ח"כ דוד ביטן, מי שארגן את עצומת הנאמנות בראש הממשלה בנימין נתניהו בתחילת השבוע, הודיע אתמול (חמישי), בהמשך לידיעות שהתפרסמו בבוקר, כי נתניהו ישמח לצרף את בני גנץ לממשלה שלו. לא את מפלגת כחול-לבן, כמובן, כי נתניהו הרי פרסם מאמר נגד ממשלת אחדות. "אנחנו רוצים את גנץ מוקטן", מיתג ביטן את הרעיון. כלומר, גנץ וחברי הסיעה שלו, חוסן לישראל. האחרים לא. לכן זו לא ממשלת אחדות.
בני גנץ, יו"ר מפלגת כחול-לבן המונה 35 מנדטים, לא הגיב. במקום לשלוח את אחד הדוברים שלו נגד ביטן ולומר כי הם רוצים "ביבי מוקטן", או למצער, להודיע כי הוא בא להחליף את נתניהו ולא להצטרף אליו – גנץ העדיף לשתוק.
אפשר לומר שזה הסגנון הרך והמינורי של גנץ. אפשר לומר שלא כל אמירה ראויה לתגובה. אחרים יאמרו כי גנץ הוא באמת החוליה החלשה, ביטן יודע על מה הוא מדבר, ובבוא היום הרמטכ"ל לשעבר לא ישמע באוזן החצי-חרשת את קולות המחאה ויצטרף לממשלת נתניהו. האמנם?
מועמד של פשרה
עד למערכת הבחירות הקודמת, לא נרשמו עימותים בין נתניהו וגנץ; להיפך. גנץ עמד בצד ב-2010, בימי מלחמת העולם בממשלה ובצמרת צה"ל על המינויים הבכירים. שר הביטחון אהוד ברק והרמטכ״ל גבי אשכנזי התקוטטו על מינוי סגן הרמטכ"ל. ברק רצה את יואב גלנט, כי הוא נטה ליישר קו תוקפני נגד איראן. אשכנזי רצה את גדי אייזנקוט.
גנץ, כדרכו, היה מועמד של פשרה ומונה באוקטובר 2009 לתפקיד סגן הרמטכ"ל. קרוב לשנה לאחר מכן, באוגוסט 2010, מונה גלנט לרמטכ"ל. גנץ יצא כבר לחופשת שחרור, אבל המינוי של גלנט נפל, כזכור, בגלל הסתבכות משפטית. נתניהו וברק הציעו את תפקיד הרמטכ"ל לאייזנקוט שסירב, אבל המליץ על גנץ שזכה שוב מן ההפקר. כך הוא הפך למנהיג הצבא.
נתניהו וגנץ יצאו ביחד לשני מבצעים בעזה: עמוד ענן (2012) וצוק איתן (2014). בין השניים לא פרצו מריבות כפי שמתחייב לפעמים ביחסים בין ראש הממשלה והרמטכ"ל. גנץ היה כזה נוח, עד שנתניהו העניק לו שנה רביעית בתפקיד.
נתניהו, וזהו כלל היסטורי, חושש מרמטכ"לים. הוא שקשק מאהוד ברק, פחד מאמנון ליפקין-שחק ונאחז אימה במהלך 2018 מול האפשרות שגנץ יתמודד מולו – וזה בדוק. הוא אפילו שקל להקדים את הבחירות כדי לכלוא את גנץ בתוך תקופת הצינון שלו. עד כדי כך הוא חשש.
בנובמבר 2018 הסתיימה תקופת הצינון המפורסמת של גנץ, והגיעה תקופת ההמתנה. לקראת הבחירות באפריל האחרון, הציע יו"ר העבודה אבי גבאי למסור את ההנהגה לגנץ, אך הוא סירב והעדיף להקים את תנועתו, חוסן לישראל.
סומן כמי שעשוי לשבור את הכלים
גנץ נקט תמיד בסגנון מאופק וזהיר, אולי זהיר מדי מול נתניהו. בנאום הפתיחה שלו בינואר האחרון, בגני התערוכה, גנץ אפילו הרעיף שבחים על ראש הממשלה, דיבר על הישגיו וכינה אותו 'פטריוט ישראלי'. אצל נתניהו, קומפלימנטים הם סימן לחולשה. גנץ חטף מכות מתחת לחגורה, הוצג כלא שפוי, מי שמפקיר את הטלפון הסלולרי שלו לפריצה של גורמים זרים, ועוד סיפורים שהוא לא אהב לשמוע.
אבל התגובה של גנץ נותרה מנומנמת – כמו אתמול, מול האמירות של ביטן.
הסגנון ומערכת היחסים הטובה נתניהו-גנץ עמדה בניגוד לשנאה ולהיסטוריה הקשה שבין ראש הממשלה ושותפיו של גנץ, יאיר לפיד ומשה בוגי יעלון. לפיכך, גנץ סומן כמי שעשוי לשבור את הכלים ולחבור לנתניהו. בליכוד בונים על זה, ביטן וחבריו מציפים את האפשרות הזו, אבל זה לא קרה אחרי הבחירות באפריל – וזה לא יקרה בספטמבר.
אם לנתניהו לא יהיו 61 חברי כנסת, גנץ לא יפרק את כחול-לבן וירוץ עם חברי הכנסת האלמוניים שליהק כדי להציל את נתניהו. ואם יהיו לראש הממשלה 61 מנדטים, הרי שהסיבה היחידה שבכלל יפנה אל גנץ היא כדי לחזק את ״קואליציית החסינות״, שתאפשר לו להימנע מהעמדה לדין ולהעביר את פסקת ההתגברות, להחלשת בית המשפט העליון.
ודווקא בגלל זה, גנץ לא יצטרף אל נתניהו. מהלך נועז וחוצפני שכזה לא מתאים לאיש עם המזג הנוח. אחרי הכול, הוא לא אהוד ברק.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם