הדרישה האיראנית העיקשת לגבות דמי מעבר ביואן סיני מכלי שיט במצר הורמוז עשויה להצטייר כבירוקרטיה מוניטרית יבשה. אולם מאחורי המהלך הטכני לכאורה מסתתרת קריאת תיגר ישירה על אחד מעמודי התווך של הכלכלה הגלובלית בחצי המאה האחרונה: עידן הפטרו־דולר.

כדי להבין על מה המהומה, צריך לחזור לשנת 1974. אחרי שנשמט הקשר בין הדולר לזהב, ארה"ב ביססה עם ערב הסעודית ומדינות המפרץ עיקרון פשוט שזכה לכינוי "פטרו־דולר": מצד אחד, הנפט יתומחר בדולרים; ומהצד השני, הכסף שייכנס למדינות המפרץ ממכירת הנפט יחזור בחלקו למערכת האמריקאית – בעיקר דרך השקעת הדולרים באג"ח ממשלת ארה"ב ונכסים אמריקאיים אחרים.

בתמורה, ארה"ב סיפקה לאותן מדינות ביטחון, מטרייה צבאית וגיבוי אסטרטגי. הפטרו־דולר הפך למעשה את הדולר למטבע שהעולם לא יכול בלעדיו. מכיוון שנפט נקנה בדולרים, מדינות נדרשו להחזיק רזרבות דולריות. הדבר העניק לארה"ב כוח חריג: ללוות בזול, להדפיס כסף בקלות וליהנות מביקוש עולמי קבוע למטבע שלה. אלא שאז הגיעה המלחמה מול איראן.

אם ארה"ב אינה יכולה לאבטח את התשתיות של מדינות המפרץ, את נתיבי השיט המרכזיים ולספק ביטחון אזורי באותה מידה כמו בעבר, חלק מההיגיון שהחזיק את משטר הפטרו־דולר מתחיל להתפורר

בסקירה שפרסמה בסוף מרץ האנליסטית מליקה סצ'דבה, מנהלת בכירה באסטרטגיית מטבע חוץ בדויטשה בנק, צוין כי המלחמה עלולה להיזכר כזרז לשחיקת הדומיננטיות של הפטרו־דולר.

סצ'דבה אומנם לא טענה שהפטרו־דולר יקרוס מחר בבוקר, אך העימות הנוכחי עשוי לפגוע בעיקרון המרכזי שלו: ביטחון תמורת תמחור נפט בדולרים. אם ארה"ב אינה יכולה לאבטח את התשתיות של מדינות המפרץ, את נתיבי השיט המרכזיים ולספק ביטחון אזורי באותה מידה כמו בעבר, חלק מההיגיון שהחזיק את משטר הפטרו־דולר מתחיל להתפורר.

אילוסטרציה: שער החליפין בין הדולר האמריקאי ליואן הסיני, בחדר עסקאות בסיאול, קוריאה הדרומית, 18 באפריל 2025 (צילום: AP Photo/Lee Jin-man)

העיקרון הזה מתערער גם משום שמרכז הכובד של לקוחות האנרגיה במפרץ זז מזרחה בעשור האחרון. ערב הסעודית מוכרת כיום בערך פי ארבעה יותר נפט לסין מאשר לארה"ב, שמייצרת כבר את רוב הנפט בעצמה.

אם הלקוח המרכזי הוא סין, ואם סין מבקשת יותר עסקאות ביואן, ואם מדינות המפרץ שואפות לגמישות גדולה יותר ולפחות תלות בארה"ב שאכזבה אותן במלחמה – אז הסדק בפטרו־דולר כבר אינו נשמע כתיאוריה קונספירטיבית. הוא הופך לאפשרות אסטרטגית ממשית.

והתהליך הזה מתרחש במקביל לשחיקה מוקדמת יותר של חלקים אחרים בהסדר. כך למשל, המעבר ההולך וגובר לאנרגיות מתחדשות וקידום עצמאות אנרגטית מצמצמים את הצורך של מדינות להחזיק רזרבות בדולר אמריקאי.

מבחינת איראן, רוסיה, סין וגם מדינות שאינן יריבות מובהקות של ארה"ב, כמו הודו, דרום אפריקה וברזיל – הלקח ברור: מטבע עולמי יכול להפוך גם לנשק עולמי

לכך יש להוסיף את השימוש בדולר ככלי שליטה, שהולך ומתהפך על ארה"ב בשנים האחרונות. ארה"ב לא רק נהנתה ממעמד הדולר, אלא גם השתמשה בו לאורך זמן כאמצעי לחץ: סנקציות, חסימת גישה למערכות סליקה, הקפאת נכסים ובידוד מפלטפורמות תשלום.

מבחינת איראן, רוסיה, סין וגם מדינות שאינן יריבות מובהקות של ארה"ב, כמו הודו, דרום אפריקה וברזיל – הלקח ברור: מטבע עולמי יכול להפוך גם לנשק עולמי. לכן הרצון להקים חלופות אינו רק אידיאולוגי, אלא הפך במדינות רבות לצורך הישרדותי.

אילוסטרציה: דולר אמריקאי לעומת יואן סיני (צילום: Jade GAO / AFP)

כאן נכנסות גם הטכנולוגיות החדשות. מערכות כמו CIPS הסינית, פלטפורמת mBridge ויוזמות נוספות לתשלומים חוצי גבולות ורבי־מטבעות החלו לצוץ בשנים האחרונות. אומנם הן עדיין אינן מחליפות את המערכת הדולרית או את SWIFT, אך הן בונות בהדרגה תשתית למסלולים חלופיים.

בחלק מהעסקאות – במיוחד כאלה המבוססות על יואן או על פלטפורמות ניסיוניות חדשות, הן עשויות לצמצם את התלות במערכות הפיננסיות המסורתיות ואת החשיפה ללחץ ולפיקוח אמריקאי.

ועם כל זאת, חשוב להבהיר: הדולר אינו עומד לאבד את הדומיננטיות שלו במהירות, גם אחרי המלחמה. הוא יוסיף להיות המטבע המרכזי בזכות היותו הנזיל ביותר, הנפוץ ביותר והאמין ביותר בעיני רוב השחקנים הגדולים.

גם מי שאינו אוהב את טראמפ ואת ממשלו לא בהכרח ירצה להחזיק את עתודותיו ביואן של משטר דיקטטורי, שמפעיל בקרות הון ושומר על מערכת פחות פתוחה ופחות שקופה

גם מי שאינו אוהב את דונלד טראמפ ואת ממשלו לא בהכרח ירצה להחזיק את עתודותיו ביואן של משטר דיקטטורי, שמפעיל בקרות הון ושומר על מערכת פחות פתוחה ופחות שקופה. זו הסיבה המרכזית לכך שהיואן עדיין רחוק מלהיות תחליף מלא לדולר. הוא אומנם שימושי בין מדינות מסוימות, אך אינו מציע עדיין את מכלול היתרונות של הדולר.

לכן, התרחיש הסביר יותר בתום המלחמה אינו "מות הדולר", אלא מעבר הדרגתי לנוף מוניטרי רב־קוטבי ופחות אחיד – כלומר, גיוון גדול יותר של רזרבות בזהב ובמטבעות נוספים בעסקאות בין מדינות.

גבר איראני מציג שטרות של דולר אמריקאי בטהרן, 7 בינואר 2026 (צילום: ATTA KENARE / AFP)

בשורה התחתונה, הדרישה האיראנית לדמי מעבר ביואן במצר הורמוז אינה רק כותרת נוספת. היא סימן לכך שהקרב על הסדר העולמי כבר אינו מתנהל רק באמצעות טילים, מטוסים וצי ימי, אלא גם במטבעות, בפלטפורמות סליקה ובשאלה איזה מטבע יכתיב את נתיב האנרגיה המרכזי של העולם.

סביר להניח שהמלחמה הנוכחית לא תקבור את הפטרו־דולר, אך היא בהחלט מבהירה שהוא כבר אינו חסין – וכנראה כבר אינו היחיד על השולחן.