החברה החרדית נפגעה בצורה קשה במיוחד ממגפת הקורונה. על פי ההערכות של כמה מבתי החולים בארץ, יותר ממחצית חולי הקורונה הם חרדים, למרות שהציבור החרדי מהווה בקושי עשירית מהאוכלוסייה הישראלית.
הגם שקשה להשיג נתונים ברורים על התפשטות הווירוס, אין ספק לגבי המחיר הפסיכולוגי הכבד שהמגפה גבתה מהקהילה. היא כבר הכניעה כמה מרבניה האהובים, וסיפורים על ילדים המתאבלים על הוריהם בלוויות בברוקלין מילאו את הרשת ואת קבוצות הווטסאפ החרדיים בשלושת השבועות האחרונים. קשה שלא להזדהות עם הקהילה בשעה שהיא מתמודדת עם הסגר, בידוד וחולי נרחב.
אבל גם קשה שלא להזדהות עם הביקורת שנמתחה על החברה החרדית בימים אלה. אזרחי ישראל הונחו להקפיד על ריחוק חברתי בתחילת מרץ. לרבנים נדרשו שבועיים מכריעים כדי להכיר בתקפותו של הצו הממשלתי הזה, שבועיים שבמהלכם רובם התעקשו כי תפילות ולימוד משותפים הם תגובה טובה יותר.
נדרש למנהיגים החרדים גם זמן רב כדי להכיר בעובדה שלהתנהגות הזאת, שתרמה להתפשטותו המהירה של הווירוס בקהילות שלהם בישראל, בניו יורק ובמקומות אחרים, היו השלכות ישירות וכואבות גם מחוץ לקהילות שלהם.
הכעס שהחרדים נתקלו בו מצד החברה הישראלית הוא ניכר, וככל שזה עשוי להישמע לא נעים, גם מובן. אין זו דעה קדומה להציע שהתעלמותם הראשונית מהוראות משרד הבריאות, והציות העיוור לכאורה של הקהילה החרדית למנהיגים, פגעו במאמציהם הכואבים של כל השאר לבלום את התפרצות הווירוס.
הניתוק של החרדים משאר החברה, ההתעלמות שלהם מרשויות הבריאות במהלך המגפה, העוני וצפיפות האוכלוסין במגזר – כל הגורמים שהופכים אותם לפגיעים במיוחד לווירוס, ודרכם את שאר הישראלים – הם בסופו של דבר עניין של בחירה.
אין גורמים חיצוניים או סביבתיים שמכריחים את החרדים להתבדל או לחיות בעוני, רק המחויבויות התרבותיות והדתיות שלהם. לכן הם לא רק הקרבנות של פגיעותם המיוחדת לווירוס, אלא גם הסיבה לכך.
חשוב להיות בוטים בעניינים שכאלה. הכעס על החרדים אמנם נטה לפעמים לגלוש לשנאה ולדעות קדומות, אבל רוב הזמן הוא נשאר בתחום הביקורת העניינית, שלחברה החרדית, עם כל זעקות ה"אנטישמיות" שלה, אין מענה מספק עליה.
ועדיין, אין די לא באמפתיה ולא בכעס. לפני שנשפוט, אנחנו זקוקים להסבר.
משהו מבלבל מאוד קרה לחברה החרדית. כפי שניסח זאת אהרון רוז, חוקר של החברה החרדית מהאוניברסיטה העברית שגדל בקהילת בעלז, "הם פישלו כל כך בגדול שזה מצריך תיאוריה".
משהו מבלבל מאוד קרה לחברה החרדית. כפי שניסח זאת אהרון רוז, חוקר של החברה החרדית מהאוניברסיטה העברית שגדל בקהילת בעלז, "הם פישלו כל כך בגדול שזה מצריך תיאוריה"
מדוע הווירוס תפס את החרדים כל כך לא מוכנים? הם אינם מתנגדים למדע (יאמרו מה שיאמרו המלעיזים), בפרט כשזה נוגע לרפואה. יש להם שירותי הצלה, ארגוני צדקה רפואיים, רופאים ואפילו בתי חולים שלמים. הם יודעים מה זה וירוס ויש להם ביטחון ואמון במקצועות הבריאות בדיוק כמו לשאר הישראלים.
ומדוע נדמה שחרדים מכל הקשת הפוליטית והדתית במגזר נכשלו באותה מידה בקיום הנחיות הריחוק החברתי? החברה החרדית היא גדולה ומגוונת. מהרבנים החסידיים והפמליות שלהם, לישיבות ה"ליטאיות" השקדניות, לבתי הכנסת הספרדיים, מעובדי הייטק, לשבאבניקים, למורים מסורים בחיידר המסורתי – בכל המגוון האדיר של סגנונות החיים, רובדי החברה והקהילות הדתיות והאינטלקטואליות, נראה שהכישלון היה כמעט גורף.
"הכיסוי התקשורתי נפל על הרב חיים קנייבסקי", שהורה להשאיר את מוסדות החינוך פתוחים בתחילת המשבר, מעיר רוז. "אבל החסידים, סאטמר וכן הלאה, לא ממש מקשיבים לקנייבסקי, וגם הם כשלו. חרדים בכל העולם כשלו".
"התקשורת נפלה על הרב קנייבסקי", שהורה להשאיר את מוסדות החינוך פתוחים בתחילת המשבר, מעיר רוז. "אבל החסידים, סאטמר וכו', לא ממש מקשיבים לקנייבסקי, וגם הם כשלו. חרדים בכל העולם כשלו"
"זה כמעט תמיד עובד"
המשבר עורר מבול של ספקולציות בנוגע לעתיד החברה החרדית. האם כישלונם הברור והכמעט גורף של הרבנים לתפוס את המצב החדש יוביל למגמות ספקניות ואינדיווידואליסטיות חדשות בקרב חברי הקהילה? האם חלקם יטילו ספק באמונתם? האם זה ידחוף יותר חרדים להשכלה הגבוהה ולשוק העבודה?
לרוב, השערות אלה הן לא יותר מאשר תקוות שווא של המבקרים, שמאמינים כי הטיעונים שלהם נגד השקפת העולם החרדית קיבלו תקפות על ידי כוחות טבעיים חסרי פניות. אבל אם כך הדת הייתה עובדת, הרי שכמו שזיגמונד פרויד חזה פעם בטעות, בקושי הייתה נותרת עכשיו דת על פני האדמה.
דת לא באמת נסבה על מיתוסים דוגמטיים, מגיה, פריבילגיות של כוהנים או מטרות אחרות שמסמנים אקטיביסטים אתאיסטים. היא מצליחה לשרוד משום שהיא מהווה אוצר מילים מתאים במיוחד ליצירת נרטיבים של משמעות וחִברות ולבניית קהילות שחבריהן חולקים ביניהם ציפיות והבנות חברתיות.
בהיבט הזה, התרבות הדתית של החרדים מספקת את הסחורה בכמויות. בקהילה הזו, חיים רוחניים ובעלי משמעות אינם מתקיימים בגבולות הפרט אלא מושגים באמצעות קשרים קהילתיים, באמצעות נאמנות קולקטיבית ופולחן וטקסים משותפים.
הקשרים האלה מתנגדים בהתמדה לכוחות חיצוניים ופולשניים, למשל באמצעות לבוש מובחן שמעלה את מחירה של יציאה מקבוצת הפנים, ובכך מחזק ומדגיש את הנאמנות והמחויבות של הפרט לקבוצת הפנים ולעקרונותיה.
זהו לא עיקרון של החיים החרדיים, זהו ה-עיקרון שלהם בה"א הידיעה. עבור מתבוננים מן החוץ, המונח "חרדי" מציין בדרך כלל קטגוריה דתית, אבל קשה למצוא רעיון תאולוגי מסוים ומוסכם שמאחד את החרדים ומאפיין אותם.
מה שהם חולקים, מה שמגדיר את החברה שלהם כתת-קבוצה מובחנת בתרבות הישראלית והיהודית הרחבה יותר, הוא רעיון סוציולוגי. הצבת גבולות על גבי גבולות להשגת חִברות ונאמנות – ודרכם חיים של שייכות ומשמעות – באמצעות בניית קבוצה מלוכדת והפרדה ברורה מן החוץ.
משבר הקורונה לא היה משבר של מנהיגות או דוגמטיות. הוא לא "הפריך" את האמונה הדתית של החרדים. התגובה הראשונית של המנהיגים החרדים לא הייתה דחייה של המדע, אלא משהו פחות שכלתני: סירוב מזועזע, דחייה אינסטינקטיבית של גודל הדבר שהם התבקשו לעשות. זה היה משבר סוציולוגי.
הווירוס הזה אינו דומה לשום דבר שקדם לו; הוא בוגדני ומחריד יותר בדיוק משום שדרכו אל החברה החרדית עברה בכבלים ובגידים שקושרים יחד את חייה. כל מה שטוב ושמח בחברה הזו, ההשתייכות לחברה ולקהילה המלוכדת, התפילה המשותפת וקדושת הלימוד – כל אלה שימשו כנתיב התקיפה של הווירוס.
"האופי החרדי הוא בעייתי במגפה", אומר פרופ' בנימין בראון, העוסק בחקר אידאולוגיה יהודית אורתודוקסית, הלכה והיסטוריה יהודית בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית. "החרדים הם מאוד קהילתיים. קשה להם לזנוח את המניין ואת הטיש, אך זה נכון גם למגע היומיומי ברחוב. הם מגדלים משפחות גדולות: 3 חדרים ל-11 נפשות זה מצב קשה מאוד לבידוד או להתגוננות ממגפה".
"האופי החרדי הוא בעייתי במגפה. החרדים מאוד קהילתיים. קשה להם לזנוח את המניין ואת הטיש, אך זה נכון גם למגע היומיומי ברחוב. הם מגדלים משפחות גדולות. זה מצב קשה מאוד לבידוד או להתגוננות ממגפה"
הדיון על החברה החרדית נוטה להתמקד בביקורת המופנית כלפיה מבפנים ומבחוץ, אבל אי אפשר להתעלם מהמחקרים הרבים שמצאו כי הקהילתיות החרדית החזקה מהווה מקור לאושר אמיתי ומתמשך.
"זה אורח חיים שיש בו תועלות ומחירים. התועלות הן יקרות ערך. זה כמעט תמיד עובד. זה מפסיק לעבוד רק בנסיבות חריגות מאוד", אומר בראון. "אז זה לא הוגן לומר להם, אורח החיים שלכם הוא מקור הרע, כשרוב הזמן הוא מקור לשמחה".
!["תפילת מרפסת" בבני ברק, אפריל 2020 – משבר הקורונה (צילום: AP Photo/Oded Balilty)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2020/04/AP_20105342917748.jpg ""תפילת מרפסת" בבני ברק, אפריל 2020 – משבר הקורונה (צילום: AP Photo/Oded Balilty)")
מה יקרה עכשיו?
במהלך כל החודש שעבר, החברה החרדית התמודדה עם אתגר בסיסי יותר מאשר משבר אמונה, הטלת ספק במנהיגיה או אפילו פשוט משבר בריאותי. זה היה מה שרוז מכנה "התפרצות עזה של מציאות זרה פנימה", שרוב המוסדות החברתיים הבסיסיים של החברה החרדית לא ידעו להגיב לה. לפחות בהתחלה.
מרגע שהתרחשה התפנית המחשבתית, גם אם באיחור רב, לחרדים לא הייתה בעיה לציית לריחוק החברתי. ההלכה היהודית מקדשת הצלת חיים מעל לכל דרישות הפולחן, כך שהרציונל הדתי להשהיית החיים הקהילתיים כבר היה קיים.
בסוף מרץ, קומץ קטן של "קיצונים" – בעיקר הוגי תיאוריות קונספירציה שרואים איומים על הגבולות החרדיים תמיד ובכל מקום – עדיין התנגדו, אבל התרבות הישראלית החרדית ככלל, שכוללת כמיליון בני אדם, וכל מערכת הרשויות הרבניות, ארגוני התקשורת החזקים וארגוני הבריאות והרווחה החרדיים, כולם איחדו קו בעד הריחוק החברתי.
במובן מסוים, מעט מאוד קרה. נכון, ההנהגה הרוחנית של החרדים התגלתה כתלושה ולא תואמת לדרישות של אירועים ארציים, אבל רק אדם מן החוץ יאמין שהחרדים אינם כבר יודעים זאת על המנהיגים שלהם.
"כשהייתי ילד בבני ברק, הייתה בדיחה ידועה", אומר רוז. "היו שני 'חיים' – שני אחיינים ותלמידים של החזון איש, שלא היו לו ילדים משלו. חיים אחד, בשביל ברכה, והשני בשביל הצלחה – ושה' ישמור עליך אם אתה מבלבל ביניהם".
החיים השני היה הרב חיים גריינימן, שנפטר ב-2015 בגיל 91. הוא היה ידוע כמי ש"יש לו רגליים על הקרקע וידע ברפואה" (הוא פסק בעניינים רפואיים) ו"כמי שיש לו חוש עסקי וקשר עם פוליטיקאים". הוא היה החיים של ההצלחה הגשמית.
השני, האיש הקדוש שחילק ברכות, הוא הרב חיים קנייבסקי, כיום בן 92, האיש שלא היה מסוגל לסגור את בתי הספר, הישיבות ובתי הכנסת בתחילת מרץ. הוא "ידוע כתלוש, לומד 18 שעות ביום, כותב יצירות מופת, אך מנותק מהמציאות".
חיים קנייבסקי, כיום בן 92, האיש שלא היה מסוגל לסגור את בתי הספר, הישיבות ובתי הכנסת בתחילת מרץ, ידוע כתלוש, לומד 18 שעות ביום, כותב יצירות מופת, אך מנותק מהמציאות
שני ה"חיימים" מייצגים את הדואליות שבבסיס החיים החרדיים – התנתקות מחומרנות וממודרניות לצד תלות עמוקה בהן. והאזהרה שבבדיחה מפני בלבול בין השניים היא לא באמת בצחוק. צריך ללכת לאיש הקדוש כדי לקבל מזון רוחני וברכה, אבל לחפש לרגליו הצלחה גשמית זהו מסלול מהיר לכישלון.
החרדים "מנותקים מצד אחד, אבל הרגליים שלהם תמיד נטועות היטב בקרקע", אומר בראון. "עצם העוני שלהם פירושו שהם צריכים לדאוג לגבי חיי המציאות, עבודה והכלכלה". הם יכולים לסלוח לרבנים שלהם על כישלונות רבים, אם הכישלונות האלה נעוצים בפער שבין חיי היומיום לבין קדושה תלושה.
קנייבסקי, ששינה בהמשך את עמדתו והסביר שלא שמע על המגפה כאשר סירב לסגור את בתי הספר, "הראה חולשה" כמנהיג, אומר בראון. "אבל החולשה הזאת משקפת גם את הקדושה שלו ואת גדולתו, את ההשקעה המוחלטת שלו בתורה".
בסופו של דבר קרוב לוודאי שניווכח כי התרבות החרדית היא ספקנית מספיק, השיח החרדי מגוון מספיק וההומור החרדי ביקורתי מספיק כדי לצלוח את הסערה. האתגר שמייצג כישלונה של ההנהגה החרדית לבצע מעבר מהיר מקהילתיות חזקה לריחוק חברתי אינו כזה שאי אפשר להתגבר עליו כשלעצמו.
בשעה שהווירוס גובה את מחירו, הכישלון הזה "יכול ליצור מידה מסוימת של בלבול וסדקים בטווח הקצר, כן", אומר בראון. "אבל בטווח הארוך, לעולם החרדי יש את כל הכלים האינטלקטואליים והדתיים להתמודד עם האתגר ולהתגבר עליו", לרבות ובעיקר הדרך המיוחדת בה החברה החרדית מבטלת את עצמה בפני מנהיגיה – עד שהיא לא.
התרבות החרדית היא לא הקריקטורה שמבקריה מדמיינים. אף על פי כן היא נחלה כישלון עמוק בפני משבר הקורונה. אבל זו גם תרבות שמוכנה לשינוי. ההשפעה האמיתית של הווירוס אולי תתגלה בהדרגה עם הזמן וכחלק ממפנה רחב יותר. לא מדובר ברעידת אדמה, אבל האם ייתכן שזוהי נקודת מפנה?
"יש יותר מדי משתנים שאינם ידועים לנו", אומר בראון. "אולי נגלה שהרבה יותר חרדים מכפי שאנחנו חושבים הם למעשה ספקנים. אולי העוני שעלול לבוא אחרי הווירוס ישלח יותר אנשים לעבוד. זה עשוי להיות סדק שיאפשר לכל שאר השינויים – חדירת האינטרנט, ספקנות גוברת, עוני – להפוך למפנה דרמטי".
"אולי נגלה שהרבה יותר חרדים מכפי שאנחנו חושבים הם למעשה ספקנים. אולי העוני שעלול לבוא אחרי הווירוס ישלח יותר אנשים לעבוד. זה עשוי להיות סדק שיאפשר לכל שאר השינויים להפוך למפנה דרמטי"
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו