חג הפסח כאן וסביבי לא מעט אנשים רומזים – אנחנו נשבור את הכלים. בגלל חוק החמץ, ובעצם, גם אם הוא לא היה עובר, אנחנו נכניס חמץ לבית החולים. ולא רק כדי להאכיל את אבינו החולה, אלא גם כדי להראות את החמץ לכולם במחלקה. חלק מדברים על כך שיפזרו קמח במסדרונות או במיון.
לגבי רבים, זוהי ונטילציה ובפועל הם לא יעשו כלום. אבל עדיין מדובר באנשים שרובם ככולם רואים את עצמם כהגונים, וכעת שבירת הכלים הזו לגיטימית בעיניהם.
ד"ר חגי אגמון־שניר ייסד וניהל במשך מעל עשרים שנה את המרכז הבין-תרבותי לירושלים, עוסק בפיתוח קהילה רב-תרבותית ומלמד באוניברסיטת בר-אילן.
אין סכנה שימצאו 5 חברי קואליציה שיפילו את ממשלת החורבן. אחרי מחדל ביטחוני מטורף, אחרי אסון אנושי חברתי וכלכלי, כ-1500 נרצחים והרוגים, מעל 250 חטופים, מעל 7 חודשי הפקרה של ישובי הדרום והצפון, נטישה של שני חבלי ארץ ויותר ממאה אלף מפונים, הממשלה הזו לא מתפטרת ותומכיה לא חושבים בכלל שהיא צריכה להחזיר את המנדט לעם.
אז על מה בעצם ממשלה צריכה להתפטר בישראל? בעצם אין שום חובה בחוק, למעט כישלון בהעברת תקציב או התפטרות רה"מ עצמו, שבגללם הממשלה מתפטרת על פי חוק.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
שלום איתי. הרצון מובן, אבל הצבעת בעצמך על הקשיים המעשיים שיישום של חוק כזו יכול להיתקל בו. צריך לשאול בכנות מה המכנה המשותף הכללי שמקרים שונים יוכלו להיכנס תחתיו בהגדרה חוקית? וכיצד באופן מעשי חוק כזה ייאכף?
אם יש ייתכנות לחוק שכזה צריך לבדוק האם יש מקבילות בעולם ואולי ללמוד מניסיון של אחרים. בינתיים, נראה לי שמדובר בבעיה של תרבות פוליטית, לא פחות ממנגנון חוקי. האם יש תחליף להנחלה רחבה של נורמה עממית של אחריות?
נאומו של שר הביטחון יואב גלנט זכה למחמאות מקיר לקיר, ותואר כ"אמיץ" ו"היסטורי". שר הביטחון התייצב מול המצלמות כדי להזהיר ולדרוש מראש הממשלה, בנימין נתניהו, לגבש אסטרטגיה ברורה ל"יום שאחרי".
הוא דרש ממנו אסטרטגיה שאינה כוללת ממשל צבאי ישראלי, שתאפשר חלופה שילטונית בעזה ושתתרגם את המערכה הצבאית למעשה מדיני. בהזדמנות זו גלנט הבהיר גם, כי התרגיל הפוליטי האחרון של נתניהו, אשר נועד למסמס את חוק הגיוס, לא יעבור מבחינתו ומבחינת מערכת הביטחון.
עמירם גיל הוא משפטן, יועץ ומרצה. עומד בראש המיזם מוסדות, הפועל לחיזוק המוסדות הדמוקרטיים בישראל. לשעבר מנהל תכנית קלינית ומרצה למשפטים באוניברסיטת רייכמן, עורך דין בפירמות בישראל ובארצות הברית, וחבר ועד מנהל ואחראי על מדיניות בארגוני חברה אזרחית.
משפט טראמפ הוא ההצגה הכי טובה בעיר
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
"אבל כמו כל קבוצות המיעוט האחרות, בשם הסולידריות היא תובעת רק מהאחרים לוותר, וזו אינה התנהגות אופיינית של הגמוניה."
האם זה בעיניך תאור ההגמוניה בישראל? תביעה מאחרים לוותר? אולי במשך 75 נתבעה ההגמוניה לוותר פעם אחר פעם על ערכיה ובראשם ערך השיוויון?
הליברליזם הרב תרבותי (ועל קימליקה) דוגל ב'חיה ותן לחיות' באשר למיעוט ולא 'כפה על אחרים את דעותיך ואורחותיך' כפי שהמודל מתורגם בישראל.
לתשומת ליבך, ליברליזם זה גם אינו מתייחס למיעוטים הנמצאים במוקדי הכח ומשמשים כלשון מאזניים כפי שקיים בישראל.
תודה, חגי על שהעלת את הנושא והקשר ההדוק בעיני בין מושגים כמו דמוקרטיה, שותפות וקהילה. אני רואה בהצעת ארני מינדל את המושג "דמוקרטיה עמוקה" דמוקרטיה שהיא כל הזמן בתהליך התהוות, לא סטטית, תוך שותפות אקטיבית של כל האוכלוסיות והאינדיבידואלים שמציעים פרספקטיבות שונות בדיאלוג מתמשך. זאת בניגוד לדמוקרטיה קלסית שמתמקדת בשלטון הרוב. היא פחות אקטיבית ולא מדגישה את ערך ה"אחר." בלי קבלת ה"אחר" איננו "שלם" אלא חברה מפוררת שהקשר בין חלקיה לא קיים. תהליכים של דמוקרטיה עמוקה דורשים תפיסה של כבוד הדדי, תפיסה הרואה ערך בזוויות שונות ולא רק את הערך של הקבוצה אליה אדם שייך. אנחנו נדאג זה לזה כ"שלם" רק אם נבין שמעבר לשונות, יש מכנה משותף. מהו המכנה המשותף ביני כחילונית לשומר מצוות? אני מאמינה באמיתות שונות, לא באמת אחת, בערכים הומניים, ואילו שומר המצוות מאמין בישות עליונה. האם לשננו יש מכנה משותף שיחזיק את הקשר שלנו ומחויבות זה לזו? אולי ההכרה ב- dignity כבני אדם.
מניסיוני בבתי ספר דמוקרטים ומערכות דיאלוגיות, העיסוק היומיומי של כל חברי הקהילה בערכים דמוקרטים ושיויון כבני אדם והניסיונות המשותפים ליישמם בכל דבר, הם הבסיס ההכרחי להכלת השונות ויצירת דמוקרטיה עמוקה. מערכות החינוך שלנו בישראל מופרדות, שפות שונות, וכמעט ואין נקודות מפגש בין ערבים ויהודים, חילוניים ודתיים, פריפריה ומרכז. איך נכבד זה את זה ונדאג זה לזה אם לא השכלנו ליצור ערכים משותפים? דמוקרטיה לא קורית כך סתם. היא לא נופלת משמים. היא "מיוצרת" על ידי אנשים שמכירים בחשיבות ערכיה כבסיס לחברה שלמה גם אם השונות בה רבה (ואולי בזכותם). חברה מסוג זה דורשת עבודה יומיומית, מכוונת. אנחנו לא נולדים דמוקרטים.