דמיון רב מתקיים בין המוטרדות-מינית לבין חושפי-השחיתויות. אחד הקווים הבולטים הוא ההתמודדות לבד מול המערכת הממסדית החזקה.

לכן חשבנו בעמותת-עוגן, המגנה על חושפי-השחיתויות, שיהיה נכון לחבר בין החושפים, כנהוג בארגונים המגנים על מוטרדות. המטרה היתה להקל על הבדידות שהפכה באחת להיות מנת חלקם של החושפים, כמו של המוטרדות.

המחקרים מלמדים שאחוז משמעותי של חושפי-השחיתויות הם עובדים מצטיינים, שבאמת ובתמים טובת הארגון עומדת לעיניהם. על כך הם זוכים להערכה רבה, ונדמה כאילו שטיח-אדום פרוס תחת רגליהם לקידום במעלה הקריירה האישית שלהם.

אז התכנסנו בערב סתווי, בחדר-הישיבות של העמותה, לפגישה ראשונה של חיבור בין חושפים, שהגיעו מקצוות הארץ, עובדים מצטיינים, בעמדות שונות בארגונים השונים.

פתחנו את הפגישה במילים: יו"ר העמותה, עו"ד חי בר-אל, הגה את הרעיון לכנות אתכם "אבירי-היושר", משום שאנחנו יודעים שמעולם לא התכוונתם לחשוף שחיתות. אנחנו יודעים שהתכוונתם להיות עובדים טובים, אכפתיים, שתורמים לארגון את כישוריכם ואת היושרה שלכם.

היה לנו חשוב שידעו שאנחנו כאן מלאי הערכה לפועלם, בהבדל מהתדמית שיש לאבירים בציבוריות הישראלית (שטינקרים". זוכרים? זו התווית שהדביקו להם בעלי השררה שנתפסו בקלונם). עכשיו ביקשנו לעשות סבב בו כל אחד ואחת מהקרואים יספר את הסיפור האישי שלו.

הראשונה סיפרה: הגעתי למעמד של מזכירה בכירה בארגון. יום אחד נחשפים לעיני מסמכים המעידים על התנהלות בלתי תקינה. פניתי לממונים עלי. הופתעתי להיווכח שהם לא מרוצים מההערות שלי. למחרת הבחנתי שכל חברי לעבודה מתרחקים ממני. בחדר-האוכל לא ישבו לידי. מאוחר יותר קבלתי מכתב בו אני מתבקשת כבר למחרת להגיע לשימוע (לא ידעתי שכדאי להגיע לשימוע עם עו"ד, וגם אם הייתי יודעת לא הייתי מספיקה למצוא עו"ד כי הכל התרחש מהרגע להרגע).

פניה של המספרת היו חיוורות כסיד, עיניה מושפלות, דיבורה היה מבולבל.

השני בסבב סיפר: הסיפור שלי זהה לסיפור ששמענו. השלישי בסבב הוסיף: גם שלי. וכך גם הרביעי, החמישי ועד האחרון. החומה אותה מציב הארגון מול אבירי-היושר, זהה בכל הארגונים.

הלסת שלי נשמטה: איך יתכן שבכל הארגונים התגובה לחשיפת שחיתות היא אותה תגובה? הרי אלה ארגונים שונים לגמרי, שאין ביניהם שום חיבור.

אביר-היושר, העובד המצטיין, שמורגל לחוות הערכה רבה כלפיו בסביבת העבודה שלו, מוצא עצמו באחת דחוי, מצורע.עולמו נחרב, והוא נדרש עכשיו להתנהל בתוך עיי החורבה הזו, כשאיננו מיומן בהתנהלות בתוך עולם חרב.

הוא מבולבל. הוא לא יודע שזו רק התחלה של מסלול ייסורים שהוא עומד לעבור. במשך השנים הבאות, אם יצליח לשרוד את מסכת ההתעמרות שהארגון מכין לו, ישכח גם את התקופה הראשונה הזו.

להזכירכם: אבירי-היושר הם האנשים הנהדרים שלולא הם לא היינו יודעים על השחיתות המתרחשת. הם ה"מקורות" של העיתונאים, הם החלוצים בראש מחנה המאבק בשחיתות, והם הראשונים שמשלמים מחיר בלתי-נסבל, ומאוד לא צודק.

והם הרי פעלו למען הארגון ולמען כולנו. בפוסטים הבאים אספר עוד על דרך הייסורים של אבירי-היושר, בתקווה גדולה שהמיידעים שאביא יגרמו ליותר אנשים לעזור לעמותת-עוגן, ולאחרים, לחולל את השינוי הנדרש ביחס של החברה הישראלית לאבירים שלנו.

גלילה ונגרוב, מעצבת-אופנה, עצמאית למעלה מ-30 שנה. אחר-כך מנכ"לה כשנתיים את עמותת-עוגן.

"גדולה אמת שאפילו מתוך השקר אמת ניכרת" (ש"י עגנון)

בחודש העשירי לשנת 2023, בשנת 76 לקיומה של מדינת ישראל, ארע בה דבר נורא. בבוקר שבת חג שמחת תורה, פרצו גדודי אויב את גדר גבולה של המדינה, דהרו אל יישוביה, ובמשך כל אותו היום הרגו, רצחו וטבחו בתושבי ישראל – נשים ילדים גברים וטף: בתים על יושביהם הועלו באש, משפחות שלמות- הורים וילדיהם נטבחו למוות. למעלה מ-1,200 איש נספו במהלכו של יום נורא זה, למעלה מ-240 אנשים, ובהם חיילות וחיילים, נערות ונערים, נשים, גברים, ילדים, פעוט ותינוק נחטפו אל מעבר לגבול. שבועיים לאחר מאורע הדמים יצאה מדינת ישראל למלחמה בשטח האויב. בחלוף שנה מהמאורע, מעל מאה איש נותרו עדיין חטופים בידי האויב.

איריס שמואלי היא משפטנית ועורכת דין ישראלית, העוסקת בנושאים כלכליים, חוקתיים ומנהליים. היא שירתה משך שנים כפרקליטה בכירה בפרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה), והועסקה כתובעת בעבירות צווארון לבן. היא מכהנת כיום כחברת הועד המנהל של התנועה לאיכות השלטון, ומתנדבת במערך עוטף עצורים לעצורי המחאה. המציאות החברתית והפוליטית ושינוי האווירה ברחוב הישראלי בשנים האחרונות, הוציאו אותה ואת כתיבתה אל הרחוב.

המאבק שמנהל שר התקשורת ד"ר שלמה קרעי להדחתה של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה, איננו המאבק הראשון שלו נגד היועצים המשפטיים לממשלה ונגד שופטי ביהמ"ש העליון.

מיום שקרעי נבחר לכנסת ב-2019 זו שאיפתו הגדולה ביותר. ביולי 2020, כשהיה עדיין ח"כ ירוק שטרם חלם להיות שר בממשלה, קיימתי אתו ראיון מקיף ל"ישראל היום". במהלך הריאיון שאלתי אותו על בסיס מה הוא טען שהיועץ המשפטי לממשלה באותה עת, אביחי מנדלבליט (שכיהן בתפקיד מ-2016-2022), שם לו למטרה להדיח את ראש הממשלה בנימין נתניהו מתפקידו. וזאת לנוכח העובדה שנתניהו הוא זה שמינה את מנדלבליט להיות מזכיר הממשלה שלו ולאחר מכן ליועמ"ש.

גדעון אלון הוא עיתונאי. הוא עבד 35 שנים כעתונאי ב״הארץ״, מתוכן 17 שנים ככתב פרלמנטרי של הארץ, ולאחר מכן 14 שנים ב״ישראל היום״. הוא הגיש תכניות בערוץ הכנסת, הפיק סרט תיעודי על תפקוד ועדת חוץ ובטחון ופירסם שלושה ספרים. האחרון שבהם הוא: ״מתחככים״, ובו סיכום 40 שנות עבודתו העיתונאית. בסוף אפריל 2021 יצא לגימלאות.

בישראל חיים כיום למעלה מ-13 אלף יתומי צה"ל ומערכת הביטחון, 93% מהם בני 21 ומעלה, שהחוק הקיים מתעלם לחלוטין מהם ומצרכיהם.

החקיקה הנוכחית מכירה ביתומי צה"ל רק עד גיל 21, כאילו האובדן והכאב נעלמים עם ההגעה לבגרות. מצב זה מוביל לכך שיתומים בוגרים נותרים ללא סיוע רגשי, כלכלי וחברתי, למרות שהטראומה מלווה אותם לאורך כל חייהם.

אורלי זוהר, שכלה בגיל 33 את בעלה רס"ן אמיר זוהר ז"ל שנפל בנובמבר 2000 בלחימה במבואות יריחו. זוהר, אם לשלושה יתומי צה"ל, היא פסיכותרפיסטית במקצועה, נאבקת למען זכויותיהם של יתומים ואלמנות שאיבדו את היקרים להם במסגרת שירותם הצבאי.