"יש במפרץ הפרסי תופעה שחוזרת על עצמה: חוסר איזון בין מדינה גדולה למדינות קטנות. ברגע שמדינות קטנות צוברות עושר רב, הן לעיתים מתחילות להתנהג תחת רושם מוטעה, כאילו הן שותפות שוות למדינה גדולה". מאחורי הדברים הללו – שפורסמו ברשת X – עומד העיתונאי הסעודי עלי שיהאבי.

המשפט הזה מתמצת בחדות את המתיחות בין ערב הסעודית לאיחוד האמירויות – מתיחות שהגיעה בשבועות האחרונים עד כדי עימות צבאי עקיף על אדמת תימן הדרומית.

העימות הצבאי פרץ לפני עשרה ימים, כאשר ערב הסעודית תקפה משלוח של כלי רכב משוריינים שהעבירה אבו דאבי לכוחות ה־STC ("מועצת המעבר הדרומית") – מיליציה סונית בתימן הדרומית שהחליטה לפרוש מקואליציית הארגונים שפעלו תחת ממשלת דרום תימן, הנתמכת על ידי ערב הסעודית.

כוחות ה־STC תפסו שטחים לאורך הגבול עם ערב הסעודית, תוך גירוש הכוחות הנאמנים לממשל המרכזי. ערב הסעודית ראתה בכך ניסיון לערער את היציבות בשטחה, ולכן הגיבה בתקיפות אוויריות

כוחות ה־STC תפסו שטחים לאורך הגבול עם ערב הסעודית, תוך גירוש הכוחות הנאמנים לממשל המרכזי. ערב הסעודית ראתה בכך ניסיון לערער את היציבות בשטחה, ולכן הגיבה בתקיפות אוויריות. מבחינת הסעודים, יעד התקיפה היה אולי מיליציית ה־STC, אך המסר כוון לאיחוד האמירויות, שהודיעה מייד כי היא מסיגה מתימן הדרומית את כל כוחות הצבא שלה.

עם זאת, המתיחות לא שככה: סעודיה מנסה לדחוק בכוח את ה־STC מהגבול הדרומי שלה, תוך שהיא מגדירה את הנוכחות הזו כאיום על הביטחון הלאומי הסעודי.

תיעוד של תקיפת כוחות "מועצת המעבר הדרומית" בדרום תימן הנתמכים ידי איחוד האמירויות, 3 בינואר 2026 (צילום: ADEN INDEPENDENT CHANNEL (AIC TV) / AFP)

העימות בתימן הוא רק קצה הקרחון של מערכת יחסים עכורה בין שתי המדינות, שעד לפני עשור הציגו חזית אחידה – מול איראן המתגרענת ומול קטאר הקיצונית, התומכת באויב הגדול של ריאד ואבו דאבי, תנועת האחים המוסלמים העולמית.

אז מה קרה בעשור הזה? הדבר החל כאשר האמירויות פרשו בשלב מסוים מהקואליציה שגיבשו הסעודים למלחמה במורדים החות'ים. הסעודים המשיכו להילחם עוד שנה, עד שהכריזו ב־2021 ש"המבצע השלים את מטרותיו". בפועל, לא הושגה במלחמה הזו הכרעה, והסעודים ספגו פגיעות משמעותיות בתעשיית הנפט שלהם. אלא שמבחינת ריאד, האמירויות נשברו באמצע ונטשו.

מאז, המתיחות בין המדינות הלכה וגברה. בעיני הסעודים, העובדה שהאמירויות שולחות זרועות ארוכות למדינות האזור היא בבחינת קריאת תיגר על ההגמוניה שריאד מבקשת לבסס במזרח התיכון – לא רק כמעצמה צבאית, אלא גם כמנהיגת העולם הערבי הסוני המתון.

נקודת חיכוך נוספת בין ערב הסעודית לאמירויות היא סוריה. איחוד האמירויות מנהלת קשרים עם הנהגת העדה הדרוזית, המבקשת אוטונומיה או התנתקות מן המשטר הסורי החדש

מוחמד בן זאיד, מנהיג איחוד האמירויות, רואה במעורבות האזורית שלו בלם להתפשטות האסלאם הקיצוני ותנועות כמו אל־קאעידה ודאעש. איחוד האמירויות רואה בהתרחקות מן האסלאם הקיצוני נכס, ובמאבק בו צורך אסטרטגי. זו הסיבה שאבו דאבי בנתה בסיס צבאי ימי ליד נמל "ברברה" בסומלילנד, במטרה לבסס שליטה בקרן אפריקה ומול שני מצרים חשובים לנתיבי הנפט הימיים, באב אל־מנדב והמפרץ הפרסי.

נקודת חיכוך נוספת בין ערב הסעודית לאמירויות היא סוריה. איחוד האמירויות מנהלת קשרים עם הנהגת העדה הדרוזית, המבקשת אוטונומיה או התנתקות מן המשטר הסורי החדש. מבחינת ערב הסעודית, קשר כזה מערער מאמץ ארוך שנים של ריאד לטפח את הרוב הסוני במדינה, קל וחומר כעת, לאחר שזה חזר לשלוט בה אחרי חמישה עשורים.

מפגין בחרייני נגד הוצאתו להורג של איש הדת השיעי הבכיר נימר א־נימר בידי הרשויות בערב הסעודית, 8 בינואר 2016 (צילום: MOHAMMED AL-SHAIKH / AFP)

במהלך מלחמת האזרחים בסוריה תמכה ערב הסעודית ב"צבא האסלאם", ארגון סוני גדול שבראשו עמד זהראן עלוש, סורי שלמד והתחנך בערב הסעודית. ריאד הימרה עליו כמנהיג פוטנציאלי, אלא שבדצמבר 2015 חוסל עלוש בידי משטר אסד, בסיוע המודיעין הרוסי.

ערב הסעודית זעמה, ובתגובה הוציאה להורג את מנהיג השיעים במדינה, השייח נימר א־נימר, מה שמעיד על החשיבות שמייחס בית המלוכה הסעודי להשפעתו האזורית.

גם הנוכחות האמירתית בסודן היא לצנינים בעיני הסעודים. בראייה הסעודית, תימן חולקת עימם גבול יבשתי וסודן גבול ימי, ולכן בשני המקרים מדובר בסוגיה של הביטחון הלאומי הסעודי. בדיוק כמו בתימן, גם בסודן האמירתים תומכים בצד אחד, "כוחות התמיכה המהירה", והסעודים בצד אחר, הכוח הנתון למרותו של הגנרל עבד אל־פתאח אל־בורהאן.

בישראל מודים כי היו רוצים לראות חזית סעודית–אמירתית בכל פתרון ליום שאחרי ברצועת עזה, כדי לאתגר ולהחליש ככל הניתן את השפעת הציר האסלאמיסטי

בחודש שעבר הסעודים אף אירחו את אל־בורהאן בריאד. מבחינתם, מדובר בחלק מהקרנת עוצמה אזורית. בראיון ל־CNN הגדיר אנואר גרגש, היועץ המדיני הבכיר למוחמד בן זאיד, את האינטרס האמירתי בסודן כמאמץ למנוע התפשטות של אסלאם קיצוני, כדי לשמר את היציבות האזורית.

עד כמה עמוק המשבר הזה יעיד הניתוח של עבאס אל־לאווטי, פרשן המזרח התיכון של רשת CNN, הטוען כי במובנים רבים ערב הסעודית רואה כיום באמירויות דפוסים המזכירים את איראן, באמצעות תמיכה בגורמי כוח לא־מדינתיים העלולים לערער את האזור. מעניין שהאמירתים רואים את התמונה בדיוק הפוך.

כלי רכב צבאיים שנשלחו בידי איחוד האמירויות לתמיכה בכוחות הבדלנים של "מועצת המעבר הדרומית" (STC), לאחר שנפגעו בתקיפה אווירית שביצעה הקואליציה בהובלת ערב הסעודית בדרום תימן, 30 בדצמבר 2025 (צילום: AFP)

וכאן נשאלת השאלה היכן נכנסת ישראל לתמונה. בעיני הסעודים, העובדה שב"הסכמי אברהם" האמירויות לא התנו התקדמות כלשהי בציר הפלסטיני היא טעות, וזו גם הסיבה להתעקשותה של ריאד על הסעיף הזה במאמצי הנורמליזציה הנוכחיים שמובילה ארה"ב.

בישראל מודים כי היו רוצים לראות חזית סעודית–אמירתית בכל פתרון ליום שאחרי ברצועת עזה, כדי לאתגר ולהחליש ככל הניתן את השפעת הציר האסלאמיסטי, בהובלת טורקיה וקטאר.

בינתיים, מי שמקיימת קשר הדוק עם ישראל היא רק איחוד האמירויות, שמממנת את בניית עיר האוהלים בדרום רפיח ומעורבת בהכנסת סיוע לרצועה. מעבר לכך, סביר להניח שההכרה הישראלית בסומלילנד לא אירעה בחלל ריק

בינתיים, מי שמקיימת קשר הדוק עם ישראל היא רק איחוד האמירויות, שמממנת את בניית עיר האוהלים בדרום רפיח ומעורבת בהכנסת סיוע מגוון לרצועה. מעבר לכך, סביר להניח שההכרה הישראלית בסומלילנד לא אירעה בחלל ריק. מי שמשתף פעולה בעזה נגד האסלאם הקיצוני יעשה זאת גם בקרן אפריקה, ובמילים אחרות: הנמל הימי הצבאי של אבו דאבי עשוי להיות רב־שימושי.

מן הצד השני, אי אפשר להתעלם משיתוף הפעולה הסעודי–ישראלי במלחמה האחרונה מול איראן, ומהעובדה שהסעודים בשנתיים האחרונות הפילו לא מעט טילים וכלי טיס בלתי מאוישים מעל שטחם, כשהיו בדרכם לישראל מתימן ומאיראן.

לוחמים הנתמכים על ידי ערב הסעודית בלחימה מול המורדים הח'ותים בתימן, יוני 2021 (צילום: AP Photo/Nariman El-Mofty)

לכן, ההתנהלות הישראלית כאן חייבת להיות חכמה ובעיקר מתחת לרדאר, כדי לא להביך אף אחד מהצדדים.

היטיב להגדיר זאת ד"ר יואל גוז'נסקי, ראש תוכנית המפרץ במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), בנייר עמדה שפרסם בהקשר המאבק בין ערב הסעודית לאמירויות בסודן: "ייטב לה לישראל שלא לבחור צד בין ריאד, עימה היא רוצה לחתום על הסכם נורמליזציה, לבין אבו דאבי, עימה כבר יש לישראל נורמליזציה".