לא מכבר חל יום הולדתו של ריכרד וגנר (יליד ה-22 במאי 1813), אחד מגדולי המלחינים והפרשנים בתולדות המוזיקה הקלאסית, ומי שעד היום השפעתו על התרבות העולמית, במגוון רב של תחומים, עצומה.
שעה שבעולם המערבי, הנאור, צוין יום הולדתו בהוקרה צופנת עונג – בארץ, בחברה המתפלשת בחזיונות דת ולאומנות, המסתגרת והמתנתקת מהעולם, הוא לא יושמע, כי מוטל עליו עד היום חרם.
לאה ענבל דור היא סופרת ("טיפות שהן ים", "שוליה נודד") ועיתונאית. כותבת מאמרי דעה לצד ביקורות ספרים "בתרבות וספרות" ב"הארץ" ב"ידיעות אחרונות" ו"בעיתון 77". בין מייסדי השבועון "כותרת ראשית" לצד נחום ברנע ותום שגב ובהמשך במוסף "הארץ" ובמוסף השבת של "ידיעות אחרונות". כיהנה בעבר כחברה ב"מועצה לתרבות ואמנות" של משרד התרבות, והיום חברה בהנהלת התזמורת הקאמרית. נולדה באלוני אבא, ומתגוררת כעת ברמת גן. משפטנית בהשכלתה.
בציבור הישראלי יש הסכמה רחבה על הצורך בהחזרת החטופים: החיים לשיקום ולחיים בינינו, והמתים לקבורה ולהתרת ספק בקרב בני המשפחה (בנאומים ובתקשורת אומרים: "שלא יהיו לנו עוד רון ארדים").
החזרת חלק מהחטופים כנראה תסוכם בימים אלה ממש. כולם רוצים בהחזרת החטופים. האמנם?
יאיר טל הוא מהנדס מכונות שעבד במספר חברות. היום הוא גמלאי. חקר את ניהול המלחמה במלחמת יום הכיפורים והשלים את כתיבת הספר ישראל טל: פרקים למלחמת יום הכיפורים אשר יצא לאור ב-2019 בהוצאת "ידיעות ספרים". ספרים נוספים שלו יצאו לאור בהוצאת "טפר – הוצאה לאור": אכזבה וגאווה – מלחמת יום הכיפורים ב-2023; ו-טליק: פרקי חיים ב-2024.
ויהי בימים בהם חזר האריה הזקן והמושחת לשלטון ביער, קם התן, שר בתי המטבח, והכריז שהגיעה העת לרפורמה בבית המטבח העליון. "הגיע הזמן להכניס לבית המטבח העליון טבחים התומכים בבישול בשר פיגולים", אמר.
"אני עוסק בנושא הזה למעלה מעשרים שנה, במהלכן התרעתי על נזקי המטבחיזציה וגיבשתי הצעות לרפורמה. לצערי, הסיכונים שמפניהם התרעתי התממשו, ולכן הגיע הזמן לפעול. אני משיק היום את השלב הראשון של רפורמת הטבחים שתכליתה חיזוק מערכת העיכול של כל חיות היער, שיקום הלסתות, השבת האמון במערכת המטבח והחזרת האיזון בין הטורף לנטרף. אנו נדון ברפורמה כאן בקרחת היער ובבית החיות. נדון בהרחבה ובאופן מעמיק".
פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כאילו, כל פעם שנגנו וגנר/ ר. שטראוס בארץ, הגיעו ניצולי שואה להפגין (וקשה להם להגיע ממקום למקום). אם זה מפריע להם כל כך, התזמורת הפילהרמונית יכולה לחכות כמה שנים בשביל לנגן וגנר. הוא לא יברח לשום מקום, הוא מת.
מי שיהודי באמת לא צריך את וגנר ואת כל הכתבה המתנשאת לפיה רק הנאורים והנאורים,מספיק כבר עם השיוך של מוסיקה קלאסית לנאורות ,טיפשות יהירות והתנשאות הם אותם תכונות שהיו למפלגה הנאצית,אין מה ללמוד מהם,אפשר גם רצוי ללמוד מהטעויות שלהם, ומי שאוהב מוסיקה כזאת או אחרת שיבושם לו רק אל תשליכו את סוג המוסיקה הזאת לסוג של נאורות.
איזו רשימה יפהפיה, כמו שרק לאה יודעת.
עוד לא התגברנו על איבה כלפי יוצר שיצירתו נפלאה?
ואם לא היו מתרגמים לעברית את "מסע אל קץ הלילה" (אילנה המרמן) מאת סלין האנטישמי הארסי, איך היינו יודעים מהי אנטישמיות מהזן הזה? ומצד שני בזכות הספר הזה למדנו לא מעט על שלום.
זה היה נורא לו כרכו ביחד את האנטישמים מצ'כוב, דוסטויבסקי, רומן רולן, אמיל זולה המוקדם (שצונזר כהוגן בתרגום העברי) , וכל הטובים שעוד לא מנינו.
אבל
חבל שמלחין שתרם כל כך הרבה למוזיקה תמך באנטישמיות. ובאמת, כמו שכתבו באחת מההערות, תמוה שיצירות של סופרים אנטישמים אחרים נכנסו למערכת החינוך ודווקא יצירות מוסיקליות ללא תוכן מילולי לא נכנסו. מאמר מצויין.
ככל הידוע לי הטענה כלפי וגנר היתה כי השמיעו הרבה מיצירותיו במחנות ולכן עלול להעלות טראומות עבר באוזן ובלב הניצולים.
זו אכן גישה פטרנליסטית שהרי בחרם נוטלים את זכות הבחירה מהשומע שזכותו לבחור את אשר מעוניין לשמוע.
באותה מידה אין להחרים הקרנת סרט משום שאחד השחקנים שבו הוא אנטישמי וכך לגבי כל יצירת אמנות אחרת.
אומנות לטעמי צריכה להימדד על פי היצירה ולא על פי היוצר, כשלכל אדם זכות הבחירה החופשית, את מה ירצה לראות או לשמוע.
בהחלט נושא טעון ושנוי במחלוקת. ריכרד וגנר בהחלט מגדולי המלחינים הרומנטיים. לעניות דעתי, בעל מקום מרכזי בפנתאון התרבות המערבית. יחד עם זאת שלילת נגינת יצירותיו ע"י תזמורות ציבוריות או בשידור ציבורי בישראל היא בעלת ערך סימלי. בדיוק כפי שהייתה שלילת השמעת יצירותיו של (סוג של תלמידו) ריכרד שטראוס עד 1990. הגם שהתרבות והשיח בישראל הופך להיות יותר לאומני ומסוגר, אין מקום לדעתי להטיל על השוללים את וגנר ויצירתו צל של אנשים חשוכים. יצירתו של וגנר עדיין מזוהה אצל חלק גדול מהציבור עם האסון הכבד ביותר שאירע לעם היהודי. לכן החפץ ביצירתו יכול כמובן לצרוך אותה, לפי שעה, בדרכים שונות באופן עצמאי, בד בבד עם העלאת הנושא לדיון ציבור שוב. אני מעריך שעם הזמן גם 'שומרי החומות' המתנגדים ימצאו נושאים אחרים – בדיוק כמו במקרה ריכרד שטראוס