חג הפסח כאן וסביבי לא מעט אנשים רומזים – אנחנו נשבור את הכלים. בגלל חוק החמץ, ובעצם, גם אם הוא לא היה עובר, אנחנו נכניס חמץ לבית החולים. ולא רק כדי להאכיל את אבינו החולה, אלא גם כדי להראות את החמץ לכולם במחלקה. חלק מדברים על כך שיפזרו קמח במסדרונות או במיון.
לגבי רבים, זוהי ונטילציה ובפועל הם לא יעשו כלום. אבל עדיין מדובר באנשים שרובם ככולם רואים את עצמם כהגונים, וכעת שבירת הכלים הזו לגיטימית בעיניהם.
ד"ר חגי אגמון־שניר ייסד וניהל במשך מעל עשרים שנה את המרכז הבין-תרבותי לירושלים, עוסק בפיתוח קהילה רב-תרבותית ומלמד באוניברסיטת בר-אילן.
"ישראל נלחמת על קיומה. היצירה היא החלק שלי במלחמה על הארץ"
הכותרות הראשיות עכשיו
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
לאחרונה גיליתי במהלך נסיעה במונית שגם בבת-ים יש רחוב ששמו כ"ט בנובמבר. כבר ידעתי קודם לכן שבירושלים, בהרצליה, אולי גם בערים נוספות יש רחובות הנושאים אותו שם. כידוע, בכ"ט בנובמבר שנת 1947 הוחלט באו"ם על הקמתה של מדינת ישראל.
"עוד יהיו לנו רחובות שייקראו 'ה-7 באוקטובר'", הערתי בלגלוג מריר. ונהג המונית הגיב: "אף אחד לא יסכים לגור ברחוב שזהו שמו".
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
למקרה שפיספסת
הפוסטים הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
-
11
תגובות אחרונות
כרונולוגיה של פרישה בלתי נמנעת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
"אבל כמו כל קבוצות המיעוט האחרות, בשם הסולידריות היא תובעת רק מהאחרים לוותר, וזו אינה התנהגות אופיינית של הגמוניה."
האם זה בעיניך תאור ההגמוניה בישראל? תביעה מאחרים לוותר? אולי במשך 75 נתבעה ההגמוניה לוותר פעם אחר פעם על ערכיה ובראשם ערך השיוויון?
הליברליזם הרב תרבותי (ועל קימליקה) דוגל ב'חיה ותן לחיות' באשר למיעוט ולא 'כפה על אחרים את דעותיך ואורחותיך' כפי שהמודל מתורגם בישראל.
לתשומת ליבך, ליברליזם זה גם אינו מתייחס למיעוטים הנמצאים במוקדי הכח ומשמשים כלשון מאזניים כפי שקיים בישראל.
תודה, חגי על שהעלת את הנושא והקשר ההדוק בעיני בין מושגים כמו דמוקרטיה, שותפות וקהילה. אני רואה בהצעת ארני מינדל את המושג "דמוקרטיה עמוקה" דמוקרטיה שהיא כל הזמן בתהליך התהוות, לא סטטית, תוך שותפות אקטיבית של כל האוכלוסיות והאינדיבידואלים שמציעים פרספקטיבות שונות בדיאלוג מתמשך. זאת בניגוד לדמוקרטיה קלסית שמתמקדת בשלטון הרוב. היא פחות אקטיבית ולא מדגישה את ערך ה"אחר." בלי קבלת ה"אחר" איננו "שלם" אלא חברה מפוררת שהקשר בין חלקיה לא קיים. תהליכים של דמוקרטיה עמוקה דורשים תפיסה של כבוד הדדי, תפיסה הרואה ערך בזוויות שונות ולא רק את הערך של הקבוצה אליה אדם שייך. אנחנו נדאג זה לזה כ"שלם" רק אם נבין שמעבר לשונות, יש מכנה משותף. מהו המכנה המשותף ביני כחילונית לשומר מצוות? אני מאמינה באמיתות שונות, לא באמת אחת, בערכים הומניים, ואילו שומר המצוות מאמין בישות עליונה. האם לשננו יש מכנה משותף שיחזיק את הקשר שלנו ומחויבות זה לזו? אולי ההכרה ב- dignity כבני אדם.
מניסיוני בבתי ספר דמוקרטים ומערכות דיאלוגיות, העיסוק היומיומי של כל חברי הקהילה בערכים דמוקרטים ושיויון כבני אדם והניסיונות המשותפים ליישמם בכל דבר, הם הבסיס ההכרחי להכלת השונות ויצירת דמוקרטיה עמוקה. מערכות החינוך שלנו בישראל מופרדות, שפות שונות, וכמעט ואין נקודות מפגש בין ערבים ויהודים, חילוניים ודתיים, פריפריה ומרכז. איך נכבד זה את זה ונדאג זה לזה אם לא השכלנו ליצור ערכים משותפים? דמוקרטיה לא קורית כך סתם. היא לא נופלת משמים. היא "מיוצרת" על ידי אנשים שמכירים בחשיבות ערכיה כבסיס לחברה שלמה גם אם השונות בה רבה (ואולי בזכותם). חברה מסוג זה דורשת עבודה יומיומית, מכוונת. אנחנו לא נולדים דמוקרטים.