למרות שכל הצדדים מתכחשים לכך, הסכסוך שלנו עם הפלסטינים נושא את אותם מוטיבים לא מבוטלים של מלחמת דת. אם תוציאו את הדת מהתמונה – את האלמנטים המשיחיסטיים של הארץ המובטחת מצדנו, ואת האלמנטים הג'יהדיסטים של דאר-אל-חרב אצל הפלסטינים – הרי שעוצמת הסכסוך ועוצמת השנאה ירדו פלאים. אותו אלוהים שולט בשני הנרטיבים, ואותו האלוהים מצווה עלינו להרוג האחד את השני.
אז איך זה שההמצאה החברתית הזו, שקידמה כל-כך את האנושות בעבר, מצליחה לשלוט בנו כיום, ולייצר לנו כל-כך הרבה שנאה וסבל?
ישי גבריאלי הוא כלכלן בהכשרתו. בין היתר שימש כמרצה במכללה החברתית כלכלית וכתב את הספר "התיאומוניטריזם" על היבטים דתיים בתורת הכלכלה. בעברו הרחוק יותר היה כתב וחבר מערכת בשבועון "כספים" וכן כתב טור בגלובס וקצת בידיעות אחרונות. נהנה לכתוב על מגוון נושאים רחב וכיום מחזיק בלוג בשם "צוקרלך גשפטן" https://zuckerlechgescheft.wordpress.com/ בו הוא כותב מדי םעם על נושאים שמעניינים אותו.
ההתפתחות המעניינת והדרמטית יותר, במהלך ביקור דונלד טראמפ בסעודיה, נוגעת להחלטתו להסיר את הסנקציות מעל סוריה, ולמעשה להעניק "חותמת כשרות" לממשל החדש בדמשק.
אמנם נכונו לממשל החדש בסוריה אתגרים ומהמורות לרוב, אולם הסרת הסנקציות פותחת בפניו את הדרך לסיוע כלכלי בינלאומי, ומדגישה כי נטל ההוכחה הינו על אחמד א-שרע (מוחמד אל-ג'ולאני).
השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/
עשן בלי גבול
"כל הזין במלחמה פוליטית"
אז אתה לא חוזר לצו 8?
"ברור שחוזר"
–
"בשביל הצוות. אם מישהו מהצוות שלי ייפגע, לא אוכל לחיות עם עצמי".
אבל אתה יודע שהמלחמה הנוכחית תהרוג חטופים ולא תציל אותם? שזו מלחמה פוליטית?
"יודע. אבל הצוות. הם יעשו הכל בשבילי, וגם אני בשבילם".
הם גם יעשו הכל אם תיפול בשבי?
–
–
"אמא, תפסיקי".
אבל אתה יודע שהמלחמה הנוכחית תהרוג חטופים ולא תציל אותם? שזו מלחמה פוליטית? "יודע. אבל הצוות. הם יעשו הכל בשבילי, וגם אני בשבילם". הם גם יעשו הכל אם תיפול בשבי? "אמא, תפסיקי"
ד"ר רתם סיון הופמן היא רופאה מומחית לרדיולוגיה אבחנתית. מצנתרת מוח ומנהלת מכון הדימות בבית החולים מאיר. אמא ללוחם בחטיבת הקומנדו (במיל.), לצוער בקורס חובלים ולמתבגרת. ממובילות תנועת "אמא ערה" וחברה בחוג להנעה מדינית של מפלגת הדמוקרטים.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
"אחרי ההתרסקות - המדינה תצטרך להתעורר למשהו חדש"
אחת לשבוע, בערך, אני מאנפרנד מישהו מחברי הפייסבוק שלי. זה מתחיל הרבה קודם, בהחלטה אם לאשר למישהו שפנה אליי בבקשת חברות בפייסבוק את החברות.
העיקרון המנחה אותי בהחלטה אם לאשר למישהו חברות או לא הוא זה: האם יש פוטנציאל שדברים שהוא כותב או מעלה לדף הפייסבוק שלו יעצבנו וירגיזו אותי. התרגזות והתעצבנות אינן טובות לבריאות, כך קראתי, ובמקרה זה לא מדובר בבריאות תיאורטית אלא ממש בבריאות שלי.
ראש הממשלה בנימין נתניהו מבטיח כמעט בכל נאום ש"נצח ישראל לא ישקר" ומייד חוזר לשקר
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ההומניזם נחלש כי הוא איבד את הזעם כלפי הדת. ההומניזם התפתח באירופה תוך כדי מיאוס וזעם נגד הכנסיה, ואחד מהרעיונות המרכזיים היה הרחקת הדת מהשלטון וגידורה בתוך המרחב הפרטי.
כיום ההומניזם חסר את האנטגוניזם כלפי הדת ומתייחס אליה כעוד רעיון פילוסופי נייטרלי שיש לו זכות קיום. ההומניזם צריך להחזיר את הגישה הלוחמנית כלפי הדת.
למיטב ידיעתי, ברוב השפות יש (לפחות) שלושה גופי פנייה עיקריים והם: גוף ראשון (I), גוף שני (you), גוף שלישי (her, him, it). גוף ראשון הינו הפנייה עצמית לחווייה אישית, שאינה ניתנת להעברה שלמה לגופים שני ושלישי. הגוף הראשון הינו המרחב הפרטי של חוויית היותי. הפנייה לגוף שני הינה החרגה ממרחב פרטי למרחב ציבורי, המאפשרת לחוויית היותי להיווכח בקיום זולתי. קיום זולתי ניתן להיתפס רק דרך הפירוש החושי/ריגשי/שכלי שלי, ולכן (למעט מצבי קיצון של התקף, קפא או ברח) לעולם איני יודע בוודאות אם זולתי תורם ל- או מסכן את היותי. אם היותי מאפשר הדמיית זולתי במרחב הפרטי, יש אפשרות שיידמה כי יכולת זו טמונה גם בזולתי. על בסיס אמונה זו מתקיים מרחב חקירה המאפשר פיתוח יחסי win-win ביננו, שהסכמיו מצריכים הרחבה לגוף שלישי, הנחשב לאובייקטיבי ביחס לי ולזולתי. כל מה שתואר עד כה הינו המצב הרצוי, אך לצער כולנו חוויית ההתרחקות מגוף ראשון, יכולה להתפרש בהרבה אופנים, אשר אינם מבשילים לכדי פיתוח יחסי win-win. לעניות דעתי, יש באפשרותו של גוף ראשון להפתח לגוף אפס, כבסיס הטבעי להרמוניה מורכבת בין גוף ראשון, שני ושלישי.
תרשה לי להציע אופציה אחרת: גנטיקה. פגם גנטי הוא שגורם לנו להאמין באלוהים. (ניתן לעורר את התחושה הזו בעזרת שימוש בנזעי חשמל למשל, והוא יכול להופיע גם באופן מוגזם וטבעי כמו ז'אן דארק). הפגם הגנטי הזה נוטה להתרבות. וכל כך למה? כל הדתיים כולם נוטים להתרבות בצורה מוגזמת, ועדיין לא שמעתי על מסע צלב חילוני שבו בחרב מכריחים אנשים להתחלן. להיפך: ממסעי הצלב והמיסיונריות ודרך מהאיסלום בכח בתקופות השונות.