בחלק הקודם הצגתי את האסטרטגיה של יו"ר מפלגת הלייבור, קייר סטארמר, לכיבוש המרכז הפוליטי וממנו להובלת מפלגתו אל השלטון. לאחר מכן הצגתי ניתוח של שלושה מתוך חמשת הפרמטרים שהאסטרטגיה שלו מתבססת עליהם: אמון כלכלי, הנהגה כשירה ופטריוטיות.

בחלק זה אציג ואנתח את שני הפרמטרים הנוספים של טיפול באנטישמיות ויצירת שפה תרבותית משותפת עם השותפים האלקטורליים ההיסטוריים של הלייבור –  המצביעים הפריפריאליים בני מעמד הפועלים.

בחלק זה אנתח את שני הפרמטרים הנוספים: טיפול באנטישמיות ויצירת שפה תרבותית משותפת עם השותפים האלקטורליים ההיסטוריים של הלייבור –  המצביעים הפריפריאליים בני מעמד הפועלים

מידת ההשפעה של גילויי האנטישמיות במפלגת הלייבור בשלוש השנים האחרונות על שיקולי ההצבעה של תושבי בריטניה תהיה במחלוקת שנים קדימה, ולא מפני שלנושא לא הייתה חשיפה, אלא מפני שלא ידוע היכן סוגיית האנטישמיות מוקמה בדירוג המניעים להצבעה.

אך עבור קייר סטארמר השפעתה הייתה מספקת על מנת שיחליט להציב את הטיפול באנטישמיות בשורות המפלגה בראש הבטחותיו לתקופת הנהגתו, וניתן להבין אותו. אמירותיו של קורבין ושל בכירים אחרים, חלקם לשעבר, התבטאויות פעילים מן השורה ובעלי תפקידים, וההתקפות האינטרנטיות והמילוליות נגד חברי הפרלמנט היהודים עד גירושם מן המפלגה, הניבו תשומת לב שלילית כבדת משקל – בדמות דקות מהדורה יקרות, תוכניות תחקירים ושערי עיתונים אשר הוקדשו לנושא.

בנוסף לכך, מאגר התורמים הגדולים של המפלגה החל להתייבש, והמפלגה הפסידה בתביעה שהוגשה ע"י שבעה "חושפי שחיתויות" אשר חשפו כיצד מנהלת המפלגה נמנעה באופן שיטתי מלטפל בתלונות על גילויי אנטישמיות.

רק לפני מספר ימים פרשת האנטישמיות בשורות הלייבור זינקה חזרה לראש סדר היום הציבורי, בעקבות פרסום דו"ח החקירה של הנציבות לזכויות האדם ושוויון. הנציבות מצאה שלשכתו של ג'רמי קורבין התערבה ישירות בכ-20 מקרים כדי למנוע הליכים משמעתיים במקרים כאלה, וכי תחת מנהיגותו – מוסדות המפלגה גילו אוזלת יד וחוסר רצון בטיפול באירועי אנטישמיים. תגובתו של קורבין לדו"ח – שתופעת גילויי האנטישמיות במפלגת הלייבור מופרזת בהיקפה ומקודמת על ידי בעלי אינטרס – זיכתה אותו בהדחה מיידת מהסיעה ובהשעיה מן המפלגה.

Labour Party suspends former leader Jeremy Corbyn following his response to report into anti-Semitism within the party https://t.co/d6YEFFS1gr

— BBC Breaking News (@BBCBreaking) October 29, 2020

הפעולה המהירה לא הייתה צריכה להפתיע אף אחד. סטארמר הודיע על מדיניות אפס סובלנות שתיאכף בחרדת קודש, דבר אשר הומחש ביולי האחרון כשפיטר את רבקה לונג-ביילי – שרת החינוך בממשלת הצללים, שהגיעה למקום השני בבחירות לראשות המפלגה – ממשלת הצללים.

