המתבונן במפת אזורי העדיפות הלאומית, כפי שעוגנה בהחלטת הממשלה מאפריל 2018, עשוי להתרשם שמדובר בפרי עבודת מטה מקצועית מדוקדקת, שהולידה תוכנית להקצות משאבים ותקציבים רבים יותר לאזורים הסובלים מנחיתות מובנית.
המפה מאוד כללית ומספרת סיפור חלקי. למשל, שבנפה הקרויה "יהודה ושומרון" ייחשבו רק "חלק מהיישובים ואזורי התעשייה" לאזורי עדיפות, בעוד שחלקים אחרים של השטח יישארו מאחור. מי זכה ומי נשכח? המפה אינה מספרת.
מפת אזורי העדיפות הלאומית עתידה לעמוד בחודשים הקרובים במרכזו של דיון ציבורי חשוב, שיתקיים במקביל לדיונים על סדר העדיפויות הלאומי שיתקיימו במסדרת חקיקת חוק התקציב וחוק ההסדרים בכנסת.
בתחילת השבוע החליטה הממשלה להאריך בחצי שנה את תוקפה של מפת אזורי העדיפות הנוכחית, שאמורה לפקוע בסוף החודש, ובזמן הזה להשלים את סדר העדיפויות הלאומי המעודכן.
מפלגת העבודה כבר הודיעה שתעמוד על הכנסת שינויים משמעותיים במפה, המתעדפת היום במובהק את ההתנחלויות ומקפחת יישובים ערביים בשני צדי הקו הירוק, והיא נערכת למאבק בעניין מול סיעת ימינה של ראש הממשלה נפתלי בנט.
למפת אזורי העדיפות הלאומית יש משמעות מיידית וישירה על כיסיהם של התושבים באותם אזורים: בתקציבי חינוך, במענקים לתעשייה, בהעדפה בהקצאת קרקעות לבנייה ואפילו בשיעורים מופחתים של מס הכנסה.
למפת אזורי העדיפות הלאומית יש משמעות מיידית וישירה על כיסיהם של התושבים באותם אזורים: בתקציבי חינוך, במענקים לתעשייה, בהעדפה בהקצאת קרקעות לבנייה ואפילו בשיעורים מופחתים של מס הכנסה
זכות יסודית לשוויון
בפועל, לצד עבודת מטה מקצועית המבוססת לכאורה על קריטריונים אובייקטיביים, מעורבים שיקולים פוליטיים רבים בקביעת אזורי העדיפות הלאומית.
עצם הרעיון שמדיניותה של הממשלה בנוגע למתן זכויות אזרחיות וכלכליות לאזרחים אינה אחידה בכל שטחה, מהווה חריגה מעקרון השוויון הנחשב לזכות חוקתית יסודית, בהתאם לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
לממשלה יש אמנם סמכות לקבוע סדרי עדיפויות במסגרת מדיניותה, אך אלה צריכים להיות תואמים את המסגרת החוקית הכללית – לא רק את הזכות היסודית לשוויון, אלא גם את ההוראות הספציפיות בחקיקה המסמיכות את הממשלה לקבוע אזורי עדיפות לאומית.
חוק ההסדרים מ-2009 – שהיה קרוי אז "חוק ההתייעלות הכלכלית" – קבע קריטריונים שהממשלה אמורה לשקול בבואה להחליט על מפת העדיפות הלאומית. בין היתר, המצב הביטחוני באזור או ביישוב, חוסנו הכלכלי והחברתי של האזור ורמת השירותים הניתנים בו, מיקומו הגיאוגרפי של האזור, הצורך בצמצום פערים בין אזור זה לבין יישובים אחרים בארץ, נטל קליטת העלייה המוטל על היישוב וכן "שיקולים נוספים הנוגעים לצורכי האוכלוסייה".
הקריטריונים האלה, המיועדים להגביל ולהסדיר את שיקול דעתה של הממשלה בבואה לחלק הטבות, לא נולדו יש מאין. הם באו על רקע פסק דין מהדהד של בג"ץ שניתן בפברואר 2006 בהרכב מורחב של שבעה שופטים, שבראשו נשיא בית המשפט העליון דאז, אהרן ברק.
בית המשפט החליט אז לקבל את עתירתה של ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל, ולבטל את מפת אזורי העדיפות הלאומית בתחום החינוך, בשל היותה מפלה.
התברר שגבולות אזורי העדיפות בצפון הארץ שורטטו בעיפרון עדין ומדויק, כך שיישובים יהודיים יהיו בפנים, והיישובים הערביים – בחוץ.
בית המשפט פסל את מפת העדיפות הן בשל פגיעתה בשוויון, והן בשל היותה של מדיניות קביעת אזורי העדיפות בגדר "הסדר ראשוני" שמקומו בחקיקה ראשית, או בחקיקת חוק המסמיך את הממשלה לפעול בנושא.
בית המשפט פסל את מפת העדיפות הן בשל פגיעתה בשוויון, והן בשל היותה של מדיניות קביעת אזורי העדיפות בגדר "הסדר ראשוני" שמקומו בחקיקה ראשית, או בחקיקת חוק המסמיך את הממשלה לפעול בנושא
בית המשפט קבע שהחלטתו לבטל את מפת העדיפות בתחום החינוך, תיכנס לתוקף בתום שנה ממועד מתן פסק הדין. אך כמקובל במקרים כאלה, פנתה הממשלה פעם אחר פעם לבית המשפט וביקשה דחייה במועד כניסתו של פסק הדין לתוקף.
בנובמבר 2008 החליט בג"ץ – אז כבר בראשות הנשיאה דורית ביניש – לתת הארכת מועד אחרונה ליישום, עד תחילת ספטמבר 2009. "העניין שלפנינו הוא ביטוי חמור לחירות שנוטלים לעצמם המשיבים שלא לקיים את פסק דינו של בית משפט זה", נזפה ביניש בממשלה.
היישובים הערביים נעדרים
בעקבות החקיקה מ-2009 קבעה הממשלה – ב-2009, ב-2013 ובפעם האחרונה ב-2018 – מפות של אזורי עדיפות לאומית.
גם כעת תלויה ועומדת בבג"ץ עתירה בעניין אזורי העדיפות הלאומית: לפני כשנה עתר ארגון עדאלה, בשם שורה של רשויות מקומיות ערביות, ובהן אום אל-פחם, ערערה, כפר קרע, ג'ת ובאקה אל-גרבייה, בדרישה לבטל את המפה הנוכחית בטענה שהממשלה חורגת מסמכותה, ובטענה שהמפה שרירותית ומביאה לאפליה. לחילופין, מבקשים העותרים לכלול את יישובי "המשולש" במפת העדיפות.
בחודש אפריל האחרון החליטו השופטים אסתר חיות, ניל הנדל ויעל וילנר להוציא צו על-תנאי, המחייב את הממשלה לנמק מדוע לא תבוטל מפת אזורי העדיפות, ומדוע לא יוכנסו היישובים הערביים לתוכה.
בחודש אפריל האחרון החליטו השופטים אסתר חיות, ניל הנדל ויעל וילנר להוציא צו על-תנאי, המחייב את הממשלה לנמק מדוע לא תבוטל מפת אזורי העדיפות, ומדוע לא יוכנסו היישובים הערביים לתוכה
הממשלה טענה בבג"ץ כי מפת אזורי העדיפות נקבעה "על בסיס תבחינים ענייניים וסבירים בהחלט" שתוצאתם היא שוויונית. חלק מאותם קריטריונים, טענה המדינה, הם רמת האיום הביטחוני על היישובים – מה שמבטיח כמעט בוודאות שההתנחלויות וכן "יישובים צמודי גדר" יוכנסו אוטומטית למפה.
בנובמבר שנה שעברה החליטה הממשלה להכניס אזורים נוספים למפת העדיפות, על בסיס קריטריון חדש – אזורים שבהם "שיעור מסתננים גבוה". בהתאם, הוכנסו למפה שכונות בתל אביב, נתניה, ירושלים, אשדוד, בני ברק, אילת ופתח תקוה.
העותרים מיהרו להזדעק: "קריטריון הפריפריאליות הוא שרירותי ולא עקבי", הם טענו בהודעתם לבג"ץ בחודש פברואר האחרון. הממשלה הגיבה שההחלטה החדשה מעניקה לאותן שכונות רק הטבות בתחומים ספציפיים, ולא בכלל הנושאים שמעניקה מפת אזורי העדיפות.
הדיון הפוליטי והציבורי במפת אזורי העדיפות הלאומית החדשה, שיתקיים בראש ובראשונה בין מפלגות הקואליציה, צפוי להשתלב בדיון המשפטי המתקיים במקביל. הדיון המסכם בבג"ץ צפוי מיד לאחר החגים, בחודש אוקטובר הקרוב.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו