ב-22 באוגוסט, בהכרזה דרמטית, הכריז ה-IPC על רעב בדרגה 5 בנפת עזה. מה משמעות סיווג בדרגה 5 של רעב? האם הסיווג מוצדק? ואולי הכי חשוב, מה ישראל יכולה לעשות? מה ישראל צריכה לעשות?

ה-IPC היא שיטת סיווג בינלאומית הכוללת חמש דרגות רעב. ברמה 1 מסווגת משפחה שיש לה נגישות ליותר מ־2,100 קלוריות לנפש ליום. כאשר הצריכה נמוכה מסף זה, המשפחות עשויות להיות מסווגות ברמות 3 או 4, המאופיינות בתזונה שאינה מגוונת ואינה כוללת את כל אבות המזון. במצבים אלה נאלצות המשפחות לנקוט אסטרטגיות הישרדות קיצוניות, כגון קיבוץ נדבות או חיפוש מזון באשפה.

כשהצריכה נמוכה מסף 2,100 קלוריות לנפש, המשפחות מאופיינות בתזונה לא מגוונת וללא כל אבות המזון. במצבים אלה הן נאלצות לנקוט אסטרטגיות הישרדות קיצוניות כקיבוץ נדבות או חיפוש באשפה

רעב ברמה כזו מהווה סכנה בריאותית, פוגע במערכת החיסון ובהתפתחות פעוטות. ברמה 5 – החמורה מכולן, גם אמצעים אלה כבר אינם מספקים, ובני המשפחה עלולים לעבור ימים שלמים ללא מזון.

אחד הפרקים העצובים בתנ"ך (מגילת איכה פרק ד) מתאר את הרעב בירושלים בתקופת המצור: 

"עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם — פּוֹרֵשׂ אֵין לָהֶם. הָאֹכְלִים לְמַעֲדַנִּים נָשַׁמּוּ, הָאֳמֻנִים עַל־תּוֹלָע שָׁחֲרוּ אַשְׁפָּתוֹת" 

הפסוקים מתארים איך אסטרטגיות ההתמודדות הפסיקו לעבוד. ילדים מנסים לקבץ נדבות – אך אין מי שיביא להם לחם. גם העושר כבר לא עוזר ומה שנותר זה לחטט באשפה.

וחזרה ל-IPC: כדי לסווג אזור, למשל, כרמה 5, ה-IPC בודק האם לפחות 20% מהמשפחות מסווגות כרמה 5. הבדיקה כוללת מדדים רבים אולם כדאי להתייחס לשלושה:

1. שאלון רמת הרעב של המשפחה (HHS) – נציגי משפחות מעידים כמה פעמים במהלך החודש האחרון הם לא אכלו למעלה מ-24 שעות. שאלונים נוספים בודקים אסטרטגיות התמודדות.
2. סקר תת תזונה המבוסס על בדיקת צוות רפואי, המודד האם היחס בין המשקל לגובה הוא מתחת לנורמה. לפעמים משתמשים כתחליף בהיקף הזרוע של פעוטות.
3. תמותה שלא מטראומה – הכוללת תמותה ישירה מרעב, ותמותה ממחלות. הסף לצורך רמה 5 הוא שני מקרים לכל עשר אלף איש לכל יום. 

רעב ברמה 3 או 4 מהווה סכנה בריאותית, פוגע במערכת החיסון ובהתפתחות פעוטות. ברמה 5 – החמורה מכולן, גם אמצעים אלה כבר אינם מספקים, ובני המשפחה עלולים לעבור ימים שלמים ללא מזון

ההכרזה על רעב בנפת עזה (אך לא בכל הרצועה) התבססה על שני המדדים הראשונים, שכן הדיווחים על תמותה-שלא-מטראומה ברצועה נמוכים מהסף.  הדוח, שמקבל תשומת לב בינלאומית, יצר תסכול רב בישראל. בעיקר משום שהדוח מתעלם מאחריותו של חמאס לרעב. 

בנוסף, מומחים ישראלים העלו ספקות משמעותיים הנוגעים לאיסוף וניתוח הנתונים: הדוח לא חישב את ההשפעה של הגידול בכמות המשאיות שאפיין את אוגוסט, ישנו חשש שסקרי היקף הזרוע לא מייצגים את כלל האוכלוסייה, מאחר שהסקרים נעשו ליד מרפאות, ולבסוף: נתוני התמותה מרעב המדווחים ברצועה הם כשישה ליום לכלל הרצועה – ולא מאות. יש לציין שהפרוטוקול מתיר להכריז על רעב גם ללא נתוני תמותה. 

האם ה-IPC עמד או לא עמד בסטנדרטים מדעיים גבוהים? זו אינה השאלה החשובה ביותר. גם אם תפוצת הרעב בקרב פעוטות היא 12% ולא 15%, זה עדיין מצב קשה מאוד. במילים אחרות, גם אם נשכנע את העולם שלא מגיע לנו כרטיס אדום (וחשוב שנשכנע) – עדיין יש פה כרטיס צהוב בוהק. 

כדי להדגים זאת אשתמש בנתוני הרעב בקרב נשים יולדות ומניקות. לפי הדוח מעל 30% מהנשים האלה סובלות מרעב קליני מסוכן לאם ולעובר.

אם נחזור לספר איכה:

"גַּם תַּנִּים חָלְצוּ שַׁד, הֵינִיקוּ גּוּרֵיהֶן; בַּת-עַמִּי לְאַכְזָר, כַּיְעֵנִים בַּמִּדְבָּר". 

הנביא מקונן: גם לתנים ניתנה הזכות להניק. אך הרעב מונע מבנות ישראל להניק.

גם אם תפוצת הרעב בקרב פעוטות היא 12% ולא 15%, זה עדיין מצב קשה מאוד. במילים אחרות, גם אם נשכנע את העולם שלא מגיע לנו כרטיס אדום (וחשוב שנשכנע) – עדיין יש פה כרטיס צהוב בוהק

ובחזרה לעזה, יולי 2025 – הרעב מקשה על ההנקה, ותחליפי המזון לתינוקות אינם מהווים פתרון אמיתי: השימוש בהם מחייב מים נקיים שלפעמים חסרים, ומחיר אריזה אחת עשוי להגיע ליותר מ־300 שקלים – סכום שאינו בהישג ידן של רוב האמהות.

חלק מהדוחות מעלים חשש שהמוות במספרים גדולים יבוא בספטמבר או אוקטובר, שכן לרעב לוקח זמן לנצח את הגוף. האם הם צודקים? הרי באוגוסט עלתה משמעותית כמות המשאיות הנכנסות לרצועה ומחירי המזון צנחו. אולם החלשים ביותר, אלו שאינם יודעים לשדוד משאיות או לשלם בשווקים – רעבים.

האם התמותה תעלה? התשובה לא טמונה בניתוח דוחות – אלא במעשה.

• ראשית, יש להמשיך ולהכניס מאות משאיות מזון ביום לרצועה.
• שנית, יש לוודא שהמזון מגיע לשכבות החלשות ביותר – באמצעות חיזוק המטבחים הקהילתיים והבטחת אספקת גז לבישול.
• שלישית, יש להרחיב את כניסת הציוד הרפואי והצוותים המקצועיים כדי לטפל במקרים החמורים של תת־תזונה.
• רביעית, יש להגביר את שיתוף הפעולה בין ישראל לארגוני האו"ם במטרה לצמצם את תופעת הביזה, שמונעת מהמוחלשים לקבל מזון.
• לבסוף, יש להבטיח כניסה של מוצרי סניטציה והיגיינה ולטפל בבעיות הביוב.

הנביא בספר איכה מקונן: גם לתנים ניתנה הזכות להניק. אך הרעב מונע מבנות ישראל להניק. בעזה, יולי 2025 – הרעב מקשה על ההנקה, ותחליפי המזון לתינוקות אינם פתרון: השימוש בהם מחייב מים נקיים

האם מסקנות דוח הרעב בעזה מוצדקות? אין ספק שהרעב בעזה זינק משמעותית כתוצאה מ-78 ימים בהם עצרה ישראל את אספקת המזון, אך לדעתי, עוד ניתן לתקן חלק מהנזק. חלון ההזדמנויות קצר, ואם לא נפעל, הנזק יהיה גדול – לכולם.

ארנון חורי-יפין הוא כלכלן ויזם בתחום הבינה המלאכותית. הוא פועל עם ממשלות באפריקה ועם גורמים בינלאומיים לשיפור המאבק במלריה, וחבר בפורום האסטרטגי-הומניטרי לעזה