"או"ם שמום" קבע בזלזול ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון כבר בשנת 1955. בן גוריון לא טעה – האומות המאוחדות הוא ארגון בינלאומי גדול ונחשב, אך לרוב חסר שיניים. רוב ההחלטות של האו"ם הינן בעלות אופי הצהרתי בלבד, והיכולת שלו להשפיע על המציאות היא באמצעים חיוביים של תקצוב ולא באמצעי הרתעה וענישה. אך גם לכלל זה יש יוצא מן הכלל, ובמקרה הנוכחי מדובר על הגוף החשוב והעוצמתי ביותר של האומות המאוחדות – מועצת הביטחון.

האו"ם הוא ארגון בינלאומי גדול ונחשב, אך לרוב חסר שיניים. רוב החלטותיו בעלות אופי הצהרתי בלבד, אך גם לכלל זה יש יוצא מן הכלל, ובמקרה הנוכחי מדובר על הגוף החשוב והעוצמתי ביותר של האו"ם – מועצת הביטחון

מועצת הביטחון היא אחד מששת גופי היסוד שהוכרזו במגילת האומות המאוחדות, עם כינונו של הארגון ב-1945. ייחודה של המועצה הוא בסמכות המוקנית לה להטיל סנקציות, כולל מניעת מכירת נשק (אמברגו) ואף להתיר שימוש באלימות נגד מדינה מסוימת המסכנת את השלום בעולם.

ישיבה של מועצת הביטחון של האו"ם, ארכיון (צילום: Mary Altaffer, AP)

סמכויות אלו הפכו את המועצה לאחד הגופים הבינלאומיים החשובים ביותר. מלחמת המפרץ הראשונה מהווה דוגמא לכך, כאשר החלטה 665 של האו"ם שהתירה לאכוף בכוח את הסנקציות שהוטלו על עיראק הובילו לפרוץ המלחמה. בשל תפקידה המשמעותי וסמכויותיה הרחבות, למהלכים שקורים בה בימים אלו בכל הנוגע להסכם הגרעין עם איראן עשויה להיות השפעה מרחיקת לכת.

הסכם הגרעין: JCPoA והחלטה 2231

ב-14 ביולי 2015 נחתם הסכם הגרעין בין איראן ומדינות ה-P5+1 – החברות הקבועות במועצת הביטחון (ארה"ב, צרפת, בריטניה, סין ורוסיה) יחד עם גרמניה והאיחוד האירופי, ושמו הרשמי הוא Joint Comprehensive Plan of Action. בהסכם נקבע כי איראן תאט את תוכנית הגרעין שלה למשך 15 שנים בתמורה להסרת הסנקציות שהטילו עליה חברות ההסכם וכן מועצת הביטחון של האו"ם מתוקף סמכויותיה.

לאחר החתימה על ההסכם בדרג שרי חוץ, התקבלה ב-20 ביולי החלטה 2231 במועצת הביטחון, החלטה הנותנת להסכם תוקף חוקי. בהחלטה פורט לוח הזמנים להסרת הסנקציות של האו"ם, בהינתן עמידה של האיראנים בתנאי ההסכם, אך עם זאת אמברגו הנשק וההגבלות על תעשיית הטילים האיראנית נותרו. ההחלטה כוללת גם את מנגנון החזרת הסנקציות (Snapback) שנקבע בסעיף 37 של ההסכם.

מנגנון ה-Snapback הוא מנגון שיכולה להפעיל כל אחת מהחתומות על ההסכם במידה והיא מזהה הפרה שלו מצד האיראנים. במידה והופעל המנגנון, הסנקציות של האו"ם על איראן יוחזרו במלואן, אם תוך שלושים יום מהפעלתו לא הועברה החלטה אחרת במועצת הביטחון. למעשה, במידה שאחת מחמש החברות הקבועות במועצה מפעילה את המנגנון, הרי שהוא כמעט בוודאות יצא לפועל: גם אם המועצה תרצה להעביר החלטה שמאריכה את הסרת הסנקציות, היא תיתקל בווטו של מפעילת המנגנון.

מנגנון ה-Snapback ניתן להפעלה ע"י כל אחת מהחתומות על ההסכם, אם תזהה הפרה שלו מצד האיראנים. במידה והופעל המנגנון, סנקציות האו"ם על איראן יוחזרו במלואן, אם תוך 30 יום מהפעלתו לא יוחלט אחרת במועצת הביטחון

חשוב להבהיר את ההבדל בין ההסכמים: הJCPoA, כפי שנחתם בידי שרי החוץ הוא הסכם פוליטי לפיו כל אחת מהמדינות באופן עצמאי מסירה את הסנקציות שהיא הטילה. הסכם זה לא אושרר בבתי הנבחרים של אף אחד מהמדינות החתומות, כולל הקונגרס האמריקאי. בארה"ב ההסכם נקבע כהסכם מנהלי (executive agreement), הנמצא תחת סמכותו המלאה של הנשיא, בניגוד לאמנה (treaty) הדורשת אישור של הקונגרס. החלטה 2231 היא בעלת תוקף חוקי באו"ם, והיא מסירה את הסנקציות שהטיל האו"ם בלבד, ואינה נוגעת לסנקציות המדינתיות שהוטלו בנפרד.

הסכם הגרעין החתום בידי שרי החוץ. משמאל למעלה: תתימה בפרסית של שר החוץ ט'ריף

אמברגו הנשק במוקד

ב-18.10 עתיד לפקוע אמברגו הנשק על איראן, מה שיאפשר למדינות כמו רוסיה וסין לבצע עסקאות נשק עם משטר האיתוללות. בחודשים האחרונים הפעילה ארה"ב לחץ רב על שותפותיה במועצת הביטחון על מנת להאריך את אמברגו הנשק, ללא הצלחה.

ארה"ב העלתה ב-14 באוגוסט הצעת החלטה במועצת הביטחון להאריך את האמברגו, אך היא נפלה לאחר שרוסיה וסין התנגדו להצעה, בעוד רק הרפובליקה הדומיניקנית תמכה בה. שאר המדינות, כולל צרפת ובריטניה, נמנעו.

ב-18.10 ייפקע אמברגו הנשק על איראן, מה שיאפשר למדינות כמו רוסיה וסין לבצע עסקאות נשק עם משטר האיתוללות. בחודשים האחרונים הפעילה ארה"ב לחץ רב על שותפותיה במועצת הביטחון להאריך את האמברגו, אך לשווא

בתגובה לכך, הודיעה ארה"ב כי היא מפעילה את מנגנון ה-Snapback בהסכם הגרעין. שאר החברות בהסכם תקפו מהלך זה בחריפות ואמרו כי לאמריקאים אין סמכות לעשות זאת, מכיוון שפרשו מההסכם ב-2018.

מזכיר המדינה פומפיאו העביר מסמך משפטי לפיו האמריקאים יכולים לבצע את הצעד הזה. פומפיאו יוצר הפרדה בין ההסכם עצמו לבין החלטה 2231, וקובע כי ארה"ב עזבה את ההסכם הפוליטי, שלא אושר בקונגרס האמריקאי, אך היא עדיין נכללת תחת החלטה 2231. על רקע חוסר הסכמה זה מועצת הביטחון עומדת בפני אחד המשברים הגדולים שחוותה.

המוסדות הגלובליים במשבר חוסר אמון

במחצית השניה של המאה ה-20 התעצבו מספר מוסדות על-לאומיים, שתפקידם היה לתת מענה לסוגיות גלובליות ולפתור סכסוכים בינלאומיים. תומכי המוסדות הבינלאומיים הללו טוענים כי עולם שחרב על רקע המאבקים הפרטיקולריים בין תנועות לאומניות, יירפא רק באמצעות שיתופי פעולה גלובליים המתעלים מעל הזהויות הנבדלות.

לעומתם, המחנה השמרני מביט בחשדנות רבה על מוסדות אלה ועל יכולתם לתת מענה לצרכים נבדלים כל-כך של אוכלוסיות שונות במדינות העולם. השמרנים מאשימים מוסדות אלו בהיותם לא-דמוקרטיים, מסואבים ולא יעילים, אשר מהווים כלי שרת בידי גורמים אינטרסנטיים – בעיקר מדינות אגרסיביות שאינן פועלות כמצופה במסגרת הגלובלית. האו"ם והאיחוד האירופי הינם הדוגמאות הבולטות לארגונים פקידותיים, המנהלים מאחורי הקלעים מדיניות מרחיבה בלי שמי מאזרחי העולם (או אירופה) בחר בהם באופן ישיר.

מעמדם של המוסדות הבינלאומיים נמצא בשחיקה ככל שעולה כוחן של מפלגות ימין ברחבי העולם. הברקזיט הוציא את בריטניה מהאיחוד האירופי, וממשל טראמפ מוביל מגמה מתמשכת של ערעור המוסדות הבינלאומיים, בעיקר אלו הקשורים לאו"ם.

מעמד המוסדות הבינלאומיים בשחיקה ככל שעולה כוח מפלגות ימין ברחבי העולם. הברקזיט הוציא את בריטניה מהאיחוד האירופי, וממשל טראמפ מוביל מגמה מתמשכת של ערעור המוסדות הבינלאומיים

זה התחיל עם עזיבת אונסק"ו בשנת 2017, הפסקת התקצוב לאונר"א בשנת 2018 ובשנה האחרונה ראינו את הזעם האמריקאי מופנה לארגון הבריאות העולמי בשל תגובתו הרפויה אל מול המשטר הסיני. בימים אלו ממש הכריז הממשל האמריקאי על הטלת סנקציות נגד פאטו בנסודה, התובעת הכללית של בית הדין הבינלאומי בהאג, גם הוא אחד מששת גופי היסוד של האו"ם. אך כעת לא מדובר בעוד מאבק תקצובי על ארגון כזה או אחר, אלא על ליבת הקיום של האומות המאוחדות.

ב-19 בספטמבר יפוגו 30 היום הקבועים בהסכם לדיון על ה-Snapback. מדינות ה-E3 – צרפת, גרמניה ובריטניה – מנסות למצוא פשרה שתאפשר לאמריקאים לסגת מהצעד בו נקטו בתמורה לפתרון מוסכם לסוגיית אמברגו הנשק. בשלב זה נראה בלתי סביר כי פתרון שכזה יימצא. הסבירות כי שאר החברות בהסכם יכירו לבסוף בצעד האמריקאי וה-Sanpback יתקבל באופן מלא נמוכה מאוד. צעד שכזה הוא הסוף של הסכם הגרעין, ויש להניח שיתקבל בזעם מצד איראן בשל המשמעות ההרסנית של הסנקציות של האו"ם עליה, מה שילווה במהלכים פרובוקטיביים בתחום הגרעין או בביצוע פעולות טרור.

נדמה כי אין מנוס מסיטואציה בה תשרור מחלוקת בין המדינות השונות בנוגע למצב שישרור ב-20 בספטמבר. האמריקאים עשויים להכריז על הצלחת המהלך והשבת הסנקציות של האו"ם במלואן, כולל אמברגו הנשק, וארה"ב אף תאכוף אותן בכלים העומדים לרשותה. לעומת זאת, שאר המדינות לא יכירו במצב זה ולא יטילו בעצמן או יאכפו סנקציות.

כלל המדינות תצטרכנה לשקול היטב את צעדיהן לאור האיום הכלכלי הנשקף מסנקציות אמריקאיות שעלולות לפגוע גם בהן במידה ויסחרו עם איראן. לא יהיה זה מוגזם לקבוע כי מדובר במקרה תקדימי אשר יפגע במעמד ובאמינות של מועצת הביטחון, ושל ארה"ב כחברה בעלת זכות וטו בה.

צעד שכזה הוא הסוף של הסכם הגרעין, ויש להניח שיתקבל בזעם מצד איראן בשל המשמעות ההרסנית של הסנקציות של האו"ם עליה, מה שילווה במהלכים פרובוקטיביים בתחום הגרעין או בביצוע פעולות טרור

גם ג'ון בולטון, שאינו חשוד כאוהד גדול של הסכם הגרעין, התבטא כנגד המהלך, והזהיר מפני שחיקה של זכות הוטו האמריקאית במועצה במקרים עתידיים. אמנם נראה כי מאמר זה הוא חלק מדמי החבר שבולטון משלם על כניסתו למועדון נפגעי טראמפ, אך טיעוניו של בולטון עמו ואין ויש להטות אליהם אוזן קשבת. פעמים רבות ארה"ב נמצאת בעמדת מיעוט במועצה וזכות הוטו נחוצה במקרים אלו – גם ישראל יודעת זאת היטב.

Trump's threat to invoke "snapback" sanctions from Obama's 2015 nuclear deal, which we have withdrawn from, risks long-term, permanent damage to US veto power in the UN Security Council. More from me in @WSJ: https://t.co/CIkrUi4qRk

— John Bolton (@AmbJohnBolton) August 16, 2020

התקווה הגדולה של החברות בהסכם היא כי בנובמבר יתחלף השלטון ולבית הלבן ישוב אחד מאדריכלי ההסכם ב-2015. גם אם ביידן לא ימהר לשוב להסכם המקורי, הרי שהוא ירצה להוריד את גובה הלהבות ובוודאי יהיה פרטנר נוח יותר לאירופה וירגיע את הלחץ האיראני. בטהראן מחזיקים לו אצבעות.

נדב חכם הוא סטודנט לתואר שני באוניברסיטת חיפה בתוכנית רודרמן ללימודי יהדות ארה"ב. סיים תואר ראשון בהצטיינות באוניברסיטה הפתוחה בהיסטוריה ומזרח תיכון. בוגר יחידה 8200, ובוגר תוכניות של קרן תקווה (בארה"ב). בלימודי התואר הראשון עסק רבות ברעיונות שבבסיס הסיפור ההיסטורי - הן בעולם האסלאם על זרמיו הפוליטים והדתיים והן בעת החדשה בעולם המערבי מהנאורות ועד הפוסטמודרניזם. מביט בעולם בעניין ומנסה לחשוב, לנתח ולהבין לאן המים זורמים.

מה כבר לא נאמר על ההפרדה במעיינות ובכלל בסוגיית ההפרדה במדינת ישראל.
איראן זה כאן, השפלה, הדרה, שנאה ועוד. כמי שמוביל את היוזמה אשמח לכתוב כמה מילים בעניין. אז על מה בכלל מדובר?

רשות הטבע והגנים פתוחה 364 ימים בשנה, כשעיקר המבקרים הינם בשבתות וחגים וחופשים. לרשות הטבע ישנם אתרי טבע רבים שבהם ניתן לרחוץ, כמו הסחנה בצפון, עינות צודקים בדרום ים המלח ועוד.

עד כה הציבור הדתי החרדי והערבי לא היה שם. נסו להזכר מתי ראיתם אשה חרדיה או ערביה רוחצת בשמורות טבע? לא תמצאו, כי זה נוגד באופן חריף את אמונתן של הנשים. כיום אשה חרדית ואשה ערבייה מודרות משמורות טבע. כן, קרוב לעשרים אחוז מאזרחי ישראל מודרים כבר עשרות שנים ממשאבי הטבע.

עד כה הציבור הדתי החרדי והערבי לא היה שם. נסו להזכר מתי ראיתם אשה חרדיה או ערביה רוחצת בשמורות טבע? לא תמצאו, כי זה נוגד באופן חריף את אמונת הנשים. כיום חרדיות וערביות מודרות משמורות טבע

האם זה שיויוני? האם זה הוגן?

בפוסט המקיף שכתב מר אמנון פורטוגלי הוא ציטט מפסק דין של בג"ץ שחייב את מועצת קרית ארבע לאפשר רחצה מעורבת עבור ציבור שחפץ בכך, למרות שאין כל ספק שמדובר במיעוט מתושבי הישוב.

הפניה שלנו הגיעה בעקבות אותו בג"ץ ובעקבות חוות דעת שכתבה אז המשנה ליועמ"ש דינה זילבר על החובה לדאוג גם לקבוצות מיעוט.

אולם לצערנו, כנראה שישנן קבוצות מיעוט שלהם דואגים וכאלה שלא.
כך למשל בכל הארץ עברו טפסים שונים מהכיתוב אבא ואמא להורה אחד והורה שני (במשרד הביטחון, המשפטים ורשויות שונות) מדוע? מפני שישנן משפחות רבות שבהם ישנו תא משפחתי אחר והדבר יכול לפגוע בילדים ובהוריהם.

מבלי לבדוק באחוזים בכמה אנשים מדובר אין ספק שמדובר במיעוט מאוד גדול בקרב אזרחי ישראל. יחד עם זאת הבינו כל הגורמים המקצועיים כולל המשנה ליועמ"ש (דאז) דינה זילבר, שבשם החובה לדאוג לקבוצות מיעוט ישונו הטפסים הללו, כי חובה לדאוג לכל אדם שנברא בצלמו של אלוהים (ציטוט ממכתב של המשנה בעד היוזמה).

לצערנו כנראה שישנן קבוצות מיעוט שלהן דואגים וכאלה שלא. כך למשל עברו טפסים שונים מהכיתוב אבא ואמא להורה 1 והורה 2, מפני שישנן משפחות רבות שבהן תא משפחתי אחר וזה יכול לפגוע בילדים ובהוריהם

וכעת נראה האם הפיילוט שניתן לציבור הדתי והערבי במדינה, שמונה קרוב לעשרים אחוז, הינוי שוויוני.

סוכם שבמהלך הפיילוט שנערך בספטמבר, ארבעה ימים יינתנו בהפרדה. וגם זה רק בשעות הבוקר, וגם אז מדובר במקום שיש בו שתי בריכות, אחת לציבור הכללי ואחת לציבור הנפרד. וגם אז הבריכה הגדולה תלך לציבור הכללי.

לכן דבריו של אמנון במאמר, ואני מצטט "לכאורה מדובר על זמנים שונים לרחצה נפרדת באותם המעיינות ומקווי המים, כלומר, איסור על רוב המבקרים להתרחץ בשעות אלו. גם זו הצעה שיש לדחות על הסף", אינם נכונים.

רחצה נפרדת משמעותה למנוע מרוב העם להגיע למקומות בהם תונהג הפרדה באותם זמנים.

מדובר פשוט באי ידיעת עובדות.

לא יצא שום רגע שבו אשה או גבר יבואו לרחצה ולא תינתן להם כניסה. פשוט לא יקרה. בנוסף הוצע עוד פיילוט שבו מעבר לשעות הפתיחה הרגילות יפתחו שעות לציבור הנפרד. שוב, לא על חשבון הציבור הכללי.

דבר נוסף, הוא ממשיך במאמר: אבל לא מדובר בזמנים לרחצה נפרדת במעיינות ומקווי מים בשמורות טבע. מדובר בהקצאה שלהם לגברים בלבד ולנשים בלבד. באותם מעיינות ומקווי מים לא תורשה כלל רחצה משותפת בכל זמן שהוא, מאחר ששחייה מעורבת מטמאת את הבריכה.

זה שקר. אף אחד, ואני אומר זאת בוודאות, לא ביקש למנוע ביתר הימים האחרים את הרחצה של כלל אזרחי ישראל. פשוט פייק ניוז.

ולגבי סכנת המדרון החלקלק: מדובר בטענה שאיננה מחזיקה מים, שכן כבר כיום ישנה רחצה נפרדת בחלק מהערים וכן בחלק מהבריכות העירוניות. אם כבר, זו השלמה של הדבר. אגב, יש גם חוק שמחייב הקצאת מתקני מרפא (כמו ספא וכדומה) נפרדים, ואף חופי ים נפרדים, אם הוגשה בעניינם בקשה מטעם נציגי הציבור. מדובר בהשלמת החוק.

ולגבי סכנת המדרון החלקלק: מדובר בטענה שאיננה מחזיקה מים, שכן כבר כיום ישנה רחצה נפרדת בחלק מהערים והבריכות העירוניות. אם כבר, זו השלמה. אגב, יש גם חוק שמאפשר הקצאת חופי רחצה נפרדים

לסיכום, עולה שאלה אחת: האם הציבור "הליברלי" מוכן להכיל ולתת לציבור הדתי והערבי את האפשרות ליהנות ממשאבי טבע מספר ימים בודדים בשנה, תוך כיבוד אמנותו ואורח חייו. או שהוא ליברל רק לטובת מי שחושב כמוהו.
אני מאמין ויודע שרוב אזרחי ישראל חושבים כמו יו"ר הנהלת מרצ.
העם רוצה אחדות לא רוצה פילוג.
העם רוצה שוויון לא התנשאות.

שי גליק, 33, הוא מנכ"ל ארגון בצלמו, לזכויות אדם ברוח יהודית, הפועל למען ערכי צדק משפט ומאבק בשחיתות משפטית. הוא איש מחשבים שאוהב לעזור לאנשים ולא מסוגל להשאר אדיש לעוולות. הוא אוהב משחקי שחמט ואוספים, בהם, אוסף של מאות מחזיקי מפתחות. אם יש למישהו מחזיק מפתחות מדובאי הוא ישמח לקבל.

כן, אפשר לשנות את השיטה. זה הדפוס הרצוי לממשל דמוקרטי, שמתבסס על חיבורים בין מפלגות. בעיקר כשמדובר בלא מעט מפלגות, כפי שאנחנו רואים במקומותינו.

זה אפשרי, כפי שניסינו בעבר בחירה ישירה של ראש ממשלה. גם אם ניסינו וחזרנו במהרה למה שהורגלנו אליו, ערב רב של מפלגות שתלויות אלה באלה, ובאלו שעורקים מדי פעם בפעם. הנה ממש כעת חובר איש הציונות הדתית, שקיבל מנדט מבוחרי הליכוד, למפלגה הציונית דתית בראשות בצלאל סמוטריץ'.

אופיר סופר כנראה בהופעת בכורה על דוכן הכנסת כחבר סיעת הציונות הדתית אחרי שפרש מסיעת הליכוד אתמול והותיר אותה עם 29 מנדטים pic.twitter.com/809HrwDXOY

— Naaman Stavy نعمان ستڤي (@NaamanStavy) June 28, 2021

למחוקקים הישראלים אין מעצורים. הם מסוגלים לחוקק, למשל, חוק שיאפשר לקבוצה קטנה להיפרד ממפלגת האם. המטרה ברורה, שימור קואליציה בכל מחיר.

דומה שהמפלגות שבהן אנו בוחרים משתנות על פי הצרכים ההישרדותיים לאחר הבחירות, מה שמעקר את היכולת שלנו להשפיע באמת על הרכב הכנסת. אנחנו פועלים על פי כללי קח תן, כמו בארגונים כלכליים. כל ערך קונים בכסף ובתפקיד. אין בכך אולי רע בשוק הכלכלי אבל יש בזה הרבה רע בהתנהלות הפוליטית שבה אנחנו אמורים לדון לפני הכל בערכים. הפוליטיקה היא ראשית לכל הקצאת ערכים ואידיאולוגיה. המשאבים חשובים, אך הם נועדו למימוש הערכים.

דומה שהמפלגות בהן אנו בוחרים משתנות על פי הצרכים ההישרדותיים לאחר הבחירות, מה שמעקר את יכולתנו להשפיע הרכב הכנסת. כמו בארגונים כלכליים. כל ערך נקנה בכסף ובתפקיד

הנטייה הטבעית היא לחשוב שהנה עוד מאמר תיאורטי על אתיקה שמנותק מהמציאות. במקרים קלים יותר התגובה תהיה עוד מאמר נאיבי ותמים. הגדיל לעשות בן שיח עלום שם ברשת הטוויטר ששלח לי ציטוט שמופיע שלוש פעמים בתלמוד בבלי וכתוב בשפה הארמית "לאו עכברא גנב אלא חורא גנב". משפט שמייצג תפישה, על פיה לא העכבר הוא האשם בגנבה אלא החור שדרכו חדר העכבר. תפישה שפונה אל המערכת שאמור לפעול ללא פרצות, כי בני האדם לא יכולים לעמוד בפני הפיתוי. כמובן שהכוונה שלו, במילים אחרות, היא: תנקוט בגישה הראליסטית. יש גנבים ומי שצריך לשמור עלינו מפניהם זו המערכת, המדינה.

זו גישה שמחפשת את המטבע מתחת לפנס ולא נותנת מענה לתרבות הפוליטית הישראלית ובכלל. בהערת שוליים אומר, שכותבי המשפט במקור יצאו מתוך הנחה שהעכבר גונב אוכל. זו הנחה שגויה, כי הוא אוכל כשהוא רעב ומבחינתו הוא מחפש אוכל איפה שהוא מוצא. מונח הגנבה לא מצוי בתרבות שלו ושל בעלי חיים אחרים, אלא רק אצלנו בני האדם, וטוב שכך. שכן בני אדם רבים אינם יודעים שובע ותמיד רוצים יותר.

ההצעה שלי היא ללכת עם ערכי מוסר ואתיקה ולהיפרד לשלום מתרבות השקר והכזב. איך עושים זאת? אני מכנה את השלב הראשון: אמת. הכוונה היא שנבחרי הציבור יתחילו בדיונים בקבוצות וינסו לשקף לעצמם את המציאות. הם יכולים גם להיעזר במנחה חיצוני.

לא לחשוב על מערכת החוקים אלא לחשוב על אמירות, על מהלכים פוליטיים. כל זאת כדי לראות את התמונה האמתית, שתכלול את עצם תרבות השיח, את אי ההקשבה, את השימוש לרעה בחוקים, את ההכרה בחוקים שאינם עומדים בכללי המוסר.

ההכרה באמת יכולה לשמש כתחילת הריפוי ובניית תרבות פוליטית שתהיה מושתתת על קוד אתי שיבנה אט אט. קוד אתי שהוא כל מה שאנחנו חושבים ומסכימים פה אחד שהוא ראוי ומוסרי.

למשל כבוד הדדי, תרבות שיח והקשבה, כללים מוסכמים שמסדירים את כללי ההתנהגות של נבחרי הציבור. כדי להשלים את המהלך המורכב יש צורך שגם הרשות השופטת וגם הרשות המחוקקת יעברו תהליך דומה ויעצבו קוד אתי שיגדיר את הראוי וכך לכל אחת מהרשויות יהיו כללי משחק ברורים וראויים.

האתיקה והמוסר הם כללי התנהגות רצויים, לעתים נשגבים, אבל הם הרף. החוקים מסדירים את כללי ההתנהגות הבסיסיים שבלעדיהם לא ניתן לחיות בחברה אנושית. החוקים קובעים את המותר והאסור בעוד האתיקה והמוסר קובעים את הראוי.

ההצעה שלי היא להיפרד לשלום מתרבות השקר והכזב. ההכרה במושג האמת יכולה לשמש כתחילת הריפוי ובניית תרבות פוליטית המושתתת על קוד אתי. כזה שיכיל את המוסכם על כולנו כראוי ומוסרי

האתיקה והמוסר הם כללי התנהגות רצויים, לעתים נשגבים, אבל הם הרף. החוקים מסדירים את כללי ההתנהגות הבסיסיים שבלעדיהם לא ניתן לחיות בחברה אנושית. החוקים קובעים את המותר והאסור בעוד האתיקה והמוסר קובעים את הראוי.

כפי שכבר נאמר, זה נראה אולי במבט ראשוני נאיבי ולא בן מימוש כי התרגלנו לכללים אחרים. אבל בעידן שאיבדנו את הסולידריות ושקענו בתחרות האינסופית למי יש יותר, חשוב לעצור מלכת ולהתחיל להבין את האמת. את כל אותם מעשים לא ראויים שעשינו, גם אם הם נשענו על חוקים כאלה ואחרים.

קחו למשל התרחשות שהיתה השבוע בכנסת. ח"כ מהקואליציה אלי אבידר נואם על הדוכן, וחברת הכנסת מהאופוזיציה, גלית דיסטל אטבריאן צועקת לו את המלים הבאות:

"אתה גוש של שינאה, אתה בנאדם שונא, אתה בנאדם מתועב, כולך שינאה, יה גוש של שינאה, שינאה, שינאה, כולך שינאה".

הציבור תמך בנו. לא נאכזב אותו pic.twitter.com/uRp72WZ0TM

— Eli Avidar אלי אבידר (@avidareli) June 29, 2021

יתכן שבהצעה זאת נאבד את הממד התיאטרלי של הפוליטיקה. לא נשמע נבחרי ציבור שצורחים ומקללים, לא נראה נבחרי ציבור שמוגשים נגדם כתבי אישום ועוד. אתם חוששים מכנסת משעממת? מממשלה שלא מעוררת סקרנות תקשורתית בכלל וברשתות החברתיות בפרט? בתי משפט שמסיימים דיונים במהירות, בהגינות וביעילות? שירותים ממשלתיים יעילים?

יתכן שכך נאבד את הממד התיאטרלי של הפוליטיקה. לא נשמע נבחרי ציבור צורחים ומקללים או כאלה שמוגשים נגדם כתבי אישום. אתם חוששים מכנסת משעממת? מממשלה שלא מעוררת סקרנות תקשורתית?

המון שאלות, ולמי שחי ברשת הדיגיטלית 24/7 הן שאלות קריטיות. הרי לאחר כל התהליך גם השיח בטוויטר, למשל, ישתנה. השיח המתגרה, השיח המעליב, יהפכו למיעוט ויתחלפו בשיח בונה. כן, אני יודע זה עוד רחוק מאתנו, אבל מקווה שלא רחוק מדי.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.