הערמומי? הוא אדם שרוב מעשיו ודיבוריו תלויים בשקר. החמדן? הוא אדם שכל מטרתו בחיים היא להגדיל, לפאר ולרומם את עצמו. הרודן? הוא האכזר והרעיל מכולם. הוא מונע ומגורה מההתנגדות אליו.

"הוא אדם המשדר הצלחה מעבר למה שקורה באמת […] חסר רגשות אשמה וחסר מצפון חברתי, אנוכי ולא הוגן, אדיש לרווחת האחר ולסגנונות חיים אחרים, בעל עמדות פזיזות, נקמניות ואכזריות. הוא רגיל ואף נהנה להונות ולנצל את האחר בעזרת קסמו האישי".

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אם זה נשמע לכם מוכר, חכו עוד קצת. אורך רוח, סבלנות ועצבים חזקים נדרשים לפוסט הזה.

"פסיכופתים מסוג זה טובים מאוד ביצירת פנטזיות שקריות רחבות היקף בכדי להשיג את מטרותיהם. לרוב אדם זה יעיד על חוסר פחד אל מול איומים וענישה. הוא בעל נטיות זדוניות המוקרנות כלפי חוץ, בעל קשרים זוגיים המתחלפים באופן תכוף והם שורדים רק אם לפסיכופת יש מה להרוויח מהם. הוא נקרא בשפת אנשי המקצוע 'הפסיכופת חסר המצפון או חסר העקרונות'".

זהו רק קצה הקרחון של מחקר על תתי סוגים של פסיכופתים, המיועד לקרימינולוגים. הציבור הרחב לא נחשף אל המחקרים ביומיום, אבל הוא חש את הדברים בלי לדעת כלל את הגדרתם. אם הטקסטים הבאים מצביעים לדעתכם על מישהו מוכר, זה על אחריותכם בלבד. כי בואו רגע נדבר באמת על הקללה הזו המוטחת ברשתות נגד מישהו מאוד מסוים: פסיכופת.

הציבור לא נחשף למחקרים הקרימינולוגיים האלה על פסיכופתים ביומיום, אבל הוא חש את הדברים בלי לדעת את הגדרתם. אם הטקסטים הבאים מצביעים לדעתכם על מישהו מוכר, זה על אחריותכם בלבד

האם זו קללה? או אמת מקצועית שמתוכה יש לברר את השפעתו על גורלנו? על עתידנו, על החברה הישראלית כולה? החוקרים בתחומי הנפש כבר עמדו על נזקיהם של פסיכופתים ואבחנו את ההבדל בין פשעים רגילים לפשעי הפסיכופתים.

החוקרים הנרי ולנייאר (Henry & Lanier, 1998) פיתחו מודל הגדרה משולב של פשע, אותו כינו "פריזמה של הפשע". לפי מודל זה, מנסרת הפשע נוצרה על ידי הצבת פירמידה הפוכה מתחת לפירמידה זקופה. הפירמידה העליונה מסמלת את הפשעים הגלויים לעין, ואילו הפירמידה התחתונה מייצגת את הפשעים הבלתי נראים:

"…פשעים גלויים לעין הם בדרך כלל אותם פשעי רחוב שנעשו על ידי אנשים חסרי אונים והם כוללים שוד, גניבה וגניבת רכב, פריצה, תקיפה, רצח, אונס אדם זר והצתה. הפשעים הבלתי נראים כוללים בתוכם פשעים של האנשים החזקים בחברה, אנשים שהם בעלי מעמד ויוקרה, כגון עבירות שבוצעו על ידי פקידים בממשלה, תאגידים וארגונים גדולים, הונאה ומעילה ברכושו של האחר ואף הטרדות מיניות, גזענות ופשעי שנאה".

כיום, רוב האנשים מתייחסים להתנהגות פלילית רק במונחים של הגדרות וחוקים הכוללים רק הפרה בוטה של החוק הפלילי הכתוב.

"אלה כוללים בעיקרם פשעי רחוב. אך בניגוד לשאר האנשים, רשויות האכיפה והמשפט מתעסקות יותר בחיפוש אחר פשעים אותם ביצעו האליטות שבחברה, או הארגונים המובילים והם בסופו של דבר הגורמים לפגיעה פיזית, פיננסית, פגיעה מוסרית באדם ושלילת זכויותיו הבסיסיות, וכן פגיעה במבנה ואופי הממשל והשלטון" (Robinson, 2009).

עבירות המבוצעות על ידי העלית שבחברה, גורמות לנזק רב יותר מאשר עבירות רחוב שמבוצעות על ידי העבריין הקטן. לפי רובינסון ומרפי (Robinson & murphy, 2009), פשעי עבירות רכוש וצווארון לבן מוערכים בנזק של 404 מיליארד דולר של פיצויים, בעוד שהערכות הנזק של פשעי רחוב מוערכים בעלות (רק) של 20 מיליארד דולר.

ובכן את שמו של הפסיכופת שעליו אתם אולי חושבים, אתם יכולים לבחור בעצמכם. אני רק אניח פה את העובדות, את המחקרים, את האבחנות, כדי שכולנו נדע לזהות פסיכופת. בימים אלה זו הרי קללה שגורה. בואו ונבדוק את הביטוי הזה באמת מול המציאות.

את שמו של הפסיכופת שעליו אתם אולי חושבים, אתם יכולים לבחור בעצמכם. אני רק אניח פה את העובדות, את המחקרים, את האבחנות, כדי שכולנו נדע לזהות פסיכופת

תיאודור מילון הוא פסיכולוג שחקר את האישיות האנושית. בין מחקריו הוא התמקד גם בפסיכופתיה. בשנת 1998 פרסם מילון ספר ביחד עם רוג'ר דיוויס שנקרא "פסיכופתיה: אנטיסוציאלי, פשע והתנהגות אלימה". פרק שלם עוסק בתת סוגים של הפסיכופת. לכל סוג של תת-פסיכופת יש תכונות ואפיונים שונים המאפשרים להבדיל ביניהם.

הנה הם אם כן הפסיכופתים הרלוונטיים למציאות חיינו. כל קורא יכול לחבר את האסוציאציות עם העובדות והדמויות שהוא מכיר:

1. "הפסיכופת הערמומי"

הוא אדם:

"שרוב מעשיו ודיבוריו תלויים בשקר. התנהגותו תיראה כידידותית וחברותית עד מאוד והוא בעל אורח חיים קליל וחברתי. הוא מנסה להשיג את תשומת הלב המופנית כלפיו בצורה לא טבעית – בצורת פיתוי, והיחסים שלו יהיו שטחיים מאוד.

כלפי חוץ הוא יראה כחברותי אך מבפנים הוא יחוש ויהיה בעל טינה, אימפולסיביות וחוסר אמון בבני אדם אחרים. הפסיכופתים מסוג זה יראו התלהבות מדברים שונים אך לא לאורך זמן, ומתוך כך הם יהיו אימפולסיביים וחסרי אחריות – כל הזמן יתורו אחר ריגושים. מאחר שהם חיים בתוך שקר רוב הזמן הם נוטים להיות לא כנים, לא מוכנים להודות בחולשות שלהם אל מול האחר והם תמיד יציגו הצלחה, גם כשהיא כוזבת".

2. "הפסיכופת הרודן/ העריץ"

"הוא האכזר, הרעיל והמסוכן ביותר! הוא הרסני, פוגע ומפחיד ביותר. שלא כמו אצל אחרים, הוא מונע ומגורה מההתנגדות אליו, חולשה שמופגנת כלפיו או מרצון לעצור אותו".

פסיכופתים אלה, עפ"י המחקר, חלקם תוקפים את האחר בגסות ובוולגריות, בעוד שהאחרים מרוסנים פיזית אך ממררים את חייהם של הקורבנות שלהם בביקורת בלתי פוסקת, משפילים ומעליבים. מבחינת מרבית המאבחנים והחוקרים, זהו הסוג הטהור ביותר של הפסיכופת הקלאסי, והם מציגים כמה הפרעות אישיות, בעיקר סדיסטיות.

יותר מכל תת סוג אחר, הפסיכופת הרודן:

"שואב סיפוק עמוק ביצירת סבל לאחר ברמות לא פרופורציונליות על מנת להראות את כוחו הבלתי מוגבל אל מול האחר".

פסיכופתים מסוגו משתמשים באלימות:

"כאמצעי לעורר אימה ופחד, ואלו מספקים להם תחושת סיפוק אדירה. מה שמניע אותם בעיקר הוא הפחד שלהם עצמם – הפחד שאחרים ידעו לזהות את חוסר הביטחון הפנימי שלהם ואת חוסר תחושת ההערכה העצמית שלהם".

הדמיון שלכם כבר מתגלגל? נמשיך.

3."הפסיכופת החמדן"

הנה גם ההגדרה של "הפסיכופת החמדן". אנשי המחקר לא פסחו על שום סוג מאלה שמאתרים את האנשים המשפיעים על חיינו. אצל פסיכופת זה רואים בצורה המזוקקת ביותר את המאפיין המהותי בהפרעת אישיות אנטי סוציאלית (לפי הDSM) ובהפרעת אישיות הדיסוציאלית (לפי הICD)- גרימת משהו לאחר.

"זהו אדם שכל מטרתו בחיים היא להגדיל, לפאר ולרומם את עצמו".

הפסיכופת החמדן מרגיש שהחיים לא נתנו לו את מה שמגיע לו מכל הבחינות – לא קיבל אהבה, תמיכה, תמורה חומרית לה הוא ראוי, שהאחר קיבל יותר ממנו ולכן עליו לתקן את העוול שנגרם לו או עוול שהוא חווה וכן לפצות על הריקנות שלו באמצעות מעשים פליליים.

הפסיכופת החמדן "זהו אדם שמטרתו בחיים היא להגדיל, לפאר ולרומם את עצמו". הוא מרגיש שהחיים לא נתנו לו את מה שמגיע לו ועליו לתקן את העוול ולפצות על הריקנות במעשים פליליים

אנשים אלו מסבירים את המעשים שלהם בכך שזה:

"דחף וסיפוק בשבילם להיות תמיד מעל האחר ולפגוע במי שנמצא מתחתיו בכל תחום".

עבור אלה שלוקים בהפרעה בצורה קלה יותר ונשארים בעלי שליטה ומודעות עצמית מסוימת – די באינטראקציה קלה, בעבירות רכוש קטנות וקטנוניות כדי להקהות את ההרגשה שלהם. אצל אלו החולים בהפרעה בצורה קשה יותר,

"גזילת הישגים ורכוש שהרוויחו אחרים הופכת אצלם לתגמול ברמה הגבוהה ביותר. יש להם מעט מאוד רגשות אשמה, אך לא על מה שהם גורמים לאחר". הם "מאוד קנאים, חמדנים ותוקפנים, מרגישים טוב כשכואב לאחר ומאוד מפריעות וכואבות להם ההצלחות של האחר. הם אף פעם לא שבעים ממה שיש להם, והם תמיד רוצים ומשתוקקים לעוד".

מכאן, שפסיכופתים החמדנים לעולם לא מגיעים לתחושת נחת ורוגע בלי קשר להצלחות שלהם. הם תמיד מרגישים לא ממומשים, ריקים, נטושים, שלעולם ימשיכו להיות מקופחים.

קחו רגע אוויר, משהו לשתות ומיד נמשיך. צפו רגע במהדורת החדשות או סתם דפדפו לאחור בחייכם עד כה, חיינו. שימו  לב לדרישות היומיומיות של החמדנים שעולים בדמיונכם וקיראו את הסוג הבא המוכר לכם בוודאי היטב.

4. "הפסיכופת חסר המצפון/ חסר העקרונות"

בדרך כלל זהו אדם בעל דפוסי אישיות נרקיסיסטיים. אנשים אלה הם לרוב מצליחנים במסגרת גבולות החוק ולעיתים נדירות נכנסים לטיפול קליני.

"זהו אדם המשדר הצלחה מעבר למה שקיים, חסר רגשות אשמה וחסר מצפון חברתי, אנוכי ולא הוגן, אדיש לרווחת האחר ולסגנונות חיים אחרים, בעל עמדות פזיזות, נקמניות ואכזריות. זהו אדם שרגיל ואף נהנה להונות ולנצל את האחר בעזרת קסמו האישי. פסיכופתים מסוג זה טובים מאוד ביצירת פנטזיות שקריות רחבות היקף בכדי להשיג את מטרותיהם" כותב  תיאודור מילן בספרו (Millon & Davis, 1998).

"זהו אדם המשדר הצלחה מעבר למה שקיים, חסר רגשות אשמה ומצפון חברתי, אנוכי ולא הוגן, זהו אדם שרגיל ואף נהנה להונות ולנצל את האחר בעזרת קסמו האישי"

הפסיכופת חסר המצפון וחסר העקרונות יצור קשר עם אדם אחר לתקופה שטובה לו – תקופה בה הוא סבור שיוכל לקבל מהאחר משהו. לאחר שישיג את מבוקשו או לאחר שיימאס לו הוא פשוט ינתק קשר ומגע.

"לרוב אדם זה יעיד על חוסר פחד אל מול איומים וענישה. הוא בעל נטיות זדוניות המוקרנות כלפי חוץ, בעל קשרים זוגיים המתחלפים באופן תכוף והם שורדים רק אם לפסיכופת יש מה להרוויח מהם".

עכשיו נמשיך אל סוג אחר מוכר. אגב יש מקרים בהם פסיכופת יכול להכיל בתוכו כמה סוגים שאובחנו כאן על ידי החוקרים. אם זה נשמע לכם מוכר, נראה לכם מוכר, מזוהה לכם מוכר – יתכן בהחלט שהערמומי, החמדן וחסר המצפון מהלכים יחד באותו אדם.

5. "הפסיכופת חסר עמוד השדרה"

זוהי גרסה של פסיכופת חסר ביטחון, חסר החלטה ואף פחדן. תוקפנות פסיכוטית בגרסה הזו באה לידי ביטוי בתגובה פרדוקסלית, שהאדם מייצר כתגובה לסכנות ולפחדים, והיא נועדה להראות לרודפיו כי הוא אינו חרד או חלש וכי לא ייכנע ללחצים או לכפיה.

"אנשים פרועים מחד ופחדנים מאידך הם חסרי עמוד שדרה. הם ינהגו באלימות כאמצעי להתגבר על הפחד אותו הם חווים וכדי למצוא לעצמם מקום מפלט. העצמי שלהם נתפס כמטרה חסרת אונים, פגיעה וללא הגנה. כאשר סוג זה חווה פניקה ופחד, הם יעמדו על מול הדבר ויפגינו חוזק רב אל מול אותו פחד. הם יציגו מצג שווא של כוח אדיר. המנגנון הזה באישיותם מאפשר להם לשלוט בפחדים האישיים שלהם, מסיט את המיקוד מהם ובעצם מרשים את הסביבה שלהם תוך מתן הצגת שווא של ביטחון עצמי מופרז".

גרסה של פסיכופת חסר ביטחון, חסר החלטה ואף פחדן. תוקפנות פסיכוטית בגרסה הזו באה לידי ביטוי בתגובה פרדוקסלית, שהאדם מייצר כתגובה לסכנות ולפחדים, והיא נועדה להראות לרודפיו כי אינו חרד או חלש

כמו הפסיכופתים האחרים, האגרסיביות שלהם כלפי חוץ אינה סימן לביטחון עצמי אמיתי ולכוח אישי, אלא אמצעי נואש לנסות להרגיש עליון מעל הכלל ובטוח בעצמו. פסיכופתים אלה יכולים בהמשך:

"להתגלות כרודנים קטנים השומרים על גישה מאיימת ומראים לעולם שמסוכן להתעסק איתם".

נעכל רגע את הטיפוסים הללו שלא תמיד אנחנו יודעים לזהות במעלית או ברחוב או סתם על מסך הטלוויזיה ונדלג אל התת-סוג הבא:

6. "הפסיכופת הנפיץ"

זהו פסיכופת הנבדל מגרסאות פסיכופתיות אחרות. הוא מאופיין במתן הופעה עוינת, בלתי צפויה ופתאומית. הוא בעל התקפי זעם המאופיינים בזעם בלתי נשלט והתקפות אימתניות על האחר.

"לרוב הדבר יתרחש נגד בני משפחתו של הפסיכופת עצמו. התנהגות נפיצה שכזו מתפרצת במהירות רבה מבלי שניתן היה בכלל לזהות אותה ולנסות לעצור אותה. כאשר הם מרגישים מאוימים, מתוסכלים או מוטרדים מכל שינוי פתאומי שעובר עליהם. הם רגישים לבגידות ועשויים להיות מתוסכלים מחוסר ההצלחה והתקווה בחייהם. כתגובה לשינויים הם יגיבו בצורה חדה ומהירה במכות קשות ובלתי נשכחות, יאמרו דברים שלא ניתן יהיה לסלוח עליהם. למרות שבמרבית המקרים ההתנהגות הנפיצה אצל שאר בני האדם הנורמטיביים היא שתיקה או פסיביות והיא אף יעילה אצל תת סוג זה, ההתפרצות משמשת ככלי לפריקה של תחושות עוצמתיות וההשפלה שחוו…",

בניגוד לפסיכופתים אחרים, הפסיכופת הנפיץ מסתובב ביום יום שלו בצורה שקטה, גאה בעצמו ושליו, אך רף הזעם ללא שליטה יכול להגיע בלי אף התגרות הנראית לעין.

"לאחר שחרור הזעם הפסיכופת נשען על זיכרונות ורגשות עבר".

"לרוב הדבר יתרחש נגד בני משפחתו של הפסיכופת עצמו. התנהגות נפיצה שכזו מתפרצת במהירות רבה מבלי שניתן היה בכלל לזהות אותה ולנסות לעצרה. הם רגישים לבגידות ועשויים להיות מתוסכלים מחוסר ההצלחה והתקווה בחייהם

תת סוגים של פסיכופתיה מאפיינים בצורה חיובית אנשים בעלי כריזמה, יצירתיות, בעלי מיומנויות חשיבה, אסטרטגים ובעלי קשר בין אישי מחד, ומאידך מאפיינים בצורה שלילית את אותם אנשים כשזה נוגע לאחריות על דברים שונים, והפקת ביצועים מיטביים בהיותם שחקנים בקבוצת אנשים גדולה יותר. נמשיך עם מספר פסיכופתים שהופכים את חיינו תמיד למרתקים, מסוכנים ובלתי צפויים.

7. "הפסיכופת שלוקח סיכונים"

ישנו למשל גם "הפסיכופת שלוקח סיכונים"- זהו אדם אימפולסיבי וחסר מחשבה. כל הזמן מחפש מצבים של סיכון על מנת להרגיש חי (שלא למטרת רווח חומרי, הגנה או מוניטין). אלו הם:

"אנשים פזיזים, חסרי פחד ורגישות למצבים בהם האדם הנורמלי יחוש פחד, הם עיוורים לתוצאות אפשריות של נזק פיזי חמור. הם מפגינים חוסר אחריות על מעשיהם וזלזול בהשפעות של ההתנהגות שלהם על האחר תוך שהם חסרי מנוחה ומצויים במרדף אחר הגחמות האישיות שלהם".

8. "הפסיכופת המטריד, המציק"

והנה הוא הפסיכופת המוכר מהמרפסת ממול  – "הפסיכופת המטריד, המציק". פסיכופתים אלו מציגים תבנית שונה ופגומה מהתבנית הפסיכופתית הקלאסית. תכונות האישיות שלהם:

"נראות זהות ומשתלבות ביחד עם הפרעת אישיות פרנואידית. הם מאופיינים בחוסר אמון כלפי האחר, טינה וקנאה שהם חשים כלפי האחר. בבסיס התכונות והרגשות הללו עומד הצורך והרצון האכזרי לתרץ לעצמם עוול שנגרם להם בעבר בצורת נקמה".

בניגוד לפסיכופתים האחרים, סוג זה מצא כי עליו להשקיע את מירב המאמצים שלו:

"בהתעללות באחר ובעירעורו מנטלית, על מנת שיחוש עונשים כבדים וקשים כפי שהם חוו בילדותם".

פסיכופתים אלו מאופיינים באסטרטגיות יהירות וברוטליות בתדירות גבוהה מידי. הם נכנסים למעין פנטזיה שבה הם מהרהרים בגורלם ומתמרמרים עקב נסיבות חייהם, ומתוך כך יוצרים עלילה שבה

"כל הסביבה ממלאת תפקיד מאיים ובוגדני. כך, באמצעות מנגנון ההשלכה התוך נפשי שלהם הם מייחסים את הארס והרעל שיש בתוכם אל האחר ורוצים לתת לאחר תחושה של מה שהם חווים…".

פסיכופתים אלה הם קנאים לעצמאות שלהם, עקשנים ודבקים באמונה העצמית שלהם. הצורך והרצון שלהם להגן על האוטונומיה שלהם נובעת מתוך "אשליות הרדיפה אותה הם חווים".

הם נכנסים למעין פנטזיה שבה הם מתמרמרים עקב נסיבות חייהם, ומתוך כך יוצרים עלילה שבה "כל הסביבה ממלאת תפקיד מאיים ובוגדני. כך, באמצעות מנגנון ההשלכה, הם מייחסים את הארס והרעל שבתוכם לאחר".

9. "הפסיכופת השוחק"

ויש גם את הפסיכופת השוחק. בניגוד לפסיכופתים האחרים הפועלים בצורה עקיפה ופסיבית לצורך הפגנת המאבק שלהם, לשם ביטוי התסכול העצמי אותו הם חווים, הפסיכופת השוחק נוהג אחרת –

"הוא פועל בצורה גלויה וישירה. בעיני תת-פסיכופת זה כולם מסביבו הם אובייקטים שמפריעים לו, מציקים לו, מנדנדים לו ולא רצויים מסביבו בשום צורה. יש לו מחלוקות בלתי פוסקות עם אחרים והוא מגדיל את כל הוויכוחים הכי קלים למאבקים חוזרים. יש לו מעט מאוד מצוקות, מעט מאוד נקיפות מצפון או תחושות חרטה לגבי מעשים שעשה, אפילו כלפי האנשים הקרובים אליו ביותר. הפסיכופתים האלה מתעקשים שהמריבות שהם מעורבים בהן הם למען הצגת עקרונות החשובים להם. בשבילם אחרים הם הטועים ואין על כך עוררין".

*  *  *

וישנו גם "הפסיכופת המרושע הזדוני" , שאולי לא שייך לחבורת הפסיכופתים שכולנו מכירים מהמערכות השלטוניות חברתיות פוליטיות. לא נרחיב אודותיו כי הוא מאפיין גם רוצחים, עוינים נקמניים שאינם שולטים בדחפים. הם דומים לסדיסטים, הם מושחתים הם לא מודעים למעשיהם למרות שהם מבינים מהי אשמה ומהו מוסר אך "עד שלא יסיימו את מטרות ההרס והנקמה הם לא יחדלו…".

את תתי הפסיכופתים לעיל ניתן למצוא בתרחישים הקורים כמעט כל יום – רציחות, גניבות, פשעי תאגידים ו…בפוליטיקה .

מלבד כמה מחקרים ומדגמים קטנים, אין מידע רב העוסק בפסיכופתיה בתוך ארגון או תאגיד. אך ישנו עניין ציבורי ותקשורתי רב לנסות ללמוד ולהבין על סוגי האנשים שגורמים רע בצורה כזו או אחרת, תוך שימוש לרעה במעמדם, מעילה באמונו של האחר, הונאת לקוחות, חברים, בני משפחה ומשקיעים.

"הם מצליחים להתחמק מהרגולטורים ומצליחים להישאר אדישים לכאוס ולפגיעה הכלכלית הקשה שנוצרה סביבם בעקבות המעשים שלהם עצמם. לא מן הנמנע שפסיכופתיה תהווה כמעין תשובה והסבר לצורת התנהגות כה קשה והרסנית כלפי החברה", כותבים שני חוקרים אחרים (Babiak, Neumann & Hare, 2010).

אלו ימים שהביטוי פסיכופת חוצה יבשות ומאפיין מנהיגים מוכרים יותר או פחות. אולם החוקרים מתבקשים ברוח הימים האלה לבצע מחקר על פסיכופתיה של מנהיגים ומדינות.

האם הביטוי "פסיכופת" הוא קללה? נדמה לי שזו אבחנה שכל אחד צריך לשאת עימו בחיי היומיום כשהוא בוחן את מי שמשפיע על חייו וקובע את גורלו.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.