ג'רג'י קוצ'יש (Kocsis Gyorgyi), יהודיה-הונגריה ששימשה עשרות שנים כעורכת בכירה באחד מעיתוני האופוזיציה הגדולים במדינתה, והראשון ביניהם, מודאגת.
"הגל העכור הזה עלול להרוס את כל ההישגים של הדמוקרטיה שהשגנו במאמץ גדול ב-30 שנה", היא אומרת לזמן ישראל על המציאות הפוליטית בארצה.
קוצ'יש, בת 68, הייתה ממייסדות השבועון HVG, שהוקם כבר בתקופה הקומוניסטית, ב-1979, ופעל כעיתון אופוזיציה ליברלי לכל דבר שביקר את המשטר. מדובר באחד העיתונים הראשונים (אם לא הראשון) בגוש המזרחי שקיבל רשות לשבור את חומות ההשתקה בדיקטטורה שמאחורי מסך הברזל.
"המגזין שלנו נקרא 'וורלד אקונומי' והוקם לפי המודל של האוקונומיסט, הניוזוויק והשפיגל – עיתון כלכלי, שמביא תמונה בינלאומית רחבה, מספר על מה שקורה בעולם הגדול וגם מנתח את הכלכלