1

לוין חזר לסורו

שר המשפטים יריב לוין, שתועד השבוע מאושר במיוחד בעת אישור תקציב המדינה מוטה ההקצבות הקואליציוניות בקריאה ראשונה במליאת הכנסת, ממשיך בתרגילים שמטרתם למסמס את חובתו לכנס את הוועדה לבחירת שופטים, למנות שופטים לכל הערכאות, ולקדם את הליך בחירת נשיא קבוע לבית המשפט העליון.

למרבה הצער, שופטי בג"ץ מוכנים להעלים עין מהתנהלותו זו ולהמשיך לקוות לטוב, כאילו ההפיכה המשטרית לא באה לעולם.

לפני כשלושה שבועות, ב-16 בנובמבר, התכנסה הוועדה לבחירת שופטים, לראשונה מאז מונה לוין לתפקידו. בתום אותה ישיבה הודיעו לוין וממלא-מקום נשיא העליון, השופט עוזי פוגלמן, כי הוועדה החליטה לקיים "ישיבה מקדימה טרם פרסום שמות מועמדים לכהונה בבית המשפט העליון, וללא הצבעות, בתוך כשלושה שבועות ובמועד שיסוכם בין ממלא-מקום הנשיא לשר.

"בישיבה זו", נמסר, "ידונו בנושא מינויים לבית המשפט העליון וכן בנושא מינוי נשיא לבית המשפט העליון".

ישיבת הוועדה לבחירת שופטים. 16 בנובמבר 2023 (צילום: מיכאל דימנשטיין, לע"מ)

הישיבה הזו, נמסר השבוע, נקבעה ליום חמישי בשבוע הבא, 14 בדצמבר, דהיינו ארבעה שבועות מאז הישיבה הקודמת, ולא שלושה. למה? ככה, כי לוין יכול. לא זו בלבד שבישיבה הזו לא צפויה בחירה של שופטים חדשים לעליון או הצבעה על בחירת נשיא העליון, אלא שגם אין ודאות שבסופה תפורסם רשימת מועמדים לעליון.

הדבר תלוי בהסכמות שיגובשו בין חברי הוועדה – לא לגבי הבחירה הסופית אלא לגבי רשימת המועמדים עצמה. ואז, בהתאם להוראות הדין, יש להמתין פרק זמן לא מבוטל על מנת לברר אם יש הסתייגויות מקרב הציבור למי מבין המועמדים. כך שהדרך למינויים ממש עודנה ארוכה.

על רקע התנהלותו של לוין, לא ברור מדוע שופטי בג"ץ מיהרו להסיר מעל שולחנם את העתירות שדרשו להורות לו לכנס את הוועדה לבחירת שופטים. העותרים הרי לא כיוונו לכך שלוין יכנס את הוועדה כמעין אקט טקסי, אלא לשם התכלית האופרטיבית של מינוי שופטים – ובינתיים לא מונה אפילו שופט אחד.

העותרים הרי לא כיוונו לכך שלוין יכנס את הוועדה כמעין אקט טקסי, אלא לשם התכלית האופרטיבית של מינוי שופטים – ובינתיים לא מונה אפילו שופט אחד

לכן, גם לאחר שלוין הודיע כי הוא מתכוון לכנס את הוועדה, העותרים התנגדו למחיקת העתירות, וציינו כי לוין "לא הבהיר האם ומתי בכוונתו להודיע ברשומות על כך שיש למנות שופטים, וכיצד כינוס הוועדה במועד שנקבע יאפשר קבלת החלטות בעניינם של מועמדים". ובמילים אחרות – העתירות לא התייתרו בינתיים.

הרכב השופטים יעל וילנר, עופר גרוסקופף ואלכס שטיין בדיון בבג"ץ ב-6 באוקטובר 2023 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

אך שופטי בג"ץ יעל וילנר, עופר גרוסקופף ואלכס שטיין סברו אחרת, אולי נוכח הציווי הכללי בימי מלחמה לא להרבות מחלוקות, והחליטו למחוק את העתירות.

"שר המשפטים הגיש הודעה מעדכנת בה ציין כי הממשלה מינתה את השרה אורית סטרוק לכהן כנציגה מטעמה בוועדה, וכן כי הוועדה התכנסה ביום 16 בנובמבר", הם כתבו בפסק דינם הקצר שניתן שלשום (רביעי), "הנה כי כן, בהינתן הסעדים המבוקשים בעתירות, ובשים לב לשינוי המהותי בתשתית העובדתית והנורמטיבית שנפרסה בעתירות – העתירות מיצו את עצמן".

לא מן הנמנע שעתירות חדשות יוגשו לבג"ץ באותו נושא בדיוק, אם שר המשפטים ימשיך בניסיונו לחמוק מחובתו למנות שופטים.

2

אין שופטים בירושלים

בשלב הנוכחי כבר אי אפשר לעשות הנחות לשופטים במשפט תיקי האלפים, ולנסות להבין את האילוצים שבתוכם הם פועלים.

שלוש שנים וחצי מאז תחילת משפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אפשר לקבוע שהשופטים – על אף הצהרותיהם כי ברצונם לזרז את קצב שמיעת המשפט – עושים בדיוק את ההיפך, ומאטים – אולי במכוון – את התנהלות ההליך הפלילי נגד נתניהו.

השופטים – על אף הצהרותיהם כי ברצונם לזרז את קצב שמיעת המשפט – עושים בדיוק את ההיפך, ומאטים – אולי במכוון – את התנהלות ההליך הפלילי נגד נתניהו

הרכב השופטים במשפטו של בנימין נתניהו – עודד שחם (מימין), רבקה פרידמן פלדמן ומשה בר-עם – בבית המשפט המחוזי ירושלים, 25 ביוני 2023 (צילום: אורן בן חקון/פול)

הדיונים במשפט נתניהו התחדשו השבוע, ואף שהשופטים הזכירו כי כבר בחודש יולי השנה הם החליטו לזרז את קצב שמיעת התיק – כך שהחל מחודש ינואר יתקיימו ארבעה ימי דיונים בשבוע במקום שלושה – כעת עומד על הפרק דווקא צמצום ימי הדיונים לשניים בשבוע.

זאת לבקשת הסנגורים של הנאשמים, בתואנות שונות – בין אם גיוסם של חלק מצוותי עורכי הדין למילואים, ובין היותם בלתי ערוכים לשמיעה במקביל של עדים בתיק 4000 ובתיקים 1000-2000.

השופטים הציעו מעבר מיידי לארבעה ימי דיונים, כאשר יומיים בשבוע יישמעו עדים בתיק 4000, שבו נאשם נתניהו בלקיחת שוחד, ויומיים נוספים בתיקים 1000-2000, אך הסנגורים הודיעו כי אין באפשרותם להיערך לכך.

לבית המשפט יש אפשרות להכתיב את הדברים, הוא אינו מחויב להתאים את עצמו לנוחותם של עורכי הדין, אבל השופטים במשפט נתניהו ניחנים ברגישות רבה לצרכיהם של הסנגורים.

לבית המשפט יש אפשרות להכתיב את הדברים, הוא אינו מחויב להתאים את עצמו לנוחותם של עורכי הדין, אבל השופטים במשפט נתניהו ניחנים ברגישות רבה לצרכיהם של הסנגורים

"בשים לב לכך שמלכתחילה היו אמורים העדים להישמע אחרי עדי האישום הראשון [תיק 4000], בשלב זה לא נקיים שמיעה במקביל של עדי האישומים האחרים", הם כתבו בהחלטתם להיענות לבקשת ההגנה לצמצם את ימי הדיונים לשניים בשבוע.

בנימין נתניהו ועו"ד עמית חדד בבית המשפט המחוזי בירושלים, 10 במאי 2022 (צילום: אורן בן חקון/פול)

עו"ד עמית חדד, המייצג את נתניהו בחלק מהאישומים נגדו, אף כתב לבית המשפט כי חלק מהעדים הצפויים הם עדים משמעותיים, שלצורך חקירתם הנגדית עליו לעמוד בקשר עם נתניהו עצמו, ואולם נוכח מצב המלחמה "אין אפשרות לנהל את הקשר הנדרש עם ראש הממשלה, לצורך היערכות לחקירת העדים הצפויים". השופטים לא הדפו את הטענה, ואמרו כי היא תישקל בהמשך הדרך.

כזכור, במאי 2020 פסק בג"ץ פה-אחד בהרכב 11 שופטים כי ניתן להטיל על נתניהו את תפקיד הרכבת הממשלה, שכן אין סתירה בין העובדה שהוא עתיד לעמוד לדין פלילי כנאשם בעבירות שחיתות, לבין כהונתו כראש הממשלה. דבריו של עו"ד חדד מעידים שאכן, אין אפשרות ממשית לכהונה כראש ממשלה במקביל לעמידתו של נתניהו לדין פלילי.

3

תפיסתו החוקתית של השופט אלרון

מאז פרישתם של השופטים מני מזוז וענת ברון מבית המשפט העליון, אין עוד בעליון שופטים המהססים בטרם ידחו עתירות של פלסטינים, המופנות נגד ההחלטה להרוס את בתיהם של משפחות מחבלים. העתירות הללו נדחות וההיתר שניתן לצה"ל לבצע את ההריסה, בהתאם לתקנות ההגנה (שעת חירום) מתקופת המנדט, הוא כמעט אוטומטי.

מאז פרישתם של השופטים מני מזוז וענת ברון מבית המשפט העליון, אין עוד בעליון שופטים המהססים בטרם ידחו עתירות של פלסטינים, המופנות נגד ההחלטה להרוס את בתיהם של משפחות מחבלים

כך אירע גם ביום שלישי השבוע, כאשר הרכב של שלושה שופטי בג"ץ – נעם סולברג, יוסף אלרון ויעל וילנר – דחה את עתירתו של ג'בריל גבר צפדי נגד הריסת ביתו בכפר עוריף. אחד מבני משפחתו של העותר הוא מחבל, שביצע פיגוע ירי בחודש יוני השנה בסמוך להתנחלות עלי, שבו נהרגו ארבעה ישראלים.

מדובר לכאורה בפסק דין שגרתי, כמעט כזה הניתן על סרט נע, המקבל את עמדת גורמי הביטחון ודוחה עתירות המופנות נגד החלטתם להרוס בתים של מחבלים פלסטינים.

שופט בית המשפט העליון יוסף אלרון, מאי 2023 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

ואולם במהלך נימוקיו בפסק הדין נקלע השופט אלרון לכדי אמירה חמורה, כמעט מקוממת, בהקשר חוקתי:

"חובתנו למצוא את האיזון המתאים בין שמירה על ערכיה של מדינת ישראל לבין חובתה הראשונה במעלה להמשיך להגן על קיומה ועל קדושת החיים של אזרחיה".

זוהי אמירה דרמטית, מאחר שהיא מניחה ששמירה על עצם קיומה של המדינה ועל קדושת החיים של אזרחיה איננה חלק מערכיה של מדינת ישראל. שנדרש "לאזן" בין ערכים אלה, של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, לבין הזכות לחיים וקדושת החיים.

ככל שלא מדובר בפליטת קולמוס, מהיכן שאב אלרון את האמירה האומללה הזו? האם אינו מודע לכך שהזכות החוקתית לחיים, המופיעה במפורש בשניים מסעיפיו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, היא חלק מהמארג החוקתי ומערכיה של מדינת ישראל, הן כמדינה יהודית והן כמדינה דמוקרטית?

אם זוהי תפיסתו החוקתית של השופט אלרון ומידת שליטתו בחומר, אנו צפויים אולי להפתעות לא מבוטלות בפסקי הדין הצפויים בעוד כחודש ימים, בעניין חוק הנבצרות ובעניין חוק הסבירות.