צביקה פוגל הוא תת-אלוף לשעבר בצה"ל, ח"כ מ"עוצמה יהודית" ויו"ר הוועדה לביטחון לאומי. ונראה שהוא גם אוהב עונש מוות. מה זה אוהב? אוהב בקטע מטריד. צריך לשמוע אותו מדבר כדי להבין.
הוא סיפר פעם אחת איך גילה שהחוק הישראלי מפרט איך צריכה תלייה להיעשות: "התיאור מאוד מעניין. כל מי שרוצה ייכנס ללמוד את זה ויקרא. מה אורך החבל, מה עוביו, כל כמה זמן צריך לבדוק אותו. הכול כתוב". נפלא. באמת נפלא.
התיאור הזה קיים בחוק הישראלי בגלל שמדינת ישראל הוציאה להורג את אדולף אייכמן. ב"עוצמה יהודית" מאוד אוהבים לדבר על זה, כי נוח להם שנחשוב על כל מחבל דרג ז' בחמאס כמו מינימום העוזר האישי של אדולף היטלר.
תיאור התלייה קיים בחוק הישראלי בגלל שמדינת ישראל הוציאה להורג את אייכמן. ב"עוצמה יהודית" מאוד אוהבים לדבר על זה, כי נוח להם שנחשוב על כל מחבל דרג ז' בחמאס כמו מינימום העוזר האישי של היטלר
הם פחות אוהבים להזכיר את האיש השני שהוצא להורג בישראל: מאיר טוביאנסקי. הוא הוצא להורג ב-1948 על לא עוול בכפו. הוא הואשם בבגידה ולאחר מותו התגלה שהיה חף מפשע. שני אנשים הוציאה ישראל להורג. האחד נאצי, השני חף מפשע.
האמת היא שגם זה, כמובן, לא נכון. כי ישראל מוציאה להורג אנשים באופן לא רשמי כל הזמן. זה דבר נורא לומר, אבל אלו עובדות. למעלה משמונים פלסטינים מתו בבתי הכלא שלנו מאז ה-7.10. אלה לא מספרים שמגיעים אליהם בטעות. זו מדיניות של הרעבה ועינויים והזנחה מכוונת. זה התחליף של הממשלה הזו לניצחון המוחלט שאוטוטו נגיע אליו. ניצחון אין, אבל לפחות הרעבנו אסירים.
הוצאות להורג מתקיימות לא רק בבתי הכלא. הממשלה וחלקים מהאופוזיציה עודדו חיילים ואזרחים "לנטרל" מחבלים ברחוב. אין משפט. אין ניסיון אפילו לתחקר את המחבל, להבין אם הוא פעל עצמאית או לא. ככה חוסל, בין היתר, יובל קסטלמן. ברחוב, מתחנן על חייו, קורבן אקראי נוסף של תאוות הדמים של שרי הממשלה.
ההבטחה העיקרית של הממשלה הזו היא אחת: אם נהיה אכזריים מספיק, אם נמחק מספיק את המצפון, אם נרעיב ונרמוס ונכה, נייצר "הרתעה". אנחנו רואים כל יום מחדש מה שווה ההבטחה הזאת. ובכל פעם שההבטחה הזו מתגלה כשקר מוחלט, מסבירים לנו שפשוט עוד לא התרענו מספיק.
ההבטחה העיקרית של הממשלה הזו היא אחת: אם נהיה אכזריים מספיק, אם נמחק מספיק את המצפון, אם נרעיב ונרמוס ונכה, נייצר "הרתעה". אנחנו רואים כל יום מחדש מה שווה ההבטחה הזאת
אני מתנגדת לעונש מוות. לא רק בגלל שזה עונש בלתי הפיך. אם הרגת חף מפשע, אין איך לתקן ואין את מי לפצות. גם לא רק מכיוון שהוא לא יעיל ולא ינצח שום טרור. גם לא רק בגלל שמדובר בחוק שחל רק על ערבים, כלומר שיכניס את האפרטהייד ישירות לתוך ספר החוקים של מדינת ישראל.
אני מתנגדת לעונש מוות בדיוק בגלל הפרטים הקטנים שמעוררים את צביקה פוגל ואת אנשי להב"ה שיושבים בדיוני הוועדה, שהופכים את דיוני הוועדה לפורנו מוות.
כן, כאשר תולים בנאדם צריך לדעת מה אורך החבל, מה משקל האדם, איך עושים לולאה, והאם מוסרי או לא מוסרי לתלות אישה בהריון ומה שיטת ההמתה הטובה ביותר: סקילה, תלייה או זריקת רעל. נוצרים אנשי מקצוע וידע מקצועי. נוצרים גם תליינים ואנשים שצריכים להכשיר אותם ואולי פסיכולוגים שיטפלו בהם וחשבי שכר שיבינו כמה צריך לשלם.
רבי אלעזר בן עזריה התייחס לסנהדרין שהייתה גוזרת דין מוות פעם בשבעים שנה כ"חובלנית", כי גם הוא הבין שהעונש הזה הוא ברברי כל כך, קיצוני כל כך, שעדיף להימנע ממנו. בוועדה של פוגל היו קוראים לו שמאלני תומך טרור. אבל האמת היא שעד ממש לא מזמן העובדה שישראל לא מוציאה להורג אנשים הייתה סיבה לגאווה. כי ידענו שלא משנה מה, יש גבולות שלא חוצים.
צריך לדעת, למשל, מה אורך החבל ומשקל האדם, או מה שיטת ההמתה הטובה ביותר: סקילה, תלייה או זריקת רעל. נוצרים אנשי מקצוע, תליינים ואנשים שיכשירו אותם ואולי פסיכולוגים שיטפלו בהם
עם הממשלה הזו חצינו גבול ועוד גבול. לא זכינו מזה לשקט או ביטחון, רק איבדנו חלקים מנשמתנו.
עינת עובדיה היא מנכ"לית מכון "זולת" לשוויון וזכויות אדם.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנואני תומך בעונש מוות. מכמה סיבות טובות.
הסיבה הראשונה – והחשובה ביותר – היא מוסר. ישנם בעולם אנשים עד כדי כך מקולקלים, עד שאין להם זכות מוסרית לנשום תחת השמיים. אנשים שאין אפשרות להבינם או לתקנם, וכל הווייתם בעולם היא לא מוסרית. הם פשוט מבזים ומשפילים את צלם האנוש שעל כולנו. אפשר לתת מספר דוגמאות לאנשים כאלה. אני אכתוב אחת: רוצחי משפחת פוגל.
שנית, עונש מוות הוא רחום יותר מעונש מאסר ממושך. לקחת אדם ולגזור עליו שלושה מאסרי עולם, משמעותו לגזור עליו לבלות כל חייו בתא קטן, בוהה בטלויזיה 20 שעות ביממה. ללא חיים. ללא תקווה. בלי סיבה לקום בבוקר. זו אכזריות והתעללות. היה עדיף לכולנו לסיים את הסיפור מהר ובקלות. ולכן לדעתי, כל עונש שהוא מעל 20 שנה בכלא, יש להמירו אוטומטית לעונש מוות. או לפחות לאפשר לאסיר לבחור בכך אם ירצה.
שלישית, נקמה. או במילים מכובסות: הרתעה. אדם שיודע שיאבד את חייו על הגרדום, יחשוב היטב לפני שהוא עושה את מה שעושה. ולראייה, חמאס מביטים בחשש גדול על הרצון להחיל עונש מוות בישראל. והם יודעים מדוע. קל הרבה יותר להיות מחבל, כשאתה יודע שבמקסימום תיכנס לכלא ולא תעלה לגרדום. והרתעה כזו חוסכת חיי אנשים רבים. גם שלנו וגם שלהם.
יש בעולם המערבי חשש לא מובן מעונש מוות. זה נובע ממניעים שהם במקורם דתיים. הטענות הנפוצות נוגעות לחשש מטעות אנוש – לטעמי זו טענה מגוחכת, משום שאפשר להחיל אותה על כל בית משפט בכל נושא אי פעם. עלינו לצמצם את מרווח הטעות לרמה אפסית, אבל אין אפשרות לבטל אותו לחלוטין. רק מי שלא עושה לא טועה. טענה נוספת נוגעת לגופו של מעשה: האם אנחנו אלוהים שנגזור מוות? ואני שואל: האם אנחנו אלוהים שנגזור על אדם מאסר לכל חייו? האם אנחנו אלוהים שנוציא ילד מאימו? שופט צריך לקבל החלטות קשות, ועל כן הוא שופט. עונש מוות הוא לא חמור יותר מאשר, למשל, ההחלטה האם הילד יגדל בארהב או בישראל. זו החלטה שתשפיע על כל חייו של הילד, על משפחתו ועל ילדיו.
לסיכום, עונש מוות אינו בהכרח חמור יותר מעונשים אחרים, וייתכן שאפילו קל מחלקם. יש להתגבר על הרתיעה מעונש המוות, ולדבר לגופו של נושא. ולדעתי זה מחייב החלת עונש מוות בישראל.
לפי רונן ברגמן, שכתב על זה ספר ב-2018 (Rise and Kill First: The Secret History of Israel's Targeted Assassinations), ישראל ביצעה מהקמתה ועד כתיבת הספר כ-2700 התנקשויות, בפער ניכר יותר מכל מדינה מערבית אחרת. הספר הופיע בכמה שפות ואפילו היה רב מכר, אבל לא פורסם בעברית. למה שמישהו כאן יתעניין בנושא שולי כזה?
גם אני מתנגדת לעונש מוות. מעבר לשאלות המשפטיות והמעשיות, יש כאן שאלה חינוכית: מה המדינה מלמדת את אזרחיה כשהיא הופכת נקמה למדיניות וסמל פוליטי. הרתעה לא נבנית מטקסי תלייה בכיכר העיר, אלא ממדינה מתפקדת, ומחברה שמחנכת לערך חיי אדם, לשלטון חוק, ולגבולות כוח ברורים גם מול אויב.