אני תומך בעונש מוות. מכמה סיבות טובות.

הסיבה הראשונה – והחשובה ביותר – היא מוסר. ישנם בעולם אנשים עד כדי כך מקולקלים, עד שאין להם זכות מוסרית לנשום תחת השמיים. אנשים שאין אפשרות להבינם או לתקנם, וכל הווייתם בעולם היא לא מוסרית. הם פשוט מבזים ומשפילים את צלם האנוש שעל כולנו. אפשר לתת מספר דוגמאות לאנשים כאלה. אני אכתוב אחת: רוצחי משפחת פוגל.

שנית, עונש מוות הוא רחום יותר מעונש מאסר ממושך. לקחת אדם ולגזור עליו שלושה מאסרי עולם, משמעותו לגזור עליו לבלות כל חייו בתא קטן, בוהה בטלויזיה 20 שעות ביממה. ללא חיים. ללא תקווה. בלי סיבה לקום בבוקר. זו אכזריות והתעללות. היה עדיף לכולנו לסיים את הסיפור מהר ובקלות. ולכן לדעתי, כל עונש שהוא מעל 20 שנה בכלא, יש להמירו אוטומטית לעונש מוות. או לפחות לאפשר לאסיר לבחור בכך אם ירצה.

שלישית, נקמה. או במילים מכובסות: הרתעה. אדם שיודע שיאבד את חייו על הגרדום, יחשוב היטב לפני שהוא עושה את מה שעושה. ולראייה, חמאס מביטים בחשש גדול על הרצון להחיל עונש מוות בישראל. והם יודעים מדוע. קל הרבה יותר להיות מחבל, כשאתה יודע שבמקסימום תיכנס לכלא ולא תעלה לגרדום. והרתעה כזו חוסכת חיי אנשים רבים. גם שלנו וגם שלהם.

יש בעולם המערבי חשש לא מובן מעונש מוות. זה נובע ממניעים שהם במקורם דתיים. הטענות הנפוצות נוגעות לחשש מטעות אנוש – לטעמי זו טענה מגוחכת, משום שאפשר להחיל אותה על כל בית משפט בכל נושא אי פעם. עלינו לצמצם את מרווח הטעות לרמה אפסית, אבל אין אפשרות לבטל אותו לחלוטין. רק מי שלא עושה לא טועה. טענה נוספת נוגעת לגופו של מעשה: האם אנחנו אלוהים שנגזור מוות? ואני שואל: האם אנחנו אלוהים שנגזור על אדם מאסר לכל חייו? האם אנחנו אלוהים שנוציא ילד מאימו? שופט צריך לקבל החלטות קשות, ועל כן הוא שופט. עונש מוות הוא לא חמור יותר מאשר, למשל, ההחלטה האם הילד יגדל בארהב או בישראל. זו החלטה שתשפיע על כל חייו של הילד, על משפחתו ועל ילדיו.

לסיכום, עונש מוות אינו בהכרח חמור יותר מעונשים אחרים, וייתכן שאפילו קל מחלקם. יש להתגבר על הרתיעה מעונש המוות, ולדבר לגופו של נושא. ולדעתי זה מחייב החלת עונש מוות בישראל.