העולם נכנס לסחרור.

הרוחות סערו וגעשו. במחלקות ההגירה במשרדי הפנים והחוץ של המדינות החברות באיחוד האירופי נכנסו לקלחת של פעילות והתארגנות. מחלקת ההגירה של ארצות הברית גייסה עובדים נוספים, וביטלה באורח זמני את הצורך ב-ESTA, הטופס האלקטרוני המחליף מאז ה-19.10.24 את אשרת הכניסה לישראלים.

קנדה ואוסטרליה, מדינות הגירה ידועות, נכנסו אף הן לסחרור של הכנות – באוסטרליה הקימו מבשלת בירה חדשה לקראת האירוע הצפוי, בירה כשרה למהדרין שבמהדרין בהשגחת בד"ץ-פלוס, שהוא בית-דין-צדק עם חותמת אישית של אצבע אלוהים.

ועדיין – מכולם רק סין לקחה את הנושא ברצינות הראויה: מועצת המדינה של הרפובליקה העממית של סין, הקרויה גם "ממשלת העם המרכזית", בראשותו של נשיא סין שי ג'ינפינג, החליטה על הגלייתם למחנות עבודה מרוחקים של עוד מיליון ומאתיים אלף מתרגלי פאלון-גונג, או לחלופין – הוצאתם להורג של עוד מיליון ומאתיים אלף אויגורים, כדי לפנות מקום אכלוס ומחיה למהגרים החדשים הצפויים להגיע:

מיליון ומאתיים אלף חרדים שיעזבו את מדינת ישראל עם החלת חוק הגיוס.

סין החליטה על הגליית עוד מיליון ומאתיים אלף מתרגלי פאלון-גונג למחנות עבודה כדי לפנות מקום אכלוס ומחיה למיליון ומאתיים אלף חרדים שיעזבו את ישראל עם החלת חוק הגיוס

*  *  *

זה התחיל בהצהרתו של הרב הראשי יצחק יוסף שאמר: "אם יכריחו חרדים להתגייס – נעזוב לחו"ל". במחלקות ההגירה של האיחוד האירופי, ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה וסין בדקו את הפוטנציאל, וגילו שמדובר בהגירה של מיליון ומאתיים אלף איש – כולם יהודים.

כאן המקום לספר שכשנפטר אלברט איינשטיין ממפרצת עורקים בעורק מרכזי בבטנו, הועברה גופתו לפתולוג תומס הארווי שהיה אמור להכין אותה לשריפה. הארווי לא עמד בפיתוי – הוא גנב את מוחו של האדם שמקובל היה על כלל הציבור כאחד הגאונים – היהודיים – הגדולים בתולדות האנושות, ושמר אותו בצנצנת של פורמלין. הוא קיווה שאם יחקור את המוח הזה לעומק, יגלה את הגורמים המשפיעים על הפיכתו למוח של גאון.

בהערה צדדית אציין כאן שלא התגלה כלום – המוח היה רגיל לחלוטין, ואפילו שקל מעט פחות מהממוצע.

גם לא היה שום דבר במוח ההוא שאפיין אותו כמוח יהודי.

למרות זאת, נתונים על מקבלי פרס נובל בעולם במהלך למעלה מ-120 שנה שבהן הוא מחולק מלמדים, שמתוך 941 פרסי הנובל שחולקו, 212 הלכו ליהודים, שמשמעותו: 22% מהפרסים ניתנו לציבור שמהווה 0.2% מאוכלוסיית העולם.

בארצות הברית אחראים היהודים אפילו ל-34% מפרסי הנובל שבהם המדינה התברכה, אבל הנה נתון מעניין: בארצות הברית ובישראל כ-7 מיליון יהודים בכל אחת. 7 מיליוני היהודים של ישראל הביאו עד היום 13 פרסי נובל, ואילו 7 מיליוני היהודים של ארצות הברית הביאו 129 פרסי נובל, מה שמביא למסקנה האחת והבלתי נמנעת: שהיהודי משגשג ופורח יותר באדמת הניכר.

פלא שכל העולם מתרגש לנוכח האפשרות לקלוט 1.2 מיליון יהודים בבת-אחת?

זה התחיל בהצהרת הרב הראשי יצחק יוסף שאמר: "אם יכריחו חרדים להתגייס – נעזוב לחו"ל". במחלקות ההגירה של האיחוד האירופי, ארה"ב, סין ועוד בדקו את הפוטנציאל, וגילו שמדובר בהגירה של 1.2 מיליון יהודים

אלפרד נובל לא הקצה פרס למתמטיקה ומחשבים. את מקומו בתחומים אלו תופס פרס טיורינג, שבו נמצאת ישראל במקום השלישי בעולם עם חמישה זוכים, אבל היהודים שזכו בפרס מהווים 27% מכלל 62 הזוכים בו עד היום.

בדומה, מהווים היהודים כ-25% אחוז מהזוכים במדליית פילדס, שהיא פרס גבוה בתחום המתמטיקה. הם גם מהווים כ-20% מהזוכים בפרס קיוטו, הנחשב פרס הנובל היפני. כל זאת, מבלי לדבר על כך ש-45% מהמדורגים כטובי השחמטאים בכל הזמנים הם יהודים על פי מוצאם.

אז אני שואל שוב: פלא שהעולם נעמד על רגליו לנוכח הסיכוי לקלוט אליו מיליון ומאתיים אלף יהודים שיהגרו כקבוצה אחת, הומוגנית, מישראל?

*  *  *

כאן המקום לציין שאינני רואה עצמי כיהודי.

אני רואה עצמי כישראלי, כי כאן נולדתי ולכאן אני שייך, אבל כל שאר התיוגים אינם מדברים אליי. רוצה לומר: כל הפרסים שבהם זכו יהודים בעולם, כמו פרסי הנובל והקיוטו ומדליית פילדס וכן הלאה, אין לי בהם כל חלק והם שייכים לזוכים בהם בלבד. העובדה שיהודים זכו בהם לא עושה אותי אדם טוב יותר. אולי אפילו נחות לעומתם.

מאותה סיבה גם איני אוהד של קבוצת כדורגל או כדורסל כלשהי, או של ספורטאים ידועים  – ההישגים שאליהם מגיעים הספורטאים הללו הם ההישגים שלהם בלבד.

מה לעזאזל תרמתי לעניין כשישבתי על הטריבונה ואכלתי נקניקיה?

זה שיהודים זכו בפרסים לא עושה אותי אדם טוב יותר. מאותה סיבה איני אוהד קבוצת כדורגל או כדורסל – הישגיהם הם שלהם בלבד. מה לעזאזל תרמתי לעניין כשישבתי על הטריבונה ואכלתי נקניקיה?

על כן גם אין לי קשר למוניטין שיצא בעולם למוח היהודי. מצד שני, אני לגמרי בעד המוניטין הזה, ככל שיגרום הדבר לאומות העולם להיאבק ביניהן על הזכות לקלוט מיליון ומאתיים אלף יהודים חרדים אל תוכם.

"יש לנו מקום למיליון ומאתיים אלף יהודים שיגיעו לכאן?" שואל שי ג'ינפינג בישיבת מועצת העם המרכזית הסינית שדנה בהכנות לקליטת ההגירה הצפויה.

"פינינו שכונה קטנה בשאנדונג", אומר שר הפנים. "להערכתנו עשרה בלוקים יספיקו. את התושבים העברנו לבתים שפינו מתרגלי הפאלון-גונג, שנשלחו למחנות חינוך מחדש, שאותם פינינו עבורם כשהוצאנו את האויגורים להורג. הכל מוכן לקליטת היהודים שעומדים לעזוב את ישראל".

"ומה עם מקומות תעסוקה ועבודה? יש לנו מספיק כאלה?"
דממה משתררת סביב השולחן. השרים מרכינים את ראשם במבוכה.
"מה בעניין תעסוקה ועבודה?" חוזר שי ג'ינפינג והפעם בקול רם יותר, "ממה הם יתפרנסו?"
"אדוני הנשיא", מכחכח במבוכה שר ההגירה, "הם לא עובדים".
"מה זאת אומרת לא עובדים?" שואל הנשיא שי ג'ינפינג, "אז ממה הם חיים?"
"המדינה שלהם משלמת להם על הכל".
"אז מה הם עושים כל היום?" תוהה הנשיא.
"דנים בסוגיות", מסביר שר הפנים. ולמראה הבעת התימהון על פני הנשיא הוא מסביר: "למשל, סוגיית ביצה שנולדה ביום טוב".
"סליחה?"
"ביצה שנוצרה בבטן התרנגולת ביום טוב, שהוא יום חג שהעבודה אסורה בו – האם מותר או אסור לאכול אותה?"
"אין לי מושג," אומר הנשיא במבוכה. "מותר, או אסור?"

"ממה הם יתפרנסו?", שואל ג'ינפינג. "אדוני הנשיא", מכחכח במבוכה שר ההגירה, "הם לא עובדים". "מה זאת אומרת לא עובדים?" שואל הנשיא, "אז ממה הם חיים?" "המדינה שלהם משלמת להם על הכל"

"בית הלל אומר שמותר", אומר שר הפנים, "ובית שמאי אומר שאסור. אז מתווכחים. שמעתי שזה מה שיהודים עושים כל הזמן – מתווכחים. ככה הם הרסו שני בתי מקדש ויצאו לאלפיים שנה בגלות. ואז הם המשיכו להתווכח בגלות וממשיכים להתווכח גם כשחזרו לישראל. עכשיו הם עסוקים בהריסת הבית השלישי – והחבר'ה האלה דנים בנושאים כמו איך לזהות בתולה".

"איך באמת?" תוהה הנשיא, "שולחים אותה לגניקולוג?"
"מושיבים את האשה על חבית יין", אומר שר הפנים, "אם יוצא לה ריח של אלכוהול מהפה – היא לא בתולה. אם לא יוצא – בתולה".
"אתה רציני?"
"זה לא אני אומר – זה רבן גמליאל במסכת כתובות".

"אני צריך כמה דקות לחשוב שוב על כל העניין הזה", אומר שי ג'ינפינג וסביב השולחן משתררת דממה. לבסוף הוא פונה לשר החוץ ואומר: "תוציא את ההודעה הבאה לאיחוד האירופי ולמשרד ההגירה של ארצות הברית: סין מוכנה לסבסד בחמישים מיליארד את האיחוד האירופי ואת ממשלת ארצות הברית לשם קליטה אצלם של 1.2 מיליון יהודים חרדים מישראל".

"אנחנו באמת נסבסד אותם?" כך שר החוץ. "מה ייצא לנו מזה?"
"יש לי הרגשה שהם יעזרו לנו למוטט את הכלכלה בכל מדינה שאליה יגיעו", אומר הנשיא, "וזה לגמרי אינטרס של סין".

"באמת נסבסד קליטת 1.2 מיליארד חרדים מישראל באיחוד ובארה"ב? מה ייצא לנו מזה?", שואל שר החוץ. "יש לי הרגשה שהם יעזרו לנו למוטט את הכלכלה בכל מדינה שאליה יגיעו", אומר ג'ינפינג, "וזה אינטרס של סין"

כשהישיבה מתפזרת נשאר הנשיא לשבת, שקוע בהרהורים.
"אפשר לעזור במשהו לאדוני?" שואל עוזר הנשיא.
"אני תוהה", אומר היו"ר, מוטרד. "אכלתי ביצה קשה בארוחת הבוקר – איך מבררים אם היא נולדה ביום טוב?"

"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.