במחלקה גריאטרית א' בבניין השיקום של איכילוב אנשים עסוקים בהישרדות. עוד קצת לחיות. בראש מדהדות מילותיו של פרופסור זאב רוטשטיין שאמר על אריק שרון "ראש הממשלה נושם באופן עצמוני", את ההמשך והסוף כולם זוכרים.

הבחירות מעניינות פחות, אם בכלל. הן לא נוכחות. הדילמות כאן הן אם לאכול אורז או פירה. האחים והאחיות כולם ערבים ישראלים ועולים ממדינות חבר העמים. עדיין לא פגשתי צבר ישראלי. "מלח הארץ" לא בלקסיקון של להחליף חיתולים לקשישים.

הבחירות מעניינות פחות, אם בכלל. הן לא נוכחות. הדילמות כאן הן אם לאכול אורז או פירה. האחים והאחיות כולם ערבים ישראלים ועולים ממדינות חבר העמים. עדיין לא פגשתי צבר ישראלי, "מלח הארץ", מחליף חיתולים לקשישים

גם רופאים עם שם בעברית לא מצאתי כאן. זו עבודה קשה וכנראה לא מתגמלת. את איש לא מעניין כאן המצב המתוח בצפון ובוודאי לא המצב המדיני, יתר נכון האין מצב מדיני. הציוצים של יאיר נתניהו ודולנד טראמפ לא מגיעים לכאן.

אני מוצא עצמי מתחבר לשלישיית כיפת ברזל חברתי ורוצה להאמין להם. הם הולכים למקומות שאיש לא רוצה להיות. מקומות בהם אנשים שקופים ורזים שהחברה הישראלית הפסיקה לקדש.

ראש הממשלה שלנו אולי נושם באופן עצמוני, אך את ליטרת החמצן העיקרית הוא מקבל ממעטפת שמאיימת על החברה והדמוקרטיה בישראל. האמירה של בנט שלא יתנגד לחסינות, נועדה לקושש קולות (לפני המשתה המסורתי) ולהתחנף לקיסר ובני משפחת המלוכה.

זו אותו שר חינוך לשעבר, שרגע לפני פיטוריו העביר בחשיכה עשרות מיליונים מתקציב החונוך לעמותות מיסיונריות, שהמילה הדתה היא רק קצה הקרחון של הפעילות העניפה שלהם.

ראש הממשלה נושם באופן עצמוני ועדיין נהנה מהאוויר המטונף שפולטת רכבת האנשים העוטפים אותו. בה בעת הוא בז להם. הוא בז לכולם. כנראה גם לאישתו ועדיין, היא נשק טוב עבורו להשיב מלחמה לתקשורת. ביאיר הוא גאה. בטח גאה. מי לא היה רוצה יורש עצר כזה שמבלה את זמנו במקומות שלא מקדשים את כבודה של האישה. כבוד גברי. גבר. כמו אבא.

ראש הממשלה נושם באופן עצמוני. כדאי שיבקר בגריאטריה א' ויביט לאנשים שמבקשים לסיים את חייהם בכבוד בעיניים. הם מעניינים אותו כמו אפר של סיגר. אין חמלה

ראש הממשלה נושם באופן עצמוני. כדאי שיבקר בגריאטריה א' ויביט לאנשים שמבקשים לסיים את חייהם בכבוד בעיניים. הם מעניינים אותו כמו אפר של סיגר. אין חמלה.

ראש הממשלה מעדיף לקבל חמצן מחבורת הסמוטריצ'ים, הפייגלינים, השוביניסטים, הפשיסטים והגזענים, מחבורת המתחנפים ונושאי כליו, מיועצי האחיתופל שמייעצים לו לצאת נגד כל מי שלא משתחווה ולפלג את העם, לשסע ולקרוע לגזרים.

המלך העירום לובש חליפות יוקרה, בוודאי לא מדים של אח או אחות שסיימו משמרת של 12 שעות בגריאטריה תמורת שכר מינימום.
ראש הממשלה נושם באופן עצמוני. המדינה לא.

אפי אליסי, בן 53, בזוגיות עם יריב מזה 26 שנים, מגדל את רואי בן ה-20 ואת יאן בת ה-13. מייסד ועורך אחראי של מגזין אופנה Fashion Israel, מרצה על בריאות הנפש מטעם ״אנוש״, ״נגישות ישראל״ ובאופן פרטי.

משברים, גדולים כקטנים, הם חלק בלתי נפרד מהחיים. הם מערערים את שגרת יומנו, מעוררים חרדה ואי-ודאות. אך למרות התהפוכות, שמירה על שגרה מסוימת יכולה להיות עוגן יציב שיעזור לנו להתמודד עם המצב בצורה טובה יותר. משברים יכולים להגיע בצורות שונות ולהשפיע על חיינו באופן עמוק. הם מערערים את השגרה המוכרת ומעמידים אותנו בפני אתגרים חדשים.

משברים רבים עשויים לשבש את השגרה, כמו משברים אישיים: אובדן של אדם קרוב, מחלה קשה, פרידה, אובדן עבודה, בעיות כלכליות, משבר זהות; משברים משפחתיים: גירושין, מחלה של בן משפחה, מעבר דירה, בעיות חינוך, אלימות במשפחה; משברים חברתיים: אסונות טבע, מלחמות, מגפות, משברים כלכליים, משברים פוליטיים; משברים הקשורים לשינויים גדולים בחיים, כמו נישואים, לידה, פרישה לפנסיה ועוד.

אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.

כבר יותר משנתיים אנחנו מתבכיינים! מה עשינו השנה כדי לעצור את הדיקטטורה? כמו בכל מדינה דמוקרטית יצאנו להפגין, מחינו, צעקנו, התנהלנו כמו אותו ילד ששם את האצבע בסכר. אבל אצבע בסכר מול נחשול מטורלל של צונאמי – לא יכולה להחזיק לאורך זמן.

לתומנו חשבנו שפעולות הזעם שלנו יעצרו את שטף החוקים הדיקטטורים. מחריבי הדמוקרטיה עצרו בשלב הראשון, לאלפית השנייה, הסתכלו ימינה ושמאלה והבינו שחומות המאבק הדמוקרטי הן נמר של נייר. מאז, לא המאבק האזרחי ולא המלחמה בה ממשיכים להיהרג ילדינו עצרה אותם. בזה אחר זה הם המשיכו בדרך אל הניצחון המוחלט על עם ישראל.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.