המראות של אביתר דוד ושל רום ברסלבסקי זעזעו את רובנו, טלטלו את נפשנו, החרידו את רגשותינו, הרעישו את תודעתנו, רסקו את ביטחוננו וזעזעו את אמות הסִפים של ישראליותנו.
רבים שואלים בקול, בזעם ובתדהמה את בנימין נתניהו, את בצלאל סמוטריץ' ואת איתמר בן גביר: מה, אין לכם לב? אין לכם חמלה? אין לכם רגש? איפה אתם? איפה הנשים שלכם? איפה שרה, שהיא אמא? איפה רויטל? איפה איילה? איך הן לא תופסות את הגברים שלהם ואומרות להם, די. מספיק. איך ניתן לראות דבר כזה? איבדתם כל צלם אנוש? ואיך הם, הגברים, אינם באים באותו מוצאי שבת ואומרים סטופ, הבנתי, בואו נחזיר אותם.
רבים שואלים בקול, בזעם ובתדהמה את נתניהו, סמוטריץ' ובן גביר: מה, אין לכם לב? חמלה? רגש? איפה אתם? איפה הנשים שלכם? די. מספיק. איך ניתן לראות דבר כזה? איבדתם צלם אנוש?
ואחרים זועקים לראש הממשלה – תראה לאן הגיע הילד הזה, שרק הלך לרקוד במסיבה, ואתם מתווכחים אחרי שנתיים אם צריך ללכת לעסקה כזו או עסקה אחרת? אם עכשיו או מחר או בעוד חודש? אלו ילדים שלנו. מה אתה עושה חשבון לבן גביר ולסמוטריץ'? כן רוצים להתיישב, לא רוצים להתיישב, כן ממשלה, לא ממשלה. מה, השתגעת?
כך, ביטויי הכעס – המבטאים את השוק שחטפנו מהמראות של אביתר ושל רום – משקפים גם את ההשתוממות מסְבילוּת הממשלה, אם לשפוט על פי סדר יומה בישיבתה הראשונה אחרי פרסום הסרטונים.
ומכאן השאלה, הכיצד? והתשובה (החלקית אולי) לשאלה זו זורקת אותי לסיפור עקדת יצחק, כמשל.
הסיפור ידוע, אך כדאי לדמיין את אותו בוקר בו אברהם לוקח את בנו – בו זכה בדרך פלא לאחר שאשתו הייתה עקרה במשך שנים רבות – להר המוריה. הוא נותן לו לשאת את עצי העולה שישמשו למזבח – עליו יישחט ועליו יישרף. הוא עצמו לוקח את המאכלת, והשניים הולכים יחדיו כבילוי זמן איכות של אב ובן.
בהכנות לפולחן ההקרבה קושר אברהם את ידי יצחק ואת רגליו כדי שלא יזוז כשיראה את סכין השחיטה. מזוויע. מחריד. נורא. אבא המסכים לשסף את גרון בנו כדי להוכיח את אמונתו באל?
מזדקרת אם כך השאלה הנצחית כיצד יכול אב לציית לאל ולהסכים להקריב את בנו, למען מטרה כל שהיא, נעלָה ככל שתהיה? כיצד לא התנגד אברהם "לפקודה שדגל שחור מתנוסס מעליה"?
כדאי לדמיין את הבוקר בו אברהם לוקח את בנו – בו זכה לאחר שנות עקרות – להר המוריה. נותן לו לשאת את עצי העולה למזבח – עליו יישחט ויישרף, לוקח את המאכלת, והשניים הולכים כבילוי זמן איכות של אב ובן
ולצידה עולה השאלה היכן הייתה שרה בסיפור הזה. הייתכן שהיא לא שאלה לאן הולך בעלה עם בנם? הייתכן שלא שאלה לפשר העצים שקושש לצורך הקורבן? הייתכן שלא שאלה לאיזה קורבן הכוונה, אם זה לא נראה ולא נישא על ידי אברהם? ואם ידעה, כיצד לא התנגדה בחירוף נפש למניעת המעשה הנורא? איך "לא נשכבה על הפסים" לעיכוּבו? אמא!
אבל יש פן בעייתי נוסף לסיפור המרכזי, פן הראוי להתייחסות לטעמי: האתוס. הנרטיב ש"אברהם הוא "אביר האמונה" והגדול משאר האדם.
בארצנו יש מחנה נרחב הרואה בציווי האלוהי תוקף הגובר על הציווי ההורי; קהילה הדוגלת בעדיפות הפקודה משמיים על פני הפקודה מבפנים; אוכלוסייה הרואה ברצון האל משמעות גדולה מרצון האב לגונן על בנו; זרם רעיוני המתייחס להוראת הבורא ביראת קודש הגדולה מהוראת המצפון; חֶברה הרואה במצוות הקב"ה ערך גבוה משל מצוָת האנושיוּת; רובד חברתי הרואה בגזירת שמיים כוח העולה על החובה המוסרית; זרם אידיאולוגי הרואה בפקודת העליון תוקף חזק יותר מפקודת האבהות; ציבור הרואה בקריאת האל חשיבות גדולה יותר מרחמנות ההורה.
זה קולקטיב המתייחס לקוד האלוהי כאל ערך על, ומתעלם מהאמת האנושית ומהדחף המוסרי של האדם. זהו גוש הרואה בנכונות האב להקריב את בנו במטרה לבחון את אמונתו באלוהיו מעשה עילאי; וזו אותה קבוצה הרואה בחטופים נטל ובמראות הסרטונים שלהם שיבוש או הפרעה בדרך להשגת מטרותיה.
אז מה נלין על אטימותם של הלאומנים למצבם של אביתר ושל רום? מה נתלונן על היעדרותן של ארבע האמהות – שרה של אז, שרה של היום, רויטל ואיילה – מהשיח?
אבל יש פן בעייתי נוסף לסיפור: האתוס. הנרטיב ש"אברהם הוא "אביר האמונה" והגדול משאר האדם. בארצנו יש מחנה נרחב הרואה בציווי האלוהי תוקף הגובר על הציווי ההורי ועל צו המצפון
מה הפלא שבשם אותה תבנית מחשבתית ובשם אותה "יראת אל" הם עורגים לבית שלישי, רואים ב-7 באוקטובר "נס" ותובעים לגרש כשני מיליון פלסטינים מהרצועה, לכבוש את עזה ולהתיישב בה. מה זה הביטחון הלאומי לעומת הביטחון האלוהי?
ותנועה רוחנית זו תשליט, אם תמשיך לקבל רוח גבית ממגזר ההולך וגדל, את שלטון המקובלים ותגרום לשקיעת מדינת ישראל ולכינון מדינת יהודה.
מירון מנור צוקרמן התמחה בביטחון לאומי ובתוך כך שימש בעבר ובמשך שנים כסגן ראש המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן וכמנהל "כנס הרצליה השנתי על מאזן הביטחון והחוסן הלאומי". בתוקף רקעו היה גם עוזר מזכיר "פורום אירופה-ישראל" ופעיל ב"פורום נאטו-ישראל".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנומר מנור-צוקרמן. דבריך נכונים, אבל זה המצב והוא לא ישתנה – דיקטטורה יהודית (ארגון המחבלים של הצורר, הבוגד ורוצח החטופים ביבים שקרניהו) נהנית מתמיכה ישירה ורצופה של כ-900 אלף עד מליון יהודים בוגרים. דיקטטורה משיחית-חרד"לית (ארגוני המחבלים של בצל (אין) אל סמרטוט רצפה ופיתמר בן זונה) נהנית מתמיכה ישירה ורצופה של כ-360 אלף יהודים בוגרים. דיקטטורה חרדית (ארגוני המחבלים של שבט סוטים, זבל התורה ופירוד ישראל) נהנית מתמיכה ישירה ורצופה של כ-650 אלף יהודים בוגרים. כלומר שני מליון יהודים בוגרים תומכים בדיקטטורה מהותית על כל גווניה השונים במעט זה מזה. התמיכה הרצופה הזו, שאיננה נחלשת היא הבייס הבלתי שביר שמעניק לדיקטטורה של ביבים שקרניהו את זכות קיומה.