בדיון שהתקיים בבג"ץ ביום חמישי האחרון בעתירות בעניין בחירתו של עו"ד מיכאל ראבילו למבקר המדינה על ידי הכנסת, לקראת סוף הדיון פנה ראש ההרכב, השופט נעם סולברג, אל באי האולם וביקש מהם להישאר במקומותיהם, בשעה שהשופטים יצאו לדקות אחרות אל ירכתי האולם על מנת להתייעץ.

כשהשופטים שבו אל האולם, סולברג הקריא מן הכתב טקסט שנשמע כמו החלטה, ולפיו מעל ההצבעה הכביכול חשאית במליאת הכנסת תלויה "עננה". הוא הודיע שבדעת השופטים להוציא צו על-תנאי בעתירות והציע לכנסת להודיע האם היא נכונה לקיים הצבעה חוזרת לבחירת המבקר.

משהו בהתנהלותו של סולברג אותת שלא נוח לו להימצא בחזית השיפוטית בעתירות הנפיצות הללו. התחושה הזו התגברה נוכח ההחלטה שנתן הרכב השופטים שלשום (ראשון), לאחר שיו"ר הכנסת אמיר אוחנה מסר לבית המשפט כי אין בדעתו לקיים הצבעה חוזרת לתפקיד המבקר.

משהו בהתנהלותו של סולברג אותת שלא נוח לו להימצא בחזית השיפוטית בעתירות הנפיצות הללו. התחושה הזו התגברה נוכח ההחלטה שנתן הרכב השופטים שלשום

ההמשך היה כמעט ידוע מראש: השופטים הרי הודיעו כי ללא החלטה "וולונטרית" של הכנסת, יוצא צו על-תנאי וייקבע דיון המשך בעתירות. הודעתו של אוחנה לא הותירה להם ממש ברירה.

מבחינתו של אוחנה, הסירוב לקיים הצבעה היה הצעד הרציונלי, כמעט המתבקש. איש אינו חושד ביו"ר הכנסת כי הוא פועל משיקולים ממלכתיים ולא פוליטיים. התנגחות בבית המשפט העליון, בוודאי על רקע מהלך הבחירה בראבילו למבקר ונוכח המתח העולה בשל תקופת הבחירות, היא אינטרס של אוחנה.

יושב ראש הכנסת אמיר אוחנה מצביע במליאה בבחירות לתפקיד מבקר המדינה, 3 ביוני 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

השופטים הרי הודיעו מראש שאם הכנסת לא תסכים לקיום הצבעה חוזרת, יוצא צו על-תנאי ובירור העתירות יימשך. התרחיש הכי גרוע מבחינת אוחנה במצב כזה הוא שיינתן פסק דין שיבטל את ההצבעה הראשונה ויחייב הליך בחירה חדש. לא הייתה לאוחנה כל סיבה להסכים להצבעה חוזרת, ולוותר על עוד סבב התנגשות בין הקואליציה לבית המשפט העליון.

אך הסעיף המעניין בהחלטת השופטים להוציא צו על-תנאי הסתתר בשולי ההחלטה: "בהתאם לסמכותנו לפי חוק בתי המשפט", כתבו השופטים סולברג, גילה כנפי-שטייניץ ורות רונן, "אנו רואים לנכון להורות על כך שהמשך הדיון יהיה לפני חמישה שופטים. זהות השופטים תיקבע על ידי הנשיא".

ההחלטה הזו של ההרכב, להורות על התרחבותו, והפרטים שהרכב השלושה בחר לכלול במסגרת ההחלטה, מחזקים את המסקנה שסולברג מעדיף לא להיות הפנים של פסק הדין העתידי – ככל שאכן יוחלט על ביטול ההצבעה שבה נבחר ראבילו.

חוק בתי המשפט מסמיך כמובן כל מותב שופטים בעליון להחליט כי ראוי שהמשך הדיון יהיה בפני הרכב רחב יותר. זו בוודאי אינה הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה הרכב שלושה מחליט כי בדיון לאחר הצו על-תנאי ידון הרכב מורחב.

בתקופה הנוכחית, שבה העליון פועל בהרכב חסר ביותר, ובתוך העומס הבלתי אפשרי – החלטות על הרכבים רחבים ניתנות במשורה. רק אם ממש חייבים. זה כמעט עניין הומניטרי

אך בתקופה הנוכחית, שבה העליון פועל בהרכב חסר ביותר, שבו מכהנים 11 שופטים בלבד ולא 15, ובתוך העומס הבלתי אפשרי שבו חלק מהתיקים נקבעים כבר היום לשמיעה בסוף שנת 2027 – החלטות על הרכבים רחבים ניתנות במשורה. רק אם ממש חייבים. זה כמעט עניין הומניטרי.

השופטים רות רונן, נעם סולברג וגילה כנפי-שטייניץ יושבים בדיון בבג"ץ בעתירות נגד הבחירה בעו"ד מיכאל ראבילו למבקר המדינה, 18 ביוני 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

השופטים החליטו אם כך להרחיב הרכב, אבל לא הסתפקו בכך, אלא קבעו שההרכב יהיה של חמישה, ולא הרכב בלתי-זוגי גדול יותר, של שבעה או תשעה.

הם יודעים כמובן שהנוהג השורר בעליון – התורה הבלתי כתובה – היא שבהרכבים מורחבים הנשיא משבץ את השופטים לפי הוותק, בדילוג על מי שיש לו מניעה מלשבת בתיק המסוים, או מי שבחופשה. במקרה שבו החלטת ההרחבה ניתנת כשכבר יושב הרכב של שלושה, לא משבצים שופטים חדשים מבראשית אלא מוסיפים שופטים במספר הדרוש.

בהינתן שההרכב שישב בעתירות כולל את סולברג עצמו, המצוי במקום השני ברשימת הסניוריטי בעליון, היה כמעט מובן מאליו שעמית יחליט להוסיף להרכב את עצמו (הראשון בוותק) ואת השופטת דפנה ברק-ארז (השלישית בוותק). וכך אכן החליט עמית אתמול.

יש לכך שתי משמעויות מיידיות: ראשית, הנשיא עמית ייטול את ראשות ההרכב מידיו של סולברג, ויפטור אותו מהצורך לעמוד בחזית בעתירות הללו; ושנית, בהרכב המורחב עובר מרכז הכובד מהשופטים המשויכים לפלג השמרני – סולברג וכנפי-שטייניץ – אל השופטים המשויכים לפלג הליברלי – עמית, ברק-ארז ורונן.

יש לכך שתי משמעויות מיידיות: ראשית, הנשיא עמית ייטול את ראשות ההרכב מידיו של סולברג, ויפטור אותו מהצורך לעמוד בחזית בעתירות הללו; ושנית, בהרכב המורחב עובר מרכז הכובד לפלג הליברלי

זה לא נתון מאוד רלוונטי לעתירות הנוכחיות, שכן סוגיית הפרת עקרון החשאיות בבחירות המתקיימות במליאת הכנסת היא סוגייה משטרית פורמלית, שבה לא צריך להיות שופט אקטיביסט על מנת להקפיד על שימור העיקרון המשטרי. אולי להיפך.

נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית בדיון בעתירה בנושא מתווה הכותל, 17 בפברואר 2026 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

פחות משלושה שבועות חלפו מאז הפוגרום שביצע המון חרדי בבית משפחת סולברג בהתנחלות אלון שבות. חלונות הבית נופצו, וכך גם כדי חרס באדני החלונות ושמשת מכוניתה של מאירה סולברג, אשתו של השופט. אבנים הושלכו לעבר הבית. אחת מדלתות הבית נפתחה והפורעים ניסו להיכנס אל הבית.

בינתיים כבר הוגש כתב אישום נגד ארבעה ממובילי הפוגרום, תושבי בית שמש, והם מצויים במעצר עד תום ההליכים. מאורעות אותו לילה בוודאי חרוטים היטב בנפשו של סולברג, ובנפשותיהם של בני ביתו ששהו בבית ברגעי האימה. זה טבעי. זה אנושי.

אין להעלות על הדעת כמובן שהניסיון להלך עליו אימים פעל את פעולתו. ובכל זאת, בפרשת ראבילו, סולברג החליט לסגת מקו החזית.