מאז הקמת הקואליציה הנוכחית, בשלהי חודש דצמבר 2022, וביתר שאת בימים האחרונים, אנחנו עדים לשיח מתלהם המעמיק את השסעים, העמוקים ממילא, בחברה הישראלית. את הדוגמה הבולטת ביותר, אולי, סיפק לנו ח"כ דוד אמסלם ב"נאום הרולקסים והמרצדסים" שלו בכנסת ביום ב' ה-13.2.2023, בעקבות הפגנת הענק נגד המהפכה המשטרית, הפגנה שהתקיימה באותו יום מול הכנסת.
חה"כ אמסלם ניסה לצייר את כל מאות אלפי המפגינים כאנשי האליטה האשכנזית השבעה, כשהוא רומז לכך שלאלה אין זכות, לפחות לא זכות מוסרית, להפגין, שכן הם כל-כך עשירים וכל-כך שבעים עד שה"רולקסים שלהם מנצנצים". "הם רוצים אותנו נתינים – והם אדוני הארץ", אמר. זכורים גם דבריה של מירי רגב, לפני כשנה וחצי כשאמרה: "האליטה האשכנזית התרגלה לשלוט במזרחים. לא, זה נגמר."
ד"ר חיים וייצמן הוא מנהל התחום הפוליטי ועמית מחקר במכון לחירות ואחריות, ומרצה לממשל, מנהל ומדיניות ציבורית בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן. הוא בעל ניסיון ארוך שנים במגזר הציבורי; בין שאר התפקידים אותם מילא: עוזר לח"כ שמעון פרס, יועץ מדיני לשר וח"כ לשעבר ד"ר יוסי ביילין ויועץ בכיר לשר הדתות.
"ישראל נלחמת על קיומה. היצירה היא החלק שלי במלחמה על הארץ"
הכותרות הראשיות עכשיו
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
לאחרונה גיליתי במהלך נסיעה במונית שגם בבת-ים יש רחוב ששמו כ"ט בנובמבר. כבר ידעתי קודם לכן שבירושלים, בהרצליה, אולי גם בערים נוספות יש רחובות הנושאים אותו שם. כידוע, בכ"ט בנובמבר שנת 1947 הוחלט באו"ם על הקמתה של מדינת ישראל.
"עוד יהיו לנו רחובות שייקראו 'ה-7 באוקטובר'", הערתי בלגלוג מריר. ונהג המונית הגיב: "אף אחד לא יסכים לגור ברחוב שזהו שמו".
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
למקרה שפיספסת
הפוסטים הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
-
11
תגובות אחרונות
כרונולוגיה של פרישה בלתי נמנעת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
נק להתיחסות:
1. חסר נתון מהותי במחקר: "מדוע מזרחיים מעברתים את שם משפחתם"?
"האם אנשים שעברתו את שם משפחתם המזרחי מצליחים יותר"?
2. בסופו של דבר סטודנטים מהפריפריה וממרכז הארץ לומדים יחד באותה האוניברסיטה, ויש עשרות אלפים… היתכן שאין מזרחיים יחידי סגולה ראויים?
לסיכום: מבין "השסעים העמוקים ממילא..": בחרת כדוגמאות את אמסלם ודרעי מהצד המזרחי הבכיין? האם חסרים דוגמאות של חברי כנסת מהצד האשכנזי המתנשא?
או האם מדובר בכח ההרגל או החינוך?
הגדרת את הרפורמה "מהפכה משטרית" ובסוף ציינת כי 2 כלותיך מזרחיות. מה אני כקורא אמור להסיק מזה?
ע"מ שיותר ויותר מזרחיים יקראו פוסטים/מאמרים בנושאים חשובים כאלו, הם צריכים דוגמאות מ 2 הצדדים.
גילוי נאות: הבת שלי התחתנה עם רומני (ולא הוא לא "רומני גנב").
כדי לא להפוך את תגובתי למאמר אתייחס רק לשני נושאים, שלדעתי קשורים:
מערכת החינוך ואחוז המזרחים בין שופטי העליון – והניתוח הוא מהתרשמותי בלבד, כי אני מסתמך רק על ידע כללי.
כבר שנים אני טוען שההשקעה בחינוך היא המשתלמת ביותר, לפחות במדינה דמוקרטית – אבל היא איננה "תקינה פוליטית": שר חינוך שיזום תוכנית לשיפור מערכת החינוך, לא יוכל 'לגזור את הסרט', כי ההצלחה תתברר רק אחרי שני עשורים.
ובנוסף, בפריפריה קשה יותר להתגבר על פגמי מערכת החינוך, גם למשפחות מבוססות. כשאחוז מקבלי תעודת הבגרות נמוך יחסית בפריפריה, ולכן גם אחוז מקבלי תואר במשפטים (חפשו: "פערים אקוטיים בין הפריפריה למרכז"). אבל 'פריפריה' יכולה להיות גם במרכז, למשל בדרום ת"א.
אם אחוז המזרחים בין המשפטנים הוא נמוך, כך יהיה אחוזם בין השופטים – והפער יגדל ככל שעולים בהיררכיה, מפני שהעלייה בהיררכיית התפקיד מסננת את אלה שאינם בקצה העליון של ההתפלגות: המצטיינים. לכן אני מעריך שאחוז המזרחים בבית המשפט המחוזי, נמוך מאחוזם בבית משפט השלום, וכנ"ל כשעולים בהיררכיה לבית המשפט העליון.
הפתרון הוא בשיפור מערכת החינוך הכללית (ולא בהתרכזות במצטיינים).
גילוי נאות: אני אשכנזי, ושני בני הבוגרים נשואים לנשים מעדות המזרח.
ד"ר יחיאל קמחי