בחודשים האחרונים, נתוני המצוקה הנפשית והסיכון האובדני בקרב מתבגרים בישראל מציגים עלייה חדה, מדאיגה וכואבת. עלייה זו אינה מקרית, היא משקפת את ההשלכות המצטברות של המשבר הביטחוני והחברתי המתמשך מאז אוקטובר 2023.

לפי ההגדרות הקליניות, מדינת ישראל מצויה ב"משבר לאומי כרוני"  מצב שבו טראומה קולקטיבית מתמשכת הופכת לחלק מהחיים, ללא הפוגה המאפשרת עיבוד רגשי.

לפי ההגדרות הקליניות, ישראל ב"משבר לאומי כרוני", בו טראומה קולקטיבית מתמשכת הופכת לחלק מהחיים, ללא הפוגה המאפשרת עיבוד רגשי. נתוני המצוקה הנפשית והסיכון האובדני בקרב מתבגרים – בנסיקה

בצל המציאות הזו, גל של התאבדויות בקרב צעירים וצעירות מפלח את הלבבות ומהווה תמרור אזהרה בוהק. בריאות הנפש של הדור הצעיר בסכנה קיומית. בעוד שהאובדן משדר כאב זועק לטיפול, נראה כי המערכות הממלכתיות אדישות. משרד החינוך והמוסדות החינוכיים ממשיכים בשגרה, ללא תוכנית חירום מקיפה. התנהלות זו, שבה המדינה אינה עוצרת ומטפלת ב"מגפה השקטה והקטלנית" הזו, משדרת מסר של הזנחה והפקרות המסכנת את עתידנו.

נתונים המדליקים אור אדום

גיל ההתבגרות הוא שלב עיצוב זהות רגיש, המאופיין בצורך בשייכות ובוויסות רגשי תנודתי. בתקופות של חוסר ודאות וביטחון אישי מתערער, יכולת הוויסות נפגעת והמתבגרים מתקשים להישען על מנגנוני תמיכה יציבים. הסיכון לאובדנות נוצר משילוב קטלני של פגיעות פנימית וגורמי לחץ חיצוניים, ושני אלה קיימים כיום בעוצמה חריגה:

בחודשים האחרונים אנו צופים בעלייה בפניות למצוקה. נתוני עמותת ער"ן מראים עלייה של כ-35% במספר הפניות האובדניות של בני נוער מאז תחילת המלחמה, וגידול של פי 2.4 בפניות הקשורות לחרדה קיומית וחוסר תקווה.

בנוסף ניכרת העלייה באשפוזים, משרד הבריאות דיווח על עלייה של 22% באשפוזים פסיכיאטריים בקרב בני נוער בהשוואה לשנת 2022, נתון המדגיש את עומק המשבר הנפשי.

כמו כן הדיווח על חרדה יומיומית בקרב הנוער, סקר משרד הבריאות (2025) מצא כי 42% מבני הנוער דיווחו על תחושת חרדה יומיומית, לעומת 27% בלבד ב-2022.

גל התאבדויות בקרב צעירים וצעירות מפלח את הלבבות ומהווה תמרור אזהרה בוהק. בריאות הנפש של הדור הצעיר בסכנה קיומית. בעוד שהאובדן משדר כאב זועק לטיפול, נראה כי המערכות הממלכתיות אדישות

ארבעת גורמי הסיכון המרכזיים

1

טראומה קולקטיבית מורכבת – בני הנוער חווים שבר עמוק בתחושת הביטחון הבסיסית. הפגיעה הזו מובילה לתחושת חוסר אונים ועלייה בדיכאון. נתונים של האיגוד הישראלי לטיפול בטראומה (2024) מצביעים על כך שאחד מכל ארבעה בני נוער באזורים שנפגעו ישירות נמצא בסיכון גבוה לפתח תסמיני PTSD מלאים.

2

השפעת הרשתות החברתיות כגורם מתווך – הרשתות הפכו למרחב רגשי לא מבוקר, המציף את המתבגרים בטראומה משנית דרך חשיפה רצופה לתכנים קשים ודיווחים בזמן אמת. תופעת הגלילה הכפייתית וצפייה בחדשות שליליות פוגעת בוויסות העצמי. מחקר באוניברסיטת חיפה (2024) מצא קשר ישיר בין חשיפה לתכנים קשים ברשת לבין עלייה של 50% ברמות החרדה.

3

הידבקות רגשית מערכתית – במציאות של שירות מילואים ממושך ואי-ודאות כלכלית בבתים רבים בישראל, דחק הורי מועבר לילדים ומערער את תחושת היציבות. הורים רבים מתקשים "לשמור על אווירה רגועה בבית", דבר שנמצא במתאם ישיר עם עלייה בדיכאון אצל ילדיהם (מכון ברוקדייל, 2024).

4

אלימות ונידוי חברתי – בתקופות של חרדה וניכור, היכולת להכיל שונות יורדת. משרד החינוך (2024) דיווח על עלייה של כ-30% במקרי חרמות ואלימות פיזית ומילולית בבתי הספר. עבור מתבגרים פגיעים, דחייה חברתית מתפרשת ככישלון קיומי, ומעצימה את תחושת הבדידות שהיא מנבא חזק ביותר לאובדנות.

הפגיעה מובילה לתחושת חוסר אונים ועלייה בדיכאון. נתוני האיגוד הישראלי לטיפול בטראומה (2024) מצביעים על כך שאחד מכל ארבעה בני נוער באזורים שנפגעו ישירות נמצא בסיכון גבוה לפתח תסמיני PTSD מלאים

התערבות רב-מערכתית

בלימת גל האובדנות מחייבת התערבות רב-מערכתית, שתכוון להחזרת תחושת היציבות, הליווי והביטחון: 

• מערכת החינוך כשער זיהוי וייצוב לפרט – על מערכת החינוך לתפקד כמרחב מכיל. יש להכשיר מורים ואנשי מקצוע לזהות רמזים עקיפים למצוקה, כגון שינויים בהתנהגות או ייאוש. זה לא תפקידה של היועצת בלבד. במקביל, ליצור קבוצות שייכות ושיח מונחה רגשות חיונית לחיזוק החוסן החברתי והפחתת הבדידות.
• תפקיד ההורים הוא לנהל שיח פתוח ולקיים בקרת סביבה – על ההורים לאמץ גישה של שיח פתוח המעניק לגיטימציה לנרמול רגשות שליליים, במקום לנסות "לתקן" את הרגשות של הילדים להכיל, להקשיב ולפנות זמן לביחד. בנוסף, נדרשת בקרת סביבה אקטיבית: נעילת כלי נשק במידה ויש בבית, הגבלת חשיפה מנוטרת לרשתות החברתיות ונוכחות רגשית פעילה כל העת.
• תפקיד המדינה כאחראית על תושביה – שיעור האובדנות הוא אינדיקטור קליני למצב החוסן הלאומי. המדינה חייבת להכיר באחריותה למתן מענה כולל לתקצוב חירום ולקיצור דרסטי של זמני ההמתנה לטיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי. בנוסף, על המדינה להרחיב את  השירותים לתושבים בכלל ולבני הנוער בפרט על ידי  הקמת קליניקות ניידות ויחידות התערבות קהילתיות באזורים שנפגעו, עם מענה מותאם תרבותית. נתוני משרד הבריאות (2025) מראים כי 47% מהפונים ויתרו על טיפול בשל זמני המתנה ממושכים, נתון המהווה כשל מערכתי מיידי.

העלייה בסיכון האובדני בקרב מתבגרים בישראל היא לא רק סימפטום אישי אלא ביטוי לשחיקה מערכתית של ביטחון, שייכות ותקווה. רק על ידי עצירה, הכרה עמוקה במשבר ומתן מענה נגיש, מיידי ורחב, נוכל להחזיר לבני הנוער את האמונה בעתידם ולמנוע את האובדנות הבאה.

העלייה בסיכון האובדני בקרב מתבגרים היא לא רק סימפטום אישי אלא ביטוי לשחיקה מערכתית של ביטחון, שייכות ותקווה. רק הכרה עמוקה במשבר ומתן מענה מיידי ורחב נוכל להחזיר להם את האמונה בעתידם

גלי ההתאבדויות בקרב הדור הצעיר הם קריאת השכמה זועקת להפסקת ההזנחה המערכתית. אי-טיפול במגפה השקטה והקטלנית הזו מאיים להחריב את החוסן הלאומי מבפנים, והאחריות למנוע את האובדן הבא מוטלת על כל אחד מאיתנו.

אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.