דו"ח העוני המפורסם על ידי ארגון "לתת" מציג תמונת מצב חמורה של עוני ופערים חברתיים כמדי שנה, אולם הפעם תחת צילה הכבד של המלחמה. המחקר עליו מתבסס הדו"ח נשען על מדגם של 1,358 פרטים ומשפחות המקבלים סיוע מעמותות המזון השותפות של ארגון לתת.

הדו"ח מכונה על ידי הארגון כ"אלטרנטיבי", מתוך תפיסה עצמית של הצעת חלופות למדידה ופתרונות לעוני. בפועל, ארגון "לתת" הוא עוד מאותו הדבר בכמה מובנים: תחומי הסיוע הניתנים לנתמכים, האופן שבו מודדים עוני ומבחני הזכאות לסיוע.

דו"ח "לתת" מכונה ע"י הארגון "אלטרנטיבי", מתוך תפיסה עצמית של הצעת חלופות למדידה ופתרונות לעוני. בפועל, "לתת" הוא עוד מאותו הדבר: בתחומי הסיוע לנתמכים, באופן מדידת העוני ובמבחני הזכאות לסיוע

1

ארגון "לתת", על פי הדו"ח שפורסם לפני מספר ימים, נותן סיוע בשגרה במזון לכ-95,000 משפחות באמצעות העמותות השותפות. בין המוצרים הנוספים שהעמותה מספקת: שמיכות וציוד חורף, ספרים וציוד לביה"ס, ביגוד, היגיינה וניקיון, ציוד לתינוקות, ריהוט וציוד לבית, סיוע בקיום אירועים, טיפולים רפואיים ותרופות וכו'.

קרוב למחצית נתמכי הסיוע של העמותה בשנת 2023 בעלי השכלה של עד 12 שנות לימוד. אם מספר שנות הלימוד זוהה כמאפיין של חיים בעוני, נשאלת השאלה מדוע בחישוב אומדן עלות המחיה הנורמטיבית בתחום החינוך לא נלקחו בחשבון הוצאות עבור חינוך לא פורמלי, מורים פרטיים וציוד תשתית מחשב ואינטרנט. אלו בדיוק התחומים שעשויים למנוע נשירה של נוער וצעירים ממסגרות החינוך ולעודד רכישת השכלה גבוהה.

2

הדו"ח מתיר "חופש פעולה" לנזקקים בקביעת צורכיהם על ידי התייחסות ל"רכיב היחסי". המשמעות היא ש-30% מחישוב עלות המחיה כפי שמוצע בדו"ח הם ה"אקסטרה" שלוקחים בחשבון כשמחשבים כמה עולה לחיות באופן נורמטיבי בישראל. חישוב 30% מסכום של הוצאות על מזון, ביגוד, דיור וחשבונות, לפי הדו"ח מגיע ל-1,059 ₪ לנפש ו-2,658 ₪ למשק בית הכולל שני מבוגרים ושני ילדים.

אם מספר שנות הלימוד זוהה כמאפיין של חיים בעוני, מדוע בחישוב אומדן עלות המחיה הנורמטיבית בתחום החינוך לא נלקחו בחשבון הוצאות עבור חינוך לא פורמלי, מורים פרטיים וציוד תשתית מחשב ואינטרנט?

סכומים אלו לא מאפשרים מרחב תמרון מאוד גדול ואוטונומיה לפרט, כפי שהרציונל מאחורי הקביעה הזו של המדד מתיימר לעשות. לפי הדו"ח, עלות המחיה החודשית הנורמטיבית בתחום החינוך עומדת על 513 ₪ לנפש ו-1,312 ₪ למשפחה עם שני ילדים ושני מבוגרים. זאת לעומת עלות המחיה החודשית המינימלית של 347 ₪ ו-889 ₪ בהתאם. האמנם שינוי של ממש?

3

עוד מופיע בדו"ח כי עמותות המזון, הפועלות תחת הגג של הארגון, בודקות את ההתאמה של הנתמכים לסיוע על פי הערכה אישית, בחינת משכורות וקצבאות, ביקורי בית וכו'. האם לא הגיע הזמן להבין שאם אדם מבקש עזרה באוכל, זה כנראה כי הוא באמת צריך?

*  *  *

ארגון "לתת" לרוב יהיה האסוציאציה הראשונה אצל הציבור הרחב כשחושבים על חבילות מזון. פרק הזמן של פעילותו של הארגון, קרוב לשלושים שנה בחלוקת מזון, בהכרח הופך אותו למומחה בתחומו. ואמנם, אם הארגון מתיימר "לטפל" בעוני כפי שהוא מתהדר בכך בדו"ח, חבילות מזון לבדן לא יוכלו לפתור מצב של עוני, אלא להשביע את קיבתו של הרעב לשעות הקרובות. יש אנשים שעבורם חבילת המזון היומית או השבועית היא חבל הצלה, אבל אין בכוחה לתת מענה ארוך טווח לשיפור איכות חייהם.

חבילות מזון לבדן לא יפתרו מצב של עוני, אלא להשביע את קיבתו של הרעב לשעות הקרובות. יש אנשים שעבורם חבילת המזון היומית או השבועית היא חבל הצלה, אבל אין בכוחה לתת מענה ארוך טווח לשיפור איכות חייהם

ארגון "לתת" עושה עבודה חשובה מאוד, אבל המלחמה גרמה לכולנו להבין שאין אדם החסין מפני מצב של נזקקות כלכלית. רבבות של משפחות מצאו עצמן מחוץ למעגל העבודה, פונו מבתיהן ומצויות במצב של טראומה מתמשכת. קיומן של עמותות כמו "לתת" הוא חשוב, אך הוא לא יכול להחליף את מקומה של המדינה באחריות למצבם של אנשים החיים בעוני.

ואם כבר קיומו של ארגון כמו זה עם פעילות ענפה, הרי שכדאי שיעודכנו מהותית באופן שבו מודדים עוני, תחומי הסיוע לנזקקים ובעיקר בנוגע לחשדנות המובעת כלפיהם בבחינת זכאות לסיוע ובמתן חבילת מזון גנרית שלעיתים כלל לא תואמת את צורכיהם והעדפותיהם הייחודיים.

שירן טייב אלמקיאס, חוקרת עוני ומדיניות חברתית בבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית בירושלים. בעלת תואר ראשון בעבודה סוציאלית ותואר שני במדיניות ציבורית וממשל.