לכאורה, אירופה אמורה לעמוד לצדה של ישראל במלחמה נגד איראן – כל מדינות אירופה מתנגדות נחרצות לפיתוח נשק גרעיני בידי טהרן. אך תמונת המצב מורכבת ומדאיגה: התמיכה החזקה של גרמניה לא משקפת את הקו שנוקטות צרפת ובריטניה, והבידוד המדיני של ישראל מעמיק דווקא בעיתוי קריטי. עיתוי בו ישראל אולי תזדקק לזרוע המדינית-דיפלומטית לסיום המלחמה. האירופים יוצאים לז'נבה היום (שישי) לשיח עם שר החוץ האיראני, בתיאום עם ארה"ב.

המערכה שמובילה ישראל מול איראן מחייבת תמיכה דיפלומטית ואסטרטגית רחבה. אך הציפייה לתמיכה כזו התממשה באופן חלקי, בין היתר בשל מדיניות ממשלת ישראל בעזה וכעת.

המערכה שמובילה ישראל מול איראן מחייבת תמיכה דיפלומטית ואסטרטגית רחבה. אך הבידוד המדיני דווקא מעמיק, והציפייה לתמיכה התממשה באופן חלקי, בין היתר בשל מדיניות ממשלת ישראל בעזה וכעת

אמנם שר החוץ של איראן שוחח עם עמיתיו האירופים בדרישה לגינוי המתקפה של ישראל, ונדחה. אך גם ישראל, מצידה, לא גייסה את מלוא הקשרים שנבנו לאורך שנים, ועמדו לצדה בשנה וחצי הראשונות למלחמה בעזה.

• גרמניה, כצפוי, ניצבת איתן לצד ישראל: הקנצלר פרידריך מרץ רואה במאבק מול איראן מלחמה על קיום ישראל, ואף תומך במעורבות צבאית אמריקאית.
• צרפת הביעה נכונות להשתתף בהגנה על ישראל, אך לא נמסר שהצעה זו נענתה. אם סורבה, יש לקוות שאזרחי ישראל לא משלמים על כך מחיר בגוף, בנפש וברכוש.
• לעומתה, בריטניה תחת ממשלת קיר סטארמר הפנתה כתף קרירה: לא ממש תמכה בפומבי, לא הציעה סיוע הגנתי, והתמקדה בקריאה להרגעה.

כעת, כחלק מהצהרות משותפות של ה-7G וה-3+1E (הכינוי לבריטניה, גרמניה, צרפת והאיחוד האירופי שדנו עם איראן על הסכם ה-JCPOA ב-2015), כולן מכירות בזכות ישראל לפעול למען ביטחונה.

מאחורי הפערים האלה מסתתרת מדיניות הממשלה בעזה וכלפי הפלסטינים: הדרך שבה ניהלה הממשלה את הלחימה מאז מרץ – ובייחוד המצור שהביא לדיווחים על רעב גובר – פגעה קשות ביחסים ומשליכה על הנכונות של חלק מאירופה לתמוך בישראל בזירה האיראנית.

הדרך שבה ניהלה הממשלה את הלחימה מאז מרץ – ובייחוד המצור שהביא לדיווחים על רעב גובר – פגעה קשות ביחסים ומשליכה על הנכונות של חלק מאירופה לתמוך בישראל בזירה האיראנית

בריטניה השעתה את השיחות על הסכם סחר, וצרפת גם תמכה בבחינה מחודשת של הסכם האסוציאציה, גם הובילה יוזמה – עם סעודיה – לוועידה בינלאומית, שנדחתה כעת, ואף שקלה להכיר במדינה פלסטינית.

ה"דם הרע" השפיע על הצדדים המדיניים-דיפלומטיים במערכה האיראנית.  ירושלים לא שיתפה את לונדון בהכנות למבצע נגד איראן, ולא נענתה להצעת פריז לסייע בהגנה עלינו, האזרחים.

בסופו של דבר, מתוך שלוש המדינות הגדולות שהובילו את הסכם הגרעין ב-2015, רק גרמניה נותרה עוגן אסטרטגי יציב, אבל הממשלה בה חדשה ושר החוץ שלה לא מנוסה. על קאיה קאלאס, שרת החוץ של האיחוד האירופי, גם אין מה לדבר בהקשר זה.

אם נבחן את האיחוד האירופי, הוא בצד המסויג: בהצהרת שרי החוץ השבוע לא הופיעה הזכות של ישראל להגנה עצמית – מונח קריטי במשפט הבינלאומי – בניגוד להצהרות קודמות. רק נשיאת הנציבות, אורסולה פון דר ליין, חזרה עליו, ועוררה כעס מצד מחצית מנהיגי האיחוד ש"סינדלה" אותם.

יש לאירופה אינטרס אסטרטגי להחליש את איראן. בעיקר לאור מכירות הכטב"מים והטילים האיראניים לרוסיה והיחסים שהתהדקו. הציבור האירופי סולד ממשטר האייתוללות שמדכא נשים, מיעוטים ואת האוכלוסייה בכללותה. יש אף תמיכה מסויגת בישראל, ש"עושה את העבודה המלוכלכת" עבור אחרים באזור ועבור אירופה.

בסופו של דבר, מתוך שלוש המדינות הגדולות שהובילו את הסכם הגרעין ב-2015, רק גרמניה נותרה עוגן אסטרטגי יציב, אבל הממשלה בה חדשה ושר החוץ שלה לא מנוסה. האיחוד האירופי בצד המסויג

אך הקו שמובילה ממשלת ישראל לאחרונה מקשה על גיוס התמיכה מבעלות בריתה באירופה. כוחות הביטחון של ישראל דווקא מבצעים בשטח את מה שמדינות רבות במערב מייחלות לו, אך מדיניות הממשלה בעזה שחצתה את הקוים האדומים של אירופה, והניכור הדיפלומטי-מדיני שירושלים מפגינה כלפי פריז ולונדון, פוגעת ביצירת מעטפת מדינית ראויה. בייחוד כשהאירופים בדרך לז'נבה.

בעת הזו, על הממשלה לשמר בריתות אסטרטגיות חשובות. זה הזמן לשקם את הקשרים עם פריז ולונדון – לפני שהזירה האיראנית תדרוש מהלכים מדיניים נוספים, ומול ההפכפכות של דונלד טראמפ, ישראל עלולה לעמוד מולם לבדה.

ד"ר מאיה שיאון צדקיהו היא מנהלת תכנית יחסי ישראל-אירופה במכון מתווים, מרצה בפורום אירופה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת ת"א וחוקרת אירופה בפרויקט תמרור-פוליטוגרפיה.