אם מישהו עדיין נזקק להמחשה איך הפוליטיקה הישראלית הרעילה של העידן הנוכחי משחיתה ומשעבדת את מערכות המדינה, קיבלנו אותה בגדול ביממה האחרונה.
לכאורה אין ולא אמור להיות קשר בין העימות הפומבי המתוקשר בין שר הביטחון ישראל כ"ץ לרמטכ"ל אייל זמיר, לבין הבחירות שיתקיימו היום לוועידת הליכוד ולמועצות הסניפים של מפלגת השלטון. לכאורה הפוליטיקה הקטנונית, הכוחנית, המפלגתית, הצינית, אמורה להישאר מחוץ ללשכות שבהן מתקבלות החלטות הרות גורל של חיים ומוות. זה כבר מזמן לא המצב.
שר הביטחון ישראל כ"ץ בעזה. 5 באוגוסט 2025 (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)
13 שנים לא נערכו בחירות לוועידת הליכוד. למרות שעל פי חוקת המפלגה בחירות כאלה אמורות להיערך כל ארבע שנים, הפעם האחרונה שהן נערכו הייתה ב-2012. תירוצים לא חסרים – הייתה קורונה, היו המון מערכות בחירות בזו אחר זו, היו כתבי אישום, מבצעים צבאיים, מלחמה ארוכה.
אבל האמת הפשוטה היא שבעידן נתניהו נאמנות למנהיג חשובה משמירה על החוק – וגם חוקת המפלגה היא לא יותר מהמלצה שאפשר להתעלם ממנה.
האמת הפשוטה היא שבעידן נתניהו נאמנות למנהיג חשובה משמירה על החוק – וגם חוקת המפלגה היא לא יותר מהמלצה
"הבחירות היום הן מקומיות", מסביר יובל קרני, הכתב הפוליטי של "ידיעות אחרונות", "השחקנים המרכזיים הם בסניפים, וחברי הכנסת והשרים מנצחים מלמעלה על הדילים, התרגילים והספינים מאחורי הקלעים".
ככה השרים וחברי הכנסת המובילים מבססים את אחיזתם במפלגה לקראת הפריימריז הבאים ולקראת הבחירות על ראשות מוסדות הליכוד וההתמודדות על ההנהגה בעידן שאחרי נתניהו.
שני הכ"צים – ישראל וחיים – שולטים כעת במוסדות המפלגה (חיים כץ הוא יו"ר מרכז המפלגה, ישראל כ"ץ הוא יו"ר מזכירות המפלגה) אבל בכירים בליכוד ובהם דודי אמסלם, ניר ברקת, מיקי זוהר, שלמה קרעי ואחרים לוטשים עיניים ומתכוונים להיאבק בהם.
וככה אנחנו מגיעים לעימות הפומבי המכוער בין ישראל כ"ץ לרמטכ"ל, עימות שמככב בראש החדשות ביומיים האחרונים. אם תטענו שסמיכות האירועים מקרית, אשמח להכיר לכם נסיך ניגרי או צייצן ארסי ממיאמי (שכבר כינה את אייל זמיר "הרצי 2").
שר הביטחון כ"ץ חייב להפגין סמכותיות ומנהיגות כדי להרשים את מצביעי המפלגה, ואם צריך לשם כך להשפיל פומבית את רמטכ"ל צה"ל שהוא עצמו דחף את מינויו – אז זה מה שיקרה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו יפגיש היום את שני הניצים וידרוש מהם להירגע ומייד.
חזבאללה מחפש כעת תגובת נקם בישראל על חיסול הרמטכ"ל של הארגון, איראן מתחמשת במהירות לקראת מה שנראה כמו סיבוב אלים נוסף ובלתי נמנע, טורקיה מנסה לבסס אחיזה בסוריה, החמאס טרם פורק. נתניהו עשוי לדפוק על השולחן בכעס ולומר "האתגרים הביטחוניים שעומדים בפנינו עצומים, זה לא הזמן למלחמות אגו".
במקרה כזה, שר הביטחון בוודאי יתאפק ולא יענה לו: כל מה שאני יודע על ניהול ענייני המדינה ועל הדרכים לשעבד אפילו את הביטחון לצרכיי הפוליטיים – למדתי ממך, אדוני ראש הממשלה.