בסופו של דבר, הנשיא דונלד טראמפ הכריח את ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, לעשות את הדבר הנכון – לחתום על מסגרת ההסכם עם ממשלת לבנון.

עיקרו של המסמך: שתי המדינות חותרות לשלום ביניהן, צה"ל נשאר בינתיים ברוב השטח שנכבש בדרום לבנון, אך ייקבעו אזורי פיילוט שבהם ייסוג לטובת צבא לבנון – וזאת בכפוף לפירוק חזבאללה מנשקו, כדי לאפשר נסיגה ישראלית מלאה לאחר מכן.

חשיבות המזכר היא בעצם קיומו, ובמשמעות המדינית שמאחוריו – כי הביצוע עלול להיות בעייתי, אם בכלל אפשרי. המשמעות המדינית מרחיקת הלכת: לישראל יש בתוך לבנון שותפים להשגת מטרה משותפת, שהיא חיסולו של חזבאללה ככוח צבאי.

חשיבות המזכר בעצם קיומו, ובמשמעותו המדינית – כי הביצוע עלול להיות בעייתי, אם בכלל אפשרי. המשמעות המדינית מרחיקת לכת: לישראל יש בתוך לבנון שותפים להשגת מטרה משותפת, חיסול חזבאללה ככוח צבאי

שותפים אלה הם ממשלת לבנון, גורמים מרכזיים בעדות הנוצריות – לא כולם, רוב הסונים, וחלקים חשובים בשיעה: אויבי חזבאללה מתוך העדה עצמה, ורבים מן הפליטים השיעים שנזרקו לרחובות, בשעה שבני העדות האחרות נועלות בפניהם את דלתותיהם.

אתגרי הביצוע: פליטים, כשירות, ומלחמת אזרחים

ביצוע המזכר עלול להיתקל בבעיות מהותיות: כשירותו של צבא לבנון, לכידותו לנוכח חדירת חזבאללה לשורותיו, ונכונותו להשתמש בכוח מול יחידות חזבאללה – שפירושה חידוש מלחמת האזרחים. זהו תסריט בלהות לכל לבנוני באשר הוא.

להתנגשות אפשרית בין צבא לבנון לחזבאללה עלול להיות אתגר ישיר לצה"ל: צפוי שפליטים רבים יחזרו דרומה לאזורי הפיילוט, ומשם דרומה עוד יותר – לשטחי שליטת צה"ל. מה יעשה צה"ל? ממשלת לבנון וחיזבאללה ייאבקו על תפקידם כמגן הפליטים החוזרים.

שטחים תמורת שלום – הנוסחה שחזרה

פירוש הדבר שגם בלבנון חזרנו לנוסחה הישנה המוכרת: שטחים תמורת שלום. ראש הממשלה עצמו הצהיר כי צה"ל יישאר בלבנון כל עוד חזבאללה קיים – כלומר: אחרי שיפרקו את חזבאללה מנשקו, ישראל תיאלץ לסגת.

הביצוע עלול להיתקל בבעיות מהותיות: כשירות צבא לבנון, לכידותו לנוכח חדירת חזבאללה לשורותיו, ונכונותו להשתמש בכוח מול יחידות חזבאללה – כלומר חידוש מלחמת האזרחים – תסריט בלהות לכל לבנוני

זה מוביל אל השיקולים של ישראל, וליתר דיוק – של נתניהו אישית. די ברור כיום שרוב מעייניו של נתניהו נתונים למשפטו והיערכות לבחירות. הוא אינו יכול לבוא לבחירות תחת נוסחת שטחים תמורת שלום, ובמיוחד לא אם ברצונו להיצמד לגוש הידוע – החרדים, איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'.

בדיקת כוונות: שיכרון הפסגות מול רצון בשלום

בעיתונות הלבנונית אפשר למצוא אזהרות כי כוונת ישראל האמיתית היא לגרום למלחמת אזרחים. הדרך לבחון זאת חוזרת שוב לנוסחה: שטחים תמורת שלום. אם ישראל שיכורה מאוויר הפסגות בבופור, מלחמת אזרחים בלבנון תתקבל בברכה – אך אם ישראל רוצה שלום, הרי שלאחר פירוק חזבאללה מנשקו היא תצטרך להחזיר את דרום לבנון לממשלת הנשיא ג'וזף עאון.

אם לעומת זאת ישראל חפצה בשטחים – לא תהיה לה שום מוטיבציה לקדם את פירוק חזבאללה, על כל הדימום שצה"ל מדמם במיטב חייליו וקציניו. הנוסחה פשוטה: אם ישראל רוצה שלום – היא תצטרך לסגת. אם היא רוצה שטחים – היא לא תרצה שחזבאללה יפורק. לא ניתן לקבל את שניהם.

נתניהו, הבחירות, ואנס

נתניהו בישר לאחרונה כי ישאף לממשלה רחבה אחרי הבחירות. אשף הקמפיינים כבר ממצב את עצמו כראש הממשלה הבא – אך כשהוא מדבר על "ממשלה רחבה", השאלה היא האם הוא מוכן לפרק את הגוש החרדי-כהניסטי.

אם ישראל שיכורה מאוויר הפסגות בבופור, מלחמת אזרחים בלבנון תתקבל בברכה – אך אם ישראל רוצה שלום, הרי שלאחר פירוק חזבאללה מנשקו היא תצטרך להחזיר את דרום לבנון לממשלת הנשיא ג'וזף עאון

סגן נשיא ארצות הברית, ג'יי-די ואנס, כבר נקב בשמותיהם של איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' כשרים שאינם מקובלים על הממשל האמריקאי – ובכך הלך בעקבות הגדרה שקבעה קודם לכן סעודיה. המאבק של נתניהו במרכז הליכוד –  האם הוא נועד להכשיר את פירוק הגוש, או שנועד להדק אותו? התשובות על כך יכתיבו את כוונתו בנוגע למסלול הלבנוני – ובכלל.

ברי, חזבאללה ואמל: הפיצול השיעי

לבנון אינה עומדת בפני עצמה – היא חלק ממערך אזורי רחב. הקשר עם איראן ברור: חזבאללה הוא חלק בלתי נפרד ממערך "ציר ההתנגדות" האיראני, וההתפתחויות במשבר המפרץ קשורות בטבורן במצב לבנון.

הדבר יוצר שרטוט מדויק יותר של המפה הפוליטית הלבנונית – מי בעד איראן ומי בעד ארצות הברית. הגדרה זו מחלקת את העדה השיעית בין חזבאללה לבין תנועת אמל.

בהקשר זה יש לשים לב לתגובתו הכפולה של מנהיג אמל, נביה ברי, יו"ר הפרלמנט הלבנוני ואחת הדמויות הפוליטיות הוותיקות ביותר בלבנון. מחד, ברי קיבל בברכה את מזכר ההבנות ארה"ב-איראן, ואמר כי לבנון מוזכרת בו ומשמשת "עמוד תווך".

מאידך, על הסכם המסגרת הלבנוני-ישראלי הצהיר: "לעמי בלבנון – כל לבנון – זו הסתה למלחמת אזרחים". כלומר: ברי לא מזהיר את ישראל – הוא מזהיר את חזבאללה שלא יגרור את לבנון לאבדון.

חזבאללה מצדו התנגד נחרצות להסכם ואיים במלחמת אזרחים, וחבר הפרלמנט מטעמו, איהאב חמאדה, הכריז כי ההסכם "יישאר רק דיו על נייר". ההבחנה בין ברי לחזבאללה – לפחות ברמת הרטוריקה הפומבית – מצביעה על סדק שיש להמתין ולראות אם יתפתח.

לבנון אינה עומדת בפני עצמה – היא חלק ממערך אזורי רחב. הקשר עם איראן ברור: חזבאללה הוא חלק בלתי נפרד ממערך "ציר ההתנגדות" האיראני, וההתפתחויות במשבר המפרץ קשורות בטבורן במצב לבנון

סעודיה, טורקיה, וקו האנרגיה שעוקף את ישראל

מה שלא פחות חשוב בתמונה הכוללת: עמדת סעודיה. מטרתו המוצהרת של יחיא סנוואר ב-7 באוקטובר הייתה לחסל את סיכויי הנורמליזציה עם סעודיה. ולגודל הפרדוקס – בשל התנהלות ישראל בעזה – הוא הצליח.

סעודיה הבהירה את עמדתה: התקדמות ממשית לקראת מדינה פלסטינית, והפסקת המלחמה בעזה. היא נקבה בשמותיהם של בן גביר וסמוטריץ' כמי שנוכחותם בממשלה מונעת כל קרבה לישראל. המלחמה בעזה אמנם הסתיימה, אך סמוטריץ' ניצל את שעת הכושר להאיץ הקמת התנחלויות שנועדות לחסל את סיכויי המדינה הפלסטינית.

ההתפתחויות האחרונות מראות, כי סעודיה נואשה להמתין לישראל, ובונה מערכת אזורית חדשה. מערכת זו לא רק מייתרת את ישראל מן המרקם המזרח-תיכוני, אלא מסכנת את מעמדה באמצעות קידום טורקיה כשחקן מרכזי. לכך יידרש ניתוח נפרד.

מה שדחוף וטעון טיפול מיידי הוא כוונת סעודיה לעקוף את משבר הורמוז באמצעות קשר אנרגיה דרך ירדן וסוריה – ומשם לטורקיה – במקום הציר שיעבור דרך ישראל אל הים התיכון.

לפי דיווחים, שר התחבורה הטורקי הודיע השבוע כי ארצו חתמה על שני מזכרי הבנות עם סעודיה בתחומי הרכבות והלוגיסטיקה. שרת התחבורה הישראלית מירי רגב כבר שלחה מכתב דחוף לנתניהו ובו אזהרה מפני הנתיב הטורקי-סעודי העוקף, שעלול להשאיר את ישראל מחוץ למפת הסחר העולמית לשנים.

מה שלא פחות חשוב בתמונה הכוללת: עמדת סעודיה. מטרתו המוצהרת של סנוואר ב-7 באוקטובר הייתה לחסל את סיכויי הנורמליזציה עם סעודיה. ולגודל הפרדוקס – בשל התנהלות ישראל בעזה – הוא הצליח

זוהי ברירת מחדל קשה מאוד לסעודיה – שנגררת אליה בשל המצב הבלתי אפשרי עם ישראל. העתקת קשר האנרגיה של המפרץ לאירופה דרך טורקיה במקום דרך ישראל – מחדדת את הנוסחה הישנה, ומחליפה אותה בחדשה: מלחמה תמורת גטו.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.