לפני שש שנים, המוסלמית ילידת בריטניה, טניה ג'ויה, התגוררה בסוריה עם בעלה – אמריקאי שהמיר את דתו לאיסלאם והפך לדמות משפיעה יותר ויותר במעגלים של דאעש. בתחילת 2019, היא כבר התכוננה לשאת הרצאה על "עמידה מול כוחות של קיצוניות אלימה" בבית כנסת רפורמי בדאלאס, טקסס.
ככל שג'ויה יודעת, האקס שלה – נוצרי יווני-אורתודוקסי לשעבר בשם ג'ון גאורגלס, המוכר יותר בשם יאיה אל-ברומי – עדיין פעיל בסוריה, שם היה המגוייס האמריקאי הבכיר ביותר בדאעש וראש פעילות התעמולה באנגלית של הארגון.
מהצד שלה, ג'ויה נטשה את האיסלאם, היא נמשכת יותר ויותר ליהדות, כבר לקחה את ילדה לקשט סוכה ויש לה רעיון מהפכני לסיום הסכסוך במזרח-התיכון.
השינוי המהיר בחייה – מג'יהאדיסטית הארדקור ובת זוג נאמנה של מוסלמי קיצוני, לפעילה מוצהרת נגד קיצוניות – הוא כל כך חד ולא סביר עד שהוא מעורר ספקות אצל אנשים רבים, והיא מבינה זאת.
בראיון טלוויזיוני לפני כשנה וחצי, נשאלה אם היא עדיין אוהבת את אל-ברומי, והשיבה: "אני לא אוהבת אותו במובן שאני מאוהבת בו. אני אוהבת אותו כי הוא נתן לי ארבעה ילדים נהדרים. אם הוא ייתפס, הוא יצטרך ללכת לכלא, כמובן. אני אוהבת אותו כמו שאני אוהבת אנשים. לכולם יש צד טוב. לכולם יש צד רע".
בתגובה אמר המראיין הבריטי שלה, פירס מורגן, בארסיות: "לטרוריסטים של דאעש אין צד טוב, אז לצערי אנחנו צריכים לסיים את הריאיון ממש עכשיו".
ג'ויה, 34, אומרת לי כי החלקים הקצרים והנצפים ביותר מתוך הריאיון, אינם הוגנים. בחלק אחר של השיחה היא ניסתה להסביר מדוע היא נמשכה לקיצוניות מוסלמית, וקראה לקוראן "ספר נורא" ה"מעודד ג'יהאד ומלחמה".
איך הכל התחיל
ג'ויה גדלה ליד לונדון בתור ג'ויה צ'ודהורי, בת להורים מוסלמים שנולדו בבנגלדש. כשאני שואל אותה האם היו קיצוניים, היא צוחקת ואומרת :"הו, לא, לא הייתי משתמשת במילה הזו. אבל ככל הנראה הייתי שמחה יותר בבריטניה, אם היה מותר לי להשתלב. מבחינת הוריי, זה היה מביש להשתלב במנהגים האנגלים. אפילו אם את מתלבשת בלבוש מערבי, מתאפרת – את סופגת השפלה".
לדבריה, משפחתה הייתה ענייה, אביה היה אלים מילולית, ואימה הייתה צורחת עליה "הלוואי ולא היינו מביאים אותך לעולם", כאשר הייתה מאכזבת אותה. כשאני שואל אותה מה משך אותה לקיצוניות, היא אומרת: "גדלתי עם הרבה חוסר ביטחון, והיו לי הרבה בעיות בבית. נמשכתי לרעיון של מציאת בית אחר, משפחה אחרת, קהילה שתתמוך בי.
"בנוסף, סבלתי מדיכאון. זה גרם לי לחשוב על המוות, ועל כך שאלוהים שונא אותי. רציתי גאולה בגלל דברים שחשבתי שהם חטאים, שלא היו באמת חטאים. הייתי צעירה קלת דעת, שחששה ממדע משום שהוא סתר את הדת שלי".
כך ג'ויה הגיעה למצב בו בשנות העשרה המאוחרות שלה, "היא כבר כיסתה את עצמה עם כיסוי לכל הגוף, או חיג'אב, וחלמה על נשיאת פצצה מתחת לחיג'אב".
"הייתי בת 19, הוא היה עדיין בן 18"
ב-2003 ג'ויה נתקלה בפרופיל של גאורגלאס/אל-ברומי באתר שידוכים מוסלמי. על פי ה-Texas Monthly, באותה תקופה הוא למד ערבית בדמשק. מי שיהפוך לבעלה המיר את דתו לאיסלאם זמן קצר לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר, והחל להקצין. הוא חיזר אחרי טניה באימייל, ואז גם הגיע לאנגליה כדי לבקר אותה.
"הוא לבש בגדים מוזנחים ומרופטים. היה לו זקן קצר. חשבתי שהוא נראה כמו נביא מימי הביניים", סיפרה עליו. "לא חשבתי שהוא מושך, אבל הרגשתי לחץ לחבב אותו. חשבתי, הוא הגיע כל הדרך מסוריה, אז הרגשתי מחויבות".
ג'ויה אהבה גם את הרצון שלו לחיים במזרח התיכון, והחלה להימשך לרעיון הג'יהאד, אותו היא החלה להגדיר כ"פתרון". הוריה התרשמו מבחיר לבה, והם התחתנו בטקס סודי במרץ 2003 ("הייתי בת 19, הוא היה עדיין בן 18"). חודשיים לאחר מכן התקיים הטקס הרשמי, בו הכלה כבר הייתה מכוסה בגלימה וברעלה.
בני הזוג המשיכו לבקר את הוריו בפלאנו, טקסס, וחיו בין היתר בלונדון, סוריה שלפני המלחמה, קליפורניה ודאלאס, שם בעלה סייע להפיץ תעמולה ג'יהאדיסטית ברשת, במקביל לעבודתו בחברת מחשבים. ב-2006, אל-ברומי נעצר ונשפט לכ-3 שנות מאסר, לאחר שתכנן לפרוץ לאתר של ארגון הלובי הפרו-ישראלי, איפא"ק.
לפי הכתבה אודותיהם ב"אטלנטיק", בעלה של ג'ויה שלט בה לחלוטין בראשית נישואיהם. טניה סובלת מדיסלקציה קלה, והפרשנויות שלו לקוראן שכנעו אותה. היא השתכנעה כי אל-ברומי הוא גאון עם מתנות שאלוהים מנע ממנה, והחלה לתמוך בעבדות, באפוקליפסה, בפוליגמיה וברצח. היא אף שאפה ללדת לו שבעה בנים ולגדל אותם בתור לוחמים קדושים – כל אחד מהם יכבוש יבשת אחרת.
בכלא, אל-ברומי הלך והקצין. היא התמתנה, אבל הם נשארו ביחד. כבר היו להם שני ילדים, ובעלה היה אז גרוש מאשה נוספת (חברה של ג'ויה מלונדון, אותה נשא בטלפון לאחר שנאסר עליו לצאת מארה"ב למשך תקופה) כאשר היגרו למצרים.
על רקע פריצת האביב הערבי במצרים, אל-ברומי הפך לדמות בולטת בדאעש, והעביר שם סמינרים ברשת מטעם הארגון, בניסיון למשוך מגוייסים מאירופה.
"ברשת החברתית, טניה תמכה בדעות שלו", נכתב ב"אטלנטיק", "אבל עם כל ילד שהביאה לעולם, הלהט שלה להצטרף לג'יהאד, שכבר החל בסוריה באותה נקודה, הלך ודעך". ואז, ב-2013, הוא לקח אותה ואת שלושת ילדיהם לסוריה.
"היינו חנונים של היסטוריה"
"הוא תמיד היה פרו-ח'ליפות. מאוד, איך אומרים את זה, אקטיביסט. שנינו היינו", נזכרת ג'ויה. "היינו חנונים של היסטוריה: חשבנו, אם החברה לא עובדת, אנחנו חייבים להביט אחורה אל ההיסטוריה ולחזור עליה. הוא תמיד היה קיצוני, אבל הוא הפך להיות גרוע יותר אחרי שנפרדנו", היא מוסיפה.
היא אומרת שהיא "מעולם לא רצתה לבוא לסוריה", וכי בעלה הטעה אותה – אמא בהריון עם בנים בני שמונה, חמש ושנה וחצי – והכניס אותה ללב העימות המסוכן שם. "הוא שם אותי על אוטובוס, וכשהבנתי מה קורה הוא הבטיח לי שזה יהיה לשבוע-שבועיים. אני חשבתי 'אוקיי, עם ביקור קצר אני מסוגלת להתמודד'".
"הוא אהב רובים, אבל אהב משחקי מחשב. מעולם לא ראיתי אותו בתור חייל. בעלי תמיד אמר שהנשק שלו הוא המקלדת. תמיד חשבתי שהוא רק יהיה המוח שמאחורי הדברים"
הרעיון הכללי, היא אומרת, היה שהיא תעבור לטורקיה עם הילדים, ו"הוא יכול להגיע מהגבול, ולא להילחם, רק לעזור. הוא היה חנון. הוא אהב רובים, אבל אהב משחקי מחשב. מעולם לא ראיתי אותו בתור חייל. בעלי תמיד אמר שהנשק שלו הוא המקלדת. תמיד חשבתי שהוא רק יהיה המוח שמאחורי הדברים".
לאחר שלושה שבועות בעיר עזז, בצפון מערב סוריה, ג'ויה אמרה לו שהיא לא יכולה לעמוד בזה יותר. אז בוקר אחד הוא הסיע אותם לגבול, והיא והילדים ברחו למקום בטוח יחסית, דרך חור בגדר. "זו לא הייתה הפעם הראשונה שהוא לקח אותי למקום שלא רציתי להיות בו. הוא עשה את זה בעבר", היא אומרת.
"בכל פעם שהרגשתי בנוח ויציבה והיו לי חברים, הייתי שמחה. אבל הוא לא היה שמח, משום שזה לא היה מספיק דתי בשבילו. זה לא היה מספיק מחמיר".
"צריך לזכור", היא אומרת בלהט, "שהוא היה הבעלים שלי, פחות או יותר. הייתי נכס שלו. לא הייתי אינדיבידואל. מעולם לא גדלתי להיות אישה עם מחשבה חופשית. תמיד אמרו לי שאני מוסלמית, שלגברים יש סמכות על נשים. אי אפשר לנסוע בלי 'מהרם', בן לוויה, או קרוב משפחה. הייתי צעירה ולא פקפקתי בכך".
אחרי שיצאה מסוריה, המשיכה לארצות הברית, בלעדיו: "ההישארות שלו בסוריה הייתה הקש ששבר את גב הגמל, ולדעתי גם לו נמאס ממני. תמיד הייתי עוצרת בעדו ממימוש חלומות הילדות שלו של מלחמה וחיים של קאובוי או משהו כזה. הוא השתעמם מחיי נישואים. הוא השתעמם מתשלום חשבונות כדי לשרוד, לטפל במשפחה. הוא לא הצליח להתמודד עם אחריות, על אף שהוא כפה אותה עליי ולא רציתי אותה. הוא היה נגד אמצעי מניעה. לא היו לי זכויות".
חיים חדשים בטקסס
וכעת טניה ג'ויה גרה בטקסס, גרושה (מפברואר 2015) ונשואה מחדש לקרייג בורמה (מיוני 2018). גם הם נפגשו ברשת, כאשר ג'ויה כתבה בפרופיל שלה כי "בעלה עזב כדי להיות אוסמה בין לאדן הבא" – וקיבלה 1,300 תגובות.
היא הגיעה לטקסס, משום שהיו לה ארבעה ילדים וגרוש והיא הייתה צריכה עזרה. "ג'ון תמיד גרם לי להיות תלויה בו", היא אומרת. "אפילו לא היה לי חשבון בנק משלי. הייתי בהריון, והוריו של ג'ון קיבלו אותי ועזרו לי לעמוד על הרגליים".
היום, הם חולקים משמורת ("ג'ון מחוץ לתמונה, ההורים הם האפוטרופוסים החוקיים"), והילדים איתה בסופי שבוע ובחגים, וביתר הזמן עם הסבים שלהם.
איך הם מרגישים לגבי הבחירות של בנם? ההורים אמרו ל"אטלנטיק" שהם התייחסו להתאסלמות כמקרה של חולשה מנטלית. "כל עיר אוניברסיטאית בארה"ב כוללת מסגד מסיבה אחת", אמר אביו, טימותי. "הילדים שרחוקים מהבית נתונים להשפעה. הם שומעים את המסרים ונתפסים, וזה מה שקרה לג'ון".
ג'ויה: "בהתחלה הם לא רצו להאמין שהבן שלהם הוא מפלצת, הם היו בהכחשה".
היא עצמה נותרה בקשר עם אל-ברומי במשך מספר שנים לאחר שברחה מסוריה, באמצעות טלגרם וסקייפ. לדבריה, הוא ניתק קשר לאחר פרסום הכתבה ב"אטלנטיק", לפני כשנתיים. ככל שידוע לה, הוא עדיין בסוריה, עדיין בדאעש.
"הוא לא השני בשרשרת הפיקוד של דאעש או משהו כזה", היא אומרת, ודוחה את התזה שעלתה ב"אטלנטיק", לפיה הוא החליף את מספר שתיים בארגון מוחמד אל-עדנאני, שחוסל ב-2016. "אבל אם הוא האמריקאי הבכיר ביותר שם זה לא יפתיע אותי, משום שאין אמריקאים אחרים בדאעש עם יכולות כאלה".
ב"אטלנטיק" גם הביאו דוגמאות לחומרי תעמולה שכתב אל-ברומי: "הכותרת, 'הרגו את האימאמים של הכפירה במערב', הייתה רק מעט פחות גרוטסקית מהעיצוב שהתלווה אליה: סימני מטרה על תמונות של מוסלמים מערביים מובילים במיינסטרים; דימוי של 'כופר' כורע על הברכיים, עם עיניים מכוסות, ברגע בו הלהב של המוציא להורג חודרת לצוואר שלו. בכתבה, יאיה נזכר בסיפורים רבים של מוחמד ובטיפול המחמיר של מלוויו במוסלמים שסטו מדרכם. כפות ידיים וכפות רגליים נכרתו, עיניים הוצאו עם מסמרים, גופות הוכו למוות".
האם בעלך לשעבר הרג אנשים עבור דאעש?
"אין לי מושג, אבל זה לא יפתיע אותי. הוא לחם מול חיזבאללה לפני שנים ונפצע מפצצת מרגמה. יכול להיות. אני פשוט לא יודעת. הוא מעולם לא סיפר לי".
על פי ה"אטלנטיק", הגרוש שלה נפגע מרסיס, "שכמעט וחיסל את עמוד השדרה שלו", בפיצוץ מרגמה בעת לחימה עם יחידה הקשורה למדינה האסלאמית בחלב ב-2014. "הפציעות הותירו אותו ללא יכולת ללכת באופן זמני. אבל הוא היה מרוצה וגאה. במהלך אותה תקופה הוא נישא לאשה חדשה, סורית, ונולדה לו בת ממנה שנה לאחר העזיבה של טניה, ובת נוספת זמן מה לאחר מכן".
מה היית אומרת אם הוא היה יוצר איתך קשר היום?
"אנחנו גרושים, הוא לא ייצור איתי קשר. לדעתי הוא ייצור קשר רק עם אמא שלו".
איך, במובן הפרקטי, מישהי מתגרשת מבעלה הנמצא בצד השני של העולם ונלחם עבור ארגון טרור?
"אמרתי לבית המשפט שזו נטישה. לא היינו ביחד במשך יותר משישה חודשים. מפרסמים משהו בעיתון על מנת להודיע לג'ון: האם יש לך התנגדות לטענה כי ג'ויה רוצה להתגרש? ואז בית המשפט לא שומע ממנו, ומאפשר לך להתגרש".
הג'ויה החדשה גם מעורבת ביוזמה אמריקאית למאבק בקיצוניות בשם Parents for Peace (הורים למען שלום), עורכת הרצאות על הפחתת הקיצוניות, ומתכננת לכתוב ספר זיכרונות חינוכי "על הלך המחשבה של אנשים שנמשכים לקיצוניות".
"אני רוצה לראות את ילדיי גדלים ומועילים לאנושות, לא הורסים אותה. עכשיו הם נוצרים, אבל הם יכולים להיות מה שהם רוצים, כל עוד הם לא עוברים על החוק"
היא לא אזרחית אמריקאית, אבל מקווה להפוך לכזו. "הערכים של אמריקה פתחו לי את המחשבה", היא אומרת, "ועזרו לי לצאת מהבועה ההיא".
איך את מתארת את הדתיות שלך היום?
"לדעתי, אם יש אלוהים, זה משהו כמו חייזר משוגע ודו-קוטבי ולא באמת אכפת לו מאיתנו. נחמד לי יותר להאמין שאין אלוהים, משום שאם יש אלוהים, המצב גרוע. לדעתי אלוהים לא רלוונטי. בני האנוש צריכים לעשות את זה בעצמם".
ואיך את רואה את החיים שלך כרגע?
"הילדים שלי נותנים לי משמעות לחיים, והם הסיבה העיקרית לכך שהשתניתי. אני אוהבת אותם יותר מאשר את הדת שלי, מה שאסור בעקרון באיסלאם. אני רוצה לראות את ילדיי גדלים ומועילים לאנושות, לא הורסים אותה. עכשיו הם נוצרים, אבל הם יכולים להיות מה שהם רוצים, כל עוד הם לא עוברים על החוק".
"אני מאוד אוהבת יהודים רפורמיים"
הריאיון שלנו הוא הפעם הראשונה שהיא מדברת עם עיתונאי ישראלי, אך לא הפעם הראשונה בה יש לה אינטראקציה עם יהודים. אחת מאחיותיה התחתנה עם בריטי-איטלקי ממוצא יהודי, שהיה צריך להכריז על השהאדה – כלומר, להצהיר על אלוהים אחד ומוחמד בתור הנביא האחרון, או, כפי שהיא מנסחת זאת, " להתאסלם באופן שטחי, אחרת המשפחה שלי הייתה מתנכרת אליהם".
בנוסף, יש לה קשר עם בית כנסת "טמפל שלום" בדאלאס, והיא "מאוד אוהבת יהודים רפורמיים". שבוע אחרי שיחתנו, היא אף הייתה אמורה להרצות בבית הכנסת, במסגרת כנס על "בריחה וניצחון".
"היעד שלי הוא להגן על צעירים אחרים מתהליך ההקצנה שאני עברתי", אמרה לעיתון היהודי המקומי.
האם היית באירועים בבית הכנסת?
"כן, סוכות, כשיש להם אוהל בחוץ. לקחתי את הילדים שלי לקשט את הסוכה. פספסתי את חנוכה כי כל הבנים שלי היו עסוקים. הם יזמינו אותי לעוד אירועים. אני נהנית מזה. זה נחמד. אין לחץ".
מצאת חברים בקהילה בקהילה היהודית?
"אני פשוט מעורבת ומתחברת איתם, הם אנשים פתוחים לדברים חדשים בצורה יוצאת דופן. אני אוהבת שביהדות, אפשר להיות יהודי אבל לא מאמין. זה יותר קשור למנהגים שאתה מיישם – המנהגים של אבותייך, שהם מנהגים מאוד נחמדים ומסורות לביצוע – כל עוד אף אחד לא נפגע, עם קרבנות", היא צוחקת.
ומה את חושבת על ישראל?
"כמוסלמית, הרגשתי שהטוב ביותר מנצח, והישראלים היו חזקים יותר. חשבתי שאם הפלסטינים ומדינות ערב היו יותר מוסלמיים, והיו להם מוסדות מתפקדים, אולי הם היו מנצחים. בתור לא-מוסלמית, לא באמת אכפת לי. אבל אולי אם כל הפלסטינים יתגיירו, יהיה שלום. זה הפתרון שלי לבעיה", היא שוב צוחקת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו