מדיניות החוץ של אינדונזיה עוצבה וחושלה בימי "המלחמה הקרה" בתוך תפיסת בסיסית בדבר ניווט בזהירות, מעמדת אי-הזדהות, בין שתי המעצמות הלעומתיות זו לזו. דומה כי נשיאה החדש של אינדונזיה מבקש להמשיך ולנווט עתה את ארצו בנתיב דומה, אך הפעם במערכת רב קוטבית, ועם שאיפה ברורה להעצמת מעמד ארצו בזירה הגלובלית.
משדונלד טראמפ ניצח בבחירות בארצו בנובמבר האחרון היה אולי בסיס להעריך כי פרבואו סוביאנטו, שקיבל לידיו את הגה השלטון באינדונזיה פחות מחודש קודם לכן, ינווט את מדינתו במרחב הגלובלי לעבר נתיב שיש בו משום מידה של אוריינטציה אמריקאית. זאת בשונה ממדיניות החוץ המסורתית שלה, הדוגלת באי-הזדהות.
כשטראמפ ניצח בארצו, היה בסיס להעריך שפרבואו, שעלה לשלטון באינדונזיה פחות מחודש קודם, ינווט בנתיב שיש בו אוריינטציה אמריקאית. זאת בשונה ממדיניות החוץ המסורתית שלה, הדוגלת באי-הזדהות
במסע הבחירות לנשיאות של שנת 2019, אלה שקדמו לאחרונות, בלטה סיסמת הבחירות שלו (Buat Indonesia Hebat Lagi" (Make Indonesia Great Again". מקור ההשראה היה ברור לכל. מה גם שכבר אז עלו קווי דמיון בין תדמיתו לזו של הנשיא האמריקאי: כריזמה, דיבור בלתי אמצעי ולא מתפתל, אתגור מוסכמות במערכת הפוליטית וכן חשיבה לא פעם מחוץ לקופסה.
נכון, פרבואו לא זכה אז בבחירות לנשיאות. אבל היה זה טראמפ, בקדנציה הראשונה, שביטל איסור ארוך בשנים על כניסתו לארה"ב. האיסור הושת על פרבואו בשל טענות שהועלו נגדו באינדונזיה בדבר אחריותו, בהיותו גנרל בתקופת הרודן סוהארטו, לפגיעה חמורה בזכויות אדם של מתנגדי המשטר, בשלהי השלטון האוטוריטטיבי.
בעקבות ביטול איסור הכניסה, התאפשר לפרבואו, אז שר הגנה, להגיע לשיחות בפנטגון בהזמנת מזכיר ההגנה האמריקאי. לא מפליא ששנים אחדות לאחר מכן הוא הזדרז לברך את טראמפ על בחירתו לקדנציה השנייה ולהביע תקוותו לחיזוק השותפות האסטרטגית.
ימים אחדים לאחר מכן הוא אף הגיע לביקור רשמי בארה"ב, לאחר ביקור בסין, תחנתו הראשונה במסעו הראשון כנשיא, לשיחות עם ג'ו ביידן ואנשי ממשל נוספים. במהלך הביקור שוחח אומנם טלפונית עם טראמפ, אך רצונו אז לברכו במפגש פנים אל פנים לא הסתייע.
במסע הבחירות לנשיאות 2019, שקדמו לאחרונות, בלטה סיסמת הבחירות של פרבואו "Make Indonesia Great Again". מקור ההשראה היה ברור לכל. מה גם שכבר אז עלו קווי דמיון בין תדמיתו לזו של טראמפ
מפגש שכזה לא ארע עד כה, אך נשיא אינדונזיה הנמרץ, המייחס חשיבות לשדרוג מעמד ארצו בזירה הבינלאומית, הספיק בינתיים לטפח שיתופי פעולה במרחב הגלובלי, בדיפלומטיה שהוא מוביל אישית, לרבות עם סין ורוסיה.
יודגש, למסעו הנזכר לסין הגיע כשהוא נחוש לצרף את ארצו לקבוצה הכלכלית BRICS, זו שסין ורוסיה מתבלטות כמוביליה ונתפסת כמי שמבקשת לאתגר את ה-G7, קבוצת שבע המדינות המתועשות המובילות בעולם.
שבועות בודדים לאחר מכן הצטרפה אינדונזיה כחברה מלאה ל-BRICS. קודמו של פרבואו כנשיא, ג'וקו וידודו, היסס מלנקוט במהלך שכזה מחשש כנראה שזה יסכן המדיניות המסורתית בדבר אי-הזדהות.
עתה הממשל באינדונזיה מציג את מהלך ההצטרפות דווקא כמימוש מדיניות אי-ההזדהות וכן כמימוש עיקרון מכונן, מדינות עצמאית ואקטיבית (bebas dan aktif). עיקרון זה מבטא הכרה בצורך להתאים את מדיניות החוץ למציאות המשתנה, כמו גם לנקוט עמדה עצמאית וניטרלית.
מעניין, בין התועלות הכלכליות הצפויות שמונה אינדונזיה כתוצאה מההצטרפות ל-BRICS, נמנית גם הרחבת גישתה לשווקים מזרח תיכוניים. כשנה לפני אינדונזיה הצטרפו לארגון מתרחב זה גם סעודיה, איראן, מצרים ואיחוד האמירויות הערביות.
בין התועלות הכלכליות הצפויות לאינדונזיה מההצטרפות ל-BRICS, נמנית גם הרחבת גישתה לשווקים מזרח תיכוניים. כשנה לפניה הצטרפו לארגון גם סעודיה, איראן, מצרים ואיחוד האמירויות הערביות
ואם לא די בכך, ביוני האחרון הוזמן פרבואו על ידי הנשיא ולדימיר פוטין, מהדוחפים להצטרפות אינדונזיה ל-BRICS, כאורח כבוד לכנס "פורום סנקט פטרבורג הבינלאומי לכלכלה" (SPIEF), שיש המכנים אותו "ועידת דאבוס" של רוסיה.
ימים אחדים קודם הכינוס התכנסו מדינות ה-G7 לפסגה בקנדה. הגם שמדינתו לא חברה בקבוצה, הוזמן פרבואו לפסגה זו כאורח, אך לא הגיע. נכון, אינדונזיה הכחישה כול פרשנות פוליטית לכך והסבירה זאת באילוצי לוחות זמנים ובהבטחה קודמת שניתנה לרוסיה באשר להשתתפות פרבואו בכינוס הפורום. נשיא אינדונזיה הטעים גם בהקשר זה כי מדינתו רוחשת כבוד ל"קבוצת השבע". ואכן, בדבריו בפתח מליאת הפורום בסנקט פטרבורג הדגיש מחויבות ארצו ארוכת השנים לעקרון אי-ההזדהות במדיניות החוץ. עם זאת, קשה להתעלם מהסמליות ההיסטורית, שכן בעקבות סיפוחה את חצי האי קרים הושעתה רוסיה ב-2014 מחברותה ממה שמוכר כיום כ-G7, ועד אז כ-G8.
ונקודה מעניינת נוספת – בפתח פסגת ה-BRICS ביולי האחרון בריו דה ז'נרו הציע פרבואו שארצו תהיה "בונת-גשרים" בין "דרום גלובלי" (Global South) ו"צפון גלובלי" (Global North). זאת לצד קריאתו למנף את הארגון למען שיתוף פעולה כלכלי בתוך "דרום הגלובלי".
יאמר, המושג "דרום גלובלי" צמח לפני למעלה מחמישה עשורים ותפס תאוצה עם תום "המלחמה הקרה", כניגודו של המושג "צפון גלובלי", המתייחס בעיקרו למדינות המפותחות, העשירות והמתועשות במערב אירופה וצפון אמריקה.
"דרום גלובלי", מנגד, מתייחס בדרך כלל לקבוצת מדינות בעלות מאפיינים משותפים, בעיקר באסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית, הסובלות מפערים כלכליים וחברתיים משמעותיים ואשר תהליכי התיעוש הגיעו אליהן מאוחר יחסית.
בפתח פסגת ה-BRICS ביולי בריו דה ז'נרו הציע פרבואו שארצו תהיה "בונת-גשרים" בין "הדרום הגלובלי" ו"הצפון הגלובלי". זאת לצד קריאתו למנף את הארגון למען שיתוף פעולה כלכלי ב"הדרום הגלובלי"
יש אומרים, כי "דרום גלובלי" הוא במידה מסוימת חלופה למושגי עבר כמו "מדינות מתפתחות" או "העולם השלישי", המזוהים גם עם עבר קולוניאלי. נראה כי אינדונזיה, בשונה מסין ורוסיה המבקשות להפוך את BRICS לחלופה לסדר עולמי המונהג על ידי המערב, נמנית על מדינות בגוש הטרוגני זה המבקשות לשתף פעולה עם מדינות חזקות במערב ובמזרח כאחד. גישה זו אולי גם מתכתבת עם עניינה המוכח של אינדונזיה לתרום לתהליכי פיוס ובניית אמון באזורי קונפליקט.
כנראה ניתן להבין את המאמץ האינדונזי העכשווי להדק שיתופי פעולה כלכליים בזירה הגלובלית גם בהבנה, שלא ייחודית לה, בדבר הצורך לגוון שותפויות סחר בצל תכנית המכסים של טראמפ. הבולט הוא, כי אינדונזיה במהלכיה אלה מבקשת לנווט תוך שמירת מערכת איזונים בעולם הרב קוטבי.
כך היא גם מבקשת להעמיק שיתופי פעולה כלכליים עם מדינות מערב אירופה: לאחרונה, ובהובלתו של פרבואו, עלה בידי אינדונזיה להגיע להסכם סחר עם האיחוד האירופי, שעשוי לתרום משמעותית לייצוא שלה ליבשת האירופית.
בה בעת מדגישה אינדונזיה את עניינה בהתקדמות בתהליך קבלתה לארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD), שיסודותיו הונחו על ידי מדינות מערב אירופה.
ולא רק, נראה כי הנשיא האינדונזי שוקד גם על הידוק קשרים עם ממשל טראמפ: לאחרונה גם הגיעה אינדונזיה להסכמה עם ארה"ב על שיעור מכסים של 19% על היבוא ממנה, במקום הדרישה הראשונית להטיל עליה מכסים בשיעור של 32%. מהלך זה נכלל במסגרת הסכם סחר חדש בין שתי המדינות, הכולל מחויבות אינדונזית לרכוש מוצרים אמריקאיים בהיקף של מיליארדי דולרים.
להשגת ההסכם תרמה מעורבותם האישית של שני הנשיאים שאף שוחחו ביניהם. פרבואו הטעים כי הגיע לסיכום עם טראמפ להביא את יחסי הסחר בין שתי המדינות לעידן חדש של תועלת הדדית.
נראה כי אינדונזיה, בשונה מסין ורוסיה המבקשות להפוך את BRICS לחלופה לסדר עולמי שמנהיג המערב, נמנית על מדינות בגוש הטרוגני זה המבקשות לשתף פעולה עם מדינות חזקות במערב ובמזרח כאחד
כאמור, הנשיא האמריקאי ועמיתו האינדונזי לא נפגשו עדיין פנים אל פנים, אך אפשר שהתקשורת האישית ביניהם, גם "מרחוק", תסייע בידי פרבואו, הדוגל כנראה בדיפלומטיה פרסונלית, ליצירת קשר ישיר משמעותי יותר עם הנשיא האמריקאי.
והיה אם אכן יתקדם ויבשיל קשר כזה, עשויות להיות לדבר גם השלכות באשר ליחסי ישראל-אינדונזיה, כמו גם באשר לתפקידה של אינדונזיה באזורנו ב"יום שאחרי", בו היא כנראה מאוד מעוניינת.
ד״ר גיורא אלירז הינו עמית נלווה במכון טרומן באוניברסיטה העברית בירושלים, ועמית מחקר במכון למדיניות נגד טרור באוניברסיטת רייכמן וכן בפורום לחשיבה אזורית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו