יותר מגבעת הקפיטול. יותר מהפרלמנט הבריטי. כנסת ישראל עומדת לעקוף בסיבוב את סמלי השלטון של הדמוקרטיות המערביות, ולהפוך למתחם ענק עם תוספת בנויה של כ-90 אלף מ"ר, שתכפיל את גודלו הנוכחי של המשכן.

המבנה המורחב יהיה עתיר אולמות, חללי דיונים, חדרי מנוחה והיצע מרשים של חניות חדשות. אם תרצו – הוכחה בנוייה לעוצמתה וחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית; אם תשאלו את מתנגדי התכנית – סמל לאטימות הסביבתית והחברתית, לבזבוז ולניתוק של נבחרי הציבור מהעם ומהדוגמה שהם אמורים לשמש לו.

גורלה של תכנית 'כנסת ישראל 2040' ייקבע בשבועות הקרובים. לאחרונה התקיים דיון בעניינה בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ירושלים. בתום שמיעת ההתנגדויות של ארגוני ופעילי סביבה ושל מטה המאבק לבינוי שפוי, חברי הוועדה שלחו את היזמית – כלומר הכנסת – לעשות שיעורי בית, לבדוק את השפעת התכנית על הטבע העירוני בבירה, ולחזור עם הצעה לצמצום מספר העצים שעתידים להיכרת לטובת הרחבת המשכן.

לא ברור אם יש כאן כוונה לשינוי מהותי בתכנית או רק לתמרון קוסמטי שנועד לרצות את המתנגדים ולהפיג את זעמם. בכל מקרה, השאלה כיצד תיראה כנסת ישראל בעשורים הבאים אמורה להיות מוכרעת בקרוב.

התכנית מתיימרת לפתור מצוקת מקום (שאכן קיימת) ומחסור בחדרים ובמתחמי עבודה בכנסת, וגם לענות על האפשרות – שבינתיים נראית קלושה – שהיקף הייצוג בפרלמנט הישראלי יגדל ושאל 120 הח"כים הקיימים יתווספו כמה עשרות. כרגע המהלך הזה תיאורטי בלבד, אבל הבנייה הנרחבת תהיה מוחשית מאוד.

משמאל: מבט על כנסת ישראל. הרחבת השטח הבנוי של הכנסת תביא לצמצום החורשה המשתרעת בין הכנסת לגן סאקר (צילום: Nati Shohat/Flash90)

סעיפים מטרידים בתוכנית הרחבת הכנסת

עיון בתכנית ובמסמכי ההתנגדות מזמן מפגש עם כמה סעיפים מטרידים במיוחד. הצורך בהרחבת הכנסת מובן, התכנית לפתוח מרכז מבקרים ראויה, אבל המחיר כבד, וכולל למשל כריתת 716 עצים, יותר ממחצית העצים בשטח התכנית, רבים מהם ממוקמים בחורשה שמשתרעת בין הכנסת לגן סאקר. מי שתיפול קורבן לכריתה המאסיבית היא חורשת קריית הממשלה, אתר מס' 58 ברשימת אתרי הטבע העירוניים בירושלים שמופו בשנים האחרונות בעמל רב.

אם יש לקח ששנת הקורונה לימדה את האנושות, זו הנחיצות של אתרי טבע פתוחים ומרחבים ירוקים בלב הערים, במקומות נגישים ובמרחק הליכה מריכוזי האוכלוסייה. במסגרת התכנית גג הכנסת אמור להתכסות בירוק, אבל עצים צעירים על גג הבניין לא יכולים להשתוות לחורשה קיימת של עצים ותיקים.

מבנה הכנסת המורחב יהיה עתיר אולמות, חללי דיונים, חדרי מנוחה וחניות חדשות. אם תרצו – הוכחה בנויה לעוצמתה וחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית; אם תשאלו את המתנגדים – סמל לאטימות הסביבתית

גם סוגיית החנייה מקוממת: מתוך כלל השטח הבנוי שאמור להתווסף לכנסת במסגרת התוכנית, כמחצית תוקדש ל-1,500 חניות חדשות. אמנם בשנים הקרובות מתוכנן להגיע קו של הרכבת הקלה אל הכנסת ולהוריד את הנוסעים בכניסה למשכן, אבל למה לא לאפשר לצי ענק של מכוניות פרטיות להמשיך לסתום את הכבישים ולזהם את האוויר בדרך אל הפרלמנט הישראלי.

לצד כמה כוונות טובות והשתדלות ירוקה, התכנית עומדת בסתירה לערכים סביבתיים וחברתיים מעודכנים וחותרת כנגד ההחלטות וההנחיות התכנוניות שנוסחו בשנים האחרונות בישראל, ושהאזרח מהשורה, ופעמים רבות גם גופים ציבוריים, נדרשים לפעול לאורן.

מדינת ישראל, למשל, אימצה רשמית את תפיסת 'היער העירוני', המחדדת את חשיבות העצים במרחב האורבני. האגרונום ישראל גלון, עד לא מכבר פקיד היערות הראשי במשרד החקלאות (האיש שממונה בפועל על הגנת העצים בישראל), כתב חוות דעת נחרצת בעניין תכנית הרחבת הכנסת, בה ציין ש"היחס לעצים בפרוייקט הכנסת 2040 עומד בסתירה גמורה למדיניות שימורו וחיזוקו של יער עירוני".

גם תקני החנייה לבניינים ופרוייקטים חדשים קוצצו משמעותית בשנים האחרונות, מתוך הנחה שהעתיד טמון במערכות הסעת המונים ושריבוי מקומות חנייה מעודד את ההתמכרות לרכבים הפרטיים. אז נבחרי הציבור מדברים גבוהה גבוהה על חשיבות התחבורה הציבורית, אבל לא חולמים להשתמש בה כדי להגיע לעבודה.

כנסת ישראל בירושלים

"דוגמה לכל הבנייה בישראל"

בכנסת פועלת בשנים האחרונות תכנית 'כנסת ירוקה', שמופעלת על ידי צוות ייעודי הכפוף למנכ"ל ויו"ר הכנסת. במסגרת הזו נעשו כמה מהלכים מצוינים – למשל התקנת שדה פאנלים סולאריים על גג המשכן. תכנית ההרחבה מוצגת כחלק מאותה כנסת ירוקה, כשבדברי הפתיחה שלה נכתב "הבנייה תיעשה על פי תקני בנייה ירוקים ובהתאם לייעוד הכנסת – להיות מובילה ולשמש דוגמה לכל הבנייה בישראל".

האגרונום ישראל גלון, עד לא מכבר פקיד היערות הראשי במשרד החקלאות, כתב חוות דעת נחרצת בעניין תכנית הרחבת הכנסת, בה ציין: "היחס לעצים בפרויקט עומד בסתירה גמורה למדיניות שימורו וחיזוקו של יער עירוני"

בתמונות ההדמייה שהוצגו בפני מוסדות התכנון, של מתחם הכנסת ביום שאחרי, רואים דשא. המון המון דשא. אז לדשא יש אמנם צבע ירוק, אבל במהות אין מה להשוות בינו לבין עצים שמטילים צל, מצננים את הטמרפרטורה העירונית ולא דורשים תועפות של מים להשקייה.

ואולי בעצם זה מהלך מתבקש. האם בתחומים אחרים – מוסר עבודה, תרבות דיבור, סובלנות ומחוייבות לערכים דמוקרטיים – הכנסת משמשת דוגמה לציבור? אז למה שבכל הנוגע לתכנון זה יהיה כך? "אחר כך", אמר לי ראש עיר שעיין בתכנית, "לך תשכנע תושבים שצריך לוותר על מקומות חנייה לטובת שביל אופניים או נתיב תחבורה ציבורית, לך תסביר ליזם למה הוא לא יקבל הגדלת זכויות בנייה על חשבון החורשה הסמוכה".