קשה לחשוב על סיוט גדול יותר של מנהל תוכניות בטלוויזיה מאשר ערב שידורים מקוצר בשל קיצוצי תקציב ועיצומי טכנאים. לאליעזר יערי, מנהל התוכניות של הטלוויזיה הישראלית, היה השבוע סיוט כזה. יערי נאלץ לסיים את השידורים לא יאוחר משעה 11:30 בלילה, דבר שהכריח אותו לאלתר כל ערב מחדש, לשנות תוכניות ולהזיז סרטים.

ביום שלישי השביתו הטכנאים את הטלוויזיה אחרי מהדורת "מבט". ביום רביעי התקיימה ישיבת מליאת הוועד המנהל של רשות השידור לדיון בהיבטים חשובים של תוכניותיו העתידיות של יערי, ובהן הצעה מהפכנית שהעלה בדבר שיתוף פעולה עם הטלוויזיה החינוכית.

אחרי התחלה מעודדת, מלאת תקווה ותנופה בתפקידו החדש שאליו נכנס באוקטובר 92', מגלה יערי עד כמה קשה להזיז בטלוויזיה הממלכתית מהדק נייר מצד אחר של השולחן לצידו השני.

השבוע נדמה היה לרגע כי אין לטלוויזיה הכללית כל סיכוי בתחרות עם הכבלים וערוץ 2 העתידי. שהתוכניות הגדולות ביותר לא יעמדו במלחמת ההתשה על הפרטים הקטנים, בעיצומים ובשעות השידור המעטות.
"אם נישאר קשורים ברגליים, כפי שאנחנו קשורים היום, הקרב אבוד מראש. אנחנו מתחרים בערוץ 2, שחופשי לשדר 24 שעות ביממה. שלושה ימים בשבוע הוא מתחיל לשדר בארבע אחר הצהריים. הוא נטול כל מחויבות לצופים הערבים, שלוש פעמים בשבוע הוא מרביץ שידורים מהכנסת, על כל המשמעויות שיש לדבר מבחינת שוחד פוליטי ושוחד מסך, ובשש וחצי בערב הוא עולה עם שידורי הילדים.

"אני עולה בשש וחצי עם שידורים בערבית, כי מסבירים לי שבשעה הזאת יש ברבת עמון עוצר מלא, כל התושבים יושבים בבתיהם וצופים בשידורי הטלוויזיה הישראלית בערבית. וכך אני מחכה עד השעה שמונה בערב כדי להתחיל לשדר. אם הדבר הזה לא ישתנה באופן דרמטי, שנוכל לשדר יותר משלוש שעות נטו בערב, אז חבל על הזמן ועל המאמץ".

אליעזר יערי מגיש בערוץ הראשון

למרות התחרות והתסכולים, ואחרי תנופה טובה בתחילת הקדנציה שלך, השידורים שלכם היום נראים דלים ומאכזבים יותר מתמיד.
"'בין הכיסאות', תוכנית שאני מבין שאתה לא צופה בה, עלתה בעשרה אחוז בסקר הצפייה האחרון. בנובמבר־דצמבר בשנה שעברה הייתה לנו עלייה משמעותית בצפייה בזמן הפריים־טיים, זמן צפיית השיא. למרות המגבלות הקשות והחובה שלנו לרצות את כל הצופים וכל הגופים הבוחשים ברשות השידור, הייתה עלייה יפה בצפייה בנו, למרות ערוץ 2 והכבלים".

אתה מדבר על שלוש שעות שידור בערב, בזמן שלמעשה יש יותר מחמש.
"אנשים לא יושבים וצופים בטלוויזיה כל הלילה. הסיכוי שהם יראו טלוויזיה בשבע בערב גדול מהסיכוי שהם יראו טלוויזיה ב־11 בלילה. לכן אני מדבר על שלוש שעות שידור נטו. שם אנחנו נלחמים".

"אנשים לא יושבים וצופים בטלוויזיה כל הלילה. הסיכוי שהם יראו טלוויזיה בשבע בערב גדול מהסיכוי שהם יראו ב־11 בלילה. לכן אני מדבר על שלוש שעות שידור נטו. שם אנחנו נלחמים"

ודווקא זמן השידור המועדף הזה צפוף במשדרי שירות כמו "כלבוטק" ו"על גלגלים"; אולי זה ניצול לא נכון של הזמן?
"מה שאני יכול לתת לך בין שמונה לתשע בערב זה חצי שעה סימפסונים וחצי שעה 'כלבוטק'. השילוב הזה הוא חובה שקיימת רק עלי. אף אחד אחר איננו מחויב לכך".

* * *

יכול להיות שהתחושה של דלות החומר המשודר נובעת גם מהעובדה שרוב החומר האיכותי הקנוי נמצא בידי הכבלים. יש תחושה שנרדמתם בשמירה, כאשר הכבלים פשטו על הסדרות הקנויות.
"אני לא חושב שנרדמנו, למרות שהיה מקרה בולט אחד שאני טוען שפקששנו. אני לא אכנס לפרטים, אבל היינו יכולים לרכוש בזמנו את זכויות השידור של 'מרפי בראון', ולא רכשנו. היה מי שלא אהב את הסדרה, ולא קנה אותה".

בניין רשות השידור, 1980 (צילום: חנניה הרמן/לע"מ)

האמירה הזאת, שהיה מי שלא אהב את הסדרה, משקפת בעצם את כל התפיסה שלכם? טעמו של איש אחד?
"אני נכנסתי לתחום הזה לא מזמן. נסעתי לפריז לפסטיבל טלוויזיה כדי לראות את כל החומרים החדשים. ישבתי וראיתי כל דבר שהיה ראוי, ואני חייב להודיע לך שלא ראיתי שם מציאות גדולות. האמריקאים הפסיקו לייצר קומדיות מצבים משכנעות, ואין הרבה מה לקנות. אתה יודע שהרשת הצרפתית הממלכתית משדרת את בני היל מדובב לצרפתית בשמונה בערב? בטלוויזיה בחו"ל יש מה שנקרא הפקות מקוריות, ההפקות המקוריות שלהם הן הרכש שלנו, ואילו לנו, עד לאחרונה, לא היה כסף ולא אישור להפיק סדרות ודרמות מקוריות. עכשיו הוצאנו דברים רבים לעבודה, אבל הם יתחילו לחזור רק בסביבות פסח".

יש לדעתך קנוניה של משרד התקשורת וערוץ 2 לנוון אתכם?
"אני חושב שהמתקפה על הערוץ הראשון היא מתקפה פוליטית, שהתחילה בעצם כשהטלוויזיה נוסדה והתעצמה מאוד בשנות ה־70' וה-80'. לפני כמה ימים מצאו בארכיון כתבה שעשיתי ב־80' על הקמת הערוץ השני, ואני מראיין שם את מודעי וארידור. מי זוכר את הריטואל המוזר הזה, שפעם בשבועיים היו מודיעים כי בקרוב ייפתח ערוץ 2? זה היה השוט שנופפו בו מעל רשות השידור".

"אני חושב שהמתקפה על הערוץ הראשון היא מתקפה פוליטית, שהתחילה בעצם כשהטלוויזיה נוסדה והתעצמה מאוד בשנות ה־70' וה-80'"

יש קשר בין הפוליטיזציה של הטלוויזיה הישראלית לבין דלות החומר שלה?
"זו היתממות וניסיון לזרוק הכול על משהו אחר. אני גם לא מקבל את ההגדרה 'דלות חומר'. אני די מאורגן בחומרים טובים לחודשים הבאים, רק אין לי מתי לשדר אותם. יש על המדף דברים טובים שמחכים לזמן שידור, ולא רק שזמן השידור מוגבל ממילא, עכשיו אנחנו נאלצים לסיים באחת־עשרה וחצי בלילה בגלל העיצומים. מה שמפתיע אותי באמת אלה תופעות ייחודיות לטלוויזיה הישראלית.

"היה לי ויכוח על זמן השידור של 'פופוליטיקה'. חשבתי שלא צריך לתקוע אותה ישר אחרי 'מבט' וליצור בלוק שידורים כל כך כבד. והנה, תכנית שרק התחילה וכבר דופקת לך, בחודש הראשון שהיא באוויר, 45 אחוזי צפייה. אנשים מצלצלים אלינו ומבקשים שנתאם את זמן השידור כך שהיא לא תתנגש עם דן שילון. וזו תוכנית שעוד לא התנקתה מהצרות הראשונות שלה".

דן מרגלית ב"פופוליטיקה" (צילום: ארכיון כאן)

עם כל הכבוד ל"פופוליטיקה", אתם עושים את הדבר הקל ביותר. מזמינים אולפן, אורחים ופוליטיקאים ששמחים להגיע, מציבים שני זרקורים, וקדימה, יש תוכנית; מה קרה להפקה המקורית?
"בשנה שעברה היה חור גדול מאוד ביצירה. פשוט לא הפיקו. בחודש מרס הודיעו לטלוויזיה שאין לה יותר תקציב לביצוע, ועצרו את כל ההפקות עד חודש ספטמבר. כאשר נכנסתי לתפקיד' גיליתי לתדהמתי שאין סחורה. איפה כל הדרמות שמחכות לשידור? איפה כל התוכניות שנאמר עליהן שהן בהפקה? תקציב שהיה קיים לרכישת סרטים ממפיקים מקומיים, שניים וחצי מיליון שקל, לא נוצל.

"נגיד שהייתה לנו ביד מלודרמה על תימניה ענייה שהושלכה מביתה במעברה והלכה לאיבוד, והוריה מוצאים אותה בתור אישה מצליחה בבורסה בתל אביב, ואני שם אותה מול שילון; מה אתה חושב שיקרה? אני הרי חי בתוך המציאות הישראלית. אני רואה קולנוע ישראלי, אני יודע מה זו איכות של דרמה ישראלית מקורית, ואת זה אתה רוצה שאני אשדר מול דן שילון? את זה אתה רוצה שאני אשים בפריים־טיים? לא ראיתי שמישהו בא לערוץ 2 ועשה סקנדל: איפה כאן הדרמה המקורית. יש פה איזו סיסמה בנושא של הדרמה. רק אותנו שואלים איפה הדרמה המקורית. התשובה היא כספית, אבל מובן שאת כל היוצרים המתוסכלים היא לא מספקת".

"אני לא טוען שהאחרים עוברים על החוק. אני טוען שאין עליהם החובות והסייגים המוטלים עלי. אצלנו, לכולם יש מה להגיד. כולם שותפים. אנחנו הרי ממלכתיים"

* * *

זה נדמה לי או שאתה מצר על העובדה שאתה הערוץ היחיד בארץ שעובד על פי חוק?
"אני לא טוען שהאחרים עוברים על החוק. אני טוען שאין עליהם החובות והסייגים המוטלים עלי. אצלנו, לכולם יש מה להגיד. כולם שותפים. אנחנו הרי ממלכתיים. באים אלינו ואומרים: אתם מוכרחים לעזור לנו בתחום המלחמה בתאונות הדרכים; אין לנו כלים אחרים, רק טלוויזיה, ואתם חלק מהבעיה הישראלית שמשלמת ב־600 הרוגים על הכבישים בשנה. אז אנחנו מבקשים שפעם בשבועיים תקדישו לנו ולנושא הכאוב הזה חצי שעה, מה יש? זו לא בקשה כל כך גדולה".

אז אני חוזר הביתה הרוס מהעבודה, מרים את הרגליים ומקבל את דניאל פאר עם חצי שעה על הזרקה אלקטרונית ומסת בלימה.
"מה שאתה בא ומציע זה שאנחנו נעשה אינתיפאדה. נגיד: ראו חבר'ה, יש לנו עניין אמיתי וכן לעזור לכם במאבקכם הצודק אבל אנחנו נורא מצטערים, פשוט אין לנו זמן. אנחנו משדרים שניים־שלושה שעשועונים, אחר כך קומדיה בריטית, אחר כך חדשות, אחר כך תוכנית סקסית, אחר כך אנחנו חייבים לשדר סרט אחולמניוקי שלא ראו עוד בשום מקום ולעזאזל עם התאונות בדרכים. אבל אנחנו לא יכולים לעשות אינתיפאדה כזאת, מכיוון שאנחנו פועלים על פי כללים. ולכן זה כל כך מתסכל להיות מנהל ברשות השידור.

רפי גינת מגיש את תוכנית "כלבוטק" (צילום: צילום מסך)

"ולא רק כללים, מה עם התקציבים והתעריפים? אני רוצה שאת התוכנית הבאה יכתוב למשל יהונתן גפן, והתעריף שלו הוא 3,000 שקל לתוכנית. יבואו ויגידו לי, רק רגע, מה אורך התוכנית? 28 דקות? זה לפי התעריף 682 שקל פלוס מע"מ. ומבחינתם הם צודקים. היום ניסיתי להציל את הפינה של גפן אצל גבי גזית. פינה שכותבים אותה יאיר גרבוז וגפן. אומרים לי: מה זה? שני אנשים על אותה פינה? זה נוגד את הכללים. אז כל אחר הצהריים חשבתי איך מחלצים את הפינה".

אולי הפינה אינה ראויה לחילוץ?
"אני החלטתי שהיא ראויה לשידור, וכעת אני צריך להציל אותה".

"אני לא ערוץ פרטי, אלא כלי ציבורי, ומשלמים על כך מחיר כבד מאוד. הטלוויזיה היא לא שלי ולא של אף אחד אחר. היא של הציבור. צריך להחזיק את המקום הזה בחיים, כי חסרונו יורגש רק אחרי שיהיה מאוחר מדי"

גילית בעצם שהריבונות שלך כמנהל התוכניות בטלוויזיה אינה מלאה?
"מנהל הטלוויזיה יכול לחתום על צ'ק עד סכום של 500 שקל, ואני לא יכול להזמין לעצמי מונית בלי אישור. אפילו את המנדט הזה אין לי. המפתחות נמצאים בידי מנכ"ל רשות השידור".

אנחנו משתמשים בשיחה הזאת הרבה פעמים במילה "ממלכתי"; למה לא תעשה טלוויזיה נמוכה ותניח את הממלכתי בצד?
"כי אני לא ערוץ פרטי, אלא כלי ציבורי, ומשלמים על כך מחיר כבד מאוד. הטלוויזיה היא לא שלי ולא של אף אחד אחר. היא של הציבור. זה מקום עבורה די מחורבן מבחינת התנאים, המשכורת, ההכשרה המקצועית. על הפרגון אני בכלל לא מדבר. אבל צריך להחזיק את המקום הזה בחיים, כי חסרונו יורגש רק אחרי שיהיה מאוחר מדי".

רפי גינת ומשרדי מערכת כלבוטק ברשות השידור, 1982 (צילום: אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית)

מה דעתך על השאיפה לאיכות שאנחנו דורשים מכם ואתם כביכול דורשים מעצמכם: אולי לעם שבנפשו ובהווייתו אינו קהל צופים באיכות של צופי ה-BBC לא מגיעה טלוויזיה באיכות של ה-BBC, וכולנו מבלבלים את המוח?
"לא מקובל עלי. אני לא טוען שאני צריך להבריק, אני דורש מעצמי להיות טוב. מה שאתה אומר זה דבר דמגוגי. כאילו ניתן לעשות טלוויזיה עממית בלבד, וכולם יהיו שמחים".

שידרתם שני פרקים של "אותלו". צפית בהם?
"לא, אבל אני מחויב ל'אותלו', משום שבמליאה ישבו אנשים ואמרו בנוכחותי שצריך להפסיק לשדר סרטי קולנוע, כי יש מספיק סרטים במדינה הזאת והטלוויזיה הישראלית לא צריכה לשדר סרטים. היא צריכה לעשות שידורים בנושאים חברתיים ולשדר את 'אותלו'".

""היו ימים ש'כלבוטק' קבעה משהו בערב, ולמחרת מי שאמרו שיש לו ג'וקים במחסן, סגר את החנות. פעם זה היה אפקטיבי, אבל הנורמות שלנו השתנו. המערכת הפוליטית כבר הוכיחה כי אפשר לחיות עם שחיתות"

עלה בדעתך שבגלל אילוצי הזמן שלך, אולי מותר לך בעצם לחשוב בצורה מהפכנית ולטעון כי עד שלא ירווח מבחינת שעות השידור, יש צורך להקפיא תכנית כמו "כלבוטק", למשל? כאשר ירווח, תשודר "כלבוטק" בארבע אחר הצהריים, עד אז אתה זקוק למשבצת השידור של שמונה וחצי לבידור.
"'כלבוטק' היא תיבת הדואר הגדולה ביותר במדינה, הדואר מגיע אליה בשקים, מה שאומר שיש לה הרבה מאוד צופים".

30 נשים שיושבות בטריבונות ומספרות איך רימו אותן באיטום של דלת המקרר?
"היו ימים ש'כלבוטק' קבעה משהו בערב, ולמחרת מי שאמרו שיש לו ג'וקים במחסן, סגר את החנות. פעם זה היה אפקטיבי, אבל הנורמות שלנו השתנו. המערכת הפוליטית כבר הוכיחה כי אפשר לחיות עם שחיתות, אז מה 'כלבוטק' רוצה מבעל מכולת קטן שמכר תירס במחיר פי שניים מהתירס בקו־אופ?"

רפי גינת ומשרדי מערכת כלבוטק ברשות השידור, 1982 (צילום: אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית)

* * *

"באתי לאנשי הטלוויזיה החינוכית בהצעה. הצעתי להם ליצור משבצת שידורים משעה שתיים עד חמש אחר הצהריים, כשאני מספק למשבצת הזאת חלק יחסי מהשידור. יש לנו תוכניות ילדים יוצאות מן הכלל, וחשבתי להעביר אותן לזמן השידור של החינוכית. בואו ניתן בשעה שתיים חמש דקות חדשות, אחר כך ניתן תוכנית לפעוטות עד שעה שלוש וחצי, חלק קנוי, חלק מקורי.

"בשלוש וחצי ניתן שעשועון כמו 'פיצוחים' או 'זה הסוד שלי', ובארבע נעלה עם תוכנית חזקה. כל יום ניתן משהו אחר. יום ראשון ספורט. יום שני, 'תיק תקשורת' מורחבת עם חומרים שלנו. יום שלישי 'מסיבת גן'. יום רביעי 'תוסס'. יום חמישי 'זהו זה'. בחמש לא נוגעים בדבר הקדוש הזה, 'ערב חדש'. ואם כבר מסך משותף, אז שמבזקי החדשות יהיו שלנו, כי לנו יש לוויינים.

"באתי לאנשי הטלוויזיה החינוכית בהצעה -ליצור משבצת שידורים משעה שתיים עד חמש אחר הצהריים, כדי להרוויח שעה ולהתחיל את הפריים־טיים משבע עד שמונה וחצי. עכשיו נחכה ונראה מי יטרפד את הרעיון ואיך"

"לפי התוכנית הזאת, בחמש וחצי יתחילו שידורים באנגלית ובערבית, ובשעה שבע נוכל להתחיל לשדר בעברית. כל המאמץ הזה כדי להרוויח שעה אחת ולהתחיל את הפריים־טיים משבע עד שמונה וחצי, כולל לשקול את האפשרות להקדים את 'מבט' לשמונה וחצי. אני יכול אפילו ליצור שני פריים־טיימים. אחד משבע עד שמונה וחצי והשני מתשע עד אחת עשרה.

"תודה שזה רעיון לא רע, אבל אני מכיר את כל המלכודות. תתחיל שטיפת מוח בלתי רגילה שאסור לגעת בזמן השידורים בערבית, כדי לא לשבש את החיים ברבת עמון. אז נזכיר להם שהמליאה החליטה בעיקרון כי מותר להוסיף שמונה שעות שידור בשבת, ולא יקרה כלום אם יחזירו לנו חצי שעת שידור יומית".

שידורי חדשות "מבט" בטלוויזיה הישראלית. בצילום, דניאל פאר (מימין) ויעקב אחימאיר מגישים את מהדורת החדשות, 1980 (צילום: חנניה הרמן/לע"מ)

אתה מנהל דיאלוג עם החינוכית רק מכיוון שהיא יושבת איתך על אותו תדר?
"אני חושב שיש זהות אינטרסים גדולה. ברגע שיהיה ערוץ מסחרי, מן הראוי שהערוץ הראשון יהיה הערוץ המוביל, ולכן יש היגיון בלחבור כוחות באותו תדר".

למה שלא ייתנו לכם תדר שידור נוסף במקום להגיע להבנות עם החינוכית?
"האינטרס המובהק היום הוא לא לפגוע בהקמת הערוץ השני. תזכור שמשרד התקשורת הוא האחראי והוא שולט גם בבזק, שהמשדרים הם שלה. אני טוען שרשות השידור הייתה צריכה להשקיע כסף ברכישת משדרים, כדי שלא נהיה תלויים בחסדיו של אף אחד, ודאי לא בחסדיו של בעל עניין כלכלי. ערוץ נוסף לטלוויזיה הכללית היה מאפשר לנו לרכז את האמירה התיעודית חדשותית שלנו בערוץ אחד ואת ההיצע הבידורי הקל בערוץ אחר. משרד התקשורת פשוט איננו מעוניין בתחרות מסוג כזה, ודאי לא עכשיו".

"ערוץ נוסף לטלוויזיה הכללית היה מאפשר לנו לרכז את האמירה התיעודית חדשותית שלנו בערוץ אחד ואת ההיצע הבידורי הקל בערוץ אחר. משרד התקשורת פשוט איננו מעוניין בתחרות מסוג כזה, ודאי לא עכשיו"

איך התקבל הרעיון שלך כחינוכית?
"אני רוצה להגיד לשבחם, שהוא התקבל בשמחה".

אז מה עכשיו?
"עכשיו נחכה ונראה מי יטרפד את הרעיון ואיך".

טומי לפיד וישראל אייכלר ב"פופוליטיקה" (צילום: ארכיון כאן)

לעיתונות הכתובה יש עדיין תפקיד ביחס לטלוויזיה?
"אני חושב שהעיתונות צריכה לאט לאט להתרחק ממה שנקרא ביקורת טלוויזיה. העיתונות שותפה היום בכניסה לערוץ 2 וגם בכבלים, ולכן היא מנועה לדעתי לטווח הארוך, מלכתוב אך ורק על הערוץ הראשון".

אתה אומר שאסור לעיתונות לעסוק בכם יותר?
"העיתונים חייבים לרדת מהעיסוק האינטנסיבי בטלוויזיה".

אתם אלה שמדליפים, משמיצים זה את זה ומשחקים פינג-פונג כים עם הפוליטיקאים.
"הפעם האחרונה שהייתי בכנסת הייתה לפני ארבע שנים. בכל התקופה שערכתי את 'היומן' לא ישבתי עם אף פוליטיקאי, למעט פגישות מזדמנות בבית קפה".

"אני חושב שהעיתונות צריכה לאט לאט להתרחק ממה שנקרא ביקורת טלוויזיה. העיתונות שותפה היום בכניסה לערוץ 2 וגם בכבלים, ולכן היא מנועה לדעתי לטווח הארוך, מלכתוב אך ורק על הערוץ הראשון"

אתה מצטער שעזבת את 'היומן' ולקחת את התפקיד?
"אני לא מצטער ולא מתגעגע. רק חשוב לי שתבין מה כולל תפקיד מנהל התוכניות של הטלוויזיה הישראלית. בסופו של דבר, אני היום ש.ג: מוותר על הכול ועושה עבודה כפויית טובה. אין בה בונוסים, אין בה צ'ופרים, זאת עבודה קשת יום, עם ישיבות תקציבים ולרוץ אחרי אריה מקל וללכת לבירורים שבהם עלי להסביר מדוע הבאתי למשדר את הפרופסור השמאלני ההוא ואת ההוא שאחיו היה שמאלני, ואז אתה אומר: רגע אחד, מה זה בית המשוגעים הזה? ועוד מעט פסח, חג של טיולים, חג עם מסורת, והטלוויזיה הישראלית צריכה לשקף את אווירת החג".

שלוש הפולניות – גידי גוב, מוני מושונוב ואבי קושניר – במערכוני "זהו זה!" בזמן מלחמת המפרץ, ינואר 1991 (צילום: הטלוויזיה החינוכית הישראלית)

אולי זו טעות לשקף את פסח במובנו העממי היהודי? למה לך לחגוג את פסח? למה שלא תעשה לנו כיף, פסטיבל כל סרטי קלינט איסטווד?
"כי יכול להיות שאני ואתה נהנה מפסטיבל איסטווד, אבל יש פסטיבלים ישראליים שאני חייב לשדר, ואם אני אערוך פסטיבל איסטווד, יבוא רון מיברג ויכתוב שהטלוויזיה הישראלית השתגעה. כולם היו בחופש ועל גלגלים, ואלה נותנים מרתון איסטווד".

קשה להבין מדבריך מה סיכוייך להצליח בתפקיד.
"חשוב להסביר באיזו טלוויזיה מדובר. אנחנו שלוש תחנות שיושבות על אותו ערוץ. איפה עוד קיימת חיה כזאת, שבהכתרת קלינטון משדרת בעברית עם תרגום לערבית ולאנגלית? אתה ראית פעם דבר כזה?"

"חשוב להסביר באיזו טלוויזיה מדובר. אנחנו שלוש תחנות שיושבות על אותו ערוץ. איפה עוד קיימת חיה כזאת, שבהכתרת קלינטון משדרת בעברית עם תרגום לערבית ולאנגלית? אתה ראית פעם דבר כזה?"

* * *

נדבר קצת על תוכניות. "בוקר טוב ישראל" זה המקסימום שאתם מסוגלים לתת?
"יצרנו תוכנית ששייכת גם למחלקת התוכניות וגם לחדשות, ויש לנו שני מגישים משני תחומים שונים, ומדובר בתוכנית שהתחילה ללא תקציב".

למה הייתם חייבים להמציא מחדש את הגלגל? קחו שני מגישים עם כימיה נפלאה ביניהם ותנו אותם שישה בקרים בשבוע.
"אין בארץ מישהו שיכול או רוצה לעבוד שישה בקרים ברציפות. אתה יודע כמה מקבל מגיש שעולה בשלוש וחצי בבוקר מתל אביב לירושלים? 375 שקל ברוטו. אתה מוכן לעשות את זה 24 ימים בחודש?"

יורם ארבל ואורלי יניב מגישים את "מבט ספורט" בערוץ הראשון בשנות השמונים (צילום: משה שי/פלאש90)

אני מבין שאתה מרגיש כיצד גלי הסימפטיה מתחלפים בגלי עוינות.
"כשאתה נהיה מנהל, אתה מטרה לשנאה. העסק חייב להתנהל, וכל האנשים שאותם נהוג להשמיץ על מה שהם משדרים, נלחמים על תקציבים, על אולפן, ויוסף בראל שולח לחנן עזרן את הכריכים החמים שהוא אוהב, כי זה מה שהוא ביקש".

ובמובן, הסתאבותה של הטלוויזיה, ששיחקה משחקים מסוכנים עם הפוליטיקה.
"אתה לא תגרור אותי לאף אמירה פוליטית. אני לא הייתי שותף לריקוד הזה ולא לריקוד ההוא".

"כשאתה נהיה מנהל, אתה מטרה לשנאה. העסק חייב להתנהל, וכל האנשים שאותם נהוג להשמיץ על מה שהם משדרים, נלחמים על תקציבים, על אולפנים"

על "שולחן ארוך" לא נוותר; דורון נשר כבר היה מוכן ללכת, מה קרה?
"תחקירנים עבדו על התוכנית במשכורות רעב. למישהי ניתקו את החשמל בבית, היא באה עם החשבונות לבראל. אם היינו מקשיבים לך ולהדה בושס, היינו צריכים לזרוק גם את נשר וגם את רבקה מיכאלי.

"אני מאמין שצריך היה לתת לדורון נשר צ'אנס. התוכנית של נשר עלתה בסוף חודש דצמבר בעשרה אחוזים בסקר הצפייה. נשר זה אחד שעשה תוכנית לפי תסריט, דבר שלא נעשה בארץ בתחום הזה. אני חושב שקונספטואלית הוא היה פריצת דרך. המבקרים לא אהבו את התוכנית. אני לא אהבתי את זה שהוא אמר שהוא לא אוהב לעבוד עם המפיק שלו ששוכב היום בבית חולים עם התקף לב".

פורסם לראשונה ב"חדשות" 1993