לאחר כמעט שלושה שבועות של לחימה במספר מוקדים לאורך גבולן המשותף, שסימונו שנוי במחלוקת מזה עשרות השנים – הכריזו שרי ההגנה של תאילנד וקמבודיה, בשלהי דצמבר האחרון, על הסכם הפסקת אש חדש. זאת לאחר שקרס קודמו שנחתם ביולי.

השיחות בין שתי המדינות, שהניבו את ההסכם החדש, יצאו לדרך בתמיכת פורום שרי החוץ של ארגון מדינות דרום מזרח אסיה, "אסיאן" (ASEAN), בו חברות שתי המדינות לצד אינדונזיה, מלזיה, סינגפור, וייטנאם, לאוס, ברוניי, הפיליפינים ומיאנמר.

לאחר השגת ההסכם החדש הזדרזו שרי החוץ של השתיים להגיע לסין להמשך שיחות בנושא, בתיווך עמיתם הסיני. האחרון כבר הודיע על נכונות ארצו לסייע לצוותי המשקיפים של ארגון אסיאן בפיקוח על יישום ההסכם.  

לאחר השגת ההסכם הזדרזו שרי החוץ של תאילנד וקמבודיה להגיע לסין להמשך שיחות בנושא, בתיווך עמיתם הסיני. זה כבר הודיע על נכונות ארצו לסייע לצוותי המשקיפים של "אסיאן" לפקח על יישום ההסכם

בשלב זה לא ברור מה יעלה בגורל הפסקת האש החדשה, מה גם שניכרת עדיין מתיחות, והמחלוקת הבסיסית סביב סימון הגבול המשותף נותרה בעינה. עם זאת, די להביט בתמונה בה נראים שרי ההגנה של תאילנד וקמבודיה לוחצים ידיים לציון חתימתם על ההסכם, מבלי שניצבת ביניהם דמות שלישית, כדי להבין שהפעם נוהלו הדברים אחרת, בתקשורת ישירה.

הסכם הפסקת האש הראשון מיולי הושג לאחר חמישה ימי לחימה בלבד, הודות למשא ומתן בין שתי המדינות בתיווך דומיננטי של ראש ממשלת מלזיה אנואר איברהים, במעמדו כיו"ר התורן של אסיאן, ובסיוע משמעותי מאוד מצד הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ. סיוע כה משמעותי, עד שיש המתארים ההסכם כהישג אמריקאי-מלזי משותף.

אנואר איברהים, מצדו, שקד למנף הצלחתו  ומערכת היחסים האישית שהחלה להירקם סביב ההסכם בינו לנשיא האמריקאי – לפתיחת דף חדש ביחסים עם הממשל האמריקאי; אלה הורעו מאז מתקפת הטרור שביצע חמאס ב-7 אוקטובר  בשל המשך היחס האוהד לארגון הטרור שהמשיכה מלזיה להפגין.

כך הזמין אנואר איברהים את הנשיא טראמפ באוקטובר האחרון כאורח לפסגת אסיאן, במידה רבה כדי להשתתף בטקס חתימה על מה שהוגדר כהסכם שלום בין תאילנד לקמבודיה – צעד המשך להסכם הפסקת האש מיולי.

ניכר היה שהשניים מפגינים בפסגה את הישגם המשותף. מלזיה אף קצרה שם פירות בדמות חתימה על הסכם סחר נרחב עם ארצות הברית, והסכמה בדבר העלאת רמת שיתוף הפעולה האסטרטגי ביניהן.

ניכרת עדיין מתיחות, אך די להביט בתמונה בה נראים שרי ההגנה של תאילנד וקמבודיה לוחצים ידיים לציון חתימתם על ההסכם, ללא דמות שלישית ביניהם, כדי להבין שהפעם נוהלו הדברים אחרת, בתקשורת ישירה

אבל תמונת המצב החלה להשתנות כשבועיים לאחר הפסגה. בעקבות מתיחות שהחלה מתפתחת שוב באזור הגבול המשותף, הודיעה תאילנד על השעייתה את  ההסכם הקודם, ובתחילת השבוע השני של דצמבר התלקח שוב הגבול בין המדינות במספר מוקדים עם חילופי אש כבדים, הפצצות אוויריות, תקיפות קרקעיות, והתוצאה הייתה עשרות אבדות בנפש ומאות אלפי אזרחים משני צדי הגבול שנעקרו מבתיהם.

אנואר איברהים וטראמפ ניסו להציל את הפסקת האש הקורסת, אך ללא הועיל. בתאילנד גורמים לאומניים אף האשימו את ראש הממשלה המלזי כי במהלך המשא ומתן להפסקת האש הוא ניסה לכפות ולהכתיב תנאים, ואילו מבית האשימו אותו מתנגדיו כי הוא פועל בשליחות ארצות הברית.

יוטעם, בצד הישגי ארגון אסיאן בקידום שיתופי פעולה מגוונים בין חברותיו, בולטים קשיים בהתנהלותו, הנובעים בין היתר מהטרוגניות רבה מאוד במרכיבי הבסיס של חברותיו ובניגודי אינטרסים המקשים מאוד על גיבוש עמדות משותפות אפקטיביות בנושאים אזוריים וגלובליים.  

קשיים אלה מקבלים משקל יתר גם מכיוון שההחלטות בארגון מתנהלות על בסיס קונצנזוס. לכל אלה מצטרף עיקרון אי־התערבות בעניינים פנימיים של החברות, המשקף קנאותן לסוברניות הלאומית. הדבר יוצר קושי מיוחד ביכולת לקדם פתרונות לסכסוכי גבולות בין חברותיו, כמו גם לסייע ביישוב משברים פוליטיים פנימיים, כפי שמומחש היטב בכאוס הפוליטי במיאנמר ומלחמת האזרחים בה, בעקבות תפיסת השלטון על ידי החונטה הצבאית לפני כארבע שנים. 

אנואר וטראמפ ניסו, ללא הועיל, להציל את הפסקת האש הקורסת. גורמים לאומניים בתאילנד אף האשימו את רה"מ המלזי בהכתבת תנאים במו"מ, ואילו מבית האשימו אותו שהוא פועל בשליחות ארה"ב 

על רקע זה ניתן להבין מדוע השגת הסכם הפסקת האש ביולי האחרון, לאחר מספר ימי לחימה בלבד, נחשבה להצלחה. אבל לא מעטים הבחינו אז כי אין המדובר בהצלחה של המכניזם הארגוני של אסיאן, אלא בכישורי דיפלומטיה ישירה ואישית שהפגין ראש ממשלת מלזיה. דווקא הוא, כ"סוליסט", המחיש היעדרם של מנגנונים אפקטיביים אזוריים לפתרון סכסוכים טריטוריאליים.

נכון, גם בהסכם הפסקת האש החדש לא ממש נראו מנגנונים שכאלה בפעולה, אך דומה שהתהליך מתכתב טוב יותר עם הרגישויות האזוריות, שכן ההסכם הושג הפעם, כאמור, במשא ומתן ישיר באמצעות ועדת הגבול המשותפת (GBC) לשתי המדינות. כך גם נקבע הפעם, בשונה מההסכם הראשון, כי תיאום הפיקוח על יישומו, שייעשה על ידי צוותים ממדינות אסיאן, ינוהל ישירות על ידי שתי המדינות.

עם זאת, כאמור, גם הפעם מתבלטת שחקנית חיצונית, סין, שהייתה מעורבת גם בהסכם הפסקת האש הקודם, אך לא במוקד הזרקורים כמו הנשיא טראמפ. אך לא כדאי בשלב זה להזדרז בבחינת ההשלכות שתהיינה לכך על התחרות בין סין לארצות הברית על השפעה אסטרטגית באזור זה.  

ראשית, יש להמתין ולראות האם הפסקת האש תתמיד לאורך ימים ותתפתח לדיאלוג משמעותי בין שתי המדינות. יאמר גם, בהכללה, כי אסיאן נוטה להתנהל במרחב האינדו-פסיפי תוך תמרון זהיר ונטול פניות במידה רבה בין ארה"ב וסין. 

לא כדאי בשלב זה להזדרז בבחינת ההשלכות על התחרות בין סין לארה"ב בהשפעה אסטרטגית באזור זה. ראשית, יש להמתין ולראות אם הפסקת האש תתמיד לתתפתח לדיאלוג משמעותי בין שתי המדינות

מסקרן לבחון גם מה השפעה תהיה לעובדה שתפקיד היו"ר של אסיאן עבר בינתיים מאנואר איברהים לנשיא הפיליפינים פרדיננד מרקוס. ניתן להניח שמבחינתו תעמוד בראש סולם העדיפויות האזורי הובלת אסיאן לפתרון המחלוקת עם סין, סביב הסכסוך הטריטוריאלי בים סין הדרומי. וזאת על ידי הסדרת ההנהלות באזור על בסיס גיבוש "קוד התנהגות" (Code of Conduct). אך ברור גם שיידרש למחלוקת בין תאילנד לקמבודיה.

ושאלה נוספת העולה בנושא דיוננו היא – היכן אינדונזיה? שכן, מתוקף משקלה הגיאו-פוליטי היא נחשבת לראשונה בין שווים בארגון אסיאן, בבחינת מנהיגתו הבלתי-פורמלית, שהוכיחה לא פעם יכולתה לנווטו.  

אינדונזיה היא גם זו שצברה ניסיון במעורבות באזורה ביישוב סכסוכים ואף הייתה מעורבת לא פעם במאמצים לבניית אמון וקידום תהליכי פיוס גם בסכסוכים מחוץ לו.

יתר על כן, כאשר ב-2011 הסלימה מחלוקת הגבול הנדונה בין תאילנד לקמבודיה לעימות מזויין בקרבת מקדש פראה ויהיר (Preah Vihear) שבמחלוקת בין שתי המדינות, כפי שגם עתה היווה אחד ממוקדי העימות, הייתה זו אינדונזיה שהתבלטה כמתווכת קונסטרוקטיבית ובעלת ראייה רחבה. כניסתה אז לעובי הקורה של הסכסוך הייתה בתוקף תפקידה כיו"ר התורנית של אסיאן, אך ניתן להניח שגם משקלה האזורי המיוחד, וודאי ניסיונה, מילאו תפקיד.

ושאלה נוספת העולה בנושא דיוננו היא – היכן אינדונזיה? שכן, מתוקף משקלה הגיאו-פוליטי היא נחשבת לראשונה בין שווים בארגון אסיאן, בבחינת מנהיגתו הבלתי-פורמלית, שהוכיחה לא פעם יכולתה לנווטו

אולם בפועל, משהחלה להסלים המתיחות בין תאילנד לקמבודיה בשנה החולפת, לא נשמע קולה הייחודי של אינדונזיה. קשה היה שלא לשים לב לכך שכל אותה העת היה ממוקד נשיאה הנמרץ והאמביציוזי של אינדונזיה, פראבואו סוביאנטו, בחיזוק מעמד ארצו בזירה הבינלאומית וככל הנראה גם לקידומו קרוב ככל  האפשר לשורה הראשונה של מנהיגי העולם. 

כך גם בלטו מאמציו שצלחו לצרף את מדינתו למעגל המדינות הערביות והמוסלמיות המעניק תמיכה לתוכנית האמריקאית לסיום המלחמה בעזה, ולסמן את אינטרס מדינתו להיות חלק מעיצוב "היום שאחרי".

על רקע זה יש עניין מיוחד במאמר מערכת בג'קרטה פוסט, העיתון המוביל באינדונזיה בשפה האנגלית. יוזמות הנשיא האינדונזי, נכתב שם, למלא תפקיד פעיל יותר בחיפוש אחר שלום בין הישראלים והפלסטינים, הינן ברוכות. אבל, גם נאמר שם, כשאלה רטורית, האם אין זה מתחייב שנשיא המדינה, אשר הוכיחה כבר את כישוריה הדיפלומטיים כמתווכת למען שלום והמכירה טוב יותר מכל גורם חיצוני את אזורה ואנשיו, "יקדיש זמן שווה ואולי אף יותר זמן ומשאבים כדי  להביא לידי סיום מלחמה המתרחשת ממש בחצר האחורית שלנו?"

אין ספק, ביטחון ויציבות אזור דרום מזרח אסיה הם אינטרס כבד משקל עבור אינדונזיה, כמו גם המשך התפתחותו של ארגון אסיאן. אך אפשר, שכל עוד תעריך אינדונזיה כי "החצר האחורית" שלה לא מציבה איומים של ממש וכי נמצאים פתרונות לאתגריה – היא תעדיף את הבולטות כשחקן גלובלי, בדגש על מעורבות במזרח התיכון. כל זאת, אם אכן תחול התקדמות של ממש בתוכנית המקיפה של הנשיא טראמפ לסיום המלחמה בעזה.

אפשר, שכל עוד תעריך אינדונזיה כי "החצר האחורית" שלה לא מציבה איומים של ממש וכי נמצאים פתרונות לאתגריה – היא תעדיף את הבולטות כשחקן גלובלי, בדגש על מעורבות במזרח התיכון

אם כתוצאה מיישומה של הפסקת האש יתפתחו תהליכים אזוריים, שאולי גם יתפסו על ידי אינדונזיה כהזדמנות לפסוע לעבר פתרון מדיני של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, קרוב לוודאי שאינדונזיה תבקש לסייע בנושא זה.

ד״ר גיורא אלירז הינו עמית נלווה במכון טרומן באוניברסיטה העברית בירושלים, ועמית מחקר במכון למדיניות נגד טרור באוניברסיטת רייכמן וכן בפורום לחשיבה אזורית.