אביו של אלון שמריז ז"ל החל במאבק להכיר בבנו כחלל צה"ל ולהעניק לו צל"ש.  שמריז נורה מאש כוחותינו כשניסה לחבור עם שני חבריו החטופים לכוח של גדוד 17 במחנה שג'עייה. האירוע המכונה "ירי בשוגג" גרם למותם.

השלושה בעצם נלחמו על חייהם בשטח אויב. הם נחטפו משטח מדינת ישראל כאזרחים, נקלעו בעל כרחם למלחמה בעזה וכאשר הצליחו להיחלץ משביים, נורו בידי כוחותינו.

מדוע הם לא ייחשבו לחיילים שנהרגו בקרב? הם נלחמו. נהרגו במלחמה בקרב על חייהם.

ה-3 נלחמו על חייהם בשטח אויב. נחטפו מישראל כאזרחים, נקלעו למלחמה בעזה, וכשנחלצו משביים, נורו בידי כוחותינו. מדוע שלא ייחשבו לחיילים שנהרגו בקרב? הם נלחמו. נהרגו במלחמה בקרב על חייהם

האם רק משום שלא לבשו מדים? לא נשאו נשק? לא קיבלו פקודות מהרמטכ"ל?
אבל הנה תחקיר צה"ל מעלה שנהגו כחיילים המודעים בכל רגע לשדה הקרב. הם הודיעו לכוחות צה"ל בפתק כי הם חטופים "הצילו", גם בשלט על סדין כתבו "הצילו" מול עיני כוחות צה"ל, ואף בקריאות בעברית לכוח שנכנס לבניין בו שהו עם חוטפיהם.

הם ניסו לעזור לצה"ל לשחרר חטופים. הם ארגנו דגל לבן, הורידו חולצות כדי שלא ייחשבו למחבלים מתאבדים וצעדו לעבור כוחות צה"ל כדי לעבור לידי החיילים בשלום כנהוג בכל שדה קרב, כאשר האויב נכנע ומוסר את עצמו לשבי.

מדוע הם לא ייחשבו לחיילים?
מדוע כל השבויים לא ייחשבו למעשה לחיילים במלחמה?

גם כפיר ביבס בן 11 החודשים הוא למעשה חייל. מדינת ישראל הפקירה אותו, את אחיו אריאל ואת הוריו שירי וירדן לידי האויב. כפיר נמצא כעת באותו מצב בו היו שבויי מלחמת יום הכיפורים בידי המצרים והסורים. מוחזק בכלא בתנאים קשים מתחת לאדמה, בלי אוכל, בלי בגדים, תחת עינויי גוף ונפש בידי האויב.

בדיוק, אבל ממש בדיוק כמו שבויי מלחמות ישראל שנפלו בידי האויב בלחימה עם מדים ונשק. כמו שבויי החרמון וכמו חיילי הנח"ל שנפלו בשבי ארגון ג'יבריל במלחמת לבנון.

גם כפיר ביבס בן 11 החודשים הוא למעשה חייל. ישראל הפקירה אותו, את אחיו אריאל ואת הוריו לידי האויב. כפיר נמצא כעת באותו מצב בו היו שבויי מלחמת יום כיפור בידי המצרים והסורים. מוחזק בכלא בתנאים קשים

מדוע מדינת ישראל לא מגייסת גם את כפיר ביבס? הוא לוחם כעת למען הצלחת המהלך הקרקעי ופירוק חמאס בעזה. בגופו הוא ממלא אחר מטרות המלחמה של ממשלת ישראל. מחזיק מעמד בשבי כדי שמדינת ישראל לא תיאלץ לעצור את הלחימה ולהיכנס למו"מ עם ארגון חמאס על שחרורו.

אבסורדי ככל שזה נשמע, כפיר ביבס לובש כעת את מדי צה"ל בשם ממשלת ישראל ונלחם על חייו ועל חיינו בשבי חמאס. הוא, אחיו והוריו, שלושת החטופים שנהרגו מאש כוחותינו וכל 129 החטופים שעדיין בשבי חמאס, ראויים להכרה כלוחמים וליחס דומה ללוחמים שנפלו בשבי האויב במלחמות ישראל.

הכרה בכל. תשלומים למשפחות השבויים שנרצחו כמו למשפחות חללי צה"ל. טיפול רפואי נפשי ופיזי, אחוזי נכות ותשלומים עד סוף חייהם לפי דרגה מעמד ותפקיד שתקבע המדינה כדי לשמור על חייהם, שיקומם ובריאותם כאשר יחזרו מהשבי.

אביו של אלון שמריז ז"ל צודק. לבנו מגיע צל"ש והכרה כחלל צה"ל.

מדינה שהפקירה את לוחמיה האזרחיים חייבת לתת להם לפחות את הכבוד והיחס והפיצוי המגיע ללוחמים הרשמיים. אלה שבהיותם במדים נפלו על הגנתה. אלה שבכל יום זיכרון ועצמאות אנו מזכירים את גבורתם.

במלחמה הזו לוחמים אזרחיים נופלים על הגנת המדינה, משלמים בגופם על מחדליה.

מדינה שהפקירה את לוחמיה האזרחיים חייבת לתת להם לפחות את הכבוד והיחס והפיצוי המגיע ללוחמים הרשמיים. אלה שבהיותם במדים נפלו על הגנתה. אלה שבכל יום זיכרון ועצמאות אנו מזכירים את גבורתם

תמורתם מחזירה המדינה לוחמים אסירים ביטחוניים של האויב.
איזו עוד הוכחה צריך כדי להכריז על גיוסו של כפיר ביבס לשורות צבא ההגנה לישראל?

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.