תגובתו של קורבין לדו"ח – שתופעת גילויי האנטישמיות במפלגת הלייבור מופרזת בהיקפה ומקודמת על ידי בעלי אינטרס – זיכתה אותו בהדחה מיידת מהסיעה ובהשעיה מן המפלגה

לונג-ביילי שיתפה בטוויטר ראיון שקיים עיתון האינדיפנדט עם שחקנית בשם מקסין פיק, תומכת לייבור ותיקה. הריאיון גלש למותו של ג'ורג פלויד ולהפגנות ולמהומות שפרצו לאחר מכן בערים שונות בארה"ב. פיק העלתה כעובדה את השמועה הכוזבת והבלתי מבוססת שפלויד נהרג כתוצאה משימוש בטכניקת חניקה שהשוטר למד בהשתלמות בישראל.

בהחלטה שלעניות דעתי הייתה מוגזמת וכתבתי על כך כאשר הדבר התפרסם, סטארמר החליט להדיח את לונג-ביילי מתפקידה בממשלת הצללים בגין פרסום תיאוריית קונספירציה אנטישמית.

מדיניות האפס סובלנות אינה מתבטאת בהדחות בלבד. בחודשים שמאז בחירתו קייר סטארמר העניק התנצלות פומבית בשם מפלגת הלייבור בפני התא היהודי במפלגה, ערך מספר כנסים עם הארגונים היהודיים השונים, ואף הצהיר טרם פרסום הדו"ח של הנציבות לשוויון וזכויות אדם על אימוץ אוטומטי וללא תנאי של מסקנותיה. במקביל הוא פועל ומצליח להשיב כמה מהלורדים וחברי הפרלמנט לשעבר אשר נטשו את המפלגה על רקע אוזלת היד בטיפול באנטישמיות, חזרה אל שורות המפלגה.

מבחינה היסטורית, קואליציית המצביעים של הלייבור מורכבת משני בסיסי תמיכה: תושבי מטרופולינים כגון לונדון, מנצ'סטר וליברפול מצד אחד, ותושבי ערים קטנות ועיירות תעשייה בחבל הmidlands ובצפון אנגליה כגון דונקסטר, ווסט ברומיץ' וסנדרלנד מצד שני.

בבחירות שהתקיימו בדצמבר האחרון הלייבור חטפה מכה קשה בבסיס הערים הקטנות ועיירות התעשייה, אשר התבטאה בהמרת מעוזים למחוזות בחירה יציבים, מחוזות בחירה יציבים למחוזות מתנדנדים, ובאיבוד של כ-40 מושבים בחבל המידלנדס ובצפון אנגליה. בחלק מהמקרים מדובר במחוזות בחירה אשר מעולם לא בחרו לפני כן בנציג של המפלגה השמרנית, או של מפלגה אחרת זולת הלייבור.

הלייבור הוכתה קשות בבסיס הערים הקטנות והעיירות התעשייתיות, ואבדו כ-40 מושבים בחבל המידלנדס ובצפון אנגליה. חלקם מחוזות שמעולם לא בחרו בעבר בנציג המפלגה השמרנית, או מפלגה אחרת זולת הלייבור

בחלק הקודם התייחסתי לחלק מהסיבות לכך, כגון חוסר האמון בתחום הכלכלי, חוסר האמון ביכולתה של הנהגת המפלגה וסוגיית הפטריוטיות. אך יש סיבה נוספת אשר רלוונטית במיוחד לעניין הנטישה של אחד מבסיסי התמיכה של הלייבור. הסיבה הנוספת הזו היא התחושה של תושבים תומכי לייבור בערים הקטנות ועיירות התעשייה שהמפלגה שלהם הפכה, מבחינה תרבותית, למפלגה זרה שאינה חולקת איתם שפה משותפת.

מקורה של תחושת הזרות הזאת היא בהרגשה שהמפלגה החלה להיות מוטה יותר מבחינת מדיניות ושפה לבסיס התמיכה שבמטרופולינים, אשר מאופיינים באוכלוסייה צעירה יותר, עם נוכחות גדולה יותר של סטודנטים ובעלי תארים אקדמיים. אוכלוסייה אשר עובדת בסקטור השירותים ולא בתעשייה וייצור. אוכלוסייה מבוססת יותר מבחינה כלכלית, קוסמופוליטית ופרוגרסיבית.

לדוגמה, עבור אוכלוסייה זו מצע בחירות הכולל GREEN NEW DEAL בבריטניה הוא דבר מתבקש, כמעט אלמנטרי, אשר ישים סוף לתעשיות מזהמות ויציל את כדור הארץ. בעוד שעבור האוכלוסייה בערים הקטנות ועיירות התעשייה המשמעות של GREEN NEW DEAL היא פיטורין וכניסה למעגל האבטלה, אי עמידה בתשלומי משכנתא וחוסר יכולת לפרנס את המשפחה.

יחד עם עמדות חברתיות שמרניות יותר מאשר במטרופולינים, כמו התנגדות להגירה חופשית, אי הזדהות עם השיח הגזעי-מגדרי המוגבר ורתיעה ממדיניות רווחה ללא תנאים, הזרות התרבותית תרמה לנטישה אשר הנחילה ללייבור את התבוסה הגדולה ביותר מאז 1935.

קייר סטארמר מסיק שללייבור אין יכולת להגיע לשלטון מבלי לכבוש מחדש את המושבים שאבדו בבסיסי התמיכה, ולשם לכך עליו להצליח להזיז את מיקום המפלגה ימינה בשסע התרבותי, היכן שנמצאים המצביעים בערים הקטנות ועיירות התעשייה.

המשמעות של כך היא בראש ובראשונה טיוב של תיבת המסרים לפחות שיח woke ושפה קוסמופוליטית, ויותר שיח "ארצי", הנוגע לצרכים הכלכליים-חברתיים של אותם תושבים, יחד עם השפה הערכית המתאימה, של מסורות משפחתיות וקהילתיות.

סטארמר מסיק שללייבור אין יכולת להגיע לשלטון מבלי לכבוש מחדש את המושבים שאבדו בבסיסי התמיכה. עליו להזיז את המפלגה ימינה בשסע התרבותי, לאן שנמצאים המצביעים בערים הקטנות ועיירות התעשייה

גם פה וועידת המפלגה משחקת בעצמה תפקיד באסטרטגיה של סטארמר. הוועידה התקיימה בדונקסטר, עיר תעשייה קטנה באזור יורקשייר, צפון מזרח אנגליה, המונה כ110 אלף תושבים בעיר עצמה, ובסך הכל כ-300 אלף בצירוף העיירות הקרובות לה. וכפי שסטארמר בחר להדגיש בפתיחת נאומו, זו הייתה וועידת הלייבור הראשונה להתקיים באזור יורקשייר מאז שנת 1967, בימיו של הרולד וילסון – שכזכור הוא המנהיג המנצח השני על פי ספירתו.

את פרק הפתיחה של נאומו ניתן לתאר כמכתב "אני זה אתם" לאנגליה הפועלית והפריפריאלית. הוא סיפר כיצד הוא היה הראשון ממשפחתו לרכוש השכלה גבוהה וכמה הדבר היה חשוב לו ולהוריו, כיצד הערכים שהונחלו לו על ידי הוריו והקהילה הם שהובילו אותו ללמוד משפטים על מנת לסייע לאלו שזקוקים לכך, ושהוא יודע מה זה להסתמך על שירות הבריאות הלאומי בשביל טיפול באימו הסיעודית.

גם כאן מדובר בפרמטר שרק חודשים ושנים קדימה נדע אם קייר סטארמר יצליח לעמוד בו, ולאחות את הקרע עם בסיס התומכים שמחוץ למטרופולינים, ובהחלט יש לו עבודה. בדומה למספר פוליטיקאים בשמאל הבינ"ל גם סטארמר ניסה לרכוב על גל ההפגנות שפרץ בארה"ב ובמערב אירופה, ובהם מרד ההכחדה, ההפגנות של BLM, וההפגנות נגד המורשת הקולוניאליסטית.

בדומה למספר פוליטיקאים בשמאל הבינ"ל גם הוא ניסה להרחיק את עצמו כאשר החלו המהומות, ההטרדות, הפגיעה ברכוש פרטי והשיח הגזעני. ובדומה לאותם פוליטיקאים גם הוא גילה שיותר קשה לרדת מגב הנמר מאשר מלעלות עליו, ושהשחתה של אנדרטה לאומית כגון האנדרטה לחללי מלחמת העולם הראשונה או הפסל של צ'רצ'יל מתקבלת ביותר זעם מאשר עקירת פסלו של סוחר עבדים לא מוכר.

יניב בן דוד הוא סטודנט למדע המדינה באוניברסיטה העברית. מתעניין בהיסטוריה והמסורות של הפוליטיקה הבריטית, במערכת הפוליטית לרבות הפוליטיקה הפנימית של ארצות המלכה המאוחדת, הפרישה מהאיחוד האירופי, והמיקצוע של הפוליטיקה.

כל מי שנשמה ירוקה באפו נאנח לרווחה עם בחירתו של ביידן לנשיא ארצות הברית. אי אפשר להפריז בחומרת המצב שאנו עומדים בפניו עקב משבר האקלים. לפי התרחישים מבוססי המדע, המשבר שם את עתידנו כאן בסכנה. הוכחות לקיומו קיימות כבר בשטח, ואם לא ייעשה דבר למניעתו, הסוף הגרוע ידוע מראש. העשור הקרוב הוא קריטי לפעולה.

כל מי שנשמה ירוקה באפו נאנח לרווחה עם בחירתו של ביידן לנשיא ארצות הברית. אי אפשר להפריז בחומרת המצב שאנו עומדים בפניו עקב משבר האקלים

טראמפ היה "מכחישן אקלים" ידוע. באחד מציוציו המפורסמים בנושא, הוא כתב שהכל הונאה של הסינים. במפגש בקליפורניה בשיא השריפות בקיץ האחרון, תגובתו בעניין הקשר בין השריפות וההתחממות הגלובלית היתה – אל תדאגו, עוד מעט יתקרר פה.

טראמפ הוציא את ארה"ב מהסכם פריז – ההסכם הבינלאומי למאבק במשבר האקלים – והתייחסותו המזלזלת לכל מה שקשור במדע, ובפרט בתחום האקלים, היתה מזעזעת. לפעולתו של טראמפ היה אפקט מצנן על מדינות רבות אחרות, וכל זאת בתקופה שבה היה צורך בפעולה הרבה יותר משמעותית ונחושה להגברת המאבק במשבר האקלים.

ביידן לעומתו, היה נחרץ ביותר – הרבה יותר מכל מועמד קודם לנשיאות ארה"ב – במחוייבותו למאבק זה. הוא היה חד וברור גם בהבנת חשיבות המשבר וגם בנחישות בה הבטיח לטפל בו. בתכנית המעבר שפורסמה על ידי ביידן והאריס, משבר האקלים הוא אחד מ-4 נושאים בעדיפות עליונה, יחד עם משבר הקורונה, הכלכלה, ושוויון בין גזעי.

המחוייבויות שמופיעות תחת תת הסעיף משבר האקלים הן מרחיקות לכת בהחלט – להביא את ייצור החשמל להיות נקי מפליטות פחמן עד 2035, ולהביא תחבורה ציבורית זמינה ונקייה מפליטות לכל האמריקאים. מינוי של ג'ון קרי לממונה על משבר האקלים בממשל ביידן מצביעה על החשיבות האדירה שמיוחסת לו.

את הצהרותיו מרחיקות הלכת של ביידן בהיבט הסביבתי והאקלימי אפשר לפרש גם מכיוון פוליטי. בהיסטוריה של בחירות לנשיאות ארצות הברית, הפסדיהם של אל גור והילארי קלינטון ב-2000 וב-2016 היתה קשורה להתמודדות של מועמדים אחרים, ובעיקר מועמדי מפלגת הירוקים האמריקאית.

הבחירות של שנת 2000 היו הדרמטיות והצמודות ביותר אי פעם. אל גור (סגן הנשיא של ביל קלינטון) הפסיד לג'ורג' וו. בוש, על חודם של 537 קולות בפלורידה. בהקשר של משבר האקלים, היתה לבחירות אלה השפעה מכרעת. גור הפך בהמשך ל"גורו" בנושא האקלים ואף זכה בפרסי נובל ואוסקר על סרטו "אמת מטרידה", סרט שקידם באופן חסר תקדים את המודעות למשבר האקלים.

הפסדו של גור בבחירות יכול להיזקף למועמד מפלגת הירוקים לנשיאות, ראלף ניידר, אשר זכה בכמעט 3 מיליון קולות (2.7% מהקולות הכלליים), מהם כ-100,000 בפלורידה. אין ספק שפרישתו של ניידר מהמרוץ היתה סוללת את דרכו של גור לבית הלבן. על תבוסה זו מלפני 20 שנים המפלגה הדמוקרטית וגם המאבק במשבר האקלים משלמים מחיר כבד עד היום.

הפסד גור בבחירות יכול להיזקף למועמד מפלגת הירוקים לנשיאות, ראלף ניידר, שזכה בכמעט 3 מיליון קולות. על תבוסה זו מלפני 20 שנים המפלגה הדמוקרטית וגם המאבק במשבר האקלים משלמים מחיר כבד עד היום

גם בבחירות 2016, התמודדה ראש מפלגת הירוקים אז, ג'יל סטיין, לנשיאות. היא גרפה למעלה מ-1,600,000 קולות בארה"ב כולה. להזכירכם, ב-2016 הבחירות הוכרעו על חודם של עשרות אלפי קולות בודדים במדינות מפתח כמו פלורידה, וויסקונסין, מישיגן ופנסילבניה. מספר הקולות שגרפה סטיין במדינות אלה היה גדול מהפער בין קלינטון וטראמפ. אולם לא בטוח שאותם קולות היו באמת מגיעים לקלינטון ולכן זה לא ברור באופן מובהק שהיתה זוכה בנשיאות אם סטיין לא היתה מתמודדת.

בסופו של דבר, ההבנה כי המפלגה הדמוקרטית חייבת להתייחס באופן רציני יותר למשבר הסביבתי הגיעה לבחירות 2020 ופגשה זרם פרוגרסיבי חזק בתוך המפלגה. ברני סנדרס, אלכסנדרה אוקסיו קורטז ותומכיהם הרבים הביאו לכך שנושא כמו משבר האקלים תפס מקום מרכזי בסדר היום של המפלגה הדמוקרטית.

עתה נותר לקוות לשינוי אמיתי במאבק במשבר האקלים. עד כמה מהר ייצא ביידן להוביל את יישום הבטחות בחירות אלו – על זאת יצטרך להשיב במעשים.

יעל כהן פארן היתה ח"כ בכנסת ה-20 מטעם "המחנה הציוני" כנציגת "התנועה הירוקה". הובילה בכנסת את נושאי הסביבה והקיימות. כיום מנכ"לית התנועה הירוקה, לשעבר מנכ"לית "מגמה ירוקה" ו"הפורום הישראלי לאנרגיה". השתתפה כמעט בכל וועידות האקלים של האו"ם בעשר השנים האחרונות.

מעט פחות מחמישה חודשים – זה פרק הזמן שיפריד בין טקס ההשבעה החגיגי של ג'ו ביידן בוושינגטון בעשרים בינואר 2021 ובין הבחירות לנשיאות איראן שיערכו ביוני באותה שנה. כיאה למדינה רצינית ומסודרת, ולא מבולגנת כמו ארצות-הברית, באיראן תוצאות הבחירות ידועות מראש ונותנות למנהיגי העולם זמן להיערך להנהגה החדשה. הצפי הוא כי ביוני 2021 ישתלט הזרם השמרני הרדיקלי באיראן גם על מוסד הנשיאות, מוסד בו אחז בשנים האחרונות חסן רוחאני המשתייך לזרם פרגמטי יותר, המכונה גם הזרם הרפורמיסטי. אנשי הזרם השמרני מתנגדים להסכם הגרעין עם המעצמות, בניגוד לקו שהוביל רוחאני ושר החוץ שלו ט'ריף.

לפיכך, תהיה זו חצי שנה עמוסה ורווית מתח, בה שני צדדים שמאוד מעוניינים בכך ינסו להשיב את הסכם הגרעין לחיים: הדמוקרטים בארה"ב מחד והמחנה הרפורמיסטי באיראן מאידך, עבור אלו גם אלו היה ההסכם להישג הגדול ביותר של כהונתם אי אז ב-2015.

תהיה זו חצי שנה עמוסה ורווית מתח, בה שני צדדים מעוניינים ינסו להחיות את הסכם הגרעין: הדמוקרטים בארה"ב מחד והמחנה הרפורמיסטי באיראן מאידך, עבורם היה ההסכם להישג הגדול של כהונתם

לאורה רוזן, עיתונאית העוסקת רבות בתחום הסכם הגרעין, פרסה בפלטפורמה האינטרנטית הליברלית Just Security קריאה לארה"ב להצטרף במהרה להסכם, לפני הבחירות באיראן. לא ברור עד כמה הדברים הללו מוצאים אוזן קשבת אצל הצוות החדש של ביידן, אך קשה להעלות על הדעת פוזיציה גרועה יותר לארה"ב מההמלצות שהובאו במאמר של רוזן. חזרה מהירה להסכם בחודשים הקרובים תוך ביטול הסנקציות, שבעקבותיה השתלטות של השמרנים הרדיקליים באיראן על הנשיאות יכולה להוביל ליציאה מדורגת או מהירה של האיראנים מההסכם. איראן עלולה לחזור למדיניות מתגרה גם בתחום הגרעין, רק שהפעם ללא המחיר שייגבה ממנה בזירה הפנימית ובלחץ הכלכלי החונק, כפי שהיה עם מדיניות הלחץ המקסימלי.

Trust @lrozen to have what I think is the best distillation I've seen of how the Biden camp is likely approaching JCPOA reentry. https://t.co/lLFIaaW0uI

— Esfandyar Batmanghelidj (@yarbatman) November 22, 2020

אך על אף הרצון הניכר של הצדדים, הדרך חזרה להסכם לא תהיה פשוטה כלל. איראן דורשת פיצויים והגבלה של הסמכויות האמריקאיות רק בשביל לחזור להסכם מ-2015, בעוד האמריקאים באופן עקרוני מעוניינים בהסכם רחב יותר שיתייחס לסוגיות נוספות שלא טופלו בהסכם המקורי.

שגריר סעודיה באו"ם עבדאללה אלמעלמי אמר השבוע:

"הסכם הגרעין הוכח ככישלון לעולם כולו. אני לא חושב שמישהו יהיה נאיבי כל כך שיחזור לאותו הסכם".

הדברים מהווים רמיזה סעודית מנומסת לממשל הנכנס. ייתכן שהדברים אינם יותר ממשאלת לב, אך נראה דווקא שמדובר באיתות מצד מדינות ברית "הסכמי אברהם" לממשל ביידן. לא מופרך להניח שהן גם עושות זאת בתיאום זו עם זו: ביום ראשון האחרון התבטא בנושא גם רה"מ נתניהו ואמר כי יש להימנע מלחזור להסכם הקודם.

שגריר סעודיה באו"ם התבטא נגד חזרה להסכם הגרעין, ונראה כי מדובר באיתות מצד מדינות ברית "הסכמי אברהם" לממשל ביידן. לא מופרך להניח שהן מתואמות בענין: גם נתניהו התבטא כך בשבוע שעבר

החותם האזורי של טראמפ במזה"ת

ניתן לומר דברים רבים על מדיניות המזרח התיכון של טראמפ, אך הטענה שאין חשיבה או היגיון מסדר מאחוריה היא תמוהה. טראמפ חולל שינוי אזורי אדיר, באמצעות פעילות עקבית וברורה: שימוש ב"פרוקסי" של בעלות ברית כחלק מהשאיפה לצמצום הנוכחות האמריקנית בשטח, תוך חיזוק בנות הברית והעצמתן.

במקביל, שימוש בלחץ כלכלי כמנוף מרכזי אל מול גורמים בעיתיים בזירה – המשטר הסורי, גורמים לבנונים וכמובן האיראנים. כתוצאה ממדיניות זו התעצבה הברית בין ישראל למדינות המפרץ, במה שכנראה יהיה החותם המשמעותי ביותר של מורשת טראמפ וממשלו באזור.

בניגוד לאמירות חסרות בסיס שנאמרו בתקשורת הישראלית, ההסכמים האזוריים אינם בדרך להתפורר בתקופת ביידן. נהפוך הוא – הם יועדו לרגע הזה. לא בכדי ייתכן שהבחירה בביידן תגיש לטראמפ את ההישג הגדול ביותר של מדיניות החוץ שלו – הסכם כינון יחסים בין ישראל לסעודיה.

הסעודים מודאגים מהאמירות שנזרקות לכיוונם מביידן ואנשיו. הרגישות המופגנת של הנשיא הנבחר ויועציו לסוגיות זכויות אדם בסעודיה מעוררת חשש כבד בריאד, בוודאי כשמוסיפים לכך את הנכונות המוצהרת של הממשל החדש לפשרות מול משטר האייתולות. מאז השלום עם מצרים יודעים מנהיגי ערב כי הדרך לייצוב וחיזוק הקשרים עם וושינגטון עוברת בירושלים. הדור הצעיר בהנהגה הסעודית – קרי מחמד בן סלמאן – מבין את הצורך ביחסים עם ישראל על מנת לשמר את מעמדם ולמזער נזקים אפשריים מצד ממשל ביידן, לצד ההיבטים הכלכליים והביטחוניים של יחסים אלו.

אנתוני בלינקן, מזכיר המדינה הבא. קרא ל"הערכה מחודשת" של הקשר עם סעודיה (צילום: Times of Israel)

לכל זה יש משמעות רבה גם ביחס להסכם הגרעין. אם ההתנגדות להסכם ב-2015 הייתה קולנית וקשה, מה שצפוי ב-2021 יהיה על אחת כמה וכמה – ברית מדינות המפרץ וישראל הן אופוזיציה חזקה מאוד להסכם שאף ממשל אמריקאי לא יכול להקל בה ראש.

הטענה שאין חשיבה או היגיון מאחורי התנהגות טראמפ במזה"ת תמוהה. טראמפ חולל שינוי אזורי אדיר בפעילות עקבית: "פרוקסי" של בעלות ברית לצמצום הנוכחות האמריקאית והעצמתן. ולחץ כלכלי כמנוף

פופוליזם מהפכני שרחוק מכל ערך שמרני

בזמן שבכירי ממשלו, כדוגמת מזכיר המדינה פומפאו, מנסים לשמר את הישגיהם בשנים האחרונות ואולי בכך סוללים את דרכם לקמפיין 2024, דונלד טראמפ ממשיך לקרוא תיגר על המוסדות הדמוקרטיים והליך הבחירות.

אירוני שנשיא שעמד לאורך הקיץ וביקש להגן על הסמלים והמוסדות הלאומיים כמו המשטרה, הדגל וההיסטוריה האמריקאית פועל כעת כאחרון האנרכיסטים ומסרב להכיר בתוצאות, ללא שום עילה רצינית נראית לעין. כדי להפוך את התוצאות, טראמפ צריך להוכיח קונספירציה בקנה מידה שלא היה כדוגמתו; ובעוד עתירותיו נדחות אחת אחרי השנייה, הוא ממשיך לשחוק את האמון בהליך הדמוקרטי.

הפופוליזם המהפכני הזה רחוק מכל ערך שמרני ועשוי להוות סכנה ממשית לאמון הציבור במוסדות המדינה. הוא גם מעיד על תהליך עמוק הרבה יותר שעובר על המפלגה הרפובליקאית וציבור תומכיה, תהליך שאינו זר גם לימין הישראלי. שמרנות אינה יכולה להתבטא ביצר מהפכנות אגרסיבי נגד "דיפ סטייט" קיים או מומצא.

המועמד הבא של המפלגה הרפובליקאית יצטרך לייצג את העקרון השמרני בדבר המידה הטובה קצת יותר מהנשיא היוצא. עם זאת, נראה שגם הפעם המערכת האמריקאית יציבה מהאוחזים ברסן השלטון: מנהלת ה-GSA האמונה על תהליך העברת השלטון עדכנה הבוקר (24.11) כי הרשות תחל בתהליך העברת הסמכויות לממשל הנכנס. עד ה-20 בינואר, בסופו של דבר, תתבצע העברה שלווה של השלטון לממשל ביידן.

יחס הציבור הערבי בישראל ויחס נבחריו לשינויים האזוריים

לסיום, קשה להתעלם מיחסם של נבחרי הציבור הערביים בישראל לשינויים ההיסטוריים המתחוללים באזור. סביר להניח שמרבית הציבור הערבי תומך בהסכמי אברהם וייהנה מיתרונותיהם המעשיים בהיבטים רבים, אך נבחרי הציבור שלו ממשיכים להישמע כדוברים של משמרות המהפכה.

קשה להתעלם מיחס נבחרי הציבור הערביים בישראל לשינויים ההיסטוריים באזור. סביר שרוב הציבור הערבי תומך בהסכמי אברהם וייהנה מיתרונותיהם המעשיים, אך נבחריו ממשיכים להישמע כדוברי משמרות המהפכה

חברת הכנסת עאידה תומא סלמאן הוציאה הודעה בעקבות הפגישה החשאית של נתניהו עם בן-סלמאן ובה האשימה אותם ואת טראמפ בחרחור מלחמה ובדרדור האזור להסלמה, שבא לידי ביטוי בהפצצות האחרונות בסוריה. הנחרצות בה מגינה תומא-סלימאן על שלוחי הטרור האיראנים ומגנה את פריחת השלום האזורית בעודה יושבת בכנסת ישראל, מבהירה פעם נוספת שלא נס ליחו של הסלוגן שתבע ג'ורג' אורוול בספרו 1984:

war is peace, freedom is slavery, ignorance is strength

נדב חכם הוא סטודנט לתואר שני באוניברסיטת חיפה בתוכנית רודרמן ללימודי יהדות ארה"ב. סיים תואר ראשון בהצטיינות באוניברסיטה הפתוחה בהיסטוריה ומזרח תיכון. בוגר יחידה 8200, ובוגר תוכניות של קרן תקווה (בארה"ב). בלימודי התואר הראשון עסק רבות ברעיונות שבבסיס הסיפור ההיסטורי - הן בעולם האסלאם על זרמיו הפוליטים והדתיים והן בעת החדשה בעולם המערבי מהנאורות ועד הפוסטמודרניזם. מביט בעולם בעניין ומנסה לחשוב, לנתח ולהבין לאן המים זורמים.