ביום שישי, ה-15 בדצמבר 2023, עם כניסת שבת היהודית בירושלים, חמאס השיק מתקפת טילים על בירת ישראל, לתשואות העידוד של תושבי ירושלים הערבים, כך דוּוח.

המקרה היה בעיתוי מדויק, שכן ההפטרה המלווה את פרשת השבוע מקץ (בראשית פרק מ"א, פסוק א'-מ"ד, פסוק י"ז), שנקראה על ידי יהודים ברחבי העולם, הגיעה ממלכים א' (מלכים א' פרק ב', פסוקים א'-יב'). הפרשה מספרת את סיפורו המפורסם של המלך שלמה, שפסק בין שתי נשים אשר כל אחת מהן טענה שהיא אמו החוקית של תינוק.

לפי הסיפור, המלך שלמה אמר: "הביאו לי חרב!" ולאחר מכן הורה לחצות את התינוק לשניים, כדי ששתי האמהות תוכלנה לחלוק בו. זה הספיק כדי לחשוף את זהות האם האמתית, שהעדיפה את חייו ושלומו של ילדה על פני הכול.

האם האמתית ביקשה מייד שהילד יינתן לאם השקרית. לעומת זאת, האם השקרית הייתה מוכנה לקבל את פסק הדין שיהרוג בפועל את התינוק. לשיטתה – אם היא לא יכולה לקבל את הילד, אף אחד אחר לא יוכל לקבלו. כמובן, רק אם שקרית יכולה לסבול פסק דין כה אכזרי. כך, המלך שלמה, החכם מכל האנשים, גילה את האמת במשפט כשפנה לאינסטינקט האמהי העמוק ביותר.

כמובן שרק האם השקרית במשפט שלמה יכולה הייתה לסבול פסק דין כה אכזרי כחיתוך התינוק לשניים. כך, המלך שלמה, החכם מכל אדם, גילה את האמת כשפנה לאינסטינקט האמהי העמוק ביותר

המאבק לזיהוי האם החוקית במשפט שלמה – מגלה משהו גם על טענות תחרותיות נוכחיות לירושה. כלומר, גישתו של המלך שלמה לגילוי השקר חושפת את האותנטיות של טענות חמאס לבעלות על ירושלים והמקומות הקדושים – דרך התקפת חמאס על ירושלים.

אזעקה בירושלים: פגיעה ישירה במסגד באבו גוש pic.twitter.com/XcP7MPTp3C

— Inbar Twizer ענבר טויזר (@inbartvizer) October 9, 2023

העובדה שחמאס סיכן מקום כל כך קדוש, ושהערבים בירושלים חגגו זאת, במהלך מלחמת "חרבות ברזל" של ישראל, היא (כמו חרבו של שלמה) מספיקה כדי לחשוף את השקר.

בינתיים, תגובת ישראל להתקפה מחזקת את האנלוגיה למבחן של שלמה. התגובה לא הייתה – כפי שניתן היה לצפות – להשאיר את טיל חמאס במסלולו הטבעי, שעלול היה להביא להרס מסגד. במקום זאת, ישראל יירטה אותו.

בצורה אירונית, הישראלים גייסו את כיפת הברזל שלהם להגנה על כיפת הסלע האסלאמית (כיפת הסלע, או הר הבית, היא מסגד נפרד ושונה ממסגד אל-אקצא, אף על פי ששניהם נמצאים באותו מתחם וכן, תופסים את אתר היסוד הקדוש של שני בתי המקדש היהודיים שעמדו בחורבותיהם למשך אלפי שנים).

מאמציה של ישראל למנוע נזק באל-אקצא מזכירים את הוויתור הזמני של האם האמתית במשפט שלמה, שמוכנה לוותר על זכותה האמתית לטובת הטוענת השקרית, למען שמירה על אוצרה היקר ביותר. והקורבן הזה נשא פירות דרך האינטואיציה של שלמה.

תגובת ישראל להתקפת חמאס, שסיכנה את המקומות הקדושים, מחזקת את האנלוגיה למבחן שלמה. התגובה לא הייתה השארת טיל חמאס במסלולו הטבעי, שעלול היה להביא להרס מסגד, אלא יירוטו בידי ישראל

פעולת ישראל מאשרת גם את טענת היהדות לזכות ראשונים ולבעלות מקורית על הר הבית בירושלים, זכות שקודמת לזכות המוסלמית על האתר – ומאששת את תפקידה של ישראל כשומרת נאמנה על אתרי הקודש של ירושלים.

על בימת האו"ם: השגריר ארדן הקרין את יירוט רקטת חמאס שנורתה לעבר הר הבית ומסגד אל אקצא@SuleimanMas1 pic.twitter.com/V14nVc2VBz

— כאן חדשות (@kann_news) December 15, 2023

כמובן, לכל מי שעוקב אחרי האירועים המתהווים מאז ה-7 באוקטובר (שלא לדבר על הברבריות של המעשים עצמם), הציניות המוחלטת של חמאס אינה מפתיעה.

הנהגת חמאס מתחבאת במנהרות תת-קרקעיות משוריינות שממומנות על ידי תרומות זרות, בעוד אחיהם העניים נהרגים בחוץ. חמאס משתמש במסגדים, בתי ספר ובתי חולים לאחסון לוחמיו, משגרים ונשקי מלחמה, תוך שהוא מאשים את ישראל בכך שהיא לא מכבדת את עקרונות הפרופורציונליות וההבחנה בין אזרחים ללוחמים.

כפי שדפוס זה והתנהלות זו מבהירים, חמאס הוא ארגון שרואה את עצמו כלא מוגבל בשום דבר. לא מוגבל על ידי חוק. לא מוגבל על ידי מוסר. לא מוגבל על ידי אנושיות. לא מוגבל על ידי אמת.

זוהי דווקא "החירות" שלהם – החירות מהגבלות של יושרה אינטלקטואלית – שמאפשרת לחמאס להחזיק בכל כך הרבה עקרונות פנימיים סותרים בלי שום כוח פנימי ליישב אותם.

להיות גם "מגן אל אקצא", אבל גם, כנראה, התוקף הראשי שלה; להיות הקול המוצהר לקידום עניין הפלסטיני, אך גם הגורם העיקרי למצבם הקשה של הפלסטינים; להיות ה"משחרר" המיועד של אדמות ערביות אמתיות, אך גם הסיבה לכיבוש הישראלי הבלתי נמנע שלהן; להציג את ההרוגים המצטברים של ערביי עזה בפני תקשורת מערבית אמפתית, בעוד שהם הם המעצימים של הסיכון לעזתים על ידי שימוש בהם כמגני אדם וחסימת פינויים שלהם לאורך מסדרונות הומניטריים שישראל יצרה. וכן הלאה. וכן הלאה.

למי שעוקב אחרי אירועי ה-7 באוקטובר והחודשים שחלפו מאז, הציניות החמאסית אינה מפתיעה ומבהירה כי חמאס רואה עצמו כבלתי מוגבל על ידי דבר. לא מוגבל ע"י חוק, לא ע"י מוסר, לא ע"י אנושיות ולא ע"י אמת

מה מאפשר סתירה כה בולטת, בלי שום תחושה של צורך להצדיק? בין השאר, בני בריתו האידיאולוגיים של חמאס, שמאפשרים ומעודדים את שימורן של הסתירות. השמאל המוכרז "פרוגרסיבי" וארגוני "זכויות אדם" שמתעלמים מהסתירות הברורות לעין, תוך תמיכה באידיאולוגיה שנלחמת בעקרונות שהם משבחים – שוויון, זכויות נשים, זכויות להט"ב וכבוד אנושי. בין היתר – הם "צלחת הפטרי" בה חמאס מסוגל לשקר.

רגעים נוקבים כמו התקפת הטילים בערב שבת בירושלים ב-15 בדצמבר – כאשר חמאס שוב ניסה לפגוע ביהודים ללא התחשבות בסיכון לפגיעה עצמית – הם אלה החושפים בצורה כה מובהקת את מעמדו האמתי כאם השקרנית.

ג'סטין דנילביץ' הוא תובע פדרלי לשעבר, עורך דין בפנסילבניה, ארה"ב, ומתמחה בתחום המשפט הפלילי ועבירות צווארון לבן. הוא נולד בדרום אפריקה.