – מפצצה שהטמינה ישראל בטהרן. בעקבות החיסול הודיע חמאס כי יחיא סנוואר, בכיר הארגון בעזה, יתפוס את מקומו כמנהיג, בלי לקיים בחירות פנימיות.
סנוואר, לשעבר מפקד באל-קסאם שנחשב לאדריכל מתקפת השבעה באוקטובר, נכנס לתפקיד בעודו מסתתר מתקיפות ישראליות ברצועה. כהונתו נמשכה שלושה חודשים בלבד, לפני שנהרג באזור רפיח.
מאז מותו, חמאס לא מינה רשמית יורש או מנהיג זמני. עם זאת, דיווחים שונים מצביעים על כך שמאז הובל הארגון בידי חמישייה של בכירים היושבים מחוץ לעזה, בעיקר בקטאר ובטורקיה.
לפי הדיווחים, החבורה כוללת את ח'ליל אל-חיה, סגנו של סנוואר וראש צוות המשא ומתן של הארגון; חאלד משעל, העומד בראש ההנהגה החיצונית של חמאס ועמד בראש הארגון לפני הנייה; מוחמד דרוויש, ראש מועצת השורא המייעצת; זאהר ג'בארין; וניזאר עוודאללה. רובם היו בעזה, אך עזבו את הרצועה זמן קצר לפני 7 באוקטובר 2023.
הבכירים הללו נראו בשנתיים האחרונות בפגישות רבות עם נציגים מקטאר ומטורקיה, וכן בקהיר במהלך המשא ומתן על הפסקת האש בעזה.
הצטרפות חמאס לעסקת הפסקת האש של טראמפ הדגישה את יכולתו של הארגון לקבל החלטות אסטרטגיות גם בלי מנהיג יחיד בראש – תכונה המובנית בתוך המבנה של חמאס.
אף שהארגון בנוי באופן היררכי, הוא גם שומר על היכולת לפעול באופן מבוזר, כאשר פלגים בגדה המערבית, בעזה, בבתי הכלא בישראל ובחו"ל מסוגלים לפעול באופן עצמאי זה מזה
אף שהארגון בנוי באופן היררכי, הוא גם שומר על היכולת לפעול באופן מבוזר, כאשר פלגים בגדה המערבית, בעזה, בבתי הכלא בישראל ובחו"ל מסוגלים לפעול באופן עצמאי זה מזה.
גם לאחר שבכירים רבים בעזה נהרגו, ההנהגה החיצונית הצליחה למלא את החלל, להמשיך לקבל החלטות ולשמור על קשר שוטף עם אלה שנותרו בתוך הרצועה.
חמאס פועל גם לפי עקרון ה"שורא", או ההתייעצות, המחייב קבלת החלטות מהותיות באופן קולקטיבי ולא בידי אדם יחיד. ובכל זאת, מילשטיין ציין כי ההנהגה בעלת חמשת הראשים מייצגת רגע חריג בתולדות חמאס, וכי הארגון צפוי לשאוף לחזור לדמות יחידה בצמרת שתכוון את דרכו.
זהותו של אותו אדם, והזירה שממנה הוא מגיע, צפויות להיות גורם מרכזי בעיצוב מסלול הארגון בשנים הבאות, ובמיוחד בכל הנוגע למרכזיותה של עזה בסדרי העדיפויות שלו.
עזה או הישרדות
הבחירות הקרובות הן "מאבק על הישרדות התפיסה ששלטה בחמאס ב-20 השנים האחרונות – מאז שהארגון השתלט בכוח על רצועת עזה – ולפיה עזה היא היהלום שבכתר של חמאס", אמר מילשטיין.
הבחירות הקרובות הן "מאבק על הישרדות התפיסה ששלטה בחמאס ב-20 השנים האחרונות – מאז שהארגון השתלט בכוח על רצועת עזה – ולפיה עזה היא היהלום שבכתר של חמאס", אמר מילשטיין
חמאס, שהעדיף את הרצועה כזירת ההשקעה המרכזית שלו, בנה את הזרוע הצבאית שלו בעזה וביסס בה את שלטונו האזרחי.
מתקפת השבעה באוקטובר העמידה למבחן את התבססות כוחו שם, תוך סיכון שלטונו במובלעת, חייהם של מיליוני פלסטינים – עשרות אלפים מהם נהרגו בסופו של דבר – ואת עתידה כולו של הרצועה.
מקומה של עזה בסדרי העדיפויות של הארגון קריטי כעת במיוחד, כאשר חמאס מנהל מאמצים להגיע להסכמות על השלב השני של עסקת הפסקת האש בעזה, שלב שעשוי לשלול ממנו את השליטה האזרחית במובלעת.
מקומה של עזה בסדרי העדיפויות של הארגון קריטי כעת במיוחד, כאשר חמאס מנהל מאמצים להגיע להסכמות על השלב השני של עסקת הפסקת האש בעזה, שלב שעשוי לשלול ממנו את השליטה האזרחית במובלעת
בעוד השלב הראשון של הפסקת האש דרש מעט מעבר להפסקת פעולות האיבה, חמאס ניצב כעת בפני החלטות מיידיות ומשמעותיות יותר לגבי עתידו בעזה, לרבות כמה כוח יישאר בידיו, האם יוותר על נשקו, והאם יקיים הפסקת אש ארוכת טווח עם ישראל.
חמאס אומנם לא נקב בפומבי בשמות המועמדים המובילים בבחירות הקרובות, אך שתי הדמויות שהוזכרו בתדירות הגבוהה ביותר בחודשים האחרונים – אל-חיה ומשעל – מייצגות חזונות שונים בתכלית לגבי חשיבותה של עזה בסדר היום הרחב יותר של חמאס.
הם חלוקים גם בשאלה אם הרצועה צריכה להישאר הזירה המרכזית של הארגון, או לפנות את מקומה לטובת בניית כוחו בחזיתות אחרות נגד ישראל.
אל-חיה קשור קשר הדוק לרצועת עזה. הוא נולד וגדל שם, ובילה את כל חייו בשטח הרצועה עד לטבח השבעה באוקטובר. ימים ספורים לפני המתקפה הוא עזב את הרצועה עם בכירים נוספים בלשכה המדינית של חמאס בעזה ועבר לקטאר, שם הוא שוהה מאז.
למרות מקום מגוריו הנוכחי, אמר מילשטיין, "הוא לא מהחוץ – הוא עזתי בכל מובן", וזאת מבחינת סדרי העדיפויות שלו והדגש שהוא שם על השקעה ברצועה. עבור אל-חיה, הסביר מילשטיין, "חשוב הרבה יותר להמשיך לפתח את סוגיית השליטה בעזה ואת עניין הבנייה [הצבאית] מחדש".
העדפה זו משתקפת גם בתפקידו. עד הריגתו של סנוואר, אל-חיה שימש כסגנו – כלומר, למעשה, סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס בעזה. לאחר מותו של סנוואר, חמאס כינה את אל-חיה כמנהיג הארגון בעזה, אף שאל-חיה אינו נמצא שם בפועל ולא נערכו בחירות פנימיות רשמיות לתפקיד.
אל-חיה, המוגן לפי דיווחים מפני התנקשות ישראלית בזכות ערבות אמריקאית לביטחונו, הפך לאחד הפנים הציבוריות המוכרות יותר של חמאס, והוא מופיע מול המצלמות כדי לשאת נאומים מרכזיים בשם הארגון ברגעים היסטוריים.
אל-חיה, המוגן לפי דיווחים מפני התנקשות ישראלית בזכות ערבות אמריקאית לביטחונו, הפך לאחד הפנים הציבוריות המוכרות יותר של חמאס, והוא מופיע מול המצלמות כדי לשאת נאומים מרכזיים בשם הארגון
הוא גם הוביל את המשא ומתן להפסקת אש, ובנה מעין יחסי עבודה עם שליחי טראמפ סטיב ויטקוף וג'ארד קושנר, דבר המשקף את מעמדו הבכיר ואת יוקרתו הבינלאומית.
למרות שהסכים לעסקה שכוללת לכאורה את סילוק חמאס מהשלטון בעזה ואת פירוק הארגון מנשקו, אל-חיה גם שידר במקביל עמדות שמציבות את שליטת הארגון בעזה בראש סדר העדיפויות וכיעד אסטרטגי ששווה להמשיך להילחם עליו מול ישראל.
משעל, לעומת זאת, נקט אסטרטגיה אחרת, כזו הרואה את הישרדות חמאס על ידי שמירה על שקט בעזה ושיפור היחסים עם הרשות הפלסטינית, לדברי מילשטיין. "מבחינת אנשי עזה, חשוב הרבה יותר להמשיך לפתח את המשילות ואת המאבק [נגד ישראל]", אמר מילשטיין. "אבל משעל, בשיח שלו, מדבר על פיוס עם פת"ח ועל בחירות [כלל-פלסטיניות]".
בשונה מאל-חיה, משעל נולד בגדה המערבית ובילה את רוב חייו בחו"ל. מאז 2011 הוא יושב בקטאר. במהלך כהונתו כמנהיג חמאס בין 2011 ל-2017, משעל קידם מאמצי פיוס עם פת"ח, והוא המשיך לקרוא לפיוס כזה גם לאחר שעזב את התפקיד.
המסר הזה נמשך גם במהלך המלחמה הנוכחית בעזה. ביוני 2024, בנאום בכנס בביירות, אמר משעל כי ארגון מחדש של "הבית הפלסטיני" – בהתייחס לפיוס בין הפלגים הפלסטיניים היריבים – הפך לחיוני. "איננו יכולים להמתין עד סוף המערכה; עלינו לטפל בכך בעיצומה של המערכה", אמר.
ביוני 2024, בנאום בכנס בביירות, אמר משעל כי ארגון מחדש של "הבית הפלסטיני" הפך לחיוני. "איננו יכולים להמתין עד סוף המערכה; עלינו לטפל בכך בעיצומה של המערכה", אמר
מילשטיין תיאר את המחלוקת כ"מאבק על דגשים", והדגיש כי אין לראות בעמדתו של משעל עמדה "מתונה". הוא ציין שהיא אינה משקפת סטייה אידיאולוגית יסודית מעמדתו הרחבה של חמאס בדבר המשך העימות האלים עם ישראל.
"זו עמדה פרגמטית", אמר מילשטיין. "מה שחשוב לו הוא שימור חמאס, וזה חשוב כרגע יותר מהשאלה מתי יתקיים הסבב הבא מול ישראל [בעזה]".
לדברי מילשטיין, גישה זו עשויה לכלול נכונות לרסן את כוחו של חמאס, בין היתר באמצעות פשרה עם פת"ח, התחייבות לרגיעה ארוכת טווח, או ויתור על מידה מסוימת של שליטה בעזה – וכל זאת בתמורה להבטחת הישרדותו המלאה של הארגון.
הגורם האיראני
מעל ההצבעה ירחף ככל הנראה הצל של איראן, שסיפקה לחמאס לאורך השנים מאות מיליוני דולר בשנה, ידע טכנולוגי בתחום הנשק ואימונים צבאיים, ושעשויה לנסות ולסכל את מועמדותו של משעל להנהגה.
הקשרים בין טהרן לחמאס התהדקו משמעותית לאחר הדחתו של משעל ב-2017, בעיקר באמצעות אסמאעיל הנייה ויחיא סנוואר, שנשענו על התמיכה האיראנית בתכנון ובביצוע מתקפת השבעה באוקטובר.
הקשרים בין טהרן לחמאס התהדקו משמעותית לאחר הדחתו של משעל ב-2017, בעיקר באמצעות אסמאעיל הנייה ויחיא סנוואר, שנשענו על התמיכה האיראנית בתכנון ובביצוע מתקפת השבעה באוקטובר
אל-חיה, סגנו של סנוואר, נתפס כמי שממשיך את הקו הזה בתוך חמאס ושומר על קשרים הדוקים עם טהרן. משעל, מנגד, הסתכסך עם איראן כבר ב-2011, כאשר הוא ומנהיגים אחרים של חמאס שישבו בדמשק גורשו מסוריה לאחר שמתחו ביקורת על משטר אסד, בעל ברית מרכזי של איראן.
התכתבויות בין חמאס לאיראן שנחשפו על ידי צה"ל במהלך המלחמה בעזה, מלמדות כי גם שנים לאחר מכן היחסים בין משעל לטהרן נותרו מתוחים, וכי גורמים איראניים ביקשו אקטיבית לדחוק אותו הצידה מתהליך קבלת ההחלטות בחמאס.
באחד המכתבים הללו כתב מחמוד סעיד איזאדי, ראש ענף פלסטין במשמרות המהפכה של איראן, לסנוואר ב-2021 כי "מדיניותו השגויה" של משעל נושאת באחריות לרבים מהכישלונות והבעיות שהתעוררו בציר ההתנגדות, "מפני שלא מילא את תפקידו ולא עשה שימוש במעמדו המנהיגותי והמשפיע".
באותו מכתב הבהיר איזאדי כי איראן מתנגדת בתוקף להצבת כוח צבאי של חמאס שהוקם בתמיכתה בלבנון, תחת פיקודו של משעל, וזאת למרות תפקידו הרשמי כראש הזרוע החיצונית של חמאס.
הסוגיה הזו עלתה גם בתוך חמאס עצמו. לפי מסמכים שעל פי הדיווחים נתפסו במהלך המלחמה בעזה, סנוואר כתב להנייה ב-6 במרץ 2023 והמליץ לו שלא לכלול את משעל במשלחת של חמאס לאיראן. הוא הדגיש את הצורך להבטיח לטהרן כי התמיכה הכספית שלה לא תועבר בשום אופן לזרוע החיצונית של חמאס בראשות משעל.
סנוואר כתב להנייה ב-6 במרץ 2023 והמליץ לו שלא לכלול את משעל במשלחת של חמאס לאיראן. הוא הדגיש את הצורך להבטיח לטהרן כי התמיכה הכספית שלה לא תועבר בשום אופן לזרוע החיצונית בראשות משעל
מילשטיין אמר כי שלל החומרים שנתפסו במהלך המלחמה "ממחיש עד כמה האיראנים סלדו ממשעל – עד כמה הם לא אהבו אותו".
אם משעל, שמרכז הכובד שלו נמצא במפרץ, יתמנה בכל זאת למנהיג חמאס, היחסים בין הארגון לטהרן עלולים להתערער שוב. עם זאת, מילשטיין ציין כי לעמדת איראן יש כנראה פחות משקל בשלב זה, משום שיכולתה להפעיל השפעה נחלשה בשל העומס על משאביה בעקבות שבועות של תקיפות אמריקאיות וישראליות.
איראן ראתה במשעל מי שמבקש לצמצם את השפעתה על חמאס ולהעדיף במקום זאת קשרים עם מדינות המפרץ כגון קטאר, כך שבחירתו עשויה להחריף משמעותית את המתיחות בין טהרן לחמאס. "מעמדה [של איראן] ירד בתוך חמאס בכל מקרה", אמר מילשטיין.
בהיעדר תמיכה איראנית חזקה, חמאס צפוי להמשיך להישען על המדינות המארחות את הנהגתו ובעיקר טורקיה וקטאר. במישור זה, אמר מילשטיין, אין הבדל משמעותי בין המועמדים, שכן גם משעל וגם אל-חיה יושבים כיום בקטאר ומקיימים קשרים יציבים עם דוחה.
חמאס צפוי להמשיך להישען על המדינות המארחות את הנהגתו ובעיקר טורקיה וקטאר. במישור זה, אמר מילשטיין, אין הבדל משמעותי בין המועמדים, שכן גם משעל וגם אל-חיה יושבים כיום בקטאר
קיימת גם אפשרות שאף אחד משני המועמדים לא ייבחר לבסוף, ושחמאס יבחר במקום זאת בדמות של פשרה – אדם בעל פרופיל נמוך יחסית, ללא עמדה אידיאולוגית ברורה לגבי עתיד התנועה, כגון ראש מועצת השורא מוחמד דרוויש או מוחמד נסר, בכיר אלמוני יחסית שהיה חלק מהצוות שניהל את המשא ומתן במצרים על הפסקת האש בעזה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו
בוחרי גוש השינוי דורשים מאיזנקוט לרדת מהגדר ולהצטרף לבנט ולפיד
יותר משני שלישים ממצביעי גוש השינוי תומכים בחבירת איזנקוט לבנט ולפיד במסגרת "ביחד", אך בסביבתו נשמעת הסתייגות מהמהלך ● הסקרים מצביעים על יתרון למפלגה מאוחדת, אך ללא שינוי במפת הגושים ● לפי שעה, הקמת ממשלת השינוי נותרת תלויה ברע"ם ● בתוך כך, האיחוד דוחק את הנשים מחוץ לצמרת ● פרשנות
יותר משני שלישים (65%) מבוחרי גוש השינוי רוצים לראות את הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט חובר למפלגת "ביחד" החדשה ומקים עם נפתלי בנט ויאיר לפיד גוש מרכזי גדול, כך עלה אתמול (שני) בסקר של "ערוץ 12".
הנתון אינו מפתיע, אך הוא אמור להשפיע על איזנקוט, שרק לפני כחודשיים פצח בקמפיין פוליטי שנועד לקדם בדיוק את האיחוד הזה.
בינואר 2026 יצא איזנקוט בסבב ראיונות והסביר שיש לחתור לאיחוד בינו לבין בנט ולפיד. באותה עת הוא נתן לכולם להבין כי שאלת העומד בראש הרשימה אינה מהותית מבחינתו. קמפיין האיחוד של איזנקוט פורסם לראשונה אצל עמית סגל ב"ערוץ 12" בינואר 2026.
מייד לאחר מכן החלו להישלח מסרונים לבוחרים פוטנציאליים. גם אנחנו, בזמן ישראל, בדקנו את האיחוד המשולש בסקר, והתוצאה הייתה מרשימה מבחינה מספרית, אך לא הובילה לשינוי בין הגושים.
אבל מה השתנה מבחינה עניינית בין ינואר 2026 לאפריל 2026? לפתע מסבירים בסביבתו של איזנקוט שאולי עדיף לוותר על המיזוג, מתוך הנחה שהוא יצליח למשוך קולות של ימנים מאוכזבים ולהגדיל את הגוש
מאז חלפו שבועות. איזנקוט טרם הציג שמות של מועמדים ברשימתו, למעט חברי הכנסת מתן כהנא ואורית פרקש־הכהן, ובקצב איטי טיפס בסקרים. במספר סקרים הוא אף החל לזנב בבנט.
אבל מה השתנה מבחינה עניינית בין ינואר 2026 לאפריל 2026? לפתע מסבירים בסביבתו של איזנקוט שאולי עדיף לוותר על המיזוג, מתוך הנחה שהוא יצליח למשוך קולות של ימנים מאוכזבים ולהגדיל את הגוש.
קשה להתחבר לתזה הזו. במשך כשנתיים הסקרים כמעט שאינם זזים. הציבור אינו מביע תמיכה גורפת בבנימין נתניהו, אך מעמדו נותר יציב בתוך הבייס שלו. קשה לראות מנהיג כלשהו שמצליח להעביר קולות קשיחים של הליכוד למחנות אחרים. מחמש מערכות הבחירות בין 2019 ל־2022 למדנו כי לעיתים הליכוד נכשל כאשר בוחריו אינם מגיעים לקלפיות, אך הם אינם עוברים צד.
ביום ראשון בערב, במהלך מסיבת העיתונאים של בנט ולפיד בהרצליה, עלה משיחות עם אנשי הקמפיינים של השניים כי לא צפויה בעיה במיקומו של איזנקוט ברשימה המשותפת. ככל הנראה הוא יקבל את המקום השני ואת המועמדות הפוטנציאלית לתפקיד שר הביטחון.
כל מי ששוחח איתנו לפני ואחרי מסיבת העיתונאים העריך כי איזנקוט יצטרף, ולא בעוד זמן רב. התקווה היא שבדרך לא תיווצר החצנה של מרירות ויריבות בין הגופים השונים.
החיבור החדש בין בנט ללפיד יזדקק לתמיכת רע"ם כדי להקים ממשלה, או לחלופין יידרש מאמץ משמעותי בשבועות הקרובים כדי לשכנע בוחרים להצטרף לגוף המאוחד
הנוכחות של יש עתיד היא יתרון משמעותי לשתי המפלגות החדשות – בנט 2026 וישר! של איזנקוט – שכן לפיד מגיע עם קופה כספית גדולה ועם מנגנון שטח מיומן. לאף אחד מהם, בנט ואיזנקוט, אין נכסים דומים.
מרבית הסקרים שהוצגו אתמול הראו כי האיחוד בין בנט ללפיד אינו מגדיל את כוחם, אך גם אינו גורע ממנו. בסקר של "ערוץ 12" קיבלה המפלגה המצרפית "ביחד" 26 מנדטים, לעומת 25 לליכוד, והגוש הגיע ל־60 מנדטים, ללא המפלגות הערביות.
![ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט ויו"ר האופוזיציה יאיר לפיד במסיבת עיתונאים משותפת בה הודיעו על הקמת מפלגה מאוחדת, "ביחד", 26 באפריל 2026 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/04/20260426-F260426CG107-1024x640.jpg "ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט ויו"ר האופוזיציה יאיר לפיד במסיבת עיתונאים משותפת בה הודיעו על הקמת מפלגה מאוחדת, "ביחד", 26 באפריל 2026 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)")
בסקר של "ערוץ 11" השיגה "ביחד" 24 מנדטים, לעומת 27 לליכוד, וגוש מתנגדי נתניהו הגיע ל־58 מנדטים, ללא המפלגות הערביות. ב"ערוץ 13" שתי המפלגות – ביחד והליכוד – שוות, עם 26 מנדטים.
באותו סקר מפלגתו של בצלאל סמוטריץ' עוברת את אחוז החסימה לראשונה זה זמן רב עם ארבעה מנדטים. בעקבות כך הקואליציה של נתניהו מובילה עם 57 מנדטים, לעומת 52 לאופוזיציה, ללא המפלגות הערביות.
המסקנה היא שהחיבור החדש בין בנט ללפיד יזדקק לתמיכת רע"ם כדי להקים ממשלה, או לחלופין יידרש מאמץ משמעותי בשבועות הקרובים כדי לשכנע בוחרים להצטרף לגוף המאוחד.
יש להרגיל את הציבור הרחב לזהות ולהזדהות עם מנהיג אחד לגוש, ולא עם התמודדות מרובת מוקדים. אם איזנקוט חפץ בניצחון האופוזיציה, עליו להתגייס גם לכך
איחוד משולש של בנט, לפיד ואיזנקוט מקפיץ את המפלגה הגדולה ל־41 מנדטים ב"ערוץ 12" ול־38 מנדטים ב"ערוץ 13", אך אינו משנה את מפת הגושים.
כאמור, הטיעון במפלגתו של איזנקוט הוא שאין זה נכון לפתוח בקמפיין איחוד בשלב מוקדם מדי, כדי להימנע משחיקה נוכח קמפיין נגדי של הליכוד. עם זאת, קמפיין מאוחד מוקדם הוא מחויב המציאות. הצניחה של יש עתיד בסקרים משבוע לשבוע חייבה פעולה לפני שהיה מאוחר מדי, ולפני שהירידה הייתה הופכת לבלתי הפיכה, בדומה למה שקרה לסמוטריץ' ולבני גנץ.
נוסף על כך, יש להרגיל את הציבור הרחב לזהות ולהזדהות עם מנהיג אחד לגוש, ולא עם התמודדות מרובת מוקדים. אם איזנקוט חפץ בניצחון האופוזיציה, עליו להתגייס גם לכך.
בגוף המפלגתי הכפול, וגם בזה המשולש אם יוקם, צפויה להתעורר בעיה מוכרת של ייצוג נשים בצמרת. בנט, איזנקוט, לפיד, ואחריהם בכירים נוספים שיצטופפו סביבם, כמו ראש שב"כ לשעבר יורם כהן שעשוי להצטרף לבנט, מתן כהנא מרשימת איזנקוט, ורם בן ברק מיש עתיד – יוצרים כבר כעת רשימה של שישה גברים בצמרת.
מפלגת יש עתיד הובילה לאורך השנים בתחום ייצוג הנשים, אך במסגרת איחודים פוליטיים גם שם מופעל לחץ על המקומות הגבוהים. את סוגיית הייצוג הנשי יש להעלות כבר בשלבים הראשונים, ולא להמתין ליום סגירת הרשימות
בנט הצהיר לאחרונה כי יש אצלו רוב נשי בקרב המועמדים, אך סירב להתחייב לשיבוץ בצמרת או לרשימת זיג־זג. מפלגת יש עתיד הובילה לאורך השנים בתחום ייצוג הנשים, אך במסגרת איחודים פוליטיים גם שם מופעל לחץ על המקומות הגבוהים. את סוגיית הייצוג הנשי יש להעלות כבר בשלבים הראשונים, ולא להמתין ליום סגירת הרשימות.
חזבאללה כופה משוואה חדשה על ישראל בלבנון
על רקע פעילות חזבאללה, צה"ל ביקש כבר במוצאי שבת להגיב בעוצמה, אך ראש הממשלה אישר לתקוף בבעלבכ רק לאחר שיגור הכטב"מים לצפון ● בשטח הכוחות חשופים לרחפני סיב אופטי שקשה ליירט ● במקביל חזבאללה אוכף את הפסקת האש באש – ומקצין את הרטוריקה ● החשש: ניסיון לכפות משוואה חדשה ● פרשנות
כבר במוצאי שבת האחרונה ביקש צה"ל להגיב בעוצמה בלבנון. במהלך שעות אחר־הצוהריים הציג הצבא לראש הממשלה כמה דרגות של תקיפה, כולל מטרות בביירות ובבקעת הלבנון. על פי מקור ביטחוני, ראש הממשלה בחר באפשרות המינורית, זו שלא תחרוג ממה שהוסכם עם ארה"ב.
בלשון אחרת, עוד מאותו דבר. זה לא מנע מראש הממשלה להוציא מייד במוצאי שבת הודעה כי הורה "לתקוף בעוצמה" בלבנון. התקיפה הסתכמה בארבעה בתים מדרום לליטני. אתמול (שני), לאחר שחזבאללה שיגר כלי טיס בלתי מאוישים בדיוק בשעה 08:00 בבוקר, בשעת ההסעות למסגרות החינוך, הועלתה שוב דרישה של צה"ל לתקיפה עוצמתית.
הפעם הבין ראש הממשלה שכך אי אפשר להמשיך, ואישר תקיפת עומק בבעלבכ, אך לא בביירות. בישראל נזהרים כנראה לתקוף כעת בבירה הלבנונית, אולי כדי לא להביך עוד את ממשלת ג'וזף עאון.
בהפסקת האש הקודמת, שנחתמה בנובמבר 2024, ישראל קיבלה החלטה לאכוף את הפסקת האש באש. בהפסקת האש הנוכחית, חזבאללה קיבל את אותה החלטה, והוא זה שאוכף עכשיו את הפסקת האש באש
אף שזה לא נאמר במפורש, סביר להניח שהתקיפות הללו נעשו בתיאום שקט עם ארה"ב, שלבנון מבחינתה היא חומר נפץ מסוכן שיכול להפעיל שרשרת אירועים אסטרטגית שעלולים להגיע עד לזירה האיראנית.
זה לא סוד שבצה"ל חורקים שיניים לנוכח המצב הנוכחי. למעשה, חזבאללה הפך את הקערה על ישראל. בהפסקת האש הקודמת, שנחתמה בנובמבר 2024, ישראל קיבלה החלטה לאכוף את הפסקת האש באש. בהפסקת האש הנוכחית, שהחלה ב־16 באפריל 2026, חזבאללה קיבל את אותה החלטה, והוא זה שאוכף עכשיו את הפסקת האש באש.
חזבאללה אף מאמץ את הרטוריקה הישראלית ומציין בכל תקיפה שלו את הסיבה, כביכול "הפרה" של ישראל. נעים קאסם, מנהיג הארגון, כינה את המדיניות הזו "התנגדות הגנתית", בשונה מזו ההתקפית שהחלה ב־2 במרץ, מייד אחרי חיסולו של עלי חמינאי.
המצב שנוצר בלבנון מסוכן מאוד לכוחות הפועלים בדרום המדינה. צה"ל אינו ערוך בקווי הגנה מבוצרים, אלא נמצא חשוף בשטח. המבנים והמתחמים שבהם נמצאים הכוחות מזוהים מרחוק על ידי חזבאללה ומטווחים כל העת ברקטות או ברחפנים.
בשבועות האחרונים חזבאללה הגביר משמעותית את השימוש ברחפנים מונחי סיב אופטי. את הרחפנים האלה, שזרעו בהלה ופחד בקרב הכוחות הרוסים במלחמה באוקראינה בשל דיוקם, לא ניתן ליירט באמצעות לוחמה אלקטרונית, כפי שניתן לעשות עם רחפנים רגילים.
ספק אם עליית המדרגה בתגובה הישראלית תרתיע בשלב זה את חזבאללה. נראה כי הארגון מנסה לנצל את הלחימה הנוכחית למקצה שיפורים של הסכם הפסקת האש הקודם
רוב הרחפנים מונחי הסיב האופטי פוגעים בכוחות צה"ל או מופלים באש נשק קל, רק כאשר הם מזוהים על ידי הכוח. באירוע בשבת, שבו רחפן כמעט פגע במסוק הפינוי של כוח גולני, הוא זוהה ברגע האחרון על ידי אחד החיילים, שהצליח לפגוע בו ולהסיט אותו במטרים האחרונים, שניות לפני שפגע במסוק.
ספק אם עליית המדרגה בתגובה הישראלית תרתיע בשלב זה את חזבאללה. נראה כי הארגון מנסה לנצל את הלחימה הנוכחית למקצה שיפורים של הסכם הפסקת האש הקודם.
![מזכ"ל חזבאללה נעים קאסם בנאום לתומכי הארגון בלבנון, 27 בספטמבר 2025 (צילום: Mahmoud ZAYYAT / AFP)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2025/10/AFP__20250927__76YJ86N__v2__HighRes__LebanonIsraelConflictHezbollah-1024x640.jpg "מזכ"ל חזבאללה נעים קאסם בנאום לתומכי הארגון בלבנון, 27 בספטמבר 2025 (צילום: Mahmoud ZAYYAT / AFP)")
בהודעה שפרסם אתמול חשבון הטלגרם של חזבאללה צוטט מזכ"ל הארגון אומר: "האויב הישראלי לא יישאר על אדמתנו הכבושה, והתושבים ישובו לאדמותיהם עד האינץ' האחרון של הגבול הדרומי עם פלסטין הכבושה".
נראה כי קאסם ההססן והמזיע של פברואר 2025 החליף דיסקט וצבר ביטחון. מרכז המידע למודיעין ולטרור, שניתח השבוע את הנאומים וההצהרות שלו בשנה וחצי האחרונות, הגיע למסקנה הבאה: "התפתחות הרטוריקה והמגמות בנאומיו של מזכ"ל חזבאללה, ממגננה למיליטנטיות, משקפת את מדיניות הארגון מול ישראל, ככל הנראה בהשראה או בהנחיה של איראן, ו'מתכתבת' עם המציאות המורכבת והמאתגרת שמלווה את נעים קאסם מאז כניסתו לתפקיד.
השאלה היא האם משמעות ההבנה הזו היא כי חזבאללה מרגיש שהוא מתקרב לצומת החלטה, שבו אם יידחק אל הקיר וייאלץ להיאבק ולא להתפרק מנשקו, הוא לא יהסס לגרור את לבנון למלחמת אזרחים שנייה
"עם זאת, ניכר כי גם לאחר החרפת הרטוריקה נגד הממשל הלבנוני והביקורת הנוקבת שהשמיע כלפיו, נמנע קאסם מ'שבירת הכלים' כדי לא להגביר את בידודו מבית. כניסת חזבאללה למערכה הנוספת נגד ישראל ב־2 במרץ 2026, בהוראת פטרונו האיראני, לוותה בהקצנת מסריו של קאסם, תוך התמקדות בהדגשת התנגדותו הנחרצת לכל מהלך מדיני של הסדרה מול ישראל שישפיע על עתידו של הארגון".
![ציוד חזבאללה שנתפס בלבנון, אפריל 2026 (צילום: דובר צה"ל)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/04/64ae1ad8-995d-4eef-b2be-57065a4abc94-1024x640.jpg "ציוד חזבאללה שנתפס בלבנון, אפריל 2026 (צילום: דובר צה"ל)")
השאלה היא האם משמעות ההבנה הזו היא כי חזבאללה מרגיש שהוא מתקרב לצומת החלטה, שבו אם יידחק אל הקיר וייאלץ להיאבק ולא להתפרק מנשקו, הוא לא יהסס לגרור את לבנון למלחמת אזרחים שנייה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו
ישראל שוב מתייבשת
17 שנה אחרי קמפיין הפרצופים הסדוקים של רננה רז, רשות המים עשויה להעלות בקרוב קמפיין חדש לחיסכון במים ● אחרי שנת בצורת קשה ועוד שנה חלשה בצפון יש מומחים שקוראים להטיל מס בצורת, אבל הסיכוי שזה יקרה קלוש ● אחרי שנים שההתפלה שווקה כפתרון קסם, רוב הציבור כלל לא מודע לכך שישראל מצויה במשבר מים
17 שנים אחרי שרננה רז נכנסה להיסטוריה של משק המים הישראלי עם קמפיין הפרצופים הנסדקים, ושמונה שנים אחרי שהיא חזרה לסיבוב שני בעקבות רצף של שנות בצורת, רשות המים עתידה במהלך חודש יוני להעלות קמפיין חדש שיקרא לציבור הישראלי לחסוך במים, כך עדכן המשנה למנכ"ל הרשות, זאב אחיפז, בוובינר על מצב משק המים שנערך לאחרונה.
ברשות לא חושפים לפי שעה פרטים כמו מי יעמוד הפעם בחזית ומה תהיה סיסמת הקמפיין. מותר לשער שמימושו, כמו כל דבר בימים אלה, מותנה במצב המלחמה, אבל עצם הכוונה מעידה כי סיסמת הקמפיין מ־2018 – "אין לנו מים לבזבז" – תקפה גם היום.
הבצורת הקשה שפקדה את ישראל בחורף אשתקד, ופיזור הגשמים הלא שגרתי בחורף הנוכחי (הרבה מעל הממוצע בנגב ובערבה, מתחת לממוצע בגליל העליון ובגולן) מציפים בחודשים האחרונים מחלוקת בין מומחים ובכירי משק המים על השאלה אם צריך לרתום את הציבור הישראלי לחיסכון ובאילו אמצעים.
לצד שנת שיא של שיטפונות בערבה ושיאי משקעים בכמה תחנות מדידה בדרום, הצפון, שמהווה מפתח לחקלאות ולמפלס הכינרת, חווה שנתיים של גשמים מתחת לממוצע
הוובינר, אותו ארגנה עמותת "צלול", ריכז כמה מהבכירים בתחום והדגיש את הפערים בין העמדות השונות.
הסקירה עתירת הנתונים של ד"ר עמיר גבעתי, מנהל השירות המטאורולוגי (ובעבר בכיר ברשות המים), חידדה את תמונת המצב: לצד שנת שיא של שיטפונות בערבה (שמונה אירועים בחורף הנוכחי) ושיאי משקעים בכמה תחנות מדידה בדרום שבהן ירדו פי ארבעה גשמים מהממוצע, הצפון, שמהווה מפתח לחקלאות ולמפלס הכינרת, חווה שנתיים רצופות של גשמים מתחת לממוצע.
החדשות הרעות: לפי המודלים של השירות המטאורולוגי מדובר בחלק משינוי רחב של משטר הרוחות ומערכות הגשמים באזור, והצפון צועד לקראת עתיד יבש וחם מזה שהכרנו.
אחיפז התמקד במצב הכינרת. זה אומנם השתפר מעט באדיבות גשמי מרץ אבל עדיין האגם הלאומי נכנס אל הקיץ במצב לא טוב ועתיד לגרד את קווי הגבול השחורים.
בחודשים האחרונים הכינרת נהנתה מהנשמה מלאכותית של מים מותפלים שהוזרמו אליה במוביל ההפוך, אבל זו תופסק בקרוב כשהחום יגבר ולכל טיפה מותפלת תהיה דרישה במשקי הבית.
לפי אחיפז, משק המים נמצא במחסור של 600 מיליון מ"ק לעומת התוכניות, פער אותו הוא מייחס לפיגור בלוחות הזמנים של הקמת ושדרוג מתקני התפלה, בראש ובראשונה בגלל המלחמה ונטישת מומחים זרים
לפי אחיפז, משק המים נמצא במחסור של 600 מיליון מ"ק לעומת התוכניות, פער אותו הוא מייחס לפיגור בלוחות הזמנים של הקמת ושדרוג מתקני התפלה, בראש ובראשונה בגלל המלחמה ונטישת מומחים זרים.
אם ייצור המים לא עומד בקצב, אין מנוס מצמצום צריכת המים. כשאחיפז נשאל אם קמפיין הסברה יספיק בשביל לעשות את העבודה, הוא הפטיר, "אולי זה לא יספיק ויהיה צורך גם להיכנס לכיס". וזה לב ההתלבטות: האם כדי לרתום את הציבור הישראלי לחיסכון במים אפשר להסתפק בגזר, או שמא יש לשלוף את המקל ולהעלות את תעריף המים.
ד"ר דוד כץ מבית הספר למדעי הסביבה באוניברסיטת חיפה, שכתב עבודה על הנושא לבקשת "צלול", משוכנע שאין מנוס משימוש בשוט הכספי. כץ מצביע על כך שכשני שלישים מצריכת המים בישראל נעשית במגזר הביתי, ולכן שם יש פוטנציאל גדול לחיסכון.
בניגוד למה שנדמה לרוב הישראלים, המים בארץ זולים משמעותית לעומת רוב מדינות המערב, כולל מדינות קרירות ושופעות מים כמו בלגיה, צרפת, הולנד, גרמניה ודנמרק. ב־15 השנים האחרונות מחיר המים הנומינלי בישראל עלה באחוזים בודדים, והמחיר הריאלי ירד.
זאת, על אף שאנחנו שותים יותר ויותר מים מותפלים שההפקה שלהם יקרה והמחיר הסביבתי שלהם (תפיסת מקום בחופי הים וצריכת כמויות עצומות של חשמל) גבוה מאוד.
לנגד עיני כץ והתומכים האחרים בהעלאת מחירי המים עומד תקדים מוצלח: היטל הבצורת שהיווה חלק מקמפיין הפרצופים הסדוקים בסוף העשור הראשון של המאה
העובדה שהמים זולים היא אחד ההסברים לכך שצריכת המים לנפש בישראל גבוהה ביחס לרוב המדינות המפותחות. אומנם יש נסיבות מקילות – ישראל חמה יותר מרוב מדינות המערב, אבל גם בהשוואה למדינות בעלות אקלים דומה לשלנו – למשל אוסטרליה, קפריסין ומלטה – אנחנו צורכים הרבה מים.
ישראלי ממוצע צורך פי שניים מים מתושב סינגפור. קשה להחמיץ את העיוות: במדינה שבה המים הם משאב יקר ערך, מספקים אותו לציבור בזול והוא צורך אותו בכמויות גדולות. את המשוואה הזו, טוען ד"ר כץ, חייבים לשנות.
לנגד עיני כץ והתומכים האחרים בהעלאת מחירי המים עומד תקדים מוצלח: היטל הבצורת שהיווה חלק מקמפיין הפרצופים הסדוקים בסוף העשור הראשון של המאה. לצד מסע התשדירים נקבע תעריף שלישי בחשבון המים, שנגבה רק ממשקי בית שצרכו כמות גדולה במיוחד. כך גם נמנעה פגיעה בשכבות החלשות.
זה היה, בעיקר, מס על עשירים ובזבזנים, והשילוב שלו עם הקמפיין הניב תוצאות מרשימות – באותה שנה משק המים הישראלי חסך כ־100 מיליון מ"ק – תפוקה שנתית של מתקן התפלה שלם. כץ סבור שאפשר לשחזר את ההצלחה באמצעות קביעת תעריף שלישי של 25 שקלים למ"ק בחשבון המים שלנו.
תמי שור, אז בכירה ברשות המים וכיום בשוק הפרטי, הציגה בוובינר עמדה ספקנית הרבה יותר. לפי שור, חלק גדול מהחיסכון הושג אצל ישראלים שייבשו את הגינות הפרטיות שלהם. הרבה כתמים ירוקים במדינה הפכו לחומים, היא אומרת, האם זו התוצאה שאנחנו שואפים אליה?
לדברי שור, החיסכון יצר במשק המים בעיה לא צפויה: הצמצום בצריכה במשקי הבית הקטין את כמות הקולחים – הביוב המטוהר – שהוזרם ממשקי הבית לחקלאות
נוסף על כך, לדברי שור, החיסכון יצר במשק המים בעיה לא צפויה: הצמצום בצריכה במשקי הבית הקטין את כמות הקולחים – הביוב המטוהר – שהוזרם ממשקי הבית לחקלאות. מכיוון שישראל מצטיינת במחזור מים לחקלאות, כשמשתמשים בפחות מים בבתים יש גם פחות מים לחקלאים. האירוניה טבעה מצחוק.
לדברי שור, גם אם הישראלים צורכים יותר מים מהגויים, לא חל גידול במהלך השנים בצריכת המים של משקי הבית בישראל. הגידול הוא באוכלוסייה, לא בצריכה פר נפש. כלומר, לא שם נמצאים השומנים של משק המים. אם יהיה היטל בצורת, היא טוענת, הוא יביא לעוד גבייה אבל לא לצמצום הצריכה.
בפועל, הסיכוי שיוטל מס בצורת על הישראלים בטווח הנראה לעין שואף לאפס. לפני הכל כי אלי כהן, השר האחראי על רשות המים, לא ייתן לזה לקרות, בטח לא בשנת בחירות.
אבל מעבר לפופוליזם של הדרג הפוליטי, גם בדרג המקצועי – כולל ראש רשות המים הנוכחי יחזקאל ליפשיץ וקודמו גיורא שחם – לא משוכנעים שזו הדרך הנכונה.
התחושה בקרב מקבלי ההחלטות במשק המים היא שהציבור הישראלי לא בשל ופשוט לא יבין מאיפה זה נחת עליו. שנים משדרים כאן את המסר ויוצרים את התחושה שנמצא פתרון קסם לכל מצוקות המים של ישראל – ההתפלה – אז מה פתאום מחסור?
סקר שנערך עבור "צלול" בקיץ האחרון (אוגוסט 2025) מחזק את הרושם הזה: בעיצומה של שנת בצורת קשה, רק 40% מהנשאלים השיבו שיש בישראל משבר מים
סקר שנערך עבור "צלול" בקיץ האחרון (אוגוסט 2025) מחזק את הרושם הזה: בעיצומה של שנת בצורת קשה, רק 40% מהנשאלים השיבו שיש בישראל משבר מים.
הסיבה פשוטה: המשבר – וכשלעצמו זה כמובן טוב מאוד – לא הגיע לפתחם של הברז והמקלחת הביתיים. החקלאות נאנקת, הטבע מתייבש, ההתפלה גובה מחירים כבדים – אבל כל זה רחוק מהעין, רחוק מהלב וגם רחוק מהכיס של האזרחים מהשורה.
הפוליטיקאים ופרנסי משק המים עטפו את הישראלים בצמר גפן, הרחיקו מהם את משבר המים, אז פתאום להכריז שחסרים מים ולהטיל עוד מס? "הלך הרוח של הישראלים היום הוא, 'התפקיד שלך הוא לספק מים אז תדאג שיהיו מים ותעזוב אותנו בשקט'", אומר גורם במשק המים.
מס בצורת לא יהיה, אבל קמפיין כנראה יהיה, בניסיון להחזיר למודעות הקולקטיבית של הישראלים את ההבנה שאין לנו מים בלי הגבלה. גם אם הקמפיין יניב תוצאות, הוא כנראה לא ימנע את הצורך לבנות את מתקן ההתפלה הבא. ואת זה שאחריו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו"ברחתי בלילה, לא הייתי מוכנה לפגוע באנשים"
עדות שלושה שבועות במרפאה הצמודה למתקן המעצר הפכו למבחן מוסרי ומקצועי עבור אחות מהשרון ● עדותה חושפת את הפער בין טיפול רפואי ברמה גבוהה לבין תנאי החזקה קשים והתעללות שיטתית ● "ברגע שהרגשתי שאנחנו לא עושים את מה שצריך – החלטתי שאני לא חלק מזה"
"יום אחד אני בתוך האוהל, מטפלת ושומעת לוחם או מישהו כזה מכריח אותם לצעוק, 'מוחמד דף מת ועם ישראל חי'.
"אי אפשר לעבור על זה בשתיקה. אני ואחות אחראית יצאנו והשתקנו אותו. זה מבוסס על מוסר וכמה אתה מספיק חזק להגיד 'לא. לא במשמרת שלי'".
ראית שמרביצים להם?
"היה איזה לילה שמישהו הלך לחקירת שב"כ, וכשהוא חזר למרפאה כמובן חיפשתי לראות אם עשו לו משהו. הוא דיבר עברית, אמרתי לו שאני מטפלת בו. שאלתי מה עשו איתו, והוא ענה שהם היו בסדר, נתנו לו קפה וביסקוויטים. בלילה נכנס למתחם המרפאה מישהו מהמשטרה הצבאית, לקח את הלום שלו והתחיל לדפוק על המיטה, צעק לו 'מה אמרת לשב"כ' ודברים מהסוג הזה.
"באתי אליו באותו רגע ואמרתי לו שייצא מהאוהל, ואז הגיע המפקד שלו והוציא אותו. היה שם מישהו שהרביץ, ובמתחם של בית החולים אני אמרתי שהוא יעמוד למשפט. לא הסכמנו שיהיה מישהו אלים. כשראו את הרגישות שלי אמרו לי, 'יש לך מנדט להפסיק כל דבר'".
דנה שירתה בשדה תימן בצו 8 במשך שלושה שבועות במהלך מרץ 2024, עד שביום אחד החליטה שראתה וחוותה די והותר. היא לא הייתה מודעת לכך שבמחנה הזה ימותו עשרות עצורים ושתיחשף שם פרשת התעללות
כך מתארת דנה (השם המלא שמור במערכת) את שירות המילואים שלה כאחות במרפאה הצמודה למתקן המעצר הצבאי "שדה תימן", שאליו הובאו אלפי עצורים עזתים מתחילת המלחמה.
היא שירתה שם בצו 8 במשך שלושה שבועות במהלך מרץ 2024, עד שביום אחד החליטה שראתה וחוותה די והותר. היא לא הייתה מודעת לכך שבמחנה הזה ימותו עשרות עצורים ושתיחשף שם פרשת התעללות סאדיסטית, שבעקבותיה תתרחש גם פריצה המונית לבסיס.
"לא מעניין אותי מה חושבים עליי"
דנה אינה חושפת כאן מעשי זוועה, אלא מתארת ניסיון לשמור על מקצועיות ואנושיות ולשרטט קווים אדומים בתוך הכאוס. היא מסבירה מדוע התנדבה לשירות במקום שבו נכלאו ללא משפט "לוחמים בלתי חוקיים", חלקם מחבלים וחלקם עזתים שהיו במקום הלא נכון. עדותה ממחישה את המתח בין המשאבים שהוקצו לטיפול הרפואי לבין התעללות שיטתית ותנאי החזקה בלתי אנושיים.
"חצי שנה אחרי שהמלחמה פרצה ידעתי שאני רוצה לעשות את זה. באתי ממש כדי לטפל בהם, ולא ידעתי שיש גם מטרות אחרות, כמו למשל שחוקרים שם. הגעתי בהקשר של בית החולים", אומרת האחות, בת 45 מאזור השרון, שעובדת במקצוע הזה באזרחות.
"אני לא חושבת שיכולתי לעשות את זה בימים הראשונים שלאחר השביעי באוקטובר. אז שנאתי את המחבלים, אבל אחר כך חשבתי שלכולם צריך להגיש עזרה"
את האופן שבו התגלגלה להתנדבות לשירות המילואים הזה היא מתארת כך: "זה קרה אחרי שיחה עם חברה שסיפרה על חברה שנמצאת שם. הרמתי טלפון, ובתוך שבוע נקלטתי. אני לא חושבת שיכולתי לעשות את זה בימים הראשונים שלאחר השביעי באוקטובר. אז שנאתי את המחבלים, אבל אחר כך חשבתי שלכולם צריך להגיש עזרה, כחלק ממחויבות מקצועית. זה לגמרי בכובע הזה.
"כמה שנים לפני כן התנדבתי באוגנדה וטיפלתי בגנב, ששם מתייחסים לאנשים כאלה בצורה קשה מאוד. אני זוכרת שרחצתי אותו והאחיות כעסו עליי, ועניתי להן שאני מטפלת בכל מי שנכנס לבית החולים. נורא עניין אותי לבחון את זה שוב, הפעם כשזה נגע אליי – זה מה שגרם לי להגיע לשם. לא מעניין אותי מה חושבים עליי אנשים אחרים".
"לא באתי להשתנות"
בניגוד למדיניות הכליאה, "בית החולים שדה היה ברמה מאוד גבוהה, אוהל עם מיזוג וציוד בלי סוף. בהתחלה רק קנו תרופות בבית מרקחת בבאר שבע, ואז הקימו אותו בגלל איומים של לה פמיליה על סגן מנהל תל השומר. ואז התחילו לקלוט את הפצועים לשדה תימן, כולל ניתוחים, השתלות עור, בדיקות דם וצילומים, אבל הצוות היה אזרחי כי הצבא לא רצה להקצות לזה שום דבר.
"אז משרד הבריאות לקח את זה על עצמו, וכל הזמן היו התנגשויות בין מה שאנחנו מבינים כאנשי צוות רפואי למה שהבסיס ומנהל הבסיס רצו לעשות. בהתחלה ביקשו מאיתנו לא לשתף כלום, מחשש להתנכלויות של הימין הקיצוני.
"אמרתי להם שעבורם מדובר באסיר, ועבורי באדם שנכלא ללא משפט וכרגע נמצא בבית חולים. כל הזמן הייתי צריכה להגיד להם שאני לא שם כדי שישנו אותי. לא באתי להשתנות"
"עבדנו יומיים שם ויומיים בבית, והרוב ביקשו לשנות את זה לשלושה ימים בגלל הנסיעות. היה קשה מההתחלה. האווירה, התנאים שבהם הם נמצאים – באיזוק שעליו הייתה אחראית המשטרה הצבאית, ולוחמים שהיו בכל כניסה שלנו למתחם.
"כל אקט של חמלה שהבעתי נבחן שם. אם ליטפתי, הרגעתי – זה היה מאוד קשה לקולגות שעבדו איתי. היו מתבוננים בי ואומרים 'לא צריך להיות איתם כך וכך'. אמרתי להם שעבורם מדובר באסיר ועבורי באדם שנכלא ללא משפט וכרגע נמצא בבית חולים. כל הזמן הייתי צריכה להגיד להם שאני לא שם כדי שישנו אותי. לא באתי להשתנות".
בשדה תימן הוחזקו קטינים ומבוגרים באזיקים ועם פלנלית על העיניים רוב שעות היום, ובלילה האור דלק. במתקן הזה לבדו ידוע על לפחות 29 כלואים שמתו במהלך השנתיים הראשונות למלחמה. דוחות הנתיחה הצביעו על אלימות קשה והזנחה רפואית חמורה, כולל תת־תזונה ומניעת טיפול רפואי. בדוח של "רופאים לזכויות אדם" צוין כי המדינה טייחה את נסיבות המוות ומנעה בירור אמיתי.
מתחננים לאוכל
גם ההתעללות שנחשפה באמצעות הדלפת הסרטון מהאירוע בידי הפרקליטה הצבאית דאז יפעת תומר־ירושלמי לא הבשילה להעמדה לדין, לאחר שהפרקליט הצבאי החדש ביטל את כתב האישום. את ביטול ההאשמות נימק, בין השאר, בהתנהלות של קודמתו בתפקיד ("הגנה מן הצדק"), וכן בכך שהעציר והעד עצמו הוחזר לעזה ("קושי ראייתי").
"בגלל שבית החולים שלנו היה אזרחי, יכולתי ליזום שינויים. ביקשתי שישבו על הטוסיק ולא הסכמתי לראות אנשים מחכים בכריעה על הברכיים. הם אכלו בקבוקי אנשור, ולצוות היה קשה להאכיל אותם כשהם אזוקים"
מהעדות שמובאת כאן עולה המתח בין המאמץ הטיפולי למדיניות הכליאה בתנאים שנועדו לענות את העצורים. "לא ידעתי את השמות שלהם, ואסור היה לנו לקרוא אחד לשני בשמות שלנו, אני הייתי ד'. היו שם סוגים רבים של פציעות: אנשים לא מאוזנים מבחינת סכרת, חבלות מאיזוק, פצעים מזוהמים או אנשים שירו בהם.
"כל מי שהלך לחדרי ניתוח הגיע אלינו להתאוששות או לפרוצדורות. פתחנו פצעים, או נניח אם גיבסו מישהו או שעשו השתלת עור – הוא הגיע לביקורת אצלנו. בגלל שבית החולים שלנו היה אזרחי, יכולתי ליזום שינויים. ביקשתי שישבו על הטוסיק ולא הסכמתי לראות אנשים מחכים בכריעה על הברכיים. הם אכלו בקבוקי אנשור, ולצוות היה קשה להאכיל אותם כשהם אזוקים.
![ח"כ צבי סוכות בהפגנה בכניסה למחנה שדה תימן, 29 ביולי 2024 (צילום: דודו גרינשפן/פלאש90)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2024/07/F240729DG08.jpg "ח"כ צבי סוכות בהפגנה בכניסה למחנה שדה תימן, 29 ביולי 2024 (צילום: דודו גרינשפן/פלאש90)")
"לכן הוחלט שניתן להם משהו שאפשר להחזיק, והחזירו אותם לסנדוויצ'ים ולפרי. אבל זה לא הספיק, והם היו רעבים. אני זוכרת שעמדתי עם כריך שאחד מהם לא אכל, אבל היה מזוהם עם איזה חיידק בטן נורא מידבק. באתי לזרוק את האוכל שלו, והם ממש התחננו שאתן להם את זה, אבל הסברתי להם שמה שיש לו כל כך מידבק שהם מייד יתחילו לשלשל בטיטולים שלהם. סיטואציות כאלה".
ראיתם זוועות מהסוג שהיו בפרשת ההתעללות?
"כל ההתנהלות הייתה זוועה אחת גדולה. בבית החולים הצוות הורכב מבכירים בבתי חולים אזרחיים, שהתייחסו אליהם בכבוד – מרביתם – וכל דבר שחשבתי עליו תוקן. אבל בחוץ אני לא יודעת מה היה. יום אחד הייתה הפסקת חשמל בלילה, ופתאום שמעתי כלבים וצרחות, אז אמרו לי ש'כוח 100' הגיע להקיף אותם. והם בסוף עם כיסוי על העיניים, אזיקים על הידיים, אסור להם לדבר.
"אני זוכרת שאיש מבוגר הגיע מבית החולים אחרי שנותח, עם כל מיני צינורות, ואין לך דרך לתקשר איתו, להרגיע אותו. הוא כל הזמן צעק בעברית, 'זה לא צריך להיות ככה'. החזרנו אותו לבית החולים והוא נפטר"
"יום אחד שאלתי למה לא נותנים להם לשבת על כיסא במרפאה, אז מישהו אמר לי, 'את מוזמנת לראות באיזה תנאים הם מוחזקים'. ולא יכולתי לשאת את זה, בטח שלא לבקר שם. העניין עם האיזוק היה מתיש. היה רופא מרדים שצעק על הבחור מהמשטרה הצבאית, 'שחרר אותו לשנייה, תן לי לעשות את העבודה שלי'. אנחנו לא מטומטמים, לא השארתי שם מחט. ידעתי לא לסכן את החברים שלי".
מתו שם עשרות. איך זה מסתדר עם הטיפול הרפואי שנתתם להם?
"אני עצמי לא נתקלתי במוות, למעט פעם אחת. לא הייתה לנו אנמנזה שלהם (אבחון רפואי, ע"ש). זה לא שאתה יושב ורואה את המחלות של האדם הזה. עזתים שהיו קודם לכן על תרופות הגיעו מהשטח, ואני מניחה שהמצב הבריאותי החמיר – הגוף מפריש כל מיני דברים ויש תשישות.
"זה לא שאתה מגיע ומייד מריץ את כל הבדיקות. הייתה גם מגבלה של תרגום. היה בדואי שהביאו לתרגום בביקור רופאים, וזהו.
"אני זוכרת שאיש מבוגר הגיע מבית החולים אחרי שנותח, עם כל מיני צינורות, ואין לך דרך לתקשר איתו, להרגיע אותו. הוא כל הזמן צעק בעברית, 'זה לא צריך להיות ככה'. החזרנו אותו לבית החולים והוא נפטר. מספיק שמגיע מישהו פצוע והוא סוכרתי או עם לחץ דם – הם לרוב לא מאוזנים. אלה מחלות כרוניות שמצריכות היענות לטיפול ותרופות.
"אז היה פנימאי, ועשו ייעוצים דרך הטלפון עם תל השומר, אבל לא תמיד באותו רגע ובאותה דקה בלילה יש רופא שיודע לנהל את הסיפור הזה. בלי לקבל את האנמנזה ובלי לדעת את המנגנון זה בעייתי. בסוף שמו אותם על אוטובוסים ואמבולנסים והביאו אותם – לא יודעים מאיפה, כמה זמן שכבו בדרך ולא לקחו תרופות".
"זה היה הקו האדום שלי: ברגע שהרגשתי שמבחינה רפואית אנחנו לא עושים את מה שצריך, אמרתי לעצמי שזהו — אני לא חלק מלפגוע באנשים בדרך הזאת"
לסמן את הקו האדום
דנה הייתה פעילה ב"רופאים לזכויות אדם" והתנדבה לשמש כאחות באזורי סיכון בעולם, הרבה לפני שהתנדבה למילואים הלא שגרתיים שגרמו לה לבחון את גבולותיה המקצועיים בזמן מלחמה. לאחר שסיימה את שירותה, היא לקחה חלק גם בקורס של "לוחמים לשלום", העוסק בנושאים הקשורים לכיבוש, והשתתפה גם בפרויקט מפגשים עם פלסטינים באוסטרליה.
את הרגע שבו החליטה לסיים את השירות ב"שדה תימן" ואת הלקחים שבאו בעקבותיו היא מתארת באופן הבא: "ברחתי ב־23:00 בלילה באחד הימים, אחרי שהמשמרת שלפניי לא דאגה לכך שהאוכל יגיע. זה היה בשלב שבו נתנו להם את הסנדוויצ'ים, ואני מגיעה ורק מבקשים ממני דברים. אז החלטתי לקטוע את זה, כי כוח האדם היה עניין בעייתי: היו אנשי מקצוע – אחים ורופאים או חובשים – שהיו מגיעים בסוף המשמרת שלנו. זה היה שעתיים אחות ושעתיים חובש.
"אז אין דרך לחנך ולכפות על אנשים לעשות את העבודה, צריך להיות עדינים. אני זוכרת שהגעתי והיו שלושה עם חום ומיובשים, ואחד שמקבל אוכל והוא בכלל סוכרתי. הגעתי לרופא ואמרתי לו 'תעשה את העבודה שלך', וזה היה הקו האדום שלי: ברגע שהרגשתי שמבחינה רפואית אנחנו לא עושים את מה שצריך, אמרתי לעצמי שזהו – אני לא חלק מלפגוע באנשים בדרך הזאת.
"באה אליי מישהי מהמשטרה הצבאית ואמרה שהיה שם מישהו שדובר עברית ואמרו שאמרתי לו שאתן לו שיחה בטלפון, משהו הזוי. ואמרתי לעצמי, 'אוקיי, איפה אני נמצאת?' כל הזמן שהייתי שם בכיתי המון ונורא רציתי לשנות ולהיטיב איתם, וזה גבה ממני מחיר נפשי שהרגשתי שאני לא מסוגלת לשאת יותר".
"עכשיו, כשהרמטכ"ל החזיר אותם לשירות, אני מבינה שהכול מבוסס על המוסר שלנו, ויותר אנשים איבדו את זה – את היכולת להבדיל בין טוב לרע"
מה חשבת על סגירת תיק ההתעללות בעציר במחנה ולאחרונה גם על החזרת חלק מהחשודים לשירות?
"אין דין ואין דיין. לא הייתי שם כשזה קרה, ואם אין אדם שמבחינה מוסרית קם ועושה 'קאט', אז דברים כאלה קורים. עכשיו, כשהרמטכ"ל החזיר אותם לשירות, אני מבינה שהכול מבוסס על המוסר שלנו, ויותר אנשים איבדו את זה – את היכולת להבדיל בין טוב לרע".
![עורכי דין וחיילי מילואים מ"כוח 100" במסיבת עיתונאים בראשון לציון, לאחר שהוחלט שלא להעמידם לדין, 19 במרץ 2026 (צילום: יוסי אלוני/פלאש90)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/04/F260319YA23.jpg "עורכי דין וחיילי מילואים מ"כוח 100" במסיבת עיתונאים בראשון לציון, לאחר שהוחלט שלא להעמידם לדין, 19 במרץ 2026 (צילום: יוסי אלוני/פלאש90)")
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "צה"ל פועל בהתאם לדין הישראלי ולהוראות הדין הבין־לאומי, ומקפיד על שמירת זכויות העצורים. עצורים מקבלים מזון סדיר הכולל שלוש ארוחות ביום וכן גישה למים ולטיפול רפואי לפי הצורך.
"בהיבט הרפואי, כל עצור נבדק עם קליטתו ומצוי תחת מעקב שוטף. הצוותים הרפואיים פועלים לפי סטנדרטים מקצועיים, ובמידת הצורך נעשה שימוש באמצעי תיווך ותקשורת, לרבות הסתייעות בדוברי ערבית, לשם מתן טיפול הולם והבנת מצבו של המטופל.
"המתקן הרפואי שפעל בשדה תימן נוהל על ידי משרד הבריאות, כאשר צה"ל קיים דיאלוג שוטף עם הצוות הרפואי שטיפל בעצורים, וזאת תוך שמירה על עצמאות שיקול הדעת הרפואי במתקן.
"הטענות בדבר אלימות מצד חיילי צה"ל לא עולות בקנה אחד עם ההוראות המחייבות בצה"ל ביחס להחזקת עצורים ועם המציאות במתקנים. תלונות קונקרטיות על התנהגות שאינה הולמת או על תנאים בלתי מספקים מועברות לבדיקה ומטופלות בהתאם. במקרים המתאימים ננקטים צעדים פיקודיים, מנהליים או משמעתיים, ונפתחות חקירות פליליות כאשר קיים חשד המצדיק זאת".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו