כדי לא להפוך את תגובתי למאמר אתייחס רק לשני נושאים, שלדעתי קשורים:
מערכת החינוך ואחוז המזרחים בין שופטי העליון – והניתוח הוא מהתרשמותי בלבד, כי אני מסתמך רק על ידע כללי.
כבר שנים אני טוען שההשקעה בחינוך היא המשתלמת ביותר, לפחות במדינה דמוקרטית – אבל היא איננה "תקינה פוליטית": שר חינוך שיזום תוכנית לשיפור מערכת החינוך, לא יוכל 'לגזור את הסרט', כי ההצלחה תתברר רק אחרי שני עשורים.
ובנוסף, בפריפריה קשה יותר להתגבר על פגמי מערכת החינוך, גם למשפחות מבוססות. כשאחוז מקבלי תעודת הבגרות נמוך יחסית בפריפריה, ולכן גם אחוז מקבלי תואר במשפטים (חפשו: "פערים אקוטיים בין הפריפריה למרכז"). אבל 'פריפריה' יכולה להיות גם במרכז, למשל בדרום ת"א.
אם אחוז המזרחים בין המשפטנים הוא נמוך, כך יהיה אחוזם בין השופטים – והפער יגדל ככל שעולים בהיררכיה, מפני שהעלייה בהיררכיית התפקיד מסננת את אלה שאינם בקצה העליון של ההתפלגות: המצטיינים. לכן אני מעריך שאחוז המזרחים בבית המשפט המחוזי, נמוך מאחוזם בבית משפט השלום, וכנ"ל כשעולים בהיררכיה לבית המשפט העליון.
הפתרון הוא בשיפור מערכת החינוך הכללית (ולא בהתרכזות במצטיינים).
גילוי נאות: אני אשכנזי, ושני בני הבוגרים נשואים לנשים מעדות המזרח.
ד"ר יחיאל קמחי