ההגמוניה האידאולוגית והחומרית של המערב הולכת ודועכת, ובמקומה קורם עור וגידים עולם רב-קוטבי חדש. זהו שינוי מבני עמוק – תוצר בלתי נמנע של התפזרות העוצמה העולמית. במקביל, המעבר מהעידן התעשייתי לעידן הדיגיטלי טלטל עמוקות את הדמוקרטיות הליברליות, אלה שניצחו במשך עשורים על המשילות הגלובלית.

השילוב הדורסני בין אוטומציה לסחר חופשי קרע לגזרים את החוזה החברתי של העידן התעשייתי, רוקן מתוכן את מעמד הביניים במערב ושחק עד דק את המרכז הפוליטי – אותו מרכז שהחזיק את הבינלאומיות הליברלית בחיים.

שתי רעידות האדמה הללו מלבות יריבויות גאופוליטיות, שוחקות את הכללים והמוסדות הבינלאומיים, ומרחיקות מאיתנו את היכולת לגבש יוזמה קולקטיבית שכה נחוצה לניהול עולם מחובר וגלובלי.

ההגמוניה האידאולוגית והחומרית של המערב הולכת ודועכת, ובמקומה קורם עור וגידים עולם רב-קוטבי. זהו שינוי מבני עמוק – תוצר בלתי נמנע של התפזרות העוצמה העולמית ושבירת החוזה החברתי של העידן התעשייתי

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הוא יותר סימפטום מאשר הגורם לכאוס הזה ולזעם האנטי-ממסדי שהתפרץ בעקבותיו. טראמפ, יחד עם פופוליסטים אחרים, מבטיח להחריב את הסדר הליברלי הישן. אלא שחסרים להם הכישורים והרצון לבנות את מה שיבוא במקומו.

על קהילת מקבלי ההחלטות להיערך בדחיפות לעידן שאחרי טראמפ, ולגבש תוכנית סדורה לניהולו של עולם שתלוי בעצמו, אך נמצא בתהליך מתקדם של התפרקות.

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ נואם בעצרת הכללית של האו"ם, 22 בספטמבר 2026 (צילום: AP Photo/Seth Wenig)

בניית סדר עולמי חדש חייבת להתחיל בהכרה מחודשת בחשיבותם של האזורים הגאוגרפיים; התפזרות הכוח מחייבת, מבחינה הגיונית, את ביזור הסמכויות והעברתן לשטח.

הסדר החדש יצטרך לצמוח מלמטה למעלה, תוך הישענות על בריתות אזוריות שיודעות לנצל את היתרונות הטבעיים של קרבה גאוגרפית, קשרי מסחר ותרבות משותפת. המעבר למשילות אזורית יניח את היסודות למערכת בינלאומית רב-מוקדית: עולם המורכב מסדרים רבים ומגוון פוליטי ואידאולוגי רחב.

סדר עולמי חדש חייב להתחיל בהכרה בחשיבותם של האזורים הגאוגרפיים. מעבר למשילות אזורית יניח את היסודות למערכת בינלאומית רב-מוקדית: עולם המורכב מסדרים רבים ומגוון פוליטי ואידאולוגי רחב

אולם דווקא משום שהעולם הרב-קוטבי המתהווה יישאר מקושר ובעל תלות כלכלית הדדית, חובה לאזן את הכוח הצנטריפוגלי של המגמה האזורית באמצעות סדר שמוכתב מלמעלה.

ריבוי סדרים אזוריים ידרוש פיקוח קולקטיבי. הפתרון המציאותי והישים ביותר לכך הוא הקמת מערכת "קונצרט" – רשת של מועצות תיאום בדרג עליון.

ועידת השלום הבינלאומית הראשונה, האג, מאי-יוני 1899 (צילום: the Imperial War Museum)

בדומה ל"קונצרט האירופי" במאה ה-19, שהצליח לשמר את השלום עשרות שנים לאחר מלחמות נפוליאון, קבוצות היגוי גמישות ולא רשמיות יוכלו לספק מסגרת חיה לדיאלוג אסטרטגי מתמשך, ולסייע בניהול וריכוך של ניגודי אינטרסים על במת העולם.

מערכת כזו לא נועדה להחליף את האו"ם, אלא להשלים אותו. האו"ם יקבל חיזוק כפול: מלמעלה באמצעות רשת קבוצות ההיגוי הללו, ומלמטה באמצעות הגופים האזוריים. האתגר הגדול יהיה למצוא את נקודת האיזון המדויקת שבין ניהול ריכוזי לצמיחה מהשטח. מערכת בינלאומית שתהיה בו-זמנית ריכוזית ואזורית, מציעה את התקווה הטובה ביותר – ואולי היחידה – לשמירת היציבות בעולם של מחר.

מערכת בינלאומית שתורכב מרשת קבוצות היגוי אזוריות לא נועדה להחליף את האו"ם, אלא להשלים אותו. האתגר יהיה לאזן בין ניהול ריכוזי לצמיחה מהשטח. זו התקווה הטובה ביותר לשמירת היציבות בעולם של מחר

העולם שלנו דוהר לעבר מערכת בינלאומית נטולת מרכז כובד אחיד. אף מדינה, או קואליציה של מדינות, לא תוכל לשלוט בה לבדה. בהנחה שיצליחו להחלים מהמשברים הפוליטיים מבית ולהישאר שותפות אסטרטגיות, ארצות הברית ובעלות בריתה הדמוקרטיות עדיין יהוו קואליציה אדירה, אך כבר לא כזו שנהנית מעליונות מוחלטת.

סין אומנם תתבסס כמתחרה שוות כוחות, אבל גם אם השותפות שלה עם רוסיה תחזיק מעמד, לא יהיה לה את הכוח או את כוח המשיכה הנדרשים כדי לבסס סדר עולמי שסובב סביבה. שורה של מעצמות עולות – ובהן ברזיל, הודו, אינדונזיה, ניגריה וטורקיה – כבר הבהירו כי ינווטו את דרכן בעצמן, מה שיוביל בהכרח לבריתות משתנות ולקואליציות זמניות.

הנשיא דונלד טראמפ מגיע לפגישה רב-צדדית עם מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ בשולי העצרת הכללית של האו"ם. 22 בספטמבר 2026 (צילום: AP Photo/Julia Demaree Nikhinson)

המערכת הבינלאומית העתידית תהיה לא רק נטולת מרכז, אלא גם מגוונת מאוד מבחינה פוליטית ותרבותית. כל מוקד כוח ומשילות יפעל על פי סט נורמות משלו וישקף את מאפייניו התרבותיים והציוויליזציוניים. פיזור הכוח והאצלת הסמכויות לארגונים אזוריים ייצרו באופן טבעי עולם רב-מוקדי, המורכב מסדרים מקבילים שונים.

המערכת הבינלאומית העתידית תהיה לא רק נטולת מרכז, אלא גם מגוונת מאוד מבחינה פוליטית ותרבותית. כל מוקד כוח ומשילות יפעל על פי סט נורמות משלו וישקף את מאפייניו התרבותיים והציוויליזציוניים

התהליך האורגני הזה כבר קורה בשטח. ארצות הברית נותרה מעצמה גלובלית, אך טראמפ מבצר מחדש את עליונותה בחצי הכדור המערבי, ודוחק בבעלות בריתה לקחת על עצמן אחריות ביטחונית רבה יותר באזוריהן. סין ורוסיה מסתמנות כעוגן של גוש אזורי המשתרע ממזרח אירופה ועד לאוקיינוס השקט, ובמקביל בייג'ינג עמלה על הקמת אזור השפעה בלעדי בסביבתה הקרובה.

במקביל, ברזיל, אינדונזיה, ערב הסעודית ומעצמות אזוריות אחרות, חותרות להשיג אוטונומיה והשפעה רחבות יותר, בין היתר על ידי קידום אקטיבי של פרויקטים לאינטגרציה אזורית.

ההיגיון מאחורי הרב-מוקדיות לא נשען רק על כך שפיזור הכוח ואובדן המרכז הם בלתי נמנעים, אלא גם על היכולת האמיתית של התארגנויות אזוריות "מהשטח" לייצר סדר. גאוגרפיה וקרבה פיזית עדיין קובעות. למדינות הקרובות ביותר לאיום מסוים, יש את האינטרס העמוק ביותר לטפל בו.

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ חותם על הסכם ביטחוני עם ראש ממשלת דנמרק מטה פרדריקסן וראש ממשלת גרינלנד ינס-פרדריק נילסן בשולי העצרת הכללית של האו"ם. 22 בספטמבר 2026 (צילום: AP Photo/Julia Demaree Nikhinson)

אף שארצות הברית – הודות לעוצמתה הצבאית חסרת התקדים – הובילה השנה את המערכה האווירית נגד איראן, הרי שלשחקניות מקומיות כמו ישראל, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות יש את האינטרס המובהק והקיומי ביותר לבלום את שאיפות ההתפשטות של טהרן.

באופן דומה, הגורמים בעלי המוטיבציה הגבוהה ביותר להילחם בקיצונים באפריקה, הם המדינות שמאוימות ישירות מהאלימות ומזליגתה לשטחן. עידוד פתרונות אזוריים פירושו רתימת הרצון העז של מי שהכי דחוף לו לפתור את הבעיה, ואיחוד הכוחות המקומיים.

הגורמים בעלי המוטיבציה הגבוהה ביותר להילחם בקיצונים הם המדינות שמאוימות ישירות מהאלימות ומזליגתה לשטחן. עידוד פתרונות אזוריים רותם את מי שהכי דחוף לו לפתור את הבעיה, ומאחד כוחות מקומיים

אותו היגיון חל על הכלכלה. הגלובליזציה כבר הגיעה לשיאה, והכלכלה הבינלאומית הולכת ומתפצלת לנגד עינינו. כמעט שליש מהסחר של ארצות הברית מתנהל מול קנדה ומקסיקו, כשני שלישים מהסחר של האיחוד האירופי מתבצע בתוך הגוש עצמו, והסחר הפנים-אזורי מהווה למעלה ממחצית מהמסחר הבינלאומי של אסיה.

המגמות הללו רק יעמיקו בעקבות מלחמות מכסים, מגמת הסחר עם מדינות ידידותיות בלבד, החזרת שרשראות אספקה הביתה וצורות נוספות של התנתקות כלכלית מגוש לגוש. האזורים הופכים אט אט למוקדים הקריטיים והחשובים ביותר של פעילות מסחרית.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מציג את המכסים החדשים, 2 באפריל 2025 (צילום: AP Photo/Mark Schiefelbein)

גישה רב-מוקדית למשילות העולמית תנצל לטובתה גם את פערי הכוח הטבעיים הקיימים בתוך האזורים. המדינות החזקות והגדולות ביותר בכל אזור נוטות להשתמש במשקלן הגאופוליטי והכלכלי כדי להוביל ולפקח על יוזמות אזוריות.

עם זאת, פרויקטים של אינטגרציה אזורית מייצרים גם מוסדות וכללים שכובלים את אותן מעצמות לנורמות של קונצנזוס. גופים אזוריים אומנם מעצימים את המדינות הגדולות, אך בה בעת גם מרסנים אותן – וזו בדיוק הסיבה שהם זוכים לאמון ולתמיכה מצד שחקנים גדולים וקטנים כאחד.

גישה רב-מוקדית למשילות העולמית תנצל לטובתה גם את פערי הכוח הטבעיים הקיימים בתוך האזורים. גופים אזוריים מעצימים את המדינות הגדולות, אך בה בעת גם מרסנים אותן – וזו בדיוק הסיבה שהם זוכים לאמון

החברות באיחוד האירופי אומנם חושפת מדינות קטנות וחלשות להשפעתן העצומה של גרמניה וצרפת, אך לאותן מדינות קטנות יש אינטרס מובהק להיות חלק ממסגרת שמגבילה ומדללת את כוחן של שכנותיהן הענקיות.

אותו היגיון פועל במועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ ביחס לערב הסעודית, ובאיגוד מדינות דרום-מזרח אסיה ביחס לאינדונזיה.

כלכלתה העצומה של סין מעניקה לה השפעה אדירה במסגרת השותפות הכלכלית האזורית המקיפה, אך במקביל, הסכם הסחר הזה גם מחייב את בייג'ינג לפעול על פי סט כללים מוסכם מראש.

מנכ"ל אנבידיה ג'נסן הואנג (במרכז מימין), מנכ"ל אפל טים קוק (במרכז משמאל) ומנכ"לית סיטי ג'יין פרייזר (במרכז מאחור), מגיעים לפגישה בין ראש ממשלת סין לי צ'יאנג לנציגי המגזר העסקי האמריקאי בהיכל העם הגדול בבייג'ינג. 14 במאי 2026 (צילום: Go Nakamura/Pool Photo via AP)

עידוד המעצמות הגדולות לפרוש חסות על סביבתן הקרובה יעניק בהכרח לגיטימציה מחודשת למונח המושמץ "אזורי השפעה", אך זוהי תוצאה בלתי נמנעת בעולם שבו העוצמה הולכת ומתפזרת.

באופן אידיאלי, אזורי ההשפעה של מחר יהיו מבוססים יותר על הסכמה ופחות על כפייה, לעומת אלה של העבר. שלילת הלגיטימציה הבינלאומית של שלטון אימפריאלי מגדילה משמעותית את הסיכוי שמעצמות יפעילו את השפעתן דרך קונצנזוס, ולא באמצעות אלימות.

עידוד המעצמות הגדולות לפרוש חסות על סביבתן יעניק לגיטימציה מחודשת למונח המושמץ "אזורי השפעה", אך זוהי תוצאה בלתי נמנעת בעולם שבו העוצמה הולכת ומתפזרת

יש להודות בכנות – הפלישה הרוסית לאוקראינה, והניסיון הכוחני של מוסקבה להגן על מה שהיא תופסת כאזור ההשפעה שלה, היו רחוקים מלהיות מתונים או בהסכמה.

עם זאת, ייתכן מאוד שהקרמלין היה נוהג בפחות תוקפנות כלפי שכניו, אילו האמין שמעצמות אחרות – ובראשן ארצות הברית – יימנעו מהרחבת גבולות הנוכחות האסטרטגית שלהן אל תוך החצר האחורית של רוסיה.

בדומה לכך, אם ארצות הברית וסין יצליחו להרגיע ולמתן את היריבות ביניהן, ייתכן שבייג'ינג תרגיש בטוחה מספיק כדי לקדם את יעדיה האזוריים באמצעים פחות כוחניים.

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ נפגש עם נשיא סין שי ג'ינפינג בהיכל העם הגדול בבייג'ינג. 14 במאי 2026 (צילום: AP Photo/Mark Schiefelbein)

ביזור המשילות לאזורים מתאים ככפפה ליד לעולם שבו לכל אזור יש סדרי עדיפויות שונים לחלוטין. בעוד שאתגרים כמו שינויי האקלים חובקים עולם ודורשים תיאום גלובלי, נושאים אחרים שעל סדר היום הבינלאומי בוערים ורלוונטיים רק בחלקים מסוימים של הגלובוס.

באמריקה הלטינית, המאבק בקרטלי הסמים ובפשע המאורגן נמצא גבוה הרבה יותר בראש סדר העדיפויות מאשר באזורים אחרים. באפריקה, המאמץ המרכזי מתמקד בבניית יכולות המדינה ובמיגור העוני. במזרח התיכון, הדגש הוא על ניהול שסעים עדתיים, בלימת איראן ופתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

בקיצור, פתרון אחד פשוט לא יכול להתאים לכולם. סדר רב-מוקדי תפור למידותיו של עולם בעל סדרי עדיפויות אזוריים כל כך מגוונים.

ביזור המשילות לאזורים מתאים ככפפה ליד לעולם שבו לכל אזור יש סדרי עדיפויות שונים לחלוטין: בדרום אמריקה המוקד הוא המאבק בקרטלי הסמים ובפשע המאורגן, באפריקה זהו המאבק בעוני ובמזרח התיכון המאבק בטרור

יתרון משמעותי נוסף במיקוד אזורי הוא ניצול פוטנציאל שיתוף הפעולה שטמון בקשרים תרבותיים. לאורך ההיסטוריה, אזורים של שלום יציב התהוו בתדירות הגבוהה ביותר בין אומות החולקות מכנה משותף אתני, גזעי או דתי.

הקרבה התרבותית והסמלים המשותפים מעודדים באופן טבעי תחושת סולידריות. הרי זהות קהילתית היא זו שהניחה את היסודות החברתיים והפוליטיים לאיחוד האירופי, שאימץ לעצמו דגל, דרכון משותף ומטבע אחיד.

נשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין נואמת לצד ראש ממשלת קנדה מארק קרני, מימין, בנאום "מצב האיחוד" השנתי בפרלמנט האירופי בשטרסבורג שבמזרח צרפת. 16 בספטמבר 2026 (צילום: AP Photo/Pascal Bastien)

אמנת היסוד של האיחוד האפריקאי מחייבת את חברותיו להמשיך את המלאכה של "דורות של פאן-אפריקאים" כדי לקדם "זהות משותפת" וסולידריות. איגוד אסיאן אף אימץ מוטו רשמי: "חזון אחד, זהות אחת, קהילה אחת", לצד דגל, סמל והמנון.

בעולם נטול מרכז שמתאפיין בגיוון אידאולוגי עמוק, מערכת משילות רב-מוקדית תדע לנצל לטובתה את הכוח המאחד של זהויות ותרבויות מקומיות.

האיחוד האירופי, חבר המדינות, אסיאן, הליגה הערבית, האיחוד האפריקאי וארגון מדינות אמריקה – אלו יהיו אבני הבניין המרכזיות של הסדר העולמי החדש בעולם רב-מוקדי

האיחוד האירופי, חבר המדינות, אסיאן, הליגה הערבית, האיחוד האפריקאי וארגון מדינות אמריקה – אלו יהיו אבני הבניין המרכזיות של הסדר העולמי החדש בעולם רב-מוקדי.

גופים אזוריים מסוימים, כמו הליגה הערבית, יצטרכו להתבגר ולהשתדרג משמעותית כדי שיוכלו למלא תפקיד אמיתי בעיגון של סדר אזורי.

באזורים כמו דרום אסיה וצפון-מזרח אסיה, שבהם היעדר מוסדות מתפקדים נובע ממתחים גאופוליטיים שמונעים אינטגרציה, יהיה צורך להקים גופים חדשים מאפס.

ראש ממשלת אתיופיה אביי אחמד עלי נואם במהלך הפסגה השנתית של האיחוד האפריקאי במרכז הכנסים הבינלאומי באדיס אבבה, אתיופיה. 14 בפברואר 2026 (צילום: AP Photo/Amanuel Sileshi)

נכון שאין הסכמה חד-משמעית ומקובלת על הכול לגבי הגבולות הגאוגרפיים של אזורים, או לאיזו "משפחה אזורית" משתייכת כל מדינה. מצרים, למשל, חברה גם בליגה הערבית וגם באיחוד האפריקאי.

מאמציה האלימים של רוסיה להכפיף את אוקראינה נולדו בדיוק מתוך רצונה של קייב לנטוש את הקהילה האירו-אסייתית הכפייתית, לטובת חיבוק אירופי חופשי ווולונטרי יותר. ארגונים אזוריים הם יצורים דינמיים – הם מתפתחים ומשנים את פניהם בהתאם לערך שמדינות רואות בהצטרפות אליהם, ולעיתים גם בנטישתם.

אבל גם אם המיקום הגאוגרפי לא מכתיב באופן מוחלט את ההשתייכות, הוא עדיין מעצב בעוצמה רבה אינטרסים לאומיים ואזוריים.

גם אם המיקום הגאוגרפי לא מכתיב באופן מוחלט את השתייכות המדינה ל"משפחה אזורית", הוא עדיין מעצב בעוצמה רבה אינטרסים לאומיים ומקומיים

אירופה, למרות היותה חלק אינטגרלי מהברית הטרנס-אטלנטית, הצליחה לקדם פרויקט אינטגרציה אזורי עצמאי. ככל שסין תמשיך להתעצם, בנות בריתה של ארצות הברית באסיה ובאוקיינוס השקט יידרשו לתמרן מול הניסיונות של בייג'ינג לכונן סדר אזורי שיסור למרותה באופן בלעדי.

קנדה, שחשה ניכור כלפי מדיניות "אמריקה תחילה" של טראמפ, מחפשת כעת בית חדש בקרב מעצמות הביניים. אך בין אם תרצה בכך ובין אם לא, גורלה הכלכלי והאסטרטגי יישאר קשור בעבותות לשכנתה הגדולה בצפון אמריקה.

משמאל: מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש, ראש ממשלת בריטניה אנדי ברנהם, נשיא צרפת עמנואל מקרון, ראש ממשלת קנדה מארק קרני ונציג ערב הסעודית הנסיך פייסל בן פרחאן אאל סעוד באירוע השלום במזרח התיכון "הדרך שלפנינו: שנה להצהרת ניו יורק ולתוכנית השלום המקיפה בת 20 הסעיפים", במהלך העצרת הכללית של האו"ם. 22 בספטמבר 2026 (צילום: Toby Melville/Pool Photo via AP)

הגופים האזוריים מהווים נדבך מרכזי בתוך רשת סבוכה ועמוקה של מוסדות. מתחתיהם פועלות קבוצות תת-אזוריות שיכולות לשמש כמוקדים חשובים של משילות מקומית ובניית קונצנזוס.

הקהילה הכלכלית של מדינות מערב אפריקה היא תת-קבוצה של האיחוד האפריקאי, בדיוק כפי שקבוצת וישגרד ויוזמת שלושת הימים הן תת-קבוצות חשובות באיחוד האירופי, וכפי שחברות מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ חברות במקביל גם בליגה הערבית.

הגופים האזוריים הם נדבך מרכזי ברשת המוסדות. מתחתיהם פועלות קבוצות תת-אזוריות שיכולות לשמש כמוקדים חשובים של משילות מקומית ובניית קונצנזוס, ומעליהם פועלת ומתרחבת שורה של גופים חוצי-אזורים

מעל המוסדות האזוריים הללו, פועלת ומתרחבת שורה של גופים חוצי-אזורים. ארגונים כמו נאט"ו, פורום APEC ואפילו ארגון שיתוף הפעולה של שנגחאי (SCO), שואפים במפורש לגשר על פני אזורים גאוגרפיים שונים. נאט"ו משתרע לאורך צפון האוקיינוס האטלנטי, APEC מקיף את טבעת האוקיינוס השקט, ואילו ארגון שנגחאי מאגד את סין ורוסיה יחד עם מדינות במרכז, בדרום ובמערב אסיה.

גופים חוצי-אזורים אחרים – כמו ה-G7, ה-G20 ו-BRICS – מבוססים על כוח כלכלי נטו ולא על מיקום. ה-G7 הוא מועדון אקסקלוסיבי של דמוקרטיות עשירות, ה-G20 משלב דמוקרטיות עשירות לצד אוטוקרטיות, ואילו BRICS הוא בלוק מתרחב של מדינות ענק שנועד לאזן את המערב ולקדם את האינטרסים של מה שמכונה "הדרום הגלובלי".

נשיא דרום אפריקה סיריל רמפוסה ויו"ר האיחוד האפריקאי ז'ואאו לורנסו משתתפים בישיבת מליאה ביום הפתיחה של פסגת ה-G20 ביוהנסבורג, דרום אפריקה. 22 בנובמבר 2025 (צילום: Thomas Mukoya/Pool Photo via AP)

אף שההתארגנויות האזוריות יהיו הקטר המרכזי שיוביל את בניית הסדר הבינלאומי מלמטה, גישה רב-מוקדית למשילות עולמית חייבת לדעת לנצל גם את הארכיטקטורה המבולגנת והחופפת הזו של מוסדות תת-אזוריים וחוצי-אזורים. האתגר הגדול יהיה להשתמש במבנה הסבוך הזה של ארגונים המקננים זה בתוך זה, כדי לייצר בסופו של דבר יוזמות משותפות ויעילות.

גישה רב-מוקדית למשילות עולמית חייבת לנצל את המבנה הסבוך של מוסדות תת-אזוריים וחוצי-אזורים המקננים זה בתוך זה, כדי לייצר יוזמות משותפות ויעילות

יהיה קל הרבה יותר לרתום מאמצים קולקטיביים אם ההתארגנויות החלופיות הללו יתגלו כמשלימות ומצטברות, ולא כמתחרות ועוינות זו לזו. רוסיה וסין אולי הקימו את BRICS ואת ארגון שנגחאי מתוך כוונה שישמשו משקל נגד למוסדות המערביים, ובמידה מסוימת הם אכן משרתים את המטרה הזאת.

אולם, על הדמוקרטיות המערביות לגשת אליהם בפרגמטיות ולקבל בברכה את תרומתם החיובית. BRICS לדוגמה, מספק הלוואות קריטיות ותמיכה פיננסית לכלכלות מתפתחות, בעוד ארגון שנגחאי הוביל שיתופי פעולה חשובים במאבק בסחר בבני אדם ובנשק.

מנהיגי המדינות החברות והשותפות ב-BRICS מצטלמים לתמונה קבוצתית ביומה האחרון של הפסגה בניו דלהי, הודו. 13 בספטמבר 2026 (צילום: Indian Foreign Ministry via AP)

הרשת דמוית הסבכה המורכבת ממוסדות אזוריים, תת-אזוריים וחוצי-אזוריים, היא התשתית האמיתית של הסדר העולמי הרב-מוקדי. חובה לנצל אותה עד תום כדי למקסם את שיתוף הפעולה הבינלאומי.

אך אם המשילות האזורית היא השלד של העולם הרב-קוטבי המחובר, הרי שמערכת כזו עדיין זקוקה באופן אנוש למערכת עצבים מרכזית. לשם כך, עלינו להישיר מבט אל דפי ההיסטוריה.

הרשת דמוית הסבכה המורכבת ממוסדות אזוריים, תת-אזוריים וחוצי-אזוריים, היא התשתית האמיתית של הסדר העולמי הרב-מוקדי. חובה לנצל אותה עד תום כדי למקסם את שיתוף הפעולה הבינלאומי

גם כאשר כובד המשקל עובר לשטח ונוצר סדר מלמטה למעלה, העולם עדיין זקוק נואשות לארכיטקטורה גלובלית שתנהל את העניינים מלמעלה למטה: כזו שתרכך יריבויות בין מעצמות גדולות, תטפל במשברים מייד עם פריצתם ותתאם פעולה קולקטיבית בין היבשות. האו"ם, יחד עם רשת הארגונים הבינלאומיים התומכים בו, היה אמור למלא בדיוק את המשבצת הזו.

אולם, המערכת של האו"ם מתגלה כבלתי כשירה בעליל: היא גדולה מדי, מסורבלת ובירוקרטית להחריד, ולרוב משותקת לחלוטין בגלל זכות הווטו של החברות הקבועות במועצת הביטחון. הפער בין הצורך הקיומי במשילות גלובלית לבין המציאות בשטח רק הולך ומעמיק מיום ליום.

מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש נואם במהלך המושב ה-81 של העצרת הכללית של האו"ם במטה הארגון. 22 בספטמבר 2026 (צילום: AP Photo/Seth Wenig)

מערכת המבוססת על מודל של "קונצרט מעצמות" מציעה את האמצעי הפרגמטי והישים ביותר לכינון ניהול ריכוזי שכזה. הקונצרט האירופי הוא אב הטיפוס המושלם.

קבוצת היגוי זו, שגובשה ב-1815 עם תום מלחמות נפוליאון וכללה חמש מעצמות בלבד, הצליחה לשמור על שלום יציב באירופה רב-קוטבית ומגוונת מבחינה אידאולוגית במשך עשרות השנים שבאו לאחר מכן.

מערכת המבוססת על מודל של "קונצרט מעצמות" מציעה את האמצעי הפרגמטי והישים ביותר לכינון ניהול ריכוזי שכזה. הקונצרט האירופי הוא אב הטיפוס המושלם

שתי מדינות שעברו באותה עת תהליכי ליברליזציה – בריטניה וצרפת – ישבו בטבעיות סביב אותו שולחן עם שלוש מונרכיות אבסולוטיות: אוסטריה, פרוסיה ורוסיה. הקונצרט הזה הצליח לשלב ניהול ריכוזי באמצעות קונגרסים, עם ביזור סמכויות שהעניק לכל מעצמה חופש פעולה באזור ההשפעה שלה.

המערכת הייתה גמישה, לא רשמית, ונמנעה מאמנות ומכללים נוקשים. במקום זאת – כפי שניסח זאת תזכיר בריטי משנת 1818 – היא פשוט אפשרה להסכמה "לצמוח מתוך נסיבות הזמן והמקרה".

קריקטורה המתארת את קונגרס ורונה, 1822. יושב בצד שמאל – הצאר אלכסנדר הראשון. עומד מימינו עם חרב שלופה – לואי אנטואן, דוכס אנגולם מפקד הפלישה הצרפתית לספרד. יושב באדום – הדוכס הראשון מוולינגטון, נציג בריטניה (המצביא שהביס את נפולאיון בקרב ווטרלו), שהתנגדה לפלישה הצרפתית לספרד. יושב בלבן מימין – פרנץ הראשון, קיסר אוסטריה. האיש המציץ בחלון הוא מטרניך, אדריכל הקונצרט האירופי. אוסטריה ורוסיה דורכות במגפיהן על דמויות קטנות המייצגות ממלכות קטנות תחת שליטתן (צילום: נחלת הכלל)

לדיפלומטיית קונצרט יש יתרונות מובהקים ועצומים בכל הנוגע לניהול סכסוכים מלמעלה בעולם העתיד. קונצרטים מכניסים לחדר אך ורק את השחקנים המשפיעים והמתאימים ביותר להתמודדות עם המשבר הספציפי שעל הפרק, ובכך הם מקלים משמעותית על גיבוש הסכמה על ידי צמצום רעשי הרקע.

מועדונים סגורים וקבוצות קטנות אולי נתפסים כבלעדיים ומפרים את הנורמה של "שוויון ריבוני" בין מדינות. אך בעצם הוויתור המכוון על ייצוג רחב למען יעילות תכל'סית, הם מציעים את האמצעי הטוב והיחיד לגיבוש הסכמים מעשיים בעולם חסר הנהגה המגוון אידאולוגית.

דיפלומטיית קונצרטים מכניסה לחדר אך ורק את השחקנים המשפיעים והמתאימים ביותר להתמודדות עם המשבר הספציפי שעל הפרק, ובכך הם מקלים משמעותית על גיבוש הסכמה

בדיוק כמו בקונצרט של אירופה במאה ה-19, קונצרט מודרני יערבב בכוונה בין משטרים דמוקרטיים לדיקטטוריים, במטרה לדלג מעל השסעים העמוקים והמרים שהתפתחו לאחרונה בין שני המחנות. המדינות החברות ישאירו באופן מודע מחוץ לחדר את המחלוקות הנוגעות לאופן המשילות הפנימי ולזכויות האזרח, כדי להבטיח שסוגיות מוסריות אלו לא יכשילו שיתוף פעולה בינלאומי קריטי.

למערכת קונצרט חדשה תהיה גם את הגמישות הנדרשת להושיב סביב השולחן שחקנים שאינם מדינות, כמו ארגונים לא ממשלתיים או מנכ"לים של תאגידי ענק, כאשר תרומתם ויכולותיהם קריטיות לפתרון המשבר.

מנכ"ל טסלה אילון מאסק ובנו X Æ A-Xii צועדים בעת שראש ממשלת סין לי צ'יאנג נפגש עם מנכ"לים אמריקאים, בבייג'ינג, סין. 14 במאי 2026 (צילום: Go Nakamura/Pool Photo via AP)

כוחם של הקונצרטים טמון לא רק באקסקלוסיביות שלהם, אלא גם בסלידתם ממיסוד, ממשפטיזציה ומהליכים מחייבים. אכן, בעולם אוטופי המשילות הבינלאומית הייתה מעוגנת בחוק, ממוסדת, ומחוזקת בכללים אכיפים.

אך במציאות – רוב המדינות, ובמיוחד המעצמות הגדולות שפעולותיהן הן אלה שבאמת מטות את הכף בזירה הבינלאומית, לעולם לא יסכימו להכפיף את הריבונות העצמאית שלהן לתכתיבים של גופים בינלאומיים.

כוחם של הקונצרטים טמון לא רק באקסקלוסיביות שלהם, אלא גם בסלידתם ממיסוד, ממשפטיזציה ומהליכים מחייבים

המכשולים הללו, העומדים בפני כל ניסיון לשיתוף פעולה ממוסד, רק יחריפו בשנים הקרובות. ככל שפיזור הכוח מצית יריבויות גאופוליטיות, כך יהיה קשה יותר לחתום על אמנות רשמיות.

במקביל, התגובה הפוליטית החריפה מבית נגד הטלטלות הכלכליות, גלי ההגירה ושיבושי הגלובליזציה, רק מעצימה את ההתנגדות הציבורית כלפי מה שטראמפ כינה "איגודים בינלאומיים שכובלים אותנו ומחלישים את אמריקה".

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מציג את האמנה החתומה של מועצת השלום, כשהוא מוקף במנהיגים שהצטרפו למועצה – בהם נשיא פרגוואי, ראש ממשלת פקיסטן, נשיאת קוסובו, נשיא ארגנטינה, ראש ממשלת ארמניה, ראש ממשלת בולגריה, נשיא אזרבייג'ן וראש ממשלת הונגריה. דאבוס, שווייץ, 22 בינואר 2026 (צילום: Mandel NGAN / AFP)

באווירה כזו של לאומנות פופוליסטית גואה, רב-צדדיות ממוסדת תהפוך למילה גסה. בפועל, המבוי הסתום במועצת הביטחון של האו"ם ובארגון הסחר העולמי הוא כבר מזמן המציאות החדשה; האו"ם הפך במרוצת השנים לבמת תאטרון להצהרות ראווה פומביות, הרבה יותר מאשר לזירה של דיפלומטיה בונה.

באווירה כזו של לאומנות פופוליסטית גואה, רב-צדדיות ממוסדת תהפוך למילה גסה. למעשה, המעבר לדיפלומטיה לא רשמית בקבוצות קטנות כבר בעיצומו – גם אם יותר כברירת מחדל מאשר מתוך תכנון אסטרטגי

למעשה, המעבר לדיפלומטיה לא רשמית בקבוצות קטנות כבר בעיצומו – גם אם יותר כברירת מחדל מאשר מתוך תכנון אסטרטגי.

הרבה לפני שצצה הגישה החד-צדדית המובהקת של טראמפ, ארצות הברית ומדינות נוספות כבר העדיפו להישען על קואליציות ממוקדות של שותפות לדעה ("Coalitions of the willing") ועל הבנות לא רשמיות.

קבוצת קשר שכללה את בריטניה, צרפת, גרמניה, איטליה, רוסיה וארצות הברית, היא זו שהובילה את המאמץ המוצלח להביא שלום לבלקן בשנות ה-90. פורום ה-P5+1 (חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון של האו"ם בתוספת גרמניה) ניהל את המשא ומתן המסובך על הסכם הגרעין עם איראן ב-2015.

שר החוץ של איראן מוחמד ג'וואד זריף (ראשון מימין) ושר החוץ האמריקאי ג'ון קרי (ראשון משמאל) בשיחות בווינה על הסכם הגרעין, 16 בינואר 2016 (צילום: KEVIN LAMARQUE / POOL / AFP)

בשנים האחרונות אנו רואים כיצד עומאן, פקיסטן וקטאר מובילות את מאמצי התיווך בין איראן לארצות הברית, כיצד "מועצת השלום" של טראמפ מנסה לכבות את האש בעזה, וכיצד מצרים, ערב הסעודית, איחוד האמירויות וארצות הברית חברו יחד כדי לנסות לעצור את מלחמת האזרחים בסודאן. בריתות אד-הוק נקודתיות הפכו זה מכבר לנורמה.

בשנים האחרונות אנו רואים כיצד בריתות אד-הוק נקודתיות הפכו זה מכבר לנורמה. החלטה מפורשת להפוך את דיפלומטיית הקונצרט למנגנון העבודה המרכזי והשגרתי תתעל למסלול רשמי שינוי שכבר מתרחש בפועל

לפיכך, החלטה מפורשת להפוך את דיפלומטיית הקונצרט למנגנון העבודה המרכזי והשגרתי רק תתעל למסלול רשמי שינוי שכבר מתרחש בפועל, המונע הן מכוחה של המציאות הגאופוליטית והן בשל פוליטיקה פנימית.

במקום לבכות את מותה של הרב-צדדיות הממוסדת ולהיאבק להנשים אותה מלאכותית, על הקהילה הבינלאומית לנרמל את דיפלומטיית הקונצרט ולמצות את פוטנציאל שיתוף הפעולה הגלום בה עד תום.

יורש העצר של ערב הסעודית מוחמד בן סלמאן (במרכז), נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן (משמאל) וראש ממשלת פקיסטן שהבאז שריף מצטלמים לאחר חתימת הסכם ההגנה המשותף במכה, ערב הסעודית. 7 באוגוסט 2026 (צילום: Handout / Pakistan Prime Minister's Office / AFP)

מערכת קונצרט עכשווית תורכב מ"קונצרט גלובלי" עליון, שיישען ויגובה על ידי רשת של תת-קונצרטים. המערכת תושיב סביב השולחן את השחקנים המשפיעים ביותר שחייבים להיות שם – ללא שום קשר לסוג המשטר המונהג בארצם.

היא תשלב אוטוקרטיות ודמוקרטיות, מדינות עשירות ומדינות עניות. היא תהיה גדולה מספיק כדי לשקף ייצוג עולמי לגיטימי, אך קטנה ואינטימית מספיק כדי להיות אפקטיבית.

מערכת קונצרט עכשווית תורכב מ"קונצרט גלובלי" עליון, שיישען ויגובה על ידי רשת של תת-קונצרטים. המערכת תושיב סביב השולחן את השחקנים המשפיעים ביותר שחייבים להיות שם, בלי קשר לסוג המשטר בארצם

המעצמות הגדולות, שהשקיעו אנרגיה רבה בשנים האחרונות בהתבצרות בתוך גושים יריבים (ה-G7 ,BRICS וארגון שנגחאי), יצטרכו כעת לתעל את הדחף הזה למסגרת שתחצה קווי שבר גאופוליטיים, ומטרתה להציף אל פני השטח אינטרסים משותפים.

הקונצרט הגלובלי יתפקד כדירקטוריון של מעצמות – קבוצת היגוי שכל תפקידה הוא להכווין ולפקח על המשילות הגלובלית. חבריו הראשונים יהיו החשודים המיידיים, כבדי המשקל: סין, האיחוד האירופי, הודו, יפן, רוסיה וארצות הברית.

שאר האזורים – דרום-מזרח אסיה, המזרח התיכון, אפריקה ואמריקה הלטינית – ייוצגו על ידי שליחים בכירים מטעם ארגוני הגג שלהם (ASEAN, הליגה הערבית, האיחוד האפריקאי וארגון מדינות אמריקה).

שרת החוץ של הפיליפינים, תרזה לזארו, שתים עשרה משמאל לימין, מצטלמת עם מנהיגים אחרים במהלך ועידת הצדדים הגבוהים לאמנת הידידות והשיתוף פעולה (TAC) בשולי פגישת שרי החוץ של איגוד מדינות דרום מזרח אסיה (ASEAN) בפאסאי, מטרו מנילה, הפיליפינים, ביום שישי, 24 ביולי 2026 (צילום: AP Photo/Aaron Favila, Pool)

ייצוגה של אירופה על ידי האיחוד האירופי כגוף אחד, במקום על ידי גרמניה העוצמתית למשל, יעניק את הלגיטימציה לשילובם של שליחים מגופים אזוריים נוספים.

נוכחותם של נציגי ארגונים אזוריים תתמרץ את המדינות החברות בהם לאחד קולות ולקדם אינטגרציה אזורית אמיתית – ובמקביל תעקוף בחוכמה את המאבקים והעלבונות שהיו מתעוררים לו הייתה מוזמנת רק המדינה הגדולה ביותר מכל אזור. לחברי הקונצרט תהיה הגמישות, בהסכמה מלאה, לעדכן ולשנות לאורך השנים את הרכב המשתתפים.

ייצוגה של אירופה על ידי האיחוד האירופי כגוף אחד, במקום על ידי גרמניה העוצמתית למשל, יעניק את הלגיטימציה לשילובם של שליחים מגופים אזוריים נוספים

כפי שנעשה בקונצרט של אירופה במאה ה-19, פערים אידיאולוגיים הקשורים לאופן ניהול המדינה מבית יופרדו לחלוטין מסוגיות הדורשות שיתוף פעולה בינלאומי דחוף, ודיפלומטיית הקונצרט תתנהל במקביל להעצמת ההתארגנויות האזוריות.

אולם, בניגוד לקונצרט האירופי, שהקונגרסים שלו התכנסו רק לעיתים רחוקות ובמקומות אקראיים, הקונצרט הגלובלי ייפגש באופן רציף, על בסיס יומיומי. המטה הפיזי שלו יוקם בעיר שיושבת בצומת דרכים בין מזרח למערב ובין צפון לדרום, כמו איסטנבול או דובאי.

פסגות של "טוס פנימה, הצטלם, טוס החוצה", בין אם של ה-G7, ה-G20 או BRICS, הן חסרות תוחלת כמעט לחלוטין. רק פלטפורמה קבועה לשיח רציף ויומיומי, פנים אל פנים, תאפשר לקונצרט הגלובלי לעמעם ולשחוק את המחלוקות הגאופוליטיות ולייצר קונצנזוס ממשי.

קריקטורה של ועידת לונדון (1830). החיות מייצגות את המדינות השונות: הסוס – פרוסיה, הדוב – רוסיה, הקוף – אוסטריה, השועל – בריטניה, הארנבת – צרפת, תרנגול הודו עם חבל לצווארו – בלגיה (שעצמאותה הייתה מוטלת על הכף), הכלב – הולנד (שהתנגדה לפיצול הבלגי). האישה עליה דורך הדוב הרוסי – זו פולין (צילום: נחלת הכלל)

מעבר לתפקידו כקבוצת היגוי בדרג עליון, הקונצרט הגלובלי יתפקד גם כ"מועצה של מועצות". הוא יקים תחתיו רשת של תת-קונצרטים – קבוצות משימה מותאמות אישית – לטיפול בסוגיות בוערות הדורשות מעורבות מתמשכת, מעין צוותי "כיבוי אש" דיפלומטיים. יוקמו תת-קונצרטים לטיפול מיידי במוקדי חיכוך נפיצים כמו אוקראינה, המזרח התיכון, איראן וטאיוואן.

מעבר לתפקידו כקבוצת היגוי בדרג עליון, הקונצרט הגלובלי יתפקד גם כ"מועצה של מועצות" ויקים תחתיו רשת של תת-קונצרטים לטיפול בסוגיות בוערות הדורשות מעורבות מתמשכת, מעין צוותי "כיבוי אש" דיפלומטיים

דיאלוגים ממוקדים סביב סכסוכי הבסיס אומנם לא יבטיחו פתרון קסם, אך דיפלומטיה פעילה ומתמשכת טובה עשרת מונים מנתק מוחלט, ולכל הפחות היא מונעת אי-הבנות, תקלות מבצעיות או הסלמות הרסניות שפורצות בטעות. תת-קונצרטים אחרים יתמקדו בסחר בינלאומי, שינויי אקלים, טכנולוגיה, בריאות עולמית ופיתוח אנושי.

קבוצות אלו יושיבו סביב השולחן לא רק מדינות, אלא גם את השחקנים הרלוונטיים במגזר הפרטי. תת-הקונצרט שידון ברגולציה על בינה מלאכותית, למשל, חייב לכלול נציגים מחברות ההייטק הגדולות בעולם, לצד מומחי אקדמיה וארגוני מגזר שלישי. קבוצות נוספות יוקמו בהתאם לצורך המתפתח, כדי להגיב למשברים שצצים או לאתגרים ארוכי טווח.

כנס הבטיחות בבינה מלאכותית בבלצ'לי פארק שבבלצ'לי, אנגליה. 2 בנובמבר 2023. שורה ראשונה, משמאל: שר הכלכלה, האוצר והריבונות התעשייתית והדיגיטלית של צרפת ברונו לה מר, שר הכלכלה והאקלים של גרמניה רוברט האבק, נשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין, סגנית נשיא ארה"ב קמלה האריס, ראש ממשלת בריטניה רישי סונאק, ראש ממשלת איטליה ג'ורג'ה מלוני, מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש וסגן ראש ממשלת אוסטרליה ושר ההגנה ריצ'רד מרלס. שורות אמצעיות ואחוריות, משמאל: ג'יימס מנייקה מגוגל, נשיא מכון קרנגי לשלום בינלאומי טינו קוולאר, אמבה קאק ממכון AI Now, מנכ"ל Mistral AI ארתור מנש, מנכ"ל AWS אדם סליפסקי, ניק קלג ממטא, יושוע בנג'יו ממכון הבינה המלאכותית של קוויבק, דריו אמודיי מאנתרופיק, סם אלטמן מ-OpenAI, בראד סמית ממיקרוסופט, מייסד שותף ב-Inflection AI מוסטפא סולימאן, דמיס חסביס מ-Google DeepMind, מייסד Schmidt Futures אריק שמידט, יו"ר כוח המשימה הבריטי לבינה מלאכותית איאן הוגארת' וריד הופמן מ-Inflection AI (צילום: Toby Melville/Pool Photo via AP)

הקונצרט הגלובלי יהווה בעיקרו גוף מייעץ, נטול סמכות ביצועית ישירה; הוא "יבשל" ויכין את השטח לקראת קבלת החלטות, שיאושרו וייושמו בפועל על ידי האו"ם ומוסדות עולמיים קיימים. חברי הקונצרט יישבו בחדרים סגורים, ייפגשו ברציפות ויהיו נטולי כוח וטו, מה שיעלה דרמטית את הסבירות לגיבוש הסכמות שעליהן יוכלו הגופים המבצעים להתבסס.

הקונצרט הגלובלי יהווה בעיקרו גוף מייעץ, נטול סמכות ביצועית ישירה; הוא "יבשל" ויכין את השטח לקראת קבלת החלטות, שיאושרו וייושמו בפועל על ידי האו"ם ומוסדות קיימים

מערכת קונצרט כזו תספק את הזירה לשיח רציף שפשוט לא קיימת כיום. היא תגבה את הארכיטקטורה הבינלאומית הנוכחית, ותחזק – במקום לייתר – את מעמדו של האו"ם, פשוט על ידי כך שתעזור לו להגיע להסכמות, ובכך תהפוך את הארגון המשותק למערכת מתפקדת.

מערכת הקונצרט תשמש אפוא כמוקד (Hub) מרכזי של משילות גלובלית, ותספק את ליבת הניהול הדרושה לעיגון סדר בעולם רב-מוקדי. ההיגיון המנחה כאן הוא לחבר את משילות השטח שתצמח מלמטה למעלה, מהאזורים אל הפיקוח והתיאום המרכזי, שיונחה מלמעלה למטה על ידי פורום המעצמות.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ במסיבת עיתונאים בסיום פסגת G7 באוויאן לה בן, צרפת, 17 ביוני 2026 (צילום: AP Photo/Vadim Ghirda)

רגעים היסטוריים של כינון סדר עולמי מגיעים בדרך כלל מתוך דם ואש, לאחר מלחמות הרסניות. שלום וסטפליה נולד ב-1648, על חורבותיה של מאה שסועת מלחמות דת באירופה. הקונצרט האירופי נולד ב-1815 מהאפר של מלחמות נפוליאון.

הקמת חבר הלאומים ב-1920 הגיעה לאחר הקטל של מלחמת העולם הראשונה, והאו"ם נוסד ב-1945 מייד לאחר מלחמת העולם השנייה. מלחמות הן קריאת ההשכמה האכזרית שדוחפת את האנושות לנסות לעצור את מעגל שפיכות הדמים הבא.

רגעים היסטוריים של כינון סדר עולמי מגיעים לרוב אחרי מלחמות הרסניות, שהן קריאת השכמה אכזרית שדוחפת את האנושות לנסות לעצור את מעגל שפיכות הדמים הבא

העולם זקוק נואשות לרגע מכונן חדש כזה של כינון סדר – אך הפעם, רצוי מאוד שזה יקרה לפני שתפרוץ עוד מלחמה גדולה בין המעצמות, ולא אחריה.

למרבה הצער, לא בארצות הברית ולא בשום מקום אחר לא החל להתנהל שיח רציני על בניית מודל שיתאים לעידן של רב-קוטביות. במקום זאת, הדיפלומטיה והדיון הציבורי שוקעים ליריבות לאומנית גוברת ולפילוג פוליטי משתק מבית.

הפסגה הערבית-אסלאמית המיוחדת לעניין עזה, בעמאן שבירדן, 1 ביוני 2025. משמאל לימין: שר החוץ המצרי בדר עבד אל-עאטי, שר החוץ של ערב הסעודית הנסיך פייסל בן פרחאן, שר החוץ הירדני איימן א-ספדי, שר החוץ של בחריין עבד א-לטיף א-זיאני ומזכ"ל הליגה הערבית אחמד אבו אל-רייט (צילום: AP Photo/Raad Adayleh)

החזון הפרגמטי המוצג במאמר זה אינו רומנטי, אינו אלגנטי ואינו גרנדיוזי. הקמתו לא תלווה בנאומים נשגבים ובתרועת החצוצרות שליוותה את לידת האו"ם. הוא גם אינו מהווה פתרון קסם. גם אם הגופים האזוריים יתחזקו, הם לעיתים ייכשלו במניעת שפיכות דמים.

דיפלומטיית קונצרט לא יכולה להעלים את כל צרות העולם במטה קסם. האינטרסים הלאומיים של המעצמות הגדולות ימשיכו להתנגש גם אם כולן ישבו יחד בקונצרט הגלובלי. משבר האקלים לא ייפתר ביום רק בגלל שקבוצת היגוי מיוחדת הוקמה לכבודו.

החזון הפרגמטי המוצג במאמר זה אינו רומנטי, אינו אלגנטי ואינו גרנדיוזי. הקמתו לא תלווה בנאומים נשגבים ובתרועת החצוצרות שליוותה את לידת האו"ם. אך מערכת המשילות הנוכחית מתה, ואינה עונה על צורכי המציאות

אך האמת הפשוטה היא שמערכת המשילות הנוכחית מתה, ואינה עונה על צורכי המציאות. סדר רב-מוקדי, המעוגן על ידי הנהגה ריכוזית של קונצרט מעצמות, הוא האפשרות הטובה ביותר, והמציאותית ביותר, שיש לנו כדי לנהל את העולם של מחר. זהו מתווה פרגמטי שנועד פשוט לגרום לדברים לעבוד.

בצומת הדרכים ההיסטורי הזה – כאשר דמוקרטיות קורסות לתוך עצמן, השבר הגאופוליטי מעמיק, והכאוס משתלט – אנו זקוקים לתוכנית עבודה מעשית וברת ביצוע. הגיע הזמן להתחיל את הדיון.

צ'רלס א' קופצ'אן הוא פרופסור ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת ג'ורג'טאון, עמית בכיר במועצה ליחסי חוץ (CFR), ומחבר הספר העתיד לצאת לאור "להביא סדר לאנרכיה: ניהול העולם של מחר" (Bringing Order to Anarchy: Governing the World to Come).