הראשונה לברך את ראש המוסד הנכנס רומן גופמן אתמול (שני) אחר הצוהריים, אחרי פרסום פסק דינו של בג"ץ שדחה את העתירות נגד מינויו, הייתה היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה.
"הייעוץ המשפטי לממשלה גיבש עמדה שמשקפת את האמת המקצועית שלו, על בסיס התשתית העובדתית", נמסר בהודעה רשמית מטעמה. "עמדתנו נדחתה על ידי בית המשפט, ולמותר לציין שאנו מכבדים את פסיקת בית המשפט. הייעוץ המשפטי לממשלה והיועצת המשפטית לממשלה באופן אישי יסייעו ככל הנדרש והניתן לאלוף גופמן בביצוע תפקידו החשוב כראש המוסד".
אפשר להבין את בהרב-מיארה. העמדה שהניחה בפני בית המשפט, שהייתה מגובה בראיות חד-משמעיות, הייתה אמורה להוביל לתוצאה אחרת לחלוטין, בוודאי לא לקביעה כי לא נפל בהתנהלותו של גופמן בפרשת הפעלת הקטין אורי אלמקייס פגם של טוהר מידות.
העמדה שהניחה היועצת בפני בית המשפט, שהייתה מגובה בראיות חד-משמעיות, הייתה אמורה להוביל לתוצאה אחרת לחלוטין, בוודאי לא לקביעה כי לא נפל בהתנהלותו של גופמן פגם של טוהר מידות
אך שניים משלושת שופטי בג"ץ – עופר גרוסקופף ואלכס שטיין – סברו אחרת, העתירות נדחו ברוב דעות נגד דעת המיעוט של השופטת דפנה ברק-ארז, וגופמן יכהן כראש המוסד. ליועצת המשפטית לא נותרה באמת ברירה. התנהלות ממלכתית מכתיבה פתיחת דף חדש.
אולם מבחינה מהותית, שני המסמכים – הודעתה של היועצת לבג"ץ אך לפני ימים אחדים, ופסק הדין שניתן אתמול – אינם יכולים להתיישב זה עם זה. זו אינה מחלוקת נורמלית בין משפטנים, המפרשים אחרת מצב עובדתי נתון.
לא ניתן ליישב פער כה עמוק בתפיסה בין האופן שבו הייעוץ המשפטי לממשלה פירש את מכלול פעולותיו של גופמן ואת שרשרת הכשלים בפעולתה של ועדת גרוניס, לבין האור הירוק שנתנו שופטי הרוב למינוי ולתהליך שקדם לו.
הדרמה בפסק הדין רשומה על שמו של השופט גרוסקופף, שמצד אחד היה נחרץ במסקנתו כי יש לדחות את שתי העתירות, ומצד שני נמנע מלהעניק צל"ש לגופמן ולהתנהלותו בפרשת אלמקייס.
הדרמה בפסק הדין רשומה על שמו של השופט גרוסקופף, שמצד אחד היה נחרץ במסקנתו כי יש לדחות את שתי העתירות, ומצד שני נמנע מלהעניק צל"ש לגופמן ולהתנהלותו בפרשה
"התרשמותי הברורה לאור מכלול החומר שהונח לפנינו", הוא כתב בפתח פסק דינו, "היא שהתנהלותו של האלוף גופמן אינה מטילה בו דופי ערכי, בוודאי לא כזה העשוי לפסול אותו מלשמש ראש המוסד".
בניגוד מוחלט לעמדת היועצת, גרוסקופף קבע כי הטענה שגופמן היה מודע לכך שאלמקייס היה קטין בעת הפעלתו על ידי האוגדה בפיקודו – לא גובתה בראיות; וכך גם הטענה שגופמן הטעה במכוון את גורמי צה"ל שתיחקרו את הפרשה.
הטענה שגופמן הפקיר את אלמקייס לאחר שנעצר והועמד לדין, קובע גרוסקופף, היא בכלל טענה שגויה הנובעת מהצגה שגויה של הנושא, מאחר שחלקה של האוגדה של גופמן בהליכים הפליליים שננקטו נגד אלמקייס היה "זניח".
קיים קושי לבחון באופן ביקורתי את הסקת המסקנות של השופטים בפרשה זו, מאחר שהם נחשפו לחומרים מסווגים שמטבע הדברים לא פורסמו בציבור, והשופטים אף נמנעים מלצטט אותם בפסק הדין או לתארם בצורה מפורטת.
גרוסקופף הגיע למסקנה כי החקירה הפלילית והביטחונית שבעקבותיה הוגשו כתבי אישום נגד אלמקייס ונגד שני גורמים צבאיים שהיו אחראים ל"דלף המידע", לא התמקדה באוגדה של גופמן, אלא לקשריו של אלמקייס עם גורמים צבאיים אחרים.
במסקנתו זו מתעלם גרוסקופף מהעובדה שלאחר שהתבררה עובדת הפעלתו של אלמקייס על ידי קצין שהיה תחת פיקודו של גופמן, חזרה הפרקליטות מכתב האישום נגדו וההליך הפלילי נגדו הופסק
ואולם ניתן לומר שבמסקנתו זו מתעלם גרוסקופף מהעובדה שלאחר שהתבררה עובדת הפעלתו של אלמקייס על ידי קצין שהיה תחת פיקודו של גופמן, חזרה הפרקליטות מכתב האישום נגדו וההליך הפלילי נגדו הופסק.
באשר לאבן הנגף המרכזית שעמדה בפני גופמן – הטענה שנתן תשובה שקרית ביודעין במסגרת התחקיר הצה"לי לשאלה אם האוגדה בפיקודו עסקה במסירת מידע מסווג לערוצי טלגרם – גרוסקופף בחר לנקות את גופמן, וקבע כי "לא ניתן לקבוע לחובתו, ברמה המנהלית הנדרשת, ממצא לפיו מסר מידע שקרי באופן מכוון".
גרוסקופף אמנם לא מאמץ את עמדת חברי הרוב בוועדת גרוניס, שחשבו שלגופמן מגיע צל"ש, אך הוא קובע שעצם העובדה שתשובתו של גופמן הייתה חלקית ובלתי מדויקת, אין פירושה ששיקר.
זוהי גישה מקלה במיוחד לחובת גורמים פיקודיים בארגונים ביטחוניים לומר אמת, באופן מדויק ומלא. בתפקיד ראש המוסד משמעותה של חובה כזו היא שמירה על חיי אדם, תוך כדי פעילות חשאית וסודית.
בסופו של דבר גרוסקופף החליט להכשיר את מינויו של גופמן, אף שהנרטיב שהוא מצא כנכון איננו מנקה את ראש המוסד החדש מכל רבב בהתנהלותו בפרשת אלמקייס, ואף שגם לשיטתו של גרוסקופף, נפלו פגמים בפעולתה של ועדת גרוניס ביחס לבדיקת מועמדותו של גופמן.
אולם בד בבד, גרוסקופף עצמו קובע כי מבחינה עקרונית, משימתה המרכזית של הוועדה המייעצת למינויים בכירים היא הצורך "להבטיח כי ראשי הארגונים [שמועמדותם נבחנת על ידי הוועדה] יהיו בעלי שיעור קומה ערכי-מוסרי ומצפן פנימי שימנע מהם לסטות מהשורה".
לא ברור כיצד תפקיד זה התמלא בפרשה הנוכחית, אף אם מקבלים את הנרטיב שגרוסקופף אימץ. זאת בפרט נוכח העובדה שהמוסד, בשונה מיתר רשויות המדינה, פועל תחת מעטה של חשאיות כבדה, שאינה מאפשרת שקיפות, ביקורת ציבורית או משפטית בשגרה.
גרוסקופף פוטר עצמו מהדילמה, בכך שהוא פשוט בוחר לאמץ את הצהרתה של הוועדה המייעצת, כי נתנה דעתה לעניין זה. וזאת למרות שגרוסקופף עצמו אומר כי "דעתי אינה נוחה מעבודת הוועדה הנכבדה במקרה דנן"
גרוסקופף פוטר עצמו מהדילמה, בכך שהוא פשוט בוחר לאמץ את הצהרתה של הוועדה המייעצת, כי נתנה דעתה לעניין זה. וזאת למרות שגרוסקופף עצמו אומר כי "דעתי אינה נוחה מעבודת הוועדה הנכבדה במקרה דנן".
אלא שלשיטתו, הסבב השני של עבודת הוועדה – שנעשה במצוות בית המשפט, ובמסגרתו זומנו עדים נוספים להופיע בפניה ונכתבו חוות דעת משלימות – ריפא במידת מה את הפגמים, באופן שמאפשר את דחיית העתירות. ובמילים אחרות: כך, לשיטתו של גרוסקופף, התמלא הצורך בביקורת שיפוטית אפקטיבית ביחס להליך המינוי.
עמדה זו מבטאת גישה שיפוטית מכילה, ואף נאיבית. משמעותה היא שבית המשפט יהיה נכון לקבל כל עמדה שהוועדה תניח בפניו, גם אם היא לוקה באי-סבירות קיצונית, ובלבד שההליך בדרך לגיבוש חוות הדעת נעשה באופן מניח את הדעת, פחות או יותר, גם אם לא בניסיון ראשון.
דעת שופטי הרוב, גרוסקופף ושטיין, מתנגשת לא רק עם עמדתה של היועצת המשפטית לממשלה, אלא גם עם חוות דעתו של יו"ר הוועדה המייעצת, נשיא העליון בדימוס אשר גרוניס, שנותר במיעוט בוועדה.
דעת שופטי הרוב, גרוסקופף ושטיין, מתנגשת לא רק עם עמדתה של היועצת המשפטית לממשלה, אלא גם עם חוות דעתו של יו"ר הוועדה המייעצת, נשיא העליון בדימוס אשר גרוניס, שנותר במיעוט בוועדה
גרוניס הוא נציג מובהק של הזרם השיפוטי השמרני – שמרנות במובן הנושן, לא הניאו-שמרנות שהיא למעשה אקטיביזם-מהופך חסר יושרה. ממקומו הנוכחי כיו"ר הוועדה המייעצת, גרוניס לא היסס לנקוט עמדה נחרצת ביחס למינוי גופמן. מעניין מה הוא חושב על פסק דינם של שופטי הרוב, שדחו את העתירות ועמן גם את עמדתו המהותית ביחס למינוי.
עמדותיהם של השופטים שטיין וברק-ארז – המציגים תזות הפוכות זו לזו – מובהקות וחד-משמעיות בהרבה, כל שופט לכיוונו.
גישתו של השופט שטיין מבטאת גישה מזלזלת, מקצינה והולכת מצידו, כלפי עותרים ציבוריים. בניגוד גמור לגישתו של שטיין כלפי העותרים, ביחס לפעולת הוועדה הוא נכון היה להפגין גישה רכה בהרבה: "קביעת העובדות על ידי הוועדה בעניינו של גופמן לא הייתה במיטבה", הוא כתב.
השופטת ברק-ארז לא החזיקה בעמדה שיש לפסול את המינוי, ואולם לשיטתה היה מקום להוציא צו על-תנאי ולהמשיך לברר את העתירות.
פרשת מינויו של גופמן לתפקיד ראש המוסד הסתיימה. במידה רבה, כמו בפרשת מינויו של דוד זיני לראש שב"כ, צבר הנושאים שפורסמו בעניינו, ושבחלקם אף נתמכו באסמכתאות שמעבר לפרסומים תקשורתיים, לא היוו לדעת שופטי בג"ץ בסיס מספיק להחלטות שיפוטיות שעניינן פסילת המינוי.
גם זו רוח התקופה: ביקורת שיפוטית אכן התקיימה, ובחלקה היא אף הניעה תהליכים של השלמת הבדיקה וכתיבת חוות דעת משלימות. ההשפעה השיפוטית נשארת במישור התהליכי, כך שבית המשפט יכול לומר לעצמו שעדיין נותרה לו השפעה מתקנת כלשהי.
גם זו רוח התקופה: ביקורת שיפוטית אכן התקיימה, ובחלקה היא אף הניעה תהליכים של השלמת הבדיקה וכתיבת חוות דעת משלימות. ההשפעה השיפוטית נשארת במישור התהליכי
אך שיניים שיפוטיות של ממש – במובן של אפשרות מעשית להתערב בהחלטה שלטונית, של ראש הממשלה או של הממשלה, שעניינה זהות המתמנים לארגוני הביטחון הללו – זה כנראה מעבר לכוחו של בג"ץ בעידן השיפוטי והפוליטי הנוכחי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו