ארבעה פוסטים הקדשתי כדי להראות לכולנו שהמצב אבוד. בשניים מהם הראיתי שאין מסלול שיוביל את המרחב בין הירדן לים למציאות יציבה והוגנת לשבעה מיליון פלסטינים ולשבעה מיליון יהודים. בשני הפוסטים האחרים הראיתי שאין מסלול לעצירת קריסת הסולידריות חברתית ואת ההתפרקות החברתית הכוללת.

בחרתי את שני הנושאים האלה כי בהם נקל להוכיח שאין פתרון. אבל ישנם עוד גורמי קריסה שאפשר להתווכח על הסיכויים לפתור אותם. למשל, מערכת החינוך הישראלית שקורסת אל תוך עצמה. למשל, שתי אוכלוסיות מרכזיות בישראל, החברה הערבית והחברה החרדית, שתרומתן להתפתחות הכלכלית החיונית של המדינה היא נמוכה במיוחד.

ד"ר חגי אגמון־שניר ייסד וניהל במשך מעל עשרים שנה את המרכז הבין-תרבותי לירושלים, עוסק בפיתוח קהילה רב-תרבותית ומלמד באוניברסיטת בר-אילן.

יום הולדתו של המוזיקאי קובי אשרת, מלחין "הללויה", שחל השבוע (15 ביולי), הוא הזדמנות לעמוד מעט על הייחודיות שבדמותו ובאופי יצירתו.

דומה כי לא היה גיבור מוזיקלי גדול יותר עבור ילדי שנות ה-70 וה-80 מאשר המלחין קובי אשרת. הוא ליווה אותנו עוד בשחור-לבן בתכניות הטלוויזיה "ראש כרוב", "הצריף של תמרי", ו"קרוסלה".

ד"ר אמיר מזור הוא היסטוריון המתמחה בעולם האסלאם של ימי הביניים ובקורות היהודים תחת שלטון האסלאם. כמו כן כותב טורי דעה בנושא גיבורי תרבות בתחום המוסיקה הפופולרית, השירה והפיזמונאות בישראל.

יש לנו בת נכת צה"ל 100+.

בזמנו היא התגוררה בבית שלידנו ביישוב יד-חנה, כשעדיין היה קיבוץ. אחר-כך הקיבוץ עבר הפרטה ושינוי סיווג ונעשינו סוג של כפר קהילתי, ובנינו לנו בית חדש.