בצעירותי הייתי מתעמלת. התחלתי בהתעמלות אומנותית אך מהר מאוד עברתי להתעמלות קרקע. התאמנתי מספר פעמים בשבוע בנבחרת ואפילו יצאתי לתחרויות.

כשהייתי בת 13 אמרה לי המאמנת שהיא רואה שלא אגיע לגדולות. מבנה הגוף הגדול, הגובה שלי והאופן שבו הגוף שלי התפתח, הראו לה שלא יהיה לי את המבנה המתאים לתחרויות עולמיות.

כשהייתי בת 13 אמרה לי המאמנת שהיא רואה שלא אגיע לגדולות. מבנה הגוף הגדול, הגובה והאופן שבו הגוף שלי התפתח, הראו לה שלא יהיה לי המבנה המתאים לתחרויות עולמיות

אני זוכרת את התבוסה הצורבת ואת גדיעת החלום. אבל האמנתי לה ועשיתי את מה שהמליצה. הלכתי ללמוד בווינגייט והפכתי למאמנת התעמלות קרקע. בזכות התפנית הזו של חיי זכיתי במקצוע בגיל צעיר יחסית, ניהלתי חוגי התעמלות קרקע בירושלים ומאוחר יותר גם נסעתי להדריך במחנות קיץ בארצות הברית.

אילנה קוורטין בשנות התשעים כמתעמלת (צילום: באדיבות אילנה קוורטין)

באחת הנסיעות נפצעתי בעודי מדגימה גלגלון באוויר אבל בנסיעה זו ממש גם פגשתי את בן זוגי ואבי ילדיי. לפעמים התפניות הכי חדות בחיינו מתבררות כשינוי לטובה. 

נולדתי ברוסיה וגדלתי במשפחה שהאתוס הסובייטי נוכח בה, גם אם לא בצורה בולטת או ברורה. השאיפה למצויינות, מוסר העבודה המטורף, החתירה להצליח ולנצח, הרוח התחרותית, והתעלמות מקשיים היו חלק מהחינוך שלי. למרות שגדלתי בארץ מאז שהייתי בת שש, לא ניתן היה לפספס את הקרקע שעליה חונכתי התבגרתי והתעצמתי.

כשנשארתי ערה אתמול עד 3 בבוקר כדי לצפות בלינוי אשרם עושה הסטוריה ומקבלת מדליית זהב בקרב רב בהתעמלות אומנותית, דמעות של אושר ונוסטלגיה זלגו מעיני. לינוי עשתה את הבלתי ייאמן וניצחה לא רק את התאומות ששלטו בזירה עד אז, אלא מדינה שלמה. היא ניצחה את רוסיה ואת האתוס שלה. 

נולדתי ברוסיה וגדלתי במשפחה שהאתוס הסובייטי נוכח בה. השאיפה למצויינות, מוסר העבודה המטורף, החתירה להצליח ולנצח, הרוח התחרותית, והתעלמות מקשיים היו חלק מהחינוך שלי

כשאני חושבת ומעכלת את ההסטוריה שנבנתה בלילה לנגד עיני, אני חוזרת שוב ושוב במחשבות לתאומות דינה וארינה אוורינה. ארינה היתה הראשונה להופיע בכל אחד מארבעת המכשירים, ודינה היתה העשירית. הסדר נשמר לאורך כל התרגילים כשאחת פותחת את הביצועים והשנייה סוגרת. תנודת הנקודות עלתה וירדה כל פעם שאחת מהן סיימה וכולנו עצרנו את נשימתנו בגלל לינוי. אבל קצת גם בגללן.

בכל אחד מארבעת התרגילים צפינו בפתיחה מרשימה עם הביצוע של ארינה שמדרג אותה במקום הראשון. לאחר מכן, אחרי הביצוע של לינוי כשמינית ודינה כעשירית, ארינה יורדת למקום השלישי. וכך חוזר חלילה עד התרגיל הרביעי. ארינה ככל הנראה משלימה עם זה או לפחות כך ניכר בפניה.

אני רואה לנגד עיני כל פעם מחדש כיצד דינה אוחזת את הדובי שלה ומחכה בדמעות לתוצאות השופטים שמתמהמהת. אני רואה אותה ברגע הכי פרטי בעולם, כשהיא רק רוצה להיות לבד אבל אין לה את הפריווילגיה הזו.

היא עוברת נחשול נפשי קשה מנשוא לעיני מאות מליוני צופים בעולם. אני רואה כיצד אחותה התאומה עומדת לצידה ומחזיקה אף היא חיות רכות שיתנו לה כוח. היא רחוקה מאחותה דינה, נותנת לה מרחב להכנס לתוך העצב שלה, אך המסך מראה כיצד הלב של דינה עומד לפרוץ מתוך החזה.

אני רואה לנגד עיני כל פעם מחדש כיצד דינה אוחזת את הדובי שלה ומחכה בדמעות לתוצאות השופטים שמתמהמהת. אני רואה אותה ברגע הכי פרטי בעולם, כשהיא רק רוצה להיות לבד אבל אין לה את הפריווילגיה הזו

הבובות שהחזיקו הן עדות לילדות שנמנעה מהן. שעות, ימים, חודשים ושנים של אימונים, במקום לבלות עם חברות או להיות עם המשפחה. הן בנות 22 והמטרה של חייהן היא אחת.

הרובד הקשה והמכביד, המפתיע והבלתי נתפס של הסיפור הוא היותן תאומות זהות. אנחנו מכירות את ההשוואה בין אחים במשפחה אחת ואת ההשוואה שעורכים הורים לגבי הילדים שלהם גם אם לא במודע.

אבל להתאמן לצד אחותך התאומה מהבוקר עד הלילה ולהגיע ביחד לתחרויות עולמיות ולאולימפיאדות, כל אחת חמושה במאמנת אישית משלה, מוסיף מימד עצום של קושי, תחרותיות, לחץ נפשי כרוני וחיים על הקצה. התאומות מתחרות זו בזו. שנים. קשה לדמיין מצב יותר מלחיץ מזה.

לשתיהן גנטיקה זהה וכישרון מולד. הן שתיהן מובילות בראש הענף לאורך תחרויות ואולימפיאדות. ואני רוצה לקוות ששתיהן רוצות בזה, עם כל ההקרבה הנלווית.

אבל יש בכל זאת הבדל בין שתיהן. ארינה, שביצעה ראשונה את התרגיל האחרון עם הסרט, ישבה וחיכתה זמן ארוך ומורט עצבים כדי לגלות אם תזכה במדליה. לאחר התרגיל של לינוי שביצעה שמינית, היה לה ברור שחלום המדליה נגוז והיא תגיע ״רק״ למקום הרביעי. המקום הרביעי אינו תבוסה. המקום הרביעי הוא המקום שממנו תתאמן לאולימפיאדה הבאה.

ולכן עיניה היו נשואות, כמו עיני כל העולם, ובייחוד עיני רוסיה, לביצוע האחרון והמסכם של דינה, אחותה התאומה, עם הסרט.

להתאמן לצד אחותך התאומה מהבוקר עד הלילה ולהגיע ביחד לתחרויות עולמיות ולאולימפיאדות מוסיף מימד עצום של קושי, תחרותיות, לחץ נפשי כרוני וחיים על הקצה. התאומות מתחרות זו בזו. שנים

כשהניקוד שקיבלה דינה אחרי רגעים מורטי עצבים שנדמו כמו נצח הציב אותה במקום השני, דינה נשברה. השבירה שלה היתה חדה, כואבת ומעוררת חמלה. והיא עשתה זאת לעיני העולם כולו.

אולי הריצה בראש את השנים הרבות שהוקדשו לרגע הזה. את השנתיים הקשות של הקורונה שבהן התאמנה יומיום. אולי חשבה ודמיינה את קבלת הפנים הקרה שתקבל כשתחזור הביתה. לרוסיה. רוסיה הבלתי מתפשרת, שבה אסור להפסיד, ובה אין רחמים למי שנכשלת. ומקום שני הוא כישלון. מקום שני ניתן לזאת שהפסידה בשבריר נקודה למקום הראשון.

ודינה יודעת את זה. היא יודעת שהיא תעבור מכבש. היא יודעת שהיא אכזבה מדינה שספורט הוא האתוס המרכזי בה ומצויינות בתחום ההתעמלות האומנותית לא התערערה מעולם. מעולם, עד אותו הרגע.

והיא שבורה ומרוסקת. היא חשה את חוסר הצדק והעוול שהיא חושבת שנעשה לה והיא לא מסוגלת לראות דבר אחר. גם לא את לינוי אשרם הצנועה ובעלת הרוח הספורטיבית שניגשת להושיט לה יד וכתף.

היא לבד. והיא שבויה בכבלים של מדינה שמגדלת דורות כאלה. מדינה שמנצחת בתחרויות ומגיעה להישגים אבל מדינה שבה האינדיבידואל הוא כלי שרת בידי מטרה נעלה יותר. ודינה חשה כיצד היא הכשילה את המטרה הנעלה ואינה מסוגלת להביט לעצמה בעיניים.

אולי הריצה בראש את השנים הרבות שהוקדשו לרגע הזה. דמיינה את קבלת הפנים הקרה שתקבל כשתחזור הביתה. לרוסיה הבלתי מתפשרת, שבה אסור להפסיד, ואין רחמים למי שנכשלת. ומקום שני הוא כישלון

התמונות הללו מאחת התחרויות המותחות שהיו פה והסיפור של התאומות בנות ה-22 ועיניהן הגדולות והמשתאות ישארו לעד חלק מהסיפור של לינוי ומדליית הזהב שלה. לינוי, שערערה את האתוס של אחת המעצמות החשובות בעולם.

ד״ר אילנה קוורטין היא מחברת הספר "כלואות: שתלטנות קיצונית בזוגיות". היא אקטיביסטית פמיניסטית בתחום בריאות נשים וזכויות נשים בעבודה ובעולם המשפחה. שותפה לחקיקה בתחומים אלה ומתמחה באלימות נטולת היבטים פיזיים כלפי נשים. כיום מתגוררת עם משפחתה בלוס אנג׳לס, שם היא שליחה של הסוכנות היהודית ומנהלת את פעילות הסוכנות באזור מערב ארה״ב. אילנה היא ד״ר למגדר ועורכת דין מומחית לזכויות נשים (צילום: ליפז בראל)

חשוב להבין מה לא קרה ברוסיה השבוע: ולדימיר פוטין לא ניצח בשום בחירות. חשוב להבין את זה כי כאשר מקבלים את הפארסה שהייתה שם כלשונה, ללא ביקורת, מנרמלים את השקר.

נירמול השקר עלול לעזור לחורשי המזימות לייבא את הדמוקרטיה המזויפת גם לכאן. ישראל הרי מצאה את עצמה צועדת בכיוון הזה ממש, עד לפני חודשים מספר.

חשוב להבין מה לא קרה ברוסיה השבוע: פוטין לא ניצח בשום בחירות. חשוב להבין את זה כי כאשר מקבלים את הפארסה שהייתה שם כלשונה, ללא ביקורת, מנרמלים את השקר

פעם סימן ההיכר לדמוקרטיות מזויפות היה בחירות פיקטיביות בהן השליט – נאמר, סדאם חוסיין – היה זוכה כמעט למאה אחוז מה"קולות". לא ממש טרחו להסתיר את הזיוף – זה היה יותר עניין של התרסה מאיימת. הדמוקרטיות המזויפות חכמות יותר כעת. אתה מוצא אותן בכל מקום, מפולין והונגריה ועד טורקיה וונצואלה. חוד החנית זו רוסיה כמובן, כפי שראינו שוב ב"בחירות" שלה בשבוע האחרון.

"התוצאות" מראות כי מפלגת רוסיה המאוחדת של פוטין זכתה בכמחצית מהקולות, מה שנשמע כמעט סביר. אבל זה פי שניים וחצי יותר מכל מפלגה אחרת ומספיק כדי לקבל שני שלישים מהצירים בדומא. כמו בקסם, שני שליש זה בדיוק הסף הדרוש לביצוע שינויים מבניים במשטר.

ההליך היה לא לגיטימי לא רק בגלל ההאשמות האמינות לזיופים בקנה מידה עצום. כל השיטה מופקרת, מן היסוד. היסוד הוא שהמשטר הוציא אל מחוץ לחוק או נטרל את כל מפלגות האופוזיציה האמיתיות והאפקטיביות.

יריבו הגדול של פוטין, בוריס נמצוב, נרצח בשנת 2015 לא רחוק מהקרמלין. יריבו העכשווי אלכסיי נבלני ניצל מנסיון הרעלה לפני כשנה וכעת כלוא באשמות שווא שאושרו על ידי בתי משפט שברור שהם מתפקדים ככלי של הקרמלין.

יריבו הגדול של פוטין, בוריס נמצוב, נרצח בשנת 2015 לא רחוק מהקרמלין. יריבו העכשווי אלכסיי נבלני ניצל מנסיון הרעלה לפני כשנה וכעת כלוא באשמות שווא שאושרו על ידי בתי משפט שמתפקדים ככלי של הקרמלין

המשטר פועל נגד אירגונים חוץ פרלמנטריים בטריקים מוכרים כמו הטיעון שהם סוכנים זרים בגין עניני מימון.

התקשורת נשלטת כמעט לחלוטין על ידי המשטר או מקורביו, ומאכילה את הציבור בתעמולה בלתי פוסקת.

המדיה החברתית חשופה ללחץ מתמיד למנוע תוכן ביקורתי.

לא שרבים יעזו לפרסם תוכן כזה. רשימת מבקרי המשטר שמישהו לימד אותם לקח משכנעת למדי. חלקם פשוט הגיעו לכלא באישומים מפוברקים. אחרים עברו לעולם שכולו טוב לאחר שנורו על גשר (כמו הפיזיקאי האופוזיציונר נמצוב), הורעלו באמצעות תה רדיואקטיבי (כמו המרגל הסורר אלקסנדר ליטביניינקו), מצאו את מותם בתלייה מסתורית בחדר אמבטיה בריטי (כמו האוליגרך העצמאי מדי בוריס ברזובסקי) או שהופיעו לפתע ללא רוח חיים באיזו מעלית (כמו העיתונאית הטרדנית אנה פוליטקובסקאיה). או שהקרמלין לא מוכן לסבול ביקורת, או שגורם עלום ממש מנסה לשבש לשלטון את התדמית.

כך גם פוטין: או שהוא אובססיבי לשלטון ברמה שלעומתה נתניהו הוא פוליטיקאי נורמטיבי וסביר, או שבמקרה יצא לו להרוויח כבר 20 שנה מרצף אירועים אקראיים שלא נראו כדוגמתם בהיסטוריה של הדמוקרטיות.

או שפוטין אובססיבי לשלטון ברמה שלעומתה נתניהו הוא פוליטיקאי נורמטיבי וסביר, או שבמקרה יצא לו להרוויח כבר 20 שנה מרצף אירועים אקראיים שלא נראו כדוגמתם בהיסטוריה של הדמוקרטיות

הנשיאות נמסרה לו  כמו זר פרחים על ידי בוריס ילצין בתחילת המילניום; בהמשך, כאשר פגה הגבלת הכהונה שנקבעה בשנות התשעים המעין-דמוקרטיות, הוא החליף מקום עם ראש הממשלה דמיטרי מדבדייב בדיוק כאשר הסמכות הביצועית החליפה מקום גם היא; ואז השניים שוב התחלפו, בדיוק כאשר המשטר הפך שוב לנשיאותי; ולקינוח "משאל עם" אישר שינויים חוקתיים המאפשרים לפוטין להישאר בתפקידו עד 2036, בגיל 84, כסוג של רוברט מוגבי של הצפון.

לא נראה כרגע שמשהו עומד בדרכו. המשטר הזה ייפול יום אחד, אבל לא ידוע מה יבוא במקומו ובינתיים אין סימן להתקוממות עממית (מהסוג שטלטל את המשטר בשנת 2011) ובטח לא להתערבות חיצונית.

ממשל ביידן שזה עתה נסוג מאפגניסטן והפקיר את הציבור שם לחסדי מחבלי הטאליבאן ממוקד בסין, לא בהצלת העם הרוסי. אירופה תלוייה ברוסיה עבור 40% מהגז הטבעי שהיא צורכת (בעיקר לחימום בחורף) וגרמניה עומדת להגדיל את התלות עוד יותר עם השלמת צינור הגז נורדסטרים 2. הסנקציות הכלכליות שהטיל המערב על רוסיה בעקבות השתלטותה על חצי האי קרים שהיה שייך לאוקראינה לא משנות משחק וכנראה לא יעלו מדרגה.

גם במישור העסקי. עגום לראות כיצד גוגל ואפל צייתו בשקט לבקשת רוסיה להסיר אפליקציה שנוהלה על ידי האירגון של נבלני ושניסתה לעזור לאזרחים להצביע באופן אסטרטגי השבוע. הכסף מדבר, וכל עוד יש לה גז ונפט רוסיה היא סוג של שוק די חשוב.

עגום לראות כיצד גוגל ואפל צייתו בשקט לבקשת רוסיה להסיר אפליקציה שניסתה לעזור לאזרחים להצביע באופן אסטרטגי השבוע. הכסף מדבר, וכל עוד יש לה גז ונפט רוסיה היא סוג של שוק די חשוב

אז ככה זה ברוסיה וככה זה ישאר בינתיים. איך זה נוגע לישראל? זה נוגע.

לא חסרים חסידים לדמוקרטיה המזויפת בכל מקום. הדמוקרטיה האמיתית (הליברלית, עם הגנה למיעוטים והגבלות ואיזונים) נמצאת תחת מתקפה בכל פינה בעולם. יש מלחמת תרבות בין המשכילים לפועלים, סוגיות מסובכות מדי על השולחן, ומדיה חברתית המשבשת למיליארדי משתמשיה את התודעה.

ארצות הברית בקושי ועם מזל גדול נחלצה מהשתלטות עויינת זה מכבר, והסכנה לא חלפה. רק לפני מספר שבועות להקה של רפובליקאים בהובלת השדר הזועף והאמביציוזי טאקר קרלסון קיימה ביקור לקקני להדהים בהונגריה, כדי ללמוד. אם הכנופיה הזו תחזור לשלטון באמריקה לא בטוח שהדמוקרטיה שם תשרוד שוב, למרות חוסנה היחסי.

הדמוקרטיה בישראל שברירית מעט יותר, ונאיבי מי שחושב שאין בימין מי שרוצה לייבא את הגרסה המזויפת גם לכאן. אולי לא ממש כולה – כנראה לא רציחות והרעלות, לפחות לא בהתחלה.

הדמוקרטיה בישראל שברירית מעט יותר, ונאיבי מי שחושב שאין בימין מי שרוצה לייבא את הגרסה המזויפת גם לכאן. אולי לא ממש כולה – כנראה לא רציחות והרעלות, לפחות לא בהתחלה

אבל בוודאי ובוודאי דיכוי מפלגות אופוזיציה, דיכוי אירגונים חוץ-פרלמנטריים, השתלטות על התקשורת, הפיכת בתי המשפט לצייתניים, הטרלה אינסופית עם פייק ניוז במדיה החברתית, דה-לגיטימציה של הביקורת וכמובן שחיתות ללא גבול המלווה בחסינות בפועל לשליט.

נתניהו ומפלגת הליכוד בגרסתה המעוותת העכשווית כבר עלו על דרך המלך ליעד זה ממש, והיינו במרחק כמה אלפי קולות וקומץ פוליטיקאים אמיצים מהימין מנקודת האל-חזור. ראינו היטב איך חלק ניכר מהציבור לא רואה בכך פסול, או לא ממש מבין, או מכשיר כל שרץ כדי לקיים שלטון ימין, או שילוב של הכל יחד.  הסכנה עדיין קיימת. נתניהו לא הולך לשום מקום ומחצית הציבור שחפץ בו לא ימיר את דתו הביביסטית בקלות.

כחלק מהמערכה, יש לקדש את מה שהוצל ברגע האחרון (הפרחים ללפיד, ליברמן, סער ובנט) ובעיקר לקרוא לילד בשמו. מה שמנסים להמיט עלינו, ומה שראינו ברוסיה השבוע, זו דמוקרטיה מזויפת. הזהרו מזיופים.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan