JavaScript is required for our website accessibility to work properly. יוסי שפרבר: האנטישמיות לא מתה – היא רק החליפה מסכה | זמן ישראל

האנטישמיות לא מתה – היא רק החליפה מסכה

זוהרן ממדאני, ניו יורק, 28 באוגוסט, 2025 (צילום: AP Photo/Heather Khalifa)
AP Photo/Heather Khalifa
זוהרן ממדאני, ניו יורק, 28 באוגוסט, 2025

לא עוד צלבי קרס על קירות, לא פוגרומים אלימים ברחובות ולא תיאוריות קונספירציה על "שליטה יהודית עולמית". האנטישמיות של המאה ה־21 לא נעלמה – היא פשוט לבשה מסכה חדשה. היא כבר לא מגיעה בדמות צוררי היהודים, אלא עוטה שפה של "זכויות אדם", "צדק חברתי" ו"סולידריות עם מדוכאים".

מאז מתקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר 2023, שבה נרצחו באכזריות למעלה מ-1,200 אזרחים ישראלים – כולל תינוקות, נשים, זקנים וחיילים – ובעקבותיה פתחה ישראל במבצע "חרבות ברזל", מתפשט ברחבי העולם גל אדיר של דה-לגיטימציה, הכפשות ושנאה גלויה למדינת היהודים.

מאז מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס ב-7 באוקטובר, בעקבותיה פתחה ישראל במבצע "חרבות ברזל", מתפשט בעולם גל אדיר של דה-לגיטימציה, הכפשות ושנאה גלויה למדינת היהודים

ביקורת על ישראל היא לגיטימית. היא אפילו חיונית – במדינה דמוקרטית, חופש הביטוי כולל גם מחאה חריפה. אך כאשר הביקורת הופכת לשיטתית, חד־צדדית, אובססיבית – וכאשר היא מקדשת כל אלימות נגד ישראל ומתעלמת לחלוטין מההקשר, מהעובדות או מהזכות להגנה עצמית – מדובר בשנאה במסווה של מוסר.

במיוחד כאשר הביקורת הזו מאמצת את לקסיקון השנאה ההיסטורי: "רצח עם", "אפרטהייד", "ישות קולוניאלית" – מבלי להביא ראיות, מבלי להזכיר את פשעי חמאס, ומבלי לשאול את השאלה הפשוטה: מה הייתה עושה כל מדינה אחרת – אילו נשחטו אלפי אזרחיה ביום אחד?

כדי לחשוף את השנאה הזו, ולהבחין מתי היא חוצה את גבול הלגיטימיות – גיבש נתן שרנסקי, אסיר ציון ולוחם זכויות אדם, את מבחן ארבעת ה־D:
Delegitimization, Demonization, Double Standards, Disinformation, ארבעה סימני זיהוי ברורים לאנטישמיות מוסווית.

שלילת לגיטימיות (Delegitimization)

כאשר עצם זכותה של ישראל להתקיים כמדינת הלאום של העם היהודי מוטלת בספק – אין זו ביקורת לגיטימית, אלא שלילה של עם אחד בלבד. זוהראן ממדאני, חבר בית הנבחרים של ניו יורק מטעם הסוציאליסטים הדמוקרטיים, מצטייר כפרוגרסיבי אך בפועל תומך בסיסמאות "From the river to the sea" ו־"Globalize the Intifada" – קריאות מפורשות להשמדת ישראל. הוא שולל את זכות ההגדרה העצמית רק מהעם היהודי – לא מאיראן, לא מסין, לא מרוסיה. זו אינה "ביקורת מוסרית" – אלא אנטישמיות במסווה פרוגרסיבי.

ממדאני תומך בקריאות מפורשות להשמדת ישראל ושולל את זכות ההגדרה העצמית רק מהעם היהודי – לא מאיראן, סין או רוסיה. זו אינה "ביקורת מוסרית" – אלא אנטישמיות במסווה פרוגרסיבי

דמוניזציה (Demonization)

ממדאני מצייר את ישראל כרוע מוחלט. הוא מדבר על "רצח עם", "טיהור אתני", "אפרטהייד", אך אינו מזכיר את 7 באוקטובר, את החטיפות, את האונס, את השריפה של חיים. הוא משתתף בהפגנות אנטי-ישראליות עם שלטים אנטישמיים מובהקים – מבלי לגנות, מבלי להתנער. הוא מתאר את הציונות – תנועת שחרור יהודית – כתנועה קולוניאליסטית זרה. זו אינה רק הסתה, זו דמוניזציה קלאסית, שנועדה לשלול מישראל כל בסיס מוסרי ולצייר אותה כ"סטייה היסטורית".

סטנדרטים כפולים (Double Standards)

ממדאני דורש מישראל אמות מידה בלתי אפשריות – בעוד הוא שותק מול סוריה, איראן, רוסיה או חמאס. כאשר מדינה יהודית נדרשת להפסקת אש מול מי שטובח בתושביה – בשעה שמדינות אחרות מגיבות באלימות חסרת פרופורציה לאיומים קטנים בהרבה – זהו סטנדרט כפול. והסטנדרטים הללו אינם רק בלתי צודקים – הם אנטישמיים.

דיסאינפורמציה (Disinformation)

באוקטובר 2023, לאחר פיצוץ בבית החולים אל-אהלי בעזה, מיהר ממדאני להאשים את ישראל – בהתבסס על "נתוני משרד הבריאות" של חמאס, ארגון טרור. גם לאחר שפורסמו חקירות מערביות, כולל של ה-BBC, שהוכיחו שהרקטה הייתה פלסטינית – הוא סירב לחזור בו. הוא שיתף תעמולה מבלי לבדוק, הפיץ שקרים מבלי להתנצל, והמשיך להשתמש בדיסאינפורמציה ככלי נשק.

זיהוי התופעה – והחובה להגיב

המבחן של שרנסקי לא נועד להשתיק ביקורת. הוא נועד לאבחן: מתי הביקורת חוצה את הגבול. במקרה של ממדאני – כל ארבעת ה־D מתקיימים:
הוא שולל את עצם הלגיטימיות של ישראל, מצייר אותה כרוע מוחלט, מפעיל כלפיה סטנדרטים כפולים ומפיץ דיסאינפורמציה שיטתית. מדובר בפוליטיקאי רהוט, חכם, שורשיו באקדמיה ובקהילות אקטיביסטיות – אך האידיאולוגיה שלו רוויה בעיוות מוסרי עמוק.

מבחן שרנסקי מאבחן מתי הביקורת חוצה את הגבול. אצל ממדאני מתקיימים כל סימני הזיהוי: שלילת עצם הלגיטימיות של ישראל, ציורה כרוע מוחלט, סטנדרטים כפולים כלפיה והפצת דיסאינפורמציה שיטתית

זו לא רק בעיה יהודית – זו סכנה לדמוקרטיה

כששנאה כלפי קבוצה אתנית אחת הופכת ללגיטימית, בשם "מוסר" – הדמוקרטיה עצמה נפגעת. המוסר הציבורי נשחק. שיח הזכויות מאבד את משמעותו. שתיקה מול הסתה נגד יהודים בשם "הפלסטינים" איננה מוסרית – היא צביעות. דווקא בשל החשיבות של זכויות אדם, חובה לומר: אנטישמיות איננה "עמדה פוליטית לגיטימית". היא אינה "מחלוקת מדינית". היא עיוות מוסרי, שמתחפש לצדק – אך מוביל לשנאה.

סיכום – זמן לקרוא לדברים בשמם

הסיפור של ממדאני אינו מקרה פרטי – הוא סימפטום של תופעה רחבה ומסוכנת: גל של אנטישמיות חדשה, עטופה במונחים פרוגרסיביים, הפונה לא לאינסטינקטים של שנאה גזענית ישירה – אלא לשפת המוסר, לזכויות האדם ולצדק החברתי, אך עושה בהם שימוש ציני כדי להכפיש את העם היהודי. מדובר באנטישמיות מתוחכמת יותר, אך מסוכנת לא פחות – דווקא משום שהיא זוכה ללגיטימציה בציבוריות המערבית. היא איננה צורחת, היא לוחשת. היא לא מניפה צלב קרס, היא מחזיקה שלט "צדק לפלסטין". ודווקא משום כך, היא מאתגרת יותר ומסוכנת יותר.

לכן חובה מוסרית, דמוקרטית והיסטורית על כולנו – יהודים ולא-יהודים כאחד – לעמוד מולה באומץ. לזהות את ההבדל בין ביקורת צודקת לבין שנאה בתחפושת. לקרוא לדברים בשמם. לשרטט קווים אדומים. ולומר בקול ברור: מי שמבקש לשלול את זכותה של מדינת היהודים להתקיים, אינו לוחם זכויות – אלא ממשיך דרכם של אלה ששללו את עצם קיומם של יהודים לאורך ההיסטוריה.

האנטישמיות לא מתה – היא רק לבשה חליפה חדשה. ומול הסכנה הזאת, אסור לעולם לעמוד מהצד.

זהו גל של אנטישמיות חדשה, עטופה במונחים פרוגרסיביים, הפונה לא לאינסטינקטים של שנאה גזענית ישירה – אלא לשפת המוסר, לזכויות האדם ולצדק החברתי, אך עושה בהם שימוש ציני להכפשת העם היהודי

"כאשר ביקורת על ישראל חוצה את הגבול והופכת לדמוניזציה, שלילת לגיטימיות או הפעלת סטנדרטים כפולים – עלינו לקרוא לה בשמה האמיתי: אנטישמיות".
— נתן שרנסקי, 2004

נשוי ואב לחמישה. איש חינוך (17 שנות ניהול תיכון) – מורה להיסטוריה ואזרחות. מנחה קבוצות וצוותים חינוכיים. מנכ"ל בית עדן.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
5

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
תודה, יוסי, על התגובה לתגובה. הנקודה המרכזית של המאמר שלך היא בהחלט חשובה, וזיהוי שלה הוא בהחלט תנאי הכרחי לפתרון הבעיה. אם בחרת להתמקד בעניין הזה בלבד, זו זכותך וההסבר שלך מקובל עליי ... המשך קריאה

תודה, יוסי, על התגובה לתגובה.
הנקודה המרכזית של המאמר שלך היא בהחלט חשובה, וזיהוי שלה הוא בהחלט תנאי הכרחי לפתרון הבעיה. אם בחרת להתמקד בעניין הזה בלבד, זו זכותך וההסבר שלך מקובל עליי לגמרי. אבל מכיוון שזה תנאי הכרחי ולא תנאי מספיק, חשוב גם להתמקד בדברים האחרים, שבלי דיבור עליהם, זיהוי שלהם וטיפול בהם, שום דבר לא באמת יעזור. אבל את זה אפשר גם במאמר אחר…

@סתם אחד - תודה על התגובה. אני בהחלט מסכים שיש מקום לשיח פנימי וביקורתי בתוך החברה הישראלית – ואף כתבתי לא פעם על כך. עצם היכולת לבחון את עצמנו היא חלק מהכוח הדמוקרטי שלנו. אולם המאמר ש... המשך קריאה

@סתם אחד – תודה על התגובה.
אני בהחלט מסכים שיש מקום לשיח פנימי וביקורתי בתוך החברה הישראלית – ואף כתבתי לא פעם על כך. עצם היכולת לבחון את עצמנו היא חלק מהכוח הדמוקרטי שלנו. אולם המאמר שלי עוסק בנקודה אחרת: ההבחנה בין ביקורת לגיטימית על ישראל לבין אנטישמיות בתחפושת.

אינני מתעלם מהקשיים ומהשאלות הקשות שמדיניות ישראל מעוררת – יש על מה להתווכח ויש הרבה מה לתקן. אבל כאשר נשללת מישראל עצם הזכות להתקיים, כאשר היא מוצגת כרוע מוחלט, כשנדרשים ממנה סטנדרטים בלתי־אפשריים שלא נדרשו מאף מדינה אחרת במלחמה, או כשהשיח נשען על דיסאינפורמציה שיטתית – אז אנחנו כבר לא נמצאים במרחב של "ביקורת".
(או לחלופין, ראה את השימוש התדיר של כמעט כל גופי התקשורת בהודעות משרד הבריאות של חמאס – זרוע דוברות של ארגון טרור – מבלי להביע שמץ של חשדנות או ביקורת. זו בעיניי הזיה מוחלטת.)

אפשר להחיל מבחנים דומים גם על יחסים פנים-־ישראליים, אבל אסור לבלבל בין ביקורת פנימית, קשה ככל שתהיה, לבין ניסיון לשלול את עצם הלגיטימיות של קיומנו כעם וכמדינה. זו נקודת המוצא שממנה כתבתי, והיא בעיניי קריטית להבנת הגל הנוכחי של האנטישמיות בעולם.

עד מתי? כמה עוד? על כל נרצח ישראלי מתו 50 פלסטינים כמה עוד? כמה חיילים עוד צריכים לההרג כדי שתתעוררו? כמה חיילים יפגעו בגופם ובנפשם עד שתגידו - די!!! יש הרבה תשומת לב לחטופים, ובינתיי... המשך קריאה

עד מתי?
כמה עוד?

על כל נרצח ישראלי מתו 50 פלסטינים
כמה עוד?
כמה חיילים עוד צריכים לההרג כדי שתתעוררו?
כמה חיילים יפגעו בגופם ובנפשם עד שתגידו – די!!!

יש הרבה תשומת לב לחטופים, ובינתיים נפלו עוד 100 חיילים על פארש. על כל חייל הרוג יש 3? 5?פגועי נפש, יש 6 פצועים שהיום אנחנו נושאים על כפיים, אבל הם יתמודדו עם נכות עוד 70 שנה
הרבה אחרי שרובנו נשכח מהמלחמה הארורה הזאת

ישראל היא גיהינום עלי אדמות
מישהו כאן מרויח משהו מעוד פלסטיני הרוג?

יש 1.8 מיליארד מוסלמים בעולם
כמה אתם רוצים להרוג?

האמת היא – כל המלחמה הזאת היא מסע נקמה של פסיכופת אחד נגד המדינה שהגישה כיתבי אישום נגד שליח-האל-בעיני-עצמו
שורף את המגינה כמו שאישתו המוגבלת הבטיחה

פסיכופת שהגדיר מחדש את גבולות הטירוף, דחף אותם למחוזות גלקטיים

מאמר יפה וחכם, אבל גם קצת תלוש ולא מאוד מעשי. הרי אנחנו כרגע במצב שגם תומכים ותיקים שלנו פונים נגדנו, למשל פירס מורגן, בונו, קנצלר גרמניה ועוד. ישראל שמה את עצמה במצב שאין לה דרך אמיתית... המשך קריאה

מאמר יפה וחכם, אבל גם קצת תלוש ולא מאוד מעשי. הרי אנחנו כרגע במצב שגם תומכים ותיקים שלנו פונים נגדנו, למשל פירס מורגן, בונו, קנצלר גרמניה ועוד. ישראל שמה את עצמה במצב שאין לה דרך אמיתית להגן על צדקת דרכה יותר. ומצב כזה הוא כר פורה לאנטישמים ולשונאי ישראל, שיכולים מאוד בקלות להתלבש על ביקורות מוצדקות על ישראל ולהקצין ולעוות אותן. בקיצור, אין במאמר הזה שום הצעות מעשיות להתמודדות עם המצב, וגם אין בו איזושהי הסתכלות פנימית שמבקשת לבדוק מה התרומה שלנו, של ישראל, למצב הזה ומה אנחנו יכולים לעשות מול עצמנו כדי להיטיב את המצב.

ועוד הערה: את מבחן ארבע ה-D הזה אפשר להפעיל גם על היחסים בתוכנו, בתוך ישראל. אני למשל יכול לזהות מאוד בקלות את ארבעתן ביחס של ערוץ 14 ורבים מחברי הקואליציה כלפי בית המשפט העליון, כלפי ממשלת השינוי ז"ל, וכלפי מה שמכונה "הסמול". אז קצת מצחיק להטיף על צביעות העולם בזמן שהשלטון שלנו עושה בדיוק אותו דבר בתוך המדינה.

אחלה יוסי רק שמישהו באמת יקשיב יפנים ויבצע מה שבאמת טוב לנו ורק לנו כי האנטישמיות החדשה ישנה היא קבועה ! גם אם לפעמים לא מורגשת היר שם הרב שרקי אבחן זאת במדויק דמיין משחק שח מלא עם כל ה... המשך קריאה

אחלה יוסי רק שמישהו באמת יקשיב יפנים ויבצע מה שבאמת טוב לנו ורק לנו כי האנטישמיות החדשה ישנה היא קבועה ! גם אם לפעמים לא מורגשת היר שם הרב שרקי אבחן זאת במדויק דמיין משחק שח מלא עם כל הכלים עליו עכשיו מגיע עם ישראל ואומר אני נכנס למשחק מיד כולם מתגעשים עלינו בהרבה סיבות וטענות – לא משנה מה נעשה אנחנו מפריעים לסדר הקיים ולכן הסלידה השנאה וכולי מעטים בעמים אכן יבינו שאולי יש לנו מה לתרום לשיפור העולם. ידידך משכבר הימים נועם אדלר מכינת עורי צפון

לפוסט המלא עוד 882 מילים ו-5 תגובות
כל הזמן // שבת, 30 במאי 2026
מה שחשוב ומעניין עכשיו

צללים, גלימות ואקסטזה קתולית

בגלריה הלאומית בלונדון עלתה החודש תערוכה של אחד מגדול ציירי תור הזהב הספרדי ● בין קדושים מעונים שמתלבשים כמו דוגמני צמרת ועד ללימונים הכי משכנעים בתולדות האומנות, פרצ'סקו דה סורבראן מתגלה כגאון שצייר את האמונה – אך הלב שלו היה בכלל באופנה

לכתבה המלאה עוד 1,476 מילים

סיפור לשבת דו-קרב

ב-1971 יצא למסכים סרט מינורי של במאי צעיר ולא מוכר, שזה היה סרטו העלילתי הראשון. שמו של הבמאי היה סטיבן שפילברג. ככל שהסרט, שצולם בשלושה עשר יום בלבד, נחשב מינורי, עדיין הוא צבר מוניטין ונעשה מוכר וידוע. 

עד כדי כך היה הסרט מוצלח, עד שמבקרי קולנוע היללו את הבמאי הצעיר שהפך סרט בתקציב זעום לאחד מסרטי האקשן המותחים של תקופתו. אני לא ממש זוכר אם מישהו מהמבקרים ניבא לבמאי הסרט הזה עתיד גדול.

"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 1,133 מילים

השבוע התברר סופית שאף אחת ממטרות המלחמה לא הושגה

שלושה חודשים למלחמת איראן השנייה, ואף אחת מהמטרות שהוצבו בתחילתה לא הושגה במלואה ● חזבאללה קורא להפלת הממשלה הלבנונית, הלחימה בדרום לבנון הולכת ומתגברת ● ארדואן מרסק את האופוזיציה ומעצב אותה מחדש ● והשבוע ב-1946: ירדן הופכת למדינה עצמאית ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזה"ת

לכתבה המלאה עוד 1,186 מילים
אמיר בן-דוד

משחק סימולציה - מבט השוואתי בין סיום מלחמת העולם השנייה להיום

ה-8 במאי שחל החודש עורר בי מחשבה מטרידה, שנולדה מתוך סימולציה דמיונית שגוללתי בתודעתי. במבט השוואתי בין אתמול להיום, אני תוהה כיצד היו נראים פני הדברים אילו המציאות ששררה אז הייתה מתרחשת בתוך האקלים הפוליטי והבינלאומי של ימינו.

במילים אחרות, מה היה עולה בגורל ההיסטוריה אילו התחביר המדיני הנוכחי היה מתקיים בתקופת מלחמת העולם השנייה, בארה"ב בפרט. להלן המשחק.

מירון מנור צוקרמן התמחה בביטחון לאומי ובתוך כך שימש בעבר ובמשך שנים כסגן ראש המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן וכמנהל "כנס הרצליה השנתי על מאזן הביטחון והחוסן הלאומי". בתוקף רקעו היה גם עוזר מזכיר "פורום אירופה-ישראל" ופעיל ב"פורום נאטו-ישראל".

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 1,048 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
בֶּן גְּבִיר 303

הגיע הזמן שפוליטיקאים יפסיקו להישאל אם הם מתחייבים לא להיכנס לממשלה עם המפלגות הערביות ויעומתו עם השאלה הקיומית החשובה באמת: האם הם מתחייבים לא להיכנס לממשלה עם איתמר בן גביר

לכתבה המלאה עוד 835 מילים

למקרה שפיספסת

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

מלחמת האזרחים של גולי איראן

קונגרס חירות איראן (IFC) התכנס לאחרונה בלונדון במטרה ליצור חזית אחידה נגד ממשל האייתוללות, אך נתקל באלימות מצד תומכי השאה לשעבר שהולכים ומקצינים ● כעת, חברי הארגון מנסים לנווט בין פלגים מסוכסכים, להקים "ממשלה" חלופית, לשמור על מרחק בטוח מישראל ולזכות באמונו של העם האיראני בדרך להפלת המשטר

לכתבה המלאה עוד 2,328 מילים

התסבוכת הפלילית של רומן גופמן

מסמך הראיות שהגישה היועמ"שית לבג"ץ מוכיח מעבר לכל ספק כי המועמד לראשות המוסד שיקר בפרשת הפעלתו של אורי אלמקייס - ומניח תשתית מספקת לחקירה פלילית על שיבוש מהלכי משפט ● הנזק שגופמן גרם חמור לא פחות - ואולי אף יותר - מהנזק שגרמה הפצ"רית לשעבר ● גורלו לא צריך להיות לא שונה מגורלה ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 936 מילים ו-1 תגובות

תגובות אחרונות

נתניהו רוצה ניצחון מוחלט על רשימת הליכוד לכנסת

הפחד מנציגי המחוזות העלה אצל נתניהו רעיון ישן של הקמת ועדה מסדרת שתקבע את הרכב הרשימה לכנסת ● בפגישה בלשכתו הוא עשה "כיפה אדומה" לשרים הבכירים כשהביא ראשי ערים שדרשו להעניק לו שליטה כמעט מוחלטת באמצעות שריונים ● הבכירים שחוששים לאבד את כוחם מתנגדים בתוקף, אבל נראה שבסוף ראש הממשלה יכופף שוב את המפלגה ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לכתבה המלאה עוד 774 מילים
סקר זמן ישראל
הסקר השבועי
YT
של יוסי טאטיקה

רוב המצביעים - ואפילו בגוש הקואליציה - מתנגדים לישיבה עם המפלגות החרדיות

גם מצביעי הימין מאבדים סבלנות כלפי השותפות עם ש"ס ויהדות התורה, כאשר רוב בוחרי עוצמה יהודית והציונות הדתית מתנגדים לקואליציה איתן - כך עולה מסקר חדש שערך יוסי טאטיקה ● במקביל, מגמת ההתחזקות של איזנקוט נמשכת ומפלגת ישר מזנקת לשיא של 18 מנדטים ● ואילו איחוד אפשרי של המפלגות הערביות עלול לטרוף שוב את הקלפים

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לכתבה המלאה עוד 503 מילים ו-1 תגובות

עיניים עצומות לרווחה

ריאיון טענה מפוקפקת של תקיפה מינית באמצעות כלב אפשרה לישראלים לפטור בשאט נפש את תחקיר "הניו יורק טיימס" על אלימות מינית נגד אסירים פלסטינים ● עו"ד שרי בשי, מנכ"לית הוועד נגד עינויים - ומי שסיפקה לכתב העיתון חלק מהעדויות - עומדת מאחורי הטענות הקשות ומסבירה מה קרה לנו מאז השבעה באוקטובר ● "אין תרבות שמענה, יש כוח שמענה. וכשנותנים לאנשים כוח בלתי מרוסן, הם תמיד ינצלו אותו לרעה"

לכתבה המלאה עוד 4,124 מילים

גפני גילה את הפמיניזם כשצריך להציל את הפטור מגיוס

חוק המעונות הוא לא מאבק על נשים חרדיות אלא עוד פרק במלחמת ההתשה של המפלגות החרדיות נגד שירות ושוויון ● גפני עטף את פטור הגיוס באריזה פמיניסטית, יהדות התורה השתמשה בוועדת חקירה ממלכתית כקלף מיקוח, והליכוד שוב הוכיח שאין לו קו אדום כשמדובר בהישרדות הקואליציה ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 688 מילים

מלכודת הדבש האיראנית

המשטר באיראן לא נפל ולא השתנה: הוא נותר כוחני ותאב נקם ● חילופי האש במפרץ בוחנים את גבולות הפסקת האש, אבל המטרה המיידית של טהרן היא כסף: לנצל את רצונו של טראמפ בשקט עד אחרי המונדיאל כדי לשחרר מיליארדים מוקפאים ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לכתבה המלאה עוד 693 מילים ו-1 תגובות
הקורא בקלפי
הקורא בקלפי
תקשורת, פוליטיקה ושקרים אחרים

שנ"צ במושב האחורי לא יפיל את נתניהו

תיעוד הקמפיין של גדי איזנקוט ב"עובדה" היה ההפך מסרט מלחמה: שיוט אגבי ונינוח ברכב ממפגש למפגש, והירדמות קצרה בתווך, במושב האחורי ● הכריזמה הדובית של איזנקוט מוסמסה לגמרי ● אולי זה מספיק כדי להפוך לראש ממשלה, אבל הרושם הוא שחסר כאן קרב: חזרה מיוזעת מיום ארוך של התחככות, צרידות חרוכה ממאמץ בלתי פוסק לשכנע אנשים, תחושה שמישהו נלחם על זה באמת ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לכתבה המלאה עוד 858 מילים

המל"ל כיבה את נורת האזהרה הירוקה

פרישת המל"ל מעיסוק במשבר האקלים מחזירה את ישראל לימים שבהם העיסוק בנושא נתפס כפריבילגיה של מחבקי עצים ● זה לא רק מיושן, אלא מנותק מהמציאות שבה מתקיים קשר הדוק בין שינויי האקלים לביטחון הלאומי ● הפתאומיות והשרירותיות של המהלך מעוררות חשש שמדובר בחלק מרוח התקופה: הרוח הטראמפיסטית המנשבת במסדרונות הממשל הישראלי ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 1,262 מילים

בג"ץ נתן לוועדת גרוניס סולם, והיא בחרה להישאר על העץ

המערכה על מינויו של אלוף רומן גופמן לראשות המוסד כבר אינה מתנהלת רק בין העותרים לנתניהו, אלא בין שופטי בג"ץ לוועדת גרוניס עצמה ● אחרי שהוועדה התבצרה בעמדתה וזיכתה את גופמן מכל דופי, שופטי בג"ץ יתקשו להימנע מהכרעה ישירה בשאלת טוהר המידות שלו ובגורל המינוי ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 936 מילים
התחברו לזמן ישראל

רוצים להגיב לכתבות? התחברו עכשיו

  • לכל תגובה עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
  • העמוד שלך בזמן ישראל יציג את כל התגובות שפרסמת באתר
  • קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
הערה: כאשר אתם מתחברים לזמן ישראל אתם מסכימים לתנאי השימוש
Register to continue
Or Continue with
Log in to continue
Sign in or Register
Or Continue with
שלחנו לך אימייל
לינק לקביעת סיסמה חדשה מחכה לך בתיבה
סגירה
בחזרה לכתבה

עיתונות איכותית מתקיימת בזכות קוראים שתומכים בה

תמכו בנו

עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.

ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.

תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.