אנו חייבים להודות: המאבק נכשל. הגיע הזמן להפסיק להיאבק על גיוס חרדים ולהתחיל להגדיר מחדש מהי אזרחות ישראלית.
המאבק נכשל לא משום שהחרדים ניצחו ולא משום שהחילונים הפסידו, אלא משום שהוויכוח כולו נשען על הנחת יסוד שגויה: אנו נאבקים מאבק סרק לשלב את החברה החרדית בניגוד לרצונה, אמונתה, דרך חינוכה ואופן קבלת הסמכויות שלה.
החוק המתגבש להשוואת לימוד תורה לשירות צבאי והמשך הישרדותו הפוליטית של ראש הממשלה בנימין נתניהו, הוא רק ההכרה הרשמית בכך.
המאבק לגיוס נכשל כי זהו מאבק סרק לשילוב החברה החרדית בניגוד לרצונה, אמונתה, חינוכה וקבלת הסמכויות שלה. החוק המתגבש להשוואת לימוד תורה לשירות צבאי והישרדות נתניהו הוא רק ההכרה הרשמית בכך
זוהי הצהרה לפיה המדינה מקבלת את קיומה של קבוצה ההולכת וגדלה באופן אקספוננציאלי, הנהנית ממשאביה, מכוחה הפוליטי ומהגנתה הביטחונית של המדינה, מבלי לשאת בחובות שעליהן נשען קיומה. תוך בוז עמוק, שנאה וניכור לערכי הקמתה ולסיפור הישראלי.
הגיע הזמן להפסיק לנסות לשנות את החרדים ולהתחיל לשנות את כללי המשחק. מתוך הכרה בעובדה שאנו איננו יכולים ולא רוצים להיות האפוטרופוסים של החרדים בשום צורה. מציאות בה אנו היד המגוננת, המפרנסת ואז גם היד הננשכת.
את היד הזו צריך למשוך לאחור ולחשב מסלול מחדש.
אינני מבקשת לקבוע כיצד יחיו חרדים, לא לכפות עליהם לימודי ליבה, שירות צבאי או אורח חיים חילוני. אם זו בחירתם להישמע לרבניהם, ללמוד תורה כל חייהם ולחיות בעוני והתבדלות – זו זכותם. אבל לבחירות האלו יש מחיר.
הטעות הגדולה של ממשלות ישראל הייתה להפוך בחירה פרטית לאורח חיים מסובסד ולגדל כוח פוליטי של מיעוט מתבדל הקובע עבור הרוב הנושא בנטל.
בשום מקום אחר בעולם החרדים אינם נהנים ממערכת כה רחבה של תמיכות, פטורים והטבות. שם הם מצליחים לשמור על חרדיותם בלי שמדינה תממן אותה עבורם. הם עובדים, מקימים עסקים, מתפרנסים ומקיימים את קהילותיהם. רק בישראל נבנה מודל של תלות פוליטית שבו הציבור הנושא בנטל מפרנס את מי שמשתמט מהחיים הנורמטיביים.
הגיע הזמן להפסיק לנסות לשנות את החרדים ולהתחיל לשנות את כללי המשחק. מתוך הכרה בעובדה שאיננו יכולים או רוצים להיות אפוטרופוסים של החרדים, במציאות בה אנו היד המגוננת, המפרנסת, ואז גם ננשכת
מדינה אינה יכולה להתקיים כאשר היא מממנת אורח חיים וחינוך המתנכרים לערכי היסוד שעליהם היא נשענת, המוחק את הסיפור הישראלי והופך אותו לאסון הגדול של העם היהודי אפילו יותר מהשואה.
מדינת ישראל מממנת את החלשת החוזה האזרחי שעליו היא עצמה נשענת. כור ההיתוך, החינוך הממלכתי שעליו עמלו מובילי המדינה בעשור הראשון לקיומה, ביקש לבטל את הסקטוריאליות ולכונן ישראליות וזהות משותפת, שמחויבת לחוזה אזרחי הבונה מדינה וחברה עצמאית וחזקה.
בפועל, במשך עשרות שנים משקיעה מדינת ישראל מיליארדים במערכות חינוך מתבדלות, שאינן מחנכות לשותפות אזרחית מלאה, ורואות בישראליות ובציונות שהקימה אותה אסון ובגידה בערכים יהודיים.
כל מה שמייצג תרבות חילונית מוקע כמשוקץ ובעיה מוסרית. חינוך להשתלבות בשוק העבודה זו בדיחה, כפיפות לחוקי המדינה הם אפילו לא המלצה, ושירות בצה"ל זו הכרזת השמדה. הלהיט: "בשלטון הכויפרים אין אנו מאמינים, נמות ולא נתגייס". נאמר בכנות ובאמונה לוהטת. כל דרך לפרש זאת אחרת לוקה בעיוורון או כניעה.
הדורות שהובילו את הכמיהה לטריטוריה לעם היהודי למוד הפוגרומים והרדיפות, טוו וכוננו את החזון הציוני בניגוד לציפייה למשיח, בנו את המדינה כחלוצות וחלוצים, לוחמות ולוחמים, ההון האנושי שהקים מערכות ממסד, בריאות, חינוך ואקדמיה, מדע ומחקר, תרבות וכלכלה, בוני הערים והתעשייה – זה הדור שיזם והקים מחדש את התקומה היהודית לאחר ניסיון ההשמדה הגדול ביותר בתולדות העם היהודי. אחד מסיפורי התחייה המופלאים בהיסטוריה המודרנית שזכה להערכה עצומה בעולם כולו.
במשך עשרות שנים משקיעה מדינת ישראל מיליארדים במערכות חינוך מתבדלות, שאינן מחנכות לשותפות אזרחית מלאה, ורואות בישראליות ובציונות שהקימה אותה אסון ובגידה בערכים יהודיים
ובכל זאת, יותר ויותר ישראלים גדלים במערכות שאינן רואות בסיפור הזה מקור לגאווה או להשראה. אצלם הוא מוצג כאסון ואפילו הכרזת השמדה על החלק בעם היהודי שאינו מאמין במדינת ישראל שהוקמה ברוח מגילת העצמאות.
במקביל, מתרחש תהליך נוסף הנלחם בכל מה שמייצג חילוניות, ליברליות ונשים. מאז ומתמיד, נשים היו שותפות מלאות להקמת ולהגנה על המדינה, חלק בלתי נפרד מכל מערכותיה והתקדמותה בכל תחום. בשיח החרדי וגם בזה של ישיבות ההסדר, נשים הפכו לקבוצה שיש להגביל ואף למחוק את נוכחותה במרחב הציבורי: חיילות נתפסות כהפרעה והטרדה, שוויון מגדרי נתפס כאיום שיש להכחידו.
החילוניות נתפסת לא פעם ככשל מוסרי. היכן שלא מענישים בחומרה חרדים המתפרעים באנרכיזם קיצוני נגד גיוסם לצבא – כן שופטים ואוסרים בכלא צבאי מי שחיממו טוסט בשבת או ישבו מתחת לשמיכה כדי להתחמם ביום קר.
הצבא עסוק בלייצר ואקום נשי וחילוני עבור הקבוצות הדתיות והחרדיות כדי לא לזהם את תודעתם. היכן שלא מתאמצים לשמור על חיי לוחמים, עסוקים בלשמור על טוהר המגדר ועומק האמונה הדתית.
אין מדובר במחלוקת תרבותית רגילה. מדובר בהפיכת פירמידת הקיום בניסיון לעצב מחדש את המרחב הציבורי כך שיתאים לתפיסת עולם אחת ומצומצמת, תוך דחיקת הציבור הרחב לשוליים והפיכתו לבעיה.
בשיח החרדי ובזה של ישיבות ההסדר, נשים הפכו לקבוצה שיש להגביל ואף למחוק את נוכחותה במרחב הציבורי: חיילות נתפסות כהפרעה והטרדה, שוויון מגדרי נתפס כאיום שיש להכחידו. החילוניות נתפסת ככשל מוסרי
הפרדוקס הוא כי זו הפכה החברה הפריווילגית ביותר במדינת ישראל. כאשר מדינה אינה מכבדת את ערכיה אשר כוננו את קיומה, היא מאבדת את הסיבה להמשיך ולהתקיים כחברה ריבונית.
דווקא כאן כדאי להביט במי שכן בוחר להיות שותף: דרוזים, צ'רקסים, נוצרים, בדואים, מוסלמים ואזרחים נוספים חסרי דת או שאינם יהודים על פי ההלכה, המתחנכים במערכת חינוך ממלכתית, המשרתים בצה"ל ובכוחות הביטחון. גם הם מאכלסים את מערכות הרפואה, החינוך, האקדמיה, ההייטק, התעשייה והכלכלה. רבים מהם אינם שותפים מלאים לנרטיב הציוני ההיסטורי אולם הם אזרחי המדינה וחיים בה על אחריותם, ללא פריווילגיות מיוחדות. הם אינם דורשים שהמדינה תשתנה כדי להתאים את עצמה אליהם, הם פשוט משתתפים.
מדינת ישראל צריכה לאמץ עיקרון פשוט: שוויון וממלכתיות. אזרחות אינה רק סל זכויות. אזרחות היא קודם כל אחריות אישית הנושאת עימה חובות. לכן הגיע הזמן להפסיק את המאבק על גיוס החרדים ולהעביר אל האחריות לחייהם לידיהם.
לא להעניש על אמונה, אך גם לא לממן השתמטות מחובות אזרחיות: מי שאינו עובד מבחירה, אינו משרת ואינו משתתף במאמץ האזרחי המשותף לא יהיה זכאי למערך הטבות ייחודי רק בשל השתייכותו לקבוצה פוליטית או דתית. המשך יבוא.
זהו אינו מאבק נגד חרדים. זהו מאבק בעד חוזה אזרחי חדש. חוזה שבו הזכויות אינן נובעות מזהות, ממוצא או מהשתייכות מגזרית. הן נובעות משותפות אמיתית בחיים הנורמטיביים.
לא להעניש על אמונה, אך גם לא לממן השתמטות מחובות אזרחיות: מי שלא עובד מבחירה, לא משרת ולא משתתף במאמץ האזרחי – לא יהיה זכאי למערך הטבות ייחודי רק בשל השתייכותו לקבוצה פוליטית או דתית
השאלה הגדולה של ישראל אינה מי יהודי נכון או יותר יהודי, אלא מי מוכן.ה להיות שותף.ה לקיומה הבטוח והמשגשג של מדינת ישראל דמוקרטית וליברלית.
גילה לבני זמיר היא חיפאית, יזמית אורבנית-חברתית, יועצת תקשורת ופובליציסטית, כיהנה כמנכ"לית המרכז הישראלי-הדרוזי ויועצת תקשורת בפוליטיקה ארצית ובמוניציפלית. בוגרת התוכנית למנהיגות חברתית במרכז מנדל צפון. בעלת BA בתקשורת, רוח וחברה ובעיצוב תקשורת חזותית מהמרכז האקדמי לעיצוב וחינוך ויצ״ו חיפה. נשואה, אם ל-3 וסבתא ל-5.



תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנומסכימה עם על מילה! נכון שיש חרדים שעובדים ומשלמים מיסים, אבל הם גם מקבלים המון הטבות וכספים שמגיעים משאר משלמי המיסים. ומדוע מגיעות להם הטבות כאלה. מי החליט שהם אזרחים חשובים יותר שמגיעות להם הטבות. ובכל מה שקשור לשרות צבאי: העובדה היא שאנחנו חיים במדינה שחייבצ להלחם כל הזמן על קיומה. אם החרדים רוצים לחיות במדינה זו גם הם חייבים להגן עליה. לא יתכן שאוכלוסיה אחת (חילונים, ציונים, ושאר מיעוטים שכן מתגייסים) יקריבו את דמם למען המדינה בזמן שאוחלוסיית החרדים מוצצת את דמם !
מי שלא רוצה לתת את חובתו למדינה לא יקבל זכויות מהמדינה! מאוד פשוט
החרדים אינם מתפרנסים מהמדינה אל תתלהבו. אלא העולם החרדי עצמו האנשים העובדים והנשים העובדות הם המפרנסים. שכחתם שבחו"ל מי שלא היה דתי היה תוך דור שניים מתבולל ומי שמר על זה שומרי המצוות שהחזיקו גם המסורתיים שלא יתבוללו. כלומר זה שיש בכלל עם ישראל זה בזכות הבודקים במצוות.
היי
הכותבת בדקה כמה אחוזים מהחרדים כן עובדים? וכמה הם תורמים לחברה הישראלית עם מפעלי החסד שלהם? ואת שאר הנתונים שיש בסוגייה? נראלי שלא.
אבל זו לא הנקודה. החרדים, לא מפחדים מלבוא במגע עם חילונים, הם לא רוצים להיות חילונים. תמיד תמיד תישאר קבוצת אברכים, וטוב שכך כי אנחנו מדינה יהודית, אבל מי שלא באמת מחובר לזה – הולך לעבוד. כי עם כל הכבוד לאותן תמיכות, זה לא משנו שאפשר לחיות ממנו.
עכשיו בסיטואציה הנוכחית, עם המעצרים והסנקציות, מה שזה גורם – רק התרחקות מהמדינה. גם אם הצעיר החרדי יתגייס ויילך לעבוד, כמוני לדוגמה, הוא יחוש בוז עמוק ותחושת גועל מהמדינה הזו. בניגוד לאם היו נותנים ללומדים ללמוד ולחיות, ולרוצים להשתלב – להשתלב.
האם הכותבת תסכים למודל הראנדיסטי- ליברטאני, של לא נותנים למדינה כלום ולא מקבלים כלום? ( היא לא ממנת לחרדים את המעונות והישיבות ( כמיליארד וחצי שקלים בשנה) אבל גם ספורט, תרבות , ותקשורת לא ממומנים) אני בטוח שכל חילוני יתנגד לזה , וכמעט כל חרדי וחרד"ל יתמכו בזה
הכותבת מתעלמת מזה שחלק ניכר מהציבור החרדי עובד ומשלם מסים ומזה שכמעט בכל בית חרדי מצוי יש לפחות עובד/ת אחד/ת שמשלם/ת מסים ולכן הם זכאים ככל אזרח אחר במדינה כמו שאם חד הורית זכאית לכל התקציבים והתמלוגים וזה שבעלה לא עובד או מחויל לא שולל את ההטבות האלה
את כל הנ''ל אפשר לכתוב על הערבים
רק בנוסף הם באמת מקבלים מימון מלא על לימודי הליבה שהם מזייפים
וגם מהווים סיכון קיומי למדינה
לעומת החרדים שאינם מסכנים את המדינה ואינם מתוקצבים כמעט בכל מערכת החינוך
ולגבי האופציה של כתיבת חוזה חדש
בהחלט צודקת
תכתבי חוזה חדש על אוגנדה
ממתי את בעלת הבית על ארץ היהודים זאת הארץ שלנו שניתנה לנו מאת הבורא והיא ניתנה יחד עם התורה כתנאי לקיום בארץ הזאת מי שלא מקיים את ההסכם אין לו חלק בארץ
הראיה שכל דור המנותקים שגידלתם מתנכר לעם ישראל ולארץ וגם עוזב לחול
אם המטרה היא כסף והנאה יש הרבה יותר מזה בחול!!!!
לפני שאת מנסחת חוזה חברתי חדש, שאלי את עצמך מי ניסח את החוזה הישן? כמה מפא"יניקים ישבו באיזה קיבוץ לפני כמעט 80 שנה והחליטו שכל בן ובת 18 חייבים להתגייס? זה עניין אותם האם זה נכון לחברה החרדית? מישהו דיבר בכלל עם החרדים? מי הגדיר מה הוא ה"נטל", מי הגדיר את רעיון כור ההיתוך… את מבינה שמנסים לעשות כאן כפיה אידאולוגית. ובכן, הניסיון נכשל.
הסיבה שחרדים בחו"ל יכולים להתפרנס בכבוד איננה הקצבאות הזעומות שמחלקים בארץ אלא שבחו"ל האפשרות לעבוד לא מותנית בשירות צבאי. זו המלכודת שהמדינה יצרה. ותרו על התנאי הזה, הכירו בתרומה החיובית שהם כן תורמים ותנו להם לעבוד ולחיות.לפני שאת מנסחת חוזה חברתי חדש, שאלי את עצמך מי ניסח את החוזה הישן? כמה מפא"יניקים ישבו באיזה קיבוץ לפני כמעט 80 שנה והחליטו שכל בן ובת 18 חייבים להתגייס? זה עניין אותם האם זה נכון לחברה החרדית? מישהו דיבר בכלל עם החרדים? מי הגדיר מה הוא ה"נטל", מי הגדיר את רעיון כור ההיתוך… את מבינה שמנסים לעשות כאן כפיה אידאולוגית. ובכן, הניסיון נכשל.
הסיבה שחרדים בחו"ל יכולים להתפרנס בכבוד איננה הקצבאות הזעומות שמחלקים בארץ אלא שבחו"ל האפשרות לעבוד לא מותנית בשירות צבאי. זו המלכודת שהמדינה יצרה. ותרו על התנאי הזה, הכירו בתרומה החיובית שהם כן תורמים ותנו להם לעבוד ולחיות.
לבטל לחרדים זכות בחירה, הם לא רוצים לתרום למדינה אז הם לא שייכים לכלום , אין טיפול רפואי, אין ביטוח לאומי אין רשת חינוך עצמאית, לא צריך אותם,שיחיו את חייהם כמו שרוצים אבל לא יקבלו שקל אחד מאיתנו, חבורה של ליסטים.
מה שעצוב זה שההיסטוריה חוזרת, גם בסוף בית שני היו פה שני פלגים פרושים והשאר, שנלחמו אחד בשני מסיבות דומות, והסוף ידוע.. עצוב שלא לומדים מטעויות, אף אחד מהכותבים הגאונים כמו כותבת המאמר לא כותבת אסטרטגית לטווח ארוך, ברור שהתקציבים זה לא הנושא ולא מה שיזיז משהו, הם לא יתגייסו נקודה. אז לאיפה חותרים? אוטונומיה חרדית? הקמת מחנות ריכוז וגיטאות? רק תסבירו בבקשה עד הסוף. את החזון.
כמה תשובות:
כהנחת עבודה בסיסית, אני לא מחוקקת ולא קובעת מדיניות. רק מביעה את דעתי. על המהלך החשוב והמכונן של הגדרה מהי אזרחות משתתפת וזכאית לזכויות התושב.
בתהליך זה, ישבו הוגות והוגים אשר יבחנו את כל ההיבטים בכובד ראש ואחריות ממלכתית לעתידה של מדינת ישראל כישראלית-יהודית ודמוקרטית ליברלית.
למי שמנפנפים עם ארוחות חמות בבית חולים או מכשור מסייע: מערכת הבריאות שלנו היא עדיין מצויינת ומספקת את כל החוסרים. לא ראיתי מאושפזים מסתובבים רעבים במסדרונות בית החולים בתורם אחר צלחת מרק או פרוסת לחם. כן ראיתי נודניקים מחב"ד הנדחפים לבתי חולים ומנצלים מצבי מצוקה כדי למכור את מרכולתם הפולחנית באמצעות אוכל.
הצוות הרפואי והסיעודי בבתי החולים הוא מגוון אך מעולם לא פגשתי רופא.ה חרדי.ת. לא זוכרת גם דתיים אבל רופאות.אים ערביות.ים, מוצאים שונים וחילונים, זו תמונת המצב בבתי החולים.
מיכשור מסייע הוא לא מתנות מחרדים. גם יד שרה מתופעל בתקציבי מדינה, תרומות ותשלום. מעולם לא פגשתי בסניף החיפאי ולו חרדי אחד. רק מתנדבים חילונים.
אני מדברת על חיים נורמטיביים בהם כולם מחוייבים ללמוד לימודים המייצרים יכולת להתקדם עצמאית בחיים ולהיבנות כלכלית ואישית. לקחת חלק במאמץ הבטחוני והלאומי.
לא יתכן שמיליונים יחיו מקיצבאות וזכויות יחודיות וסקטוריאליות השמורות רק לחרדים כי הפוליטיקאים והמנהיגות שלהם ( ושלנו), החליטו לשעבד אותם ואותנו לטובת עוצמתם הפוליטית והכלכלית.
לא יתכן שחרדים ומשיחיסטים המתנגדים למדינת ישראל שהוקמה בשנת 1948 על בסיס ערכים מוגדר, ייהנו מזכויות עודפות השמורות רק להם ויפעלו להרס המדינה כדי לשעבדה לחוקי הלכה פרימיטיביים ותפיסות מופרעות של התבדלות תואמת אסלאם קיצוני או עוני מגמתי, הנשען על חברה יצרנית ונושאת בנטל אשר תקרוס או תברח מכאן.
כדי להגיע לשנת המאה של מדינת ישראל כמדינה יצרנית, מתקדמת, ליברלית ודמוקרטית, הסיפור הזה חייב להגמר ומדינת ישראל צריכה להגדיר מחדש את חוקי האזרחות שלה וחידוד הזיקה למדינת ישראל על בסיס מגילת העצמאות משנת 1948.
בינתיים ממשלת נתניהו לדורותיה, העצימה תהליכים שהחלו עוד קצת לפניה וטיפחה בתוכנו אוייב הרסני המכלה אותנו כחברה ומדינה בשם יהדות מומצאת והזויה.
אם היהדות האותנטית היתה יישות חיה, היא היתה מתביישת באופן בה מדברים בשמה אותם כל אלו אשר הוציאו ליהדות ולישראל שם רע והפכו אותה לקרדום חופר ורוצח.
אם החרדים שלא לומדים תורה ( ויש כאלה, שאינם ממשיכים ללמוד )לא מוכנים או לתרום בצבא, או לתרום בשירות לאומי, אין סיבה שיקבלו כסף מהמדינה…
אם יתרמו ( מעבר לתפילות) באופן מעשי וגשמי, זה סיפור אחר
רעיון מצוין!
רק אל תשכחי שאפילו אם לא תתנו לנו שקל אחד, עדיין תוכלי לבוא אלינו כשתצטרכי כסא גלגלים או סתם ארוחה חמה בבית חולים או אחרי ה 120 שלך
ונטפל בך בשמחה ובחום
אהבת ישראל זה גם אם צד אחד מחליט לא לקחת חלק…
את צבועה . מה לגבי ערבים שאינם מכירים בקיומה של המדינה שלא משרתים בצבאה מה לבדואים ולציות לחוקי המדינה הרי הם מאמצים את חוקי השבט . בקיצור חרטא . בנוסף החרדים לא רוצים להנות מבטחונה המדינה הוקמה על ידי חלוצים חילונים שסיבכו את החרדים עם הערבים וזו לא בעיה של חרדים . לגבי משאבים כמדומני שחרדים לא פטורים ממס . ומשאבי הארץ אינם שייכים לחילונים הם שייכים לעם היהודי המדינה השתלטה עליהם
פשט:
אם רוצים מדינה דמוקרטית ליברלית
צריכה להיות הפרדת דת ממדינה
ולא תיאוקרטיה פשיסטית כתתית.
לא סתם הושמט מהמאמר "יהודית ודמוקרטית".
אבל, בשביל הפרדה מלאה צריך לפרק מפלגות דת
וקידוש כיבוש ומלחמות עקדה
וממסד דתי מקביל בחינוך משפט רווחה וכו
וכן לחייב בחינוך ממלכתי את כולםן
ולחוקק חוקי שיוויון על מלא מלא
כולל שיוויון וצדק לשבעה מיליון ערבים ושבעה מיליון יהודים בין הנהר לים באזור מוסלמי.
הרצון בדמוקרטיה של חירות ושיוויון
לא עוצר בכתות ריבונות האל ופרשניו
ולא עוצר בגיוס או חינוך או תקצוב
כי יש מי שסוחטים ומכפיפים לאמונות מקודשות.
הבעיה:
בקיסרות יהודה אין שום תסריט רוב מלא פוליטי
ליישום, וגם אם היה, התהליך היה ארוך כואב,
מלא סוכני אלימות, וכמו בתורכיה, סיכוי גבוה שהיה חוזר כמו בומרנג לאורך זמן
בגלל עוצמת כתות/אמונים/תרבות עגל כככ.
ולכן…