מסתבר שיש לך הרבה זמן פנוי ואת משועממת ומבולבלת. אם הבת שלך הייתה במסיבת הנובה אולי היית קצת יותר מחוברת למציאות הישראלית ולא לעזתית. יש הבדל בין הומניות בזמן שלום להומניות בזמן מלחמה, ואצלך המערכת ממש לא מכוילת. תתביישי, לכי לנורווגיה ואירלנד, שם יש הרבה אנשים מעוותים כמוך.

אתם הזוועה האמיתית שהביאה עלינו את האסון וכל ההרוגים ואת הכאב הענק דל כל עם ישראל שלא נדבר על משפחות השכולות שאבדו את ילדהם שיצורים שונאי ידראל כמוכם תוכלו לשבת בבתי קפה להתארגן למחאות, וכולם רואים ויודעים שיש בעזה בזכותכם אוכל בשפע שהיה אמור להגיע לפיות של ילדנו, הבושה וזוועה הם מילות עדינות למי שאתם.

האו"ם ו-UNRA יחד עם חמאס הובילו למוות של 10 מיליונים ברחבי העולם. כך זה עובד. יש 1.2 מיליון תושבים בעזה פחות מהדיווחים של חמאס/אונרא/או"ם. אותו דבר אצל הפלסטינים בלבנן ובגדה המערבית. המשמעות היא שעזה קיבלה אספקה ​​פי 3 או 4 ממה שהיא צריכה והשאר נגנב. זה גם אומר שפליטים אחרים ברחבי העולם מתו בגלל שעזתים גנבו להם את אספקת המזון.

אכן, כפי שכתבת, בעולם אין טובים מוחלטים ורעים מוחלטים. המציאות מורכבת, ולמרבה הצער, את חוטאת בזה הרבה יותר מאשר אותם עוברי אורח שקיללו אותך ברחוב.

משום שאותן נשים רעבות שעומדות בתור ללחם, שונאות אותך שנאת מוות חסרת היגיון. ואותם נערים רעבים, אילו היו יכולים, היו מעוללים לך זוועות שלא ברא השטן. בשונה ממה שקראת בבי.בי.סי (וישראל חוששת לומר בפומבי), את הזוועות האמיתיות בקיבוצים לא ביצעו הרוצחים המקצועיים של חמאס, אלא אזרחים עזתים, חלקם נשים, ומחבלים מאומנים-למחצה. חמאס הוא לא גוף תלוש, אלא רק הסימפטום לאוכלוסיית עזה: רדיקלית, ברברית, אלימה ופרימיטיבית. מוחם של הילדים מורעל מגיל צעיר, והמבוגרים עברו מזמן את נקודת האל חזור. הם באמת ובתמים מאמינים בזכותם הדתית לאנוס אותך, כאישה יהודיה וכשלל מלחמה. אין אפילו אדם אחד בעזה, שמאמין בכנות בזכותה של ישראל להתקיים בכל קו שהוא. החמלה, יקירתי, תמיד מגיעה רק מצד אחד בלבד.

וזוהי המורכבות של המציאות עליה דיברת. כיצד ניתן לתת אהבה ליצורים שישמחו לראות אותך על המוקד? כיצד ניתן לתת להציל את הנחש, שיחזיר לך בהכשה? כיצד ניתן להתמודד עם אוכלוסייה של יצורים שרצונם הראשון הוא מזון ומים, והשני הוא לרצוח אותך?

הפתרון הטוב ביותר, ההומאני ביותר, ההגיוני ביותר הוא, במילה אחת – טרנספר. גירוש בהיקפים עצומים של שני מיליון תושבי עזה למקום אחר. זוהי הודאה בכשלון. הכרה במציאות המורכבת: איננו יכולים לשנות תרבות של שני מיליון איש. וכבני אדם נורמלים, איננו יכולים פשוט להשמיד אותם. ולכן עלינו לגרשם מכאן. בעוד כמה וכמה דורות, אולי ישתפרו, יתבגרו, ילמדו להיות בני אדם. אולי לא. אין בכוחנו לדלג מעל תהליך היסטורי ותרבותי ארוך ועמוק שאוכלוסיית עזה חייבת לעבור.