מה שיעורי התמותה בניו-סילנד ביחס למדינות אחרות בעולם (לאו דווקא יפן)
איך ניתן להסביר את העלייה בשיעור התחלואה והתמותה, למרות הסגרים הנוקשים והחיסונים, ובמיוחד שהזנים הנוכחיים פחות אגרסיביים מהראשונים?
למה ירידת מחירי הדיור זו בעייה למשקי הבית? אני מבין שלמשקיעים זו יכולה להוות בעיה, למרות שיש להם עכשיו גם הזדמנויות השקעה רבות יותר; גם למי שנאלצים לממש את נכסיהם זו יכולה להוות בעיה; לכל השאר – ירידת מחירי הדיור היא חדשות טובות. כל עוד אינם מממשים את נכסיהם הם נשארו באותו מצב, ואלו מביניהם שרוצים לשפר דיור – יעשו זאת יותר בקלות.
אנחנו רגילים לתלונות על מחירי דיור גבוהים במיוחד ומייחלים לירידתם; אם בדרך נס זה יקרה נתחיל להתבכיין ולהאשים את הממשלה, או שנוכל בקלות רבה יותר להבטיח את אפשרויותיהם של ילדינו לדירה משלהם?

אותנו היו לוקחים לחווה החקלאית בפארק הלאומי ברמת-גן.
איפה הימים בהם היו שיעורי חקלאות בבתי הספר – בכיתות הנמוכות בחצר, ובגבוהות יותר בחווה חקלאית עירונית לחינוך חקלאי.
היום אני גר צמוד לשטח בו היתה החוווה החקלאית של עיריית ירושלים, שעד לפני כ-20 שנה תלמידים עוד היו מגיעים אליה מכל רחבי ירושלים. מאז גידלו שם בניינים, ולנו נותרה פינה קטנה לגינה קהילתית – "גינת החווה".

מה נרוויח? כשהם יחזרו לשלטון תהיה להם לגיטימציה לרמוס עוד יותר את האופוזיציה …
חייבים לשמור על כללי משחק הוגנים, גם אם אנחנו במצב חירום. יש מספיק כלים להתמודד עם חבלות האופוזיציה, גם תוך שמירה על הדמוקרטיה.

תודה אביב. התכנית הזו בראש ובראשונה מנוכרת: מנוכרת לסביבתה המיידית אותה היא מחריבה, למשבר הכלכלי הנוכחי (עלות התחלתית של מיליארד ש"ח!), מנוכרת למשבר האקלים שאנו רק בתחילתו, מנוכרת מציבור אזרחי ישראל כשהיא מקודמת מעל ראשיהם וללא דיון ציבורי ומנוכרת מהדורות הבאים שיהיו קורבנות משבר האקלים. זו יריקה בפרצופו של הציבור.

נכון – כנראה שבהתנגדויות הצלחנו להציל כמה עצים, והיה מרענן לראות שבדיון במחוזית בן 5 שעות, רוב הזמן הוקדש לדיון בנושא הפגיעה בעצים; אבל זה רחוק מלהספיק, ואנו נפתח במאבק ציבורי כדי שבמקום התכנית המנוכרת הזו תובא תכנית שתיקח ברצינות את צרכי הכנסת וגם את כל מה שמסביב. זה לא רק עניין לפעילים ירושלמים – את התכנית הזו חייבים להוריד מהפרק!

חשוב גם להדגיש שלהתנגדויות הצטרפו בפרק זמן קצר של יומיים וחצי כ-3200 אזרחים מכל הארץ! רוב הציבור סולד ממנה, והיא לא תוכל להמשיך להיות מקודמת.

עמוס – מקבוצת "שומרים על עצים בירושלים"

תודה אביב. כתבת נפלא.
לדברי בן גוריון אפשר להוסיף את דבריו של הסופר ס. יזהר, שהיה ח"כ באותן שנים והיווה "מפלגה ירוקה" משל עצמו. בעת הדיון על חוק הגנים הלאומיים, בשנת 1962, הוא שאל רטורית: "אולם מי יהיה בצד הטבע? מי יהיה לו לפה?… מי יהיו על פי חוק זה אלה שיילחמו על כבודו של אילן כבד בשנים?… "

באותה שנה, בעת הדיון על בניית שכונות מגורים בכרמל (13 אלף דונם – הרבה יותר מסובך מרכס לבן) אמר ס. יזהר: "הכרח שיהיה לו לאדם מקום ללכת ולהתנער ולהתרענן מן העיר, מן הבנוי, מן הסגור והשגור, לאגור לו מגע מרענן עם הראשוני, עם הפתוח, עם הטבעי, עם לפני היות האדם…", ובהמשך הוסיף: "כלום יש שני הרי כרמל בארץ, שאפשר לקחת אחד מהם ולתיתו הפקר לכל קונה קרקעות… לעשות מטבע כליל-ייחוד שכונות מכוערות או ארמונות פרטיים הגוזלים מן הציבור רשות לחוות את הר הכרמל, את הנאות שבחורשות, את החבויים שבגיאיות, להפוך לסחורת קרקע נמכרת כאמה מרובעת…" וכדי למנוע אי הבנות הוסיף ואמר: "לא על שיפור פינה בכרמל אני מדבר אלא קודם כל שמירת הכרמל ככרמל… אינני נגד שיכונים. אבל אין זה הכרח שבניית שיכון תהא ממילא למחריבת עולם או למשחיתת צורתו הטבעית…".
ועוד יותר מדהים מהדברים הנכוחים האלו: דוד בן גוריון, ראש הממשלה דאז, הקשיב וגם פעל בתגובה: הוא העביר החלטת ממשלה לפיה תקום ועדת שרים שתבחן ותשקול את האפשרות לבטל את כל תוכניות הבנייה הקיימות ותפצה את בעלי הקרקעות בכסף או בקרקע חלופית!

אלמלא אותם מנהיגים, לא היתה לנו היום שמורת הכרמל, לא היה לנו "הכרמל ככרמל". מדהים לראות כמה ההיסטוריה הזו חוזרת על עצמה, עד כמה צריך לחזור ולהילחם על אותו טבע שוב ושוב, עד כמה פוחת דור המנהיגים. אילו היום אנשים כס. יזהר וכבן גוריון היו מעצבי המדיניות גם היום, לא היה צריך לחשוש לעתידם של "הרי ירושלים כהרי ירושלים".