כל מי שדיברתי איתו אתמול – מעיתונאים ותיקים, דרך חיילים בסדיר ובקבע, ועד מפגינים שהגיעו לקפלן לקרוא להחלפת הממשלה – סיפרו שהם פרצו בבכי בלתי נשלט כשנודע על מבצע החילוץ המזהיר מעזה. מזמן לא נראו כל כך הרבה אנשים מבוגרים מתייפחים בשידורי הטלוויזיה.

גל של התרגשות שעלתה על גדותיה עבר על ישראל, ואפשר להבין מדוע.

נעה ארגמני בבית חולים שיבא תל השומר אחרי שחרורה משבי חמאס בעזה, 8 ביוני 2024 (צילום: דובר צה"ל)

בכינו משמחה על שחרורם של נועה ארגמני, אלמוג מאיר ג'אן, אנדריי קוזלוב ושלומי זיו. ובכינו מהתרגשות על כך שסוף-סוף, אחרי חודשים ארוכים של ייאוש, חרדה ובשורות רעות, הגיעו חדשות טובות שהזכירו לנו לרגע את מה שכבר התחלנו לשכוח: את היצירתיות, היכולות הגבוהות, התחכום והאומץ, שפעם נחשבו מאפיינים בולטים של הישראליות.

חייבים להתעכב רגע על שחרורה של נועה ארגמני ולהגיד משהו שאולי לא כל כך נעים להודות בו, אבל כולם יודעים שהוא אמת לאמיתה: חלק מהחטופים נכנסים לנו ללב יותר מאחרים. זו כנראה תכונה אנושית בלתי נמנעת. הנפש האנושית מתקשה להתמודד עם עשרות ומאות סיפורים.

נועה ארגמני נכנסה לנו ללב יותר מחטופים אחרים קודם כל בגלל הצילום המחריד מרגע החטיפה שלה, ואז בשל הסיפור קורע הלב של אמה החולה הסופנית שמייחלת לפגוש אותה.

על כן זה לא מקרי שרגע האיחוד שלה עם אביה, יעקב ארגמני, שחגג אתמול יום הולדת וקיבל את המתנה הכי גדולה שיכול היה לבקש – הוא זה שמופיע היום בשער של כל העיתונים הישראלים (ושל רבים מעיתוני העולם).

לוחם הימ"מ ארנון זמורה, שנהרג במבצע לשחרור החטופים ברצועת עזה ב-8 ביוני 2024 (צילום: עמוד הפייסבוק של מיכל זמורה)

טוב עשו במערכת הביטחון כשהחליטו לקרוא למבצע השחרור הנועז "מבצע ארנון" על שם פקד ארנון זמורה, שפרץ בראש כוח הימ"מ לדירה שבה היו כלואים שלושת הגברים, נפגע ונהרג.

מהתיאורים הרבים שמתפרסמים ביממה האחרונה, נראה שעם מותו של זמורה איבדה ישראל את אחד מטובי בניה. צנוע, אמיץ, נדיב, אבא נפלא לשני ילדיו. בן זוג אוהב. מפקד נערץ, שעמד בראש הצוות שבלם את מחבלי הנוח'בה בשבעה באוקטובר מחוץ לקיבוץ יד מרדכי, וחיסל עשרות מהם.

מבצעים רבים של צה"ל נשכחים עם הזמן, ורק חובבי היסטוריה וטריוויה צבאית זוכרים אותם. "מבצע ארנון", בגלל ההתרגשות הרבה שאפפה אותו, ייזכר על ידי כל מי שחווה את היממה האחרונה המרגשת בישראל.

ראש שב"כ רונן בר והרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי בחמ"ל המבצעים המיוחדים של שב"כ ממנו נוהלה הפעולה של שחרור החטופים. 8 ביוני 2024 (צילום: דוברות שב"כ)

אמיר בר-שלום, הפרשן לענייני צבא וביטחון של זמן ישראל, כותב הבוקר כי ההחלטה על המבצע נדחתה במהלך סוף השבוע ארבע פעמים, עד שניתן האור הירוק, למבצע מורכב מאין כמותו שהתנהל בתוך מחנה פליטים צפוף, לאור יום.

זה היה הישג צבאי ומודיעיני שלישי מאז שבעה באוקטובר הנוגע לשחרור חטופים (אחרי המבצע שבה שוחררה אורי מגידיש ב-28 באוקטובר והמבצע שבו שוחררו לואיס הר ופרננדו מרמן באחד במאי).

"אבל ככל שהמבצעים האלה מוצלחים, ספק אם הם יכולים להוות נקודת מפנה, מעבר לפרצי השמחה הרגעיים (והחשובים למורל הלאומי)", כותב בר-שלום, "סביר להניח שחמאס מיהר להדק את טבעות האבטחה סביב החטופים האחרים ואולי גם העביר אותם למקומות מסתור חדשים.

"כל מבצע כזה מתוכנן לפרטי פרטים. במקרה של הפעולה אתמול בנוסייראת, המבצע תוכנן במשך כמה שבועות, כשלפניו כנראה ננקטו כמה פעולות הסחה באזור".

גורם בטחוני שהיה במעגל התכנון סיפר לזמן ישראל כי "ההכנות למבצע הזכירו בחלק מהזמן את הפעולה באנטבה, ברמת התכנון והביצוע".

מחנה נוסייראת ברצעות עזה אחרי המבצע לשחרור החטופים, 8 ביוני 2024 (צילום: AP Photo/Jehad Alshrafi)

מי שנצמדו אתמול רק לשידורי החדשות הנרגשים בישראל, לא שמעו וראו כמעט דבר על מה שהתחולל במחנה הפליטים נוסייראת במהלך מבצע השחרור. על פי הדיווחים של משרד הבריאות של חמאס בעזה, נספרו עד לשעות הערב 210 הרוגים פלסטיניים מהפצצות צה"ל באירוע.

בערוצי הטלוויזיה בעולם פורסמו צילומים של עשרות גופות – כולל של תינוקות, ילדים ונשים – בסמטאות נוסייראת, ודיווחים על מצוקה קשה בבית החולים בדיר אל-בלח, שהוא בית החולים האחרון שמתפקד במרכז הרצועה.

עשרות פצועים קשה תועדו מקבלים טיפול רפואי ראשוני כשהם שרועים על הריצפה במסדרונות בית החולים. אנשי רפואה אמרו שלא ניתן לזהות חלק מהגופות, וכי רבות מהן צפויות להיקבר מבלי שיזוהו.

מעט מאוד ישראלים התעכבו על הפרטים האלה ועוד פחות חשו צער או אמפתיה. מבחינת ישראל, האשמה המוחלטת מוטלת על חמאס שבחר להסתיר את החטופים הישראלים בתוך אוכלוסייה אזרחית צפופה.

מבחינת רוב הישראלים – אם חמאס לא רוצה שייפגעו אזרחים פלסטינים, שישחרר לאלתר את כל החטופים הישראלים. אחרת דמם של ההרוגים הפלסטינים על ידיו של יחיא סנוואר ושותפיו.

מבחינת רבים בעולם (אם כי חייבים לומר שממש לא כולם) – הפער בין הצהלות בישראל לבין המראות הקשים בסמטאות נוסייראת, היה עוד עדות דווקא לאכזריות הישראלית.

חבל שאין לנו משרד הסברה ומשרד חוץ מתפקדים, שידעו להתמודד עם האתגר הזה.

בני גנץ במסיבת עיתונאים, 3 במרץ 2024 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

בני גנץ, חבר קבינט המלחמה (עדיין), היה אמור לפרוש אתמול מהממשלה ולהודיע על כך במסיבת עיתונאים שנקבעה לשעות הערב.

ראש הממשלה בנימין נתניהו לא עדכן את גנץ על המבצע המתוכנן. גנץ למד על כך מפיו של ראש שב"כ רונן בר, מה שמלמד על היחסים המעורערים עד מאוד בצמרת מקבלי ההחלטות בישראל.

גנץ, בעוד אקט של ממלכתיות ראויה להערכה (שמן הסתם תישכח במהרה), בחר לא לבטל את מסיבת העיתונאים כדי לא לחבל בסיכויי הצלחת המבצע.

רק כשנודע שהמבצע הסתיים בהצלחה גדולה, הודיע גנץ על ביטול מסיבת העיתונאים, ונתניהו – שלא יחמיץ הזדמנות לרווח פוליטי – הזדרז לקרוא לו להישאר בממשלה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו מוסר הצהרה בבית חולים שיבא תל השומר אחרי שפגש את המשוחררים ומשפחותיהם, 8 ביוני 2024 (צילום: Tomer Appelbaum/POOL)

אין ספק שמגיעות לנתניהו ברכות על אישור המבצע המסוכן, וקרדיט מנהיגותי על הצלחתו.

ברור שאם הפעולה הייתה חלילה נכשלת – ועל פי הדיווחים שהתפרסמו, זה יכול היה לקרות, כי הסכנות שעמדו בפני הכוחות המחלצים היו עצומים, בלתי נתפסים ממש – נתניהו היה מתחמק גם מאחריותו לכישלון הזה, בנוסף להתחמקויות שלו מכל הכישלונות הרבים הנוספים שהוא אשם בהם.

מאחר שהמבצע הצליח, נכנסה משפחת נתניהו מייד למוד חרבו-דרבו תדמיתי, וכדרכה הפכה את המבצע בלי היסוס ובלי בושה לקמפיין האדרה לראש הממשלה ורעייתו, אישה מוזרה שהרעב שלה לתשומת לב הוא אחד הכוחות החזקים ביותר בטבע.

ראש הממשלה – שלא טרח עד כה להתקשר או להיפגש עם משפחות החטופים שמתו בשבי, נמנע מלהגיע להלוויות ובאופן כללי השתדל להימנע מכל מגע עם משפחות החטופים (כדי שחלילה לא ייתפס כמי שאחראי למצבם) – שכח את קדושת השבת ויצא למסע דילוגים וצילומים עם משפחות החטופים ששוחררו, כשכל אחת מהן צולמה כשהיא מודה לראש הממשלה ורעייתו.

נתניהו אף הספיק להצטלם עם נועה ארגמני בבית החולים שיבא תל השומר, לפני שהיא עברה לבית חולים איכילוב לפגישה עם אמה הגוססת, כדי שחלילה לא יגנבו לו את הפוקוס באירוע המרגש.

בנוסף, חשבון הטוויטר הרשמי של ראש ממשלת ישראל פרסם אתמול בתוך שעה אחת סידרה של ציוצים שמוקדשים להאדרת חלקה של הגברת נתניהו.

ושוב התברר שכל מה שקורה בישראל הוא רק תפאורה למה שעובר על בני הזוג נתניהו. הכול סובב סביבם. רק להם התודה והברכה על ההישגים. הכישלונות הם של השמאלנים. או של הצבא. או של הקפלניסטים.

יוסי ג'אן ובנו אלמוג בצעירותו (צילום: באדיבות המשפחה)

רבים מבני משפחות המשוחררים דיברו אתמול על "נס" שאירע להם, שבזכותו חולצו יקיריהם בשלום. לא ברור למה אלוהים נדרש להתערב לטובתנו דווקא אתמול, שהרי אם אלוהים אכן קיים ופעיל ומחולל ניסים – הוא היה יכול פשוט למנוע את האירוע מלכתחילה.

נס או לא, מי שלא זכה לחזות בו הוא אביו של אלמוג מאיר ג'אן, יוסי ג'אן, שמת שעות אחדות לפני שבנו חולץ מהשבי. דודתו של אלמוג, דינה ג'אן, אמרה הבוקר: "אחי מת מצער ולא זכה לראות את אלמוג חוזר. הוא לא יכול היה לשאת את זה. כל עסקה שהתפוצצה לו בפנים שברה לו את הלב".

בסוף כל האירוע המרגש עד מאוד שחווינו ביממה האחרונה צריך לחזור ולהזכיר – דבר לא השתנה במצבנו האסטרטגי מול הפלסטינים, מול לבנון, מול איראן ומול העולם. 120 חטופים עדיין מוחזקים ברצועת עזה. רק כמחציתם כנראה נותרו בחיים. וסביר להניח שמצבם יורע מאוד בעקבות הצלחת המבצע אתמול.

גם בחמאס יודעים שכוחות הביטחון מצליחים לחלץ רק חטופים שמוחזקים מעל פני האדמה, ולכן סביר להניח שמעתה והלאה כל החטופים יוחזקו במנהרות – בתנאים קשים בהרבה מאלה שהם הוחזקו בהם עד כה.

גם הבוקר, יממה אחרי "מבצע ארנון" שנכנס להיסטוריה – רק עסקה תביא לשחרור כל החטופים.