כבוד שר החוץ, רב אלוף במיל' גבי אשכנזי,

אני מודע לכך שאתה מתכנן לעבור לתפקיד שר הבטחון בעוד שנה וחצי, אבל דווקא במשרד החוץ תוכל להשפיע הרבה יותר ולסייע למדינת ישראל באופן הרבה יותר משמעותי.

מדינת ישראל מאז הקמתה, וביתר שאת בשנים האחרונות, מתנהגת כמדינה במאבק הישרדותי, על אף שהיא מעצמה אזורית שאין עוררין על שרידותה. בעוד האתגרים המרכזיים של המדינה נמצאים בתחום הדיפלומטיה והעוצמה הרכה, מציגים הפוליטיקאים את האתגרים דרך הפריזמה הצבאית, וזאת כאשר גם לגורמי הבטחון עצמם ברור שאין פתרון צבאי לבעיות היסוד עמן מתמודדת המדינה.

בעוד האתגרים המרכזיים של המדינה נמצאים בתחום הדיפלומטיה והעוצמה הרכה, מציגים הפוליטיקאים את האתגרים דרך הפריזמה הצבאית. גם כשלגורמי הבטחון עצמם ברור שאין פתרון צבאי לבעיות היסוד של המדינה

מזה שנים רבות שמדינת ישראל התבססה כמדינה החזקה ביותר באזור ובין החזקות ביותר בעולם. אתה ועמיתיך במערכת הבטחון הגעתם להישג מדהים. מ"אוד מוצל" לאחר השואה הפכה מדינת היהודים, בתקופה קצרה יחסית במושגים היסטוריים, למעצמה אזורית.

עם זאת, כפי שגם למדו האמריקאים בווייטנאם, בעיראק, באפגניסטאן ובלוב, לצבא הכי חזק בעולם אין פתרונות לאתגרים המודרניים. גם הצבא שלנו, שהוא חזק יותר מאי פעם בעבר ביחס לאויבנו, לא יכול להשיג הכרעה, משום שמושג ההכרעה כבר לא קיים בשדה הקרב המודרני.

כאשר מדובר ביחסים עם אויבנו וביכולת שלנו לתרגם את העוצמה הצבאית שלנו לאיכות חיים משופרת לאזרחינו, התשובות הן דווקא בזירה הדיפלומטית. כמדינה שכלכלתה מוטת יצוא ושמעמדה הבינלאומי קשור ביכולתה למנף את יתרונותיה כמדינה החדשנות, יש לדיפלומטיה תפקיד מכריע. בנוסף, בשל העובדה שרוב האתגרים הופכים יותר ויותר לגלובליים – מגיפות, משבר האקלים ותאום בינלאומי נגד הפצת נשק גרעיני – התשובות אינן במערכת הבטחון, אלא דווקא בדיפלומטיה.

למרות האמור לעיל, משרד החוץ משחר ינקותו הוחלש על ידי ראשי ממשלה מסיבות שחלקן פוליטיות (עוד מאז העימותים בין בן גוריון לשרת ועד ימינו אלו) וחלקן בשל תסביך ההישרדות שלנו. העדפנו לחפש את התשובות במקום הלא נכון.

בשנים האחרונות המצב הוחמר, משרד החוץ יובש מבחינת תקציבית, סמכויותיו הועברו למשרדים אחרים וליכולות הייחודיות של מי שמכיר את הזירה הבינלאומית לא היה מקום בשולחן קבלת ההחלטות בנושאי הליבה המדיניים.

כפי שלמדו האמריקאים בווייטנאם, בעיראק, באפגניסטאן ובלוב, לצבא הכי חזק בעולם אין פתרונות לאתגרים המודרניים. גם הצבא החזק שלנו לא יכול להשיג הכרעה. מושג ההכרעה כבר לא קיים בשדה הקרב המודרני

בעוד שבכל ישיבת קבינט מיוצג הצבא על ידי שורה של קצינים שמציגים את תמונת המצב והערכת המצב, והרבה פעמים גם את הפתרונות, משרד החוץ כמעט שאינו מיוצג ועמדותיו המקצועיות לא נשמעות.

לתופעה הזאת יש גם סיבות פנימיות. משרד החוץ התרגל שלא להיכנס לנושאים שמשיקים לתחום הפוליטי, למרות שכידוע כל נושא ליבה משיק לפוליטי. אנשי משרד החוץ התרגלו שתפקידם לשדר לעולם החלטות שקיבלו אנשים אחרים במשרדים אחרים. במקום לעסוק בהשפעה משמעותית על קבלת ההחלטות, מיקם את עצמו משרד החוץ כמי שעוסק בהסברה ובלוגיסטיקה בחו"ל.

אתה היית רמטכ"ל כשהצבא נקט עמדה מקצועית אמיצה נגד התקפה חד-צדדית על איראן, שהייתה לה השפעה מכרעת על קבלת ההחלטות מצד ראש הממשלה. לעומת זאת, קשה לחשוב על עמדה מקצועית של משרד החוץ שלא עלתה בקנה אחד עם עמדת מקבלי ההחלטות, פשוט משום שמשרד החוץ מעדיף לחכות להנחיה המדינית במקום להשפיע עליה.

כמובן שהדיפלומטים, כמו קציני הצבא, אמורים לפעול בהתאם להחלטות הדרג הנבחר, אבל תפקידם גם לייצג בנחישות את העמדה המקצועית שלהם ולוודא שהיכרותם עם הזירה הגלובלית נלקחת בחשבון.

אתה היית רמטכ"ל כשהצבא נקט עמדה מקצועית אמיצה נגד התקפה חד-צדדית על איראן, שהשפיעה על קבלת ההחלטות מצד רה"מ. במשרד החוץ, לעומת זאת, מחכים להנחיה המדינית במקום להשפיע עליה

באשר למהות להלן מספר הנושאים בסדר עדיפויות הגבוהה ביותר:

• תפקידו החשוב ביותר של משרד החוץ הוא קידום הסכמי שלום עם שכנינו ובהקשר הזה הכי דחוף לוודא שבחלון הזמן שבין יולי לנובמבר לא מתקיימים צעדים חד-צדדיים, שיהפכו הסדר עתידי המבוסס על עיקרון שתי-המדינות לבלתי ניתן להשגה. פתרון שתי-המדינות הוא הכרחי כדי לשמור את ישראל כמדינת הלאום הדמוקרטית של העם היהודי וגם לטובת יחסינו האסטרטגיים עם ירדן, מצרים והציר הפרו-מערבי והאנטי-ג'האדיסטי במזרח התיכון. צעדים חד-צדדיים יפגעו גם בתאום הבטחוני מציל החיים עם הרשות הפלסטינית וביכולתה של הרשות הפלסטינית לנהל את חייהם של מילוני פלסטינים, שאין לנו שום עניין להעמיס עלינו את כלכלתם. בנוסף, הכרחי לשמור פוטנציאל לערוץ בילטרלי ואזורי להסדר במקום עיסוק בענייננו בבית הדין הפלילי הבינלאומי ובזירות ה-BDS.
• הדו-מפלגתיות הייתה לאורך שנים בסיס למעמד המיוחד של ישראל בממשלים השונים בקונגרס ובדעת הקהל האמריקאית. בשנים האחרונות, נתפסת ישראל כחלק מהמפלגה הרפובליקנית והדבר פוגע אנושות ביחסים המיוחדים עם המעצמה החשובה בעולם. אובדן הדו-מפלגתיות פוגע באופן חמור גם בקשר שלנו עם הקהילה היהודית החשובה ביותר בתפוצות, שרובה הגדול תומך במפלגה הדמוקרטית ומתרחק מישראל.
• הרוב הגדול של יהודי העולם, ובעיקר התפוצה הצפון אמריקנית, הולכים ומתרחקים מישראל בשל מגמת ההסתגרות, ההקצנה וחוסר הקבלה של הזרמים השונים ביהדות, על צרכיהם, דעותיהם ודאגותיהם. המגמה בממסד הפוליטי הישראלי היא להעדיף את הקשר עם האוונגליסטים הנוצרים והאורתודוכסים היהודיים ולהתייחס לזרמים היהודיים הליברליים, שהם הרוב הגדול של יהדות ארה"ב, כאל לא רלוונטיים במקרה הטוב וכאל לא-יהודים במקרה הרע. עניין זה מהווה סיכון ממשי ומיידי ללכידות העם היהודי, לקשר שלו עם מדינת ישראל ובמידה רבה, לביטחון המדינה, הנשען גם הוא על הסולידריות של יהדות התפוצות עם ישראל.
• מדיניות הממשלה בשנים האחרונות מרחיקה את מדינת ישראל מן הדגם אליו שאפה הציונות, של חברת מופת שבה כל האזרחים שווים, שזכויות המיעוטים מוגנות ושהגורמים החלשים בה מועצמים ומחוזקים. עניין זה מהווה את הבסיס הערכי לבריתות הטבעיות של ישראל עם המדינות הדמוקרטיות ליברליות. ואולם, בסיס זה הולך ונשמט ובעקבותיו הדמוקרטיות הליברליות הולכות ומתרחקות מאתנו. הנטייה הנוכחית של ממשלתנו היא העדפה ברורה של בריתות עם מדינות המונהגות על ידי דיקטטורים, לאומנים וגזענים, ביניהם כאלו שהיו או עודם אנטישמים. תהליך זה מעמיד בסכנה ישירה את הקהילות היהודיות בארצות אלה, בהן זכויות המיעוט הן קריטיות ליהודים, גם מוסרית וגם אסטרטגית.

הנטייה הנוכחית של ממשלתנו היא העדפה ברורה לבריתות עם מדינות המונהגות ע"י דיקטטורים, לאומנים וגזענים, ביניהם כאלו שהיו או עודם אנטישמים. תהליך זה מעמיד בסכנה ישירה את הקהילות היהודיות שם

לסיכום, אני קורא לך לראות בתפקיד שר החוץ הזדמנות יוצאת דופן להשפיע באופן משמעותי על עתידה של מדינת ישראל וגם על יכולתך כפוליטיקאי לעשות הבדל ולהבליט את עצמך. הצלחתך היא הצלחת כולנו ויפה שעה אחת קודם.

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.