חנין אל-מבחוח יושבת בכיסא הגלגלים שלה וחולמת לבנות מחדש את משפחתה ולחבוק תינוק נוסף. היא חולמת ללכת שוב. אך כשרגלה קטועה, חייה בעזה נמצאים ב"המתנה", לדבריה, בעודה מחכה לאישור יציאה לחו"ל להמשך טיפול.
תקיפה של חיל האוויר ביולי 2024 החריבה את ביתה במרכז הרצועה בעת שהיא ובני משפחתה ישנו. כל ארבע בנותיה נהרגו, ובהן תינוקת בת חמישה חודשים. בעלה נכווה קשות. רגליה של אל-מבחוח נמחצו תחת ההריסות, והרופאים נאלצו לקטוע את רגלה הימנית מעל הברך.
"בשנה וחצי האחרונות לא הצלחתי להתנייד, לחיות כמו אחרים. בשנה וחצי האחרונות הייתי בלי ילדים", אמרה מבית הוריה.
הפסקת האש בת לא הביאה עמה סיוע מהיר לאלפי פלסטינים שסבלו מקטיעות בעקבות הפצצות צה"ל. ארגון הבריאות העולמי מעריך כי ישנם בין 5,000 ל-6,000 קטועי גפיים בעקבות המלחמה, וכ-25% מהם ילדים
הפסקת האש בת החודשיים בעזה לא הביאה עמה סיוע מהיר לאלפי פלסטינים שסבלו מקטיעות בעקבות ההפצצות צה"ל בשנתיים האחרונות. ארגון הבריאות העולמי מעריך כי ישנם בין 5,000 ל-6,000 קטועי גפיים בעקבות המלחמה, וכ-25% מהם ילדים.
אלו שאיבדו את גפיהם מתקשים להסתגל למצבם, לנוכח המחסור בתותבות והעיכובים הממושכים בפינוי רפואי מחוץ לעזה.
בארגון הבריאות העולמי ציינו כי משלוח של ציוד תותבות חיוני נכנס לאחרונה לעזה. נראה כי זהו המשלוח המשמעותי הראשון בשנתיים האחרונות.
אלו שאיבדו את גפיהם מתקשים להסתגל למצבם, לנוכח המחסור בתותבות והעיכובים הממושכים בפינוי רפואי מחוץ לעזה. בארגון הבריאות העולמי ציינו כי משלוח של ציוד תותבות חיוני נכנס לאחרונה לעזה
קודם לכן, ישראל כמעט שלא אפשרה כניסת תותבות מוכנות או חומרי גלם לייצורן מאז תחילת המלחמה, כך לדברי לואי אבו סייף, ראש תוכנית הנכות בארגון "סיוע רפואי לפלסטינים" (MAP), ונבין אל-ע'וסיין, המנהלת בפועל של המרכז לתותבות ופוליו בעיר עזה.
מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) לא השיב לשאלה כמה ציוד תותבות נכנס במהלך המלחמה או מהי מדיניותו בנושא.
"העתיד שלי משותק"
אל-מבחוח סיפרה כי ישנה עם התינוקת בזרועותיה כשהתקיפה פגעה בביתם בנוסייראת. במשך שבועות, בעת שהחלימה בבית החולים, היא לא ידעה שילדיה נהרגו.
היא עברה מספר ניתוחים, אך עדיין מתקשה להזיז את ידה. רגלה השמאלית, שנותרה מרוסקת, מוחזקת באמצעות קיבועים. היא זקוקה להשתלת עצם ולטיפולים נוספים שזמינים רק מחוץ לעזה
היא עברה מספר ניתוחים, אך עדיין מתקשה להזיז את ידה. רגלה השמאלית, שנותרה מרוסקת, מוחזקת באמצעות קיבועים. היא זקוקה להשתלת עצם ולטיפולים נוספים שזמינים רק מחוץ לעזה.
שמה נכנס לרשימת הפינוי הרפואי לפני 10 חודשים, אך היא טרם קיבלה אישור לעזוב את עזה.
בעודה ממתינה להזדמנות לצאת, היא מתגוררת בבית הוריה. היא זקוקה לעזרה בהחלפת בגדים ואינה מסוגלת אפילו להחזיק עט, בעוד אבלה על בנותיה ממשיך לייסר אותה. "מעולם לא זכיתי לשמוע אותה אומרת 'אימא', לראות את השן הראשונה שלה או לראות אותה עושה את צעדיה הראשונים", אמרה על התינוקת שלה.
היא חולמת להביא לעולם ילד חדש, אך אינה יכולה לעשות זאת עד שתקבל טיפול. "זו הזכות שלי לחיות, להביא עוד ילד, להשיב את מה שאיבדתי, ללכת – פשוט ללכת שוב", אמרה. "עכשיו העתיד שלי משותק. הם הרסו את החלומות שלי".
הפינויים הרפואיים נותרו איטיים
הפסקת האש שנכנסה לתוקף לפני חודשיים כמעט שלא הובילה לעלייה בפינויים הרפואיים של 16,500 פלסטינים, שלפי האו"ם ממתינים לקבלת טיפול חיוני בחו"ל – לא רק קטועי גפיים, אלא גם חולים הסובלים ממגוון מצבים כרוניים או פציעות.
הפסקת האש שנכנסה לתוקף לפני חודשיים כמעט שלא הובילה לעלייה בפינויים הרפואיים של 16,500 פלסטינים, שלפי האו"ם ממתינים לקבלת טיפול חיוני בחו"ל – לא רק קטועי גפיים, אלא גם אלה הסובלים ממגוון פציעות
נכון ל-1 בדצמבר, פונו 235 חולים מאז תחילת הפסקת האש– מעט פחות מחמישה ביום. בחודשים שקדמו לכך, הממוצע עמד על כשלושה ביום.
ישראל הודיעה בשבוע שעבר כי היא מוכנה לאפשר לחולים ולפלסטינים נוספים לצאת מעזה דרך מעבר רפיח. עם זאת, לא ברור אם הדבר יצא לפועל, שכן מצרים דורשת שמעבר רפיח ייפתח גם לכניסת פלסטינים לעזה, כפי שנקבע בהסכם הפסקת האש.
![פאדי אל־בלביסי, בן 12, שרגלו הימנית נקטעה לאחר פגז שנורה בידי צה"ל ב־28 באפריל, מנסה תותבת במהלך אימון שיקומי בבית החולים חאמד בזוואיידה, במרכז רצועת עזה,4 בדצמבר 2025 (צילום: AP Photo/Abdel Kareem Hana)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2025/12/AP25346562444033.jpg "פאדי אל־בלביסי, בן 12, שרגלו הימנית נקטעה לאחר פגז שנורה בידי צה"ל ב־28 באפריל, מנסה תותבת במהלך אימון שיקומי בבית החולים חאמד בזוואיידה, במרכז רצועת עזה,4 בדצמבר 2025 (צילום: AP Photo/Abdel Kareem Hana)")
ד"ר ריצ'רד פיפרקורן, נציג ארגון הבריאות העולמי בשטחים הפלסטינים, אמר ל-AP כי העומס נובע ממחסור במדינות המוכנות לארח את החולים המפונים. לדבריו, יש לפתוח נתיבי פינוי רפואי חדשים, במיוחד אל הגדה המערבית ואל מזרח ירושלים, שם בתי החולים ערוכים לקלוט חולים.
למי שממתינים, החיים נעצרים
יאסין מרוף שוכב באוהל במרכז עזה; רגלו השמאלית קטועה, ורגלו הימנית בקושי מוחזקת יחד באמצעות קיבועים.
הצעיר בן ה-23 ואחיו נפגעו מהפגזה ישראלית במאי, כשחזרו מביקור בביתם בצפון עזה, שממנו נאלצה משפחתם להימלט. אחיו נהרג. מרוף שכב מדמם על הקרקע, כשכלב משוטט תקף את רגלו השמאלית המרוטשת.
מרוף סיפר שאינו יכול להרשות לעצמו משככי כאבים, ואינו יכול להגיע לבית החולים באופן סדיר להחלפת תחבושות כנדרש. "אם אני רוצה ללכת לשירותים, אני צריך שניים או שלושה אנשים שיישאו אותי"
הרופאים אומרים שגם רגלו הימנית תצטרך להיקטע, אלא אם כן יוכל לנסוע לחו"ל לניתוחים שעשויים להציל אותה. מרוף סיפר שאינו יכול להרשות לעצמו משככי כאבים, ואינו יכול להגיע לבית החולים באופן סדיר להחלפת תחבושות כנדרש. "אם אני רוצה ללכת לשירותים, אני צריך שניים או שלושה אנשים שיישאו אותי", אמר.
מוחמד אל-נג'אר למד לתואר במדעי המחשב באוניברסיטת פלסטין לפני המלחמה. לפני שבעה חודשים פילחו רסיסים את רגלו השמאלית במהלך תקיפות צה"ל על הבית שבו מצאה משפחתו מחסה. הרופאים קטעו את רגלו מעל הברך. גם רגלו הימנית נפגעה קשה, ורסיסים נותרו בחלקי גופו השונים.
למרות ארבעה ניתוחים וטיפולי פיזיותרפיה, אל-נג'אר בן ה-21 אינו מסוגל להתנייד. "אני רוצה לנסוע לחו"ל, להתקין תותבת, לסיים את הלימודים ולהיות נורמלי כמו צעירים מחוץ לעזה", אמר.
למרות ארבעה ניתוחים וטיפולי פיזיותרפיה, אל-נג'אר בן ה-21 אינו מסוגל להתנייד. "אני רוצה לנסוע לחו"ל, להתקין תותבת, לסיים את הלימודים ולהיות נורמלי כמו צעירים מחוץ לעזה", אמר
עזה מתמודדת עם מחסור בתותבות
כ-42,000 פלסטינים ספגו פציעות משנות-חיים במהלך המלחמה, כולל קטיעות, פגיעות מוחיות, פגיעות בחוט השדרה וכוויות קשות, כך על פי דוח של ארגון הבריאות העולמי מאוקטובר.
המצב "השתפר מעט" עבור הזקוקים לסיוע, אך "עדיין ישנו מחסור עצום וכולל" במוצרי עזר כגון כיסאות גלגלים, הליכונים וקביים. בעזה נותרו רק שמונה תותבנים המסוגלים לייצר ולהתאים תותבות, מסר ארגון הבריאות העולמי בהצהרה ל-AP.
המרכז לתותבות ופוליו בעיר עזה, אחד משני מרכזי תותבות שעדיין פועלים בשטח, קיבל משלוח של חומרי גלם לייצור תותבות ממש לפני תחילת המלחמה ב-2023, אמרה מנהלת המרכז, אל-ע'וסיין. משלוח קטן נוסף נכנס בדצמבר 2024, אך מאז לא נכנס דבר.
המרכז הצליח לספק תותבות ל-250 מטופלים לאורך המלחמה, אך המלאי הולך ואוזל, אמרה אל-ע'וסיין.
לדברי אבו סייף מארגון MAP, לא נכנסו תותבות מוכנות של רגליים או ידיים. לדבריו, ישראל אינה אוסרת את כניסתן באופן רשמי, אך הנהלים שלה גורמים לעיכובים, "ובסוף הם מתעלמים מזה".
אבראהים ח'ליף רוצה תותבת לרגל ימין כדי שיוכל למצוא עבודה כפועל כפיים או בניקיון בתים, ולתמוך באשתו ההרה ובילדיו. הוא איבד את רגלו בינואר, כשתקיפה אווירית פגעה בעיר עזה בזמן שיצא להשיג מזון.
אבראהים ח'ליף רוצה תותבת לרגל ימין כדי שיוכל למצוא עבודה כפועל כפיים או בניקיון בתים, ולתמוך באשתו ההרה ובילדיו. הוא איבד את רגלו בינואר, כשתקיפה אווירית פגעה בעיר עזה בזמן שיצא להשיג מזון
"פעם אני הייתי זה שמפרנס את הילדים שלי, ועכשיו אני יושב כאן", אמר ח'ליף. "אני חושב על מי שהייתי ועל מה שנהייתי".
![פאדי אל־בלביסי, בן 12, שרגלו הימנית נקטעה לאחר פגז שנורה בידי צה"ל ב־28 באפריל, מקבל אימון שיקומי עם תותבת בבית החולים חאמד בזוואיידה, במרכז רצועת עזה, 4 בדצמבר 2025 (צילום: AP Photo/Abdel Kareem Hana)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2025/12/AP25346562529569.jpg "פאדי אל־בלביסי, בן 12, שרגלו הימנית נקטעה לאחר פגז שנורה בידי צה"ל ב־28 באפריל, מקבל אימון שיקומי עם תותבת בבית החולים חאמד בזוואיידה, במרכז רצועת עזה, 4 בדצמבר 2025 (צילום: AP Photo/Abdel Kareem Hana)")
הכתבה הוכנה על ידי עיתונאי סוכנות הידיעות AP עבד אל־כרים חנא
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוחיל האוויר אינו מפיל פצצות על איזורים רנדומליים בעזה. יש סיבה טובה מאוד למה הפציצו את הבניין של הגברת, ועשו זאת רק אחרי שהיא התעלמה מאזהרות ברורות מאוד של ישראל. ככל הנראה היא התעקשה להישאר באיזור שאסור היה לה להיות בו, או שלא שמעה להתראה ברורה להתרחק מפעילים מסויימים. ייתכן אפילו שקצין שב"כ התקשר למישהו ממשפחתה ואמר במפורש שישראל תפציץ איזור זה בקרוב. אבל היא התעקשה להישאר, ולכן ספגה את התוצאות. מי שמתנדב להיות מגן אנושי לפעילי טרור, שיבוא בטענות לעצמו.
כך גם אותם שני נערים. הם לא נפגעו סתם ככה. הם הלכו "לבקר" בצפון הרצועה – איזור שבמשך זמן ארוך היה סגור, והובהר לפלסטינים שוב ושוב שמי שיגיע לשם – ייהרג. שניהם התעלמו מהאזהרות והלכו לשם. הפעם הם יצאו בזול: הרי הם לא נהרגו. עליהם להודות למזלם הטוב.
מכעיס מאוד לקרוא את הסאב-טקסט בכתבה זו, שממנו משתמע שצהל מפציץ להנאתו אזרחים ללא אזהרה. אם זה היה נכון, אף אחד מהם לא היה חי עכשיו.
אני מציע לפלשטנאצים בעזה לפנות לראשי החמאס הנאצים: מפלצת בשם חאדר וגם לסגן שלו שטן בשם ראאד סעד. הם הבטיחו להם ש"האיסלאם הוא הפתרון". אז בבקשה, שיימצאו פתרון. מצידי, הפלשטנאצים בעזה, עם או בלי גפיים, וגם בלי שכל מסתבר, יכולים לטבוע בים של עזה.