ערב יום הכיפורים, תש"פ: חשבון נפש

אין ביטחון

אלפים רבים מתים מדי יום ממחלות. מאות רבות של אנשים נהרגים בתאונות דרכים. עשרות נשים נרצחות על ידי בני זוגן. רבים מתים כי ליצמן הפסיק את הקנביס. אלפים מתים בזיהומים בבתי חולים. אנשים טובעים למוות. צעירים רבים מאבדים את הרצון לחיות כי לא מקשיבים למצוקה שלהם. ילדים מתים במכוניות. המוות הוא חלק משגרת יומנו. ועדיין מדובר ב״אירוע בטחוני חמור״.

אין אמת

פארסת הפסטיבל המתוקשר של ניקול ראידמן משקף את החולאים הרעים של החברה בישראל. מבט בסידרת הכתבות (לא אתפלא אם התקשורת, שהיום צהובה מתמיד, נקנתה גם היא בכספי האוליגרכים), מלמד שניקול ראידמן לא הפנימה שאולי ״אושר לא קונים בכסף״, כפי שאמרה בריאיון שהיה גרוטסקי על גבול הפתטי (למביני עניין – בעיקר עצוב), גם את אהבת הקהל לא קונים בכסף.

את לא יכולה לספר שנולדת עם כפית של זהב להורים מלומדים ובהמשך בדמעות ש״לא היה כסף לקנות פסנתר״. אולי עזבת את צ׳רנוי ואולי לא. זה לא מעניינו של איש. זכותך לפזר את כספך גם לילד עם הפוני וגם לשרה החברה הטובה. זכותך להוציא מיליונים רבים על קליפים, תלבושות ומשתתפים.

זכותך להוציא מיליונים על קליפים, תלבושות ומשתתפים. אבל לומר שפתחת בכך דרך לאמנים ישראלים צעירים להגשים את חלומם? אני לא מכיר אמן ישראלי בתחילת דרכו שיכול להרשות לעצמו מעבר לבירה וסיגריות

אבל לומר שפתחת בכך דרך לאמנים ישראלים צעירים להגשים את חלומם? אני לא מכיר אמן ישראלי בתחילת דרכו שיכול להרשות לעצמו מעבר לבירה וסיגריות. בהצלחה!

אין משטרה

המערב הפרוע בחברה הערבית בעיקר עצוב. עשרות אנשים, בעיקר צעירים, חלקם חפים מפשע נטבחים על ידי אחיהם. בין אם זה קרב חמולות, רצח על כבוד המשפחה או כנופיות פרוטקשן וסמים.

קל להאשים את ביבי האחראי הישיר לביטחון האזרחים. מבחינתו שיהרגו אחד את השני. פחות ערבים זה טוב ליהודים. גלעד ארדן ומפכ״ל המשטרה אנמים. אשמים בעיקר ההנהגה הערבית ששמים באג׳נדה שלהם את עזה ולא את המצוקות האמיתיות של ערבי ישראל, ששמונים אחוז מהם אמרו בסקר שנערך, שהיו רוצים להשתלב בחברה היהודית.

מהר מאוד מדי למדו אנשי הרשימה המשותפת (מעניין ממי) איך רוקדים על דם. חבל. מגיע לחברה הערבית אנשים שיבואו מתוכם ויפעלו למענם. איימן עודה סיכם את זה כך: המצב הנורא יביא להם 15 מנדטים.

אין ליכוד

לא האמנתי למראה לימור ליבנת מתפתלת, עד כדי רועדת, מכך שעומרי אסנהיים הנפלא שואל אותה ב״הלכודיניקים״ על דוד לוי. בחרת בו? לא? ״הוא לא היה בעל השכלה, הוא לא משלנו״.

היא לא תמכה או הצביעה מעולם למועמד מזרחי (דוד לוי, משה קצב, מאיר שטרית). לימור ליבנת, שרת התרבות של האופרה, גרמת לי לרצות לחבק את מירי רגב שאני לא סובל. עד כדי כך. תתביישי

לשאלה למה לא הצליח הליכוד להעמיד בראשו מזרחי היא ממש נבהלה, נלחצה, הזיעה מבפנים. בסוף מצאה תשובה. ״אתה שואל שאלה לא לגיטימית״. הליכוד, הסתבר, של ״אבא שלה״, ולמשפחתה מגיע רק מישהו משלהם.

היא לא תמכה או הצביעה מעולם למועמד מזרחי (דוד לוי, משה קצב, מאיר שטרית). לימור ליבנת, שרת התרבות של האופרה, גרמת לי לרצות לחבק את מירי רגב שאני לא סובל. עד כדי כך. תתביישי.

אין בריאות

חודשיים ושישה ימים אושפזה אמי בבית חולים לאחר אירוע מוחי שעברה. יום לאחר ששבה לביתה היה חשד לזיהום ב״פאג״ (כפתור בבטן דרכו מזינים אותה). בשעה 12.00 הגענו למיון איכולוב. ארבע שעות לאחר מכן, בין ים החולים, הרופאים, הצעקות, האימה, הצליחה אחותי לגנוב לרגע כירורגית שתבדוק אותה.

רק אז (באיחור של ארבע שעות) נלקחה בדיקת דם לבדוק אם יש דלקת. שעתיים המתנה, ושוב היה צורך לחפש רופא בכאוס הנורא שיעבור על הבדיקות. בעודי ממתין ליד תחנת הרופאים הזדעזעתי לשמוע אם המספרת שילדתה שוכבת מזה שלוש שעות עם דימום בראש ואף רופא לא ראה אותה.

לאמא לא היתה דלקת. בדיקות הדם היו תקינות. אבל לא היה מי שישחרר אותנו. ערב שבת – תיכננו לעשות לאימא קידוש ראשון בבית (בסוף הצלחנו), המזכירה יצאה לאכול. מסתבר שעל עשרות הרופאים והחולים יש מזכירה אחת. אחרי שעתיים שוחררנו. סך הכל שמונה שעות בהן אמא שכבה מחוסרת הזנה.

מזלו שלא הצטרך להגיע רחמנא ליצמן למיון באיכילוב. טוב יעשה אם יבקר שם ויראה על איזה אסון הוא אחראי. מי שעוד אחראי הוא ראש הממשלה שלנו, שיותר מעשור אחראי על מערכת הבריאות הכושלת

מנהל איכילוב, פרופ׳ רוני גמזו, מי שהיה מנכ״ל משרד הבריאות ונחשב גאון, חלה בסרטן נדיר בארובות עינו. את הטיפולים היקרים הוא עשה אצל טובי המומחים בארצות הברית. מזלו שלא הצטרך להגיע רחמנא ליצמן למיון באיכילוב.

טוב יעשה אם יבקר שם ויראה על איזה אסון הוא אחראי. מי שעוד אחראי הוא ראש הממשלה שלנו, שיותר מעשור אחראי על מערכת הבריאות הכושלת. סגן השר ליצמן עסוק בחשדות נגדו ואחראי לכך שלחולי סרטן לא יהיה קנביס למזור.

הם וודאי לא חווים את מה שאמא ורבבות חולים בישראל חווים בהגיעם למיון. הם נבחרי העם. אבוי לעם. אבוי לנו. אין מערכת בריאות בישראל. אנחנו מפגרים. ההישרדות הפוליטית של ביבי עלתה לנו במערכות בחירות מיותרות. בכסף ניתן לפתור את בעיית הבריאות של ישראל.

אפי אליסי, בן 53, בזוגיות עם יריב מזה 26 שנים, מגדל את רואי בן ה-20 ואת יאן בת ה-13. מייסד ועורך אחראי של מגזין אופנה Fashion Israel, מרצה על בריאות הנפש מטעם ״אנוש״, ״נגישות ישראל״ ובאופן פרטי.

בהמשך לציוצו של מואיז הקטן (צייצן טוויטר נבון):

במהלך למעלה מ-4500 הימים האחרונים הוטל המנדט להרכבת הממשלה אך ורק על נתניהו למעט שלוש פעמים:

בפעם הראשונה הוענק המנדט לבנימין גנץ. הוא החזיק במנדט בין 23 באוקטובר 2019 ל-20 בנובמבר 2019.

בפעם השנייה הוענק המנדט לבנימין גנץ. הוא החזיק במנדט לאחר בחירות אפריל 2020 אך בחר להכתיר את נתניהו.

בפעם השלישית הוענק המנדט ליאיר לפיד ביום 5 במאי 2021 והוא אמור להחזיק בו עד 2 ביוני 2021.

עד כאן העובדות היבשות לגבי הטלת המנדט להרכבת הממשלה במהלך למעלה מ-4500 הימים האחרונים.

עכשיו לעובדות היבשות לגבי 2 המבצעים הצבאיים ברצועת עזה במהלך (כמעט) 4500 הימים שחלפו מאז מלחמת צוק איתן:

מבצע חגורה שחורה (מה זה השמות האלה?) נערך בין 12 ל-16 בנובמבר 2019. כלומר, במהלך תקופת החזקת המנדט הראשונה בידי גנץ.

מבצע שומר החומות נערך בין ה-10 ל-20 במאי 2021. כלומר, במהלך החזקת המנדט בידי לפיד.

מקריות? בטח מקריות. אלמנטרי, ווטסון ידידי. אלמנטרי.

האם לדעתך יש לביבי חלק כלשהו בהסלמה בתוך ישראל ואו עזה בגלל אינטרסים פוליטים?
.
הערות:
בלוק ימין = ליכוד, חרדים, ציונות דתית.

בלוק השינוי = ימינה,תקווה חדשה, יש עתיד, ישראל ביתנו, העבודה, מרצ, כחול לבן, המשותפת, רע״מ.
.
שתפו!

— מואיז הקטן ® (@LittleMoiz) May 22, 2021

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

מבצע שומר נתניהו, או בשמו הרישמי: "שומר החומות" הגיע לקיצו. זה לא יהיה מופרך כל כך להגיד שלצד הרצון המוצדק מאין כמותו להשיב את השקט והבטחון לתושבי הדרום ובפרט ליישובי העוטף, לראש הממשלה היו עוד מספר סיבות טובות (עבורו, כמובן) להדליק את השטח דווקא בתקופה הזאת.

מבצע שומר נתניהו, או בשמו הרישמי: "שומר החומות" הגיע לקיצו. לא יהיה מופרך להגיד שלצד הרצון המוצדק להשיב את השקט לתושבי הדרום, לרה"מ היו עוד כמה סיבות טובות (עבורו) להדליק את השטח

נתניהו, כמו תמיד, הצליח ללהטט בכישרונו הרב בין תדמית המנצח האולטימטיבי ובין הטרימינולוגיה המוכרת של הקורבן הנרדף, המלבה שינאה ופחד. הוא לא ידע את נפשו מאז קיבל יאיר לפיד את המנדט. בעיקר כשבעזרת נפתלי בנט, הנמסיס הותיק של דיירי בלפור, הצליח יו״ר יש עתיד להגיע להסכמות כלליות להקמת קואליציית שינוי חדשה ומרעננת נטולת נתניהו והביביסיטים.

בצר לו, ומתוך תחושה שכל האמצעים כשרים, רתם ביבי את כל מה שנדרש כדי להצית (תרתי משמע) את מי ומה שצריך על מנת לעכב – ובסופו של דבר גם להוריד מהפרק – את הרכבת הממשלה החדשה.

איך? בעיקר בעזרתו האדיבה של איתמר בן גביר. שיהיה ברור מראש: בן גביר לא עושה דבר ללא אישורו או לפחות ידיעתו של ראש הממשלה. הח״כ החדש התנדב בשמחה להגביר את הלהבות במקום הכי נפיץ במזרח התיכון ואולי בעולם כולו.

במקביל, נעזר נתניהו בנכס הפוליטי המשמעותי ביותר שלו – הבייס המאוהב והפנאטי, כדי להגביר את המתח הגבוה גם ככה סביב הר הבית. תוסיפו לכל זה את ההתעקשות הלא מובנת לפנות דווקא בתקופה הזאת של צום הרמדאן תושבים משכונת שיח ג'ראח, והעיכוב המכוון של הבחירות ברשות הפלסטינית – והנה קיבלנו מתכון הרסני לסבב לחימה טרגי והרסני.

למזלנו, יש עוד כמה שחקנים משמעותיים במשחק הלא נגמר הזה. אם בתחילת המערכה עוד זכתה ממשלת ישראל להבנה וגיבוי מסוים מממשל ביידן, ככל שעברו הימים התעוררו שאלות מוצדקות ומובנות מוושינגטון לירושלים.

בצר לו, ומתוך תחושה שכל האמצעים כשרים, רתם ביבי את כל מה שנדרש כדי להצית (תרתי משמע) את מי ומה שצריך על מנת לעכב – ובסופו של דבר גם להוריד מהפרק – את הרכבת הממשלה החדשה

הטריגר הראשוני הגיע לאחר הפצצת בניין התקשורת בעזה. פעולה מוצדקת ככל שתהיה, לא ייתכן להוציא לפועל החלטה כזאת, שעל פניו נתפסת כיוצאת דופן וחריגה, ללא ליווי הסברתי לשאר העולם. עצם העובדה שמדינת ישראל יצאה למבצע כזאת ללא מערך הסברה לאומי היא לא פחות משערורייה. עם כל הכבוד לדובר צהל, מדינת ישראל לא יכולה להסתמך על דברור צבאי בלבד. מי שלא מבין את זה, ומי שלא מבין את חוקי המשחק, ובייחוד בדעת הקהל העולמית בכל הקשור ליחסי הכוחות בין ישראל ועזה, לא יכול לצפות להבנה ותמיכה אוטומטית מבחוץ.

ועכשיו, ביום שאחרי, מונחת לפנינו סידרת שאלות מהותיות העוסקות בעיקר ביחסים שבין האזרחים הערבים והיהודים. את השסעים והמתחים שנפערו בימים האחרונים בשלל ערים מעורבות ניתן וחייב לתקן, ולא בשמיים היא. יש כאלה שישמחו מהמשך ליבוי השנאה. הקריירה הפוליטית והתקשורתית שלהם בנויה על כך. אך הכח לשנות את המצב בידינו, כי כדי להביא לשינוי המיוחל נדרש לאגד כוחות לכדי מאבק משותף יהודי-ערבי למען שלום ושוויון. מאבק שמתמקד בצורך לנקות את האורוות, להקים ממשלה שפויה המייצגת נאמנה את כלל החברה הישראלית, והמבינה את סכנות הקרבות בעזה והפילוג המתגבר בחברה הישראלית, והפועלת למען כלל אזרחיה מתוך תפיסה של צדק חברתי.

כל זה, כאמור, אפשרי בהחלט. כל מה שזה דורש ממקבלי ההחלטות זה להציב את ישראל והישראלים – כל הישראלים – לפני הכל. הבחירה בין המשך שלטון הפחד והחושך לבין תקווה ואופטימיות מעולם לא היה קל יותר.

מאיר מישאל-שמואלי, פעיל חברתי, עוסק בדוברות וייעוץ תקשורתי לגופים חברתיים. דתי וסוציאל-דמוקרט שמאמין בערכי שלום שיוויון וצדק בכלכלה אנושית וביהדות מקרבת. פועל בכדי להציג יהדות מתונה שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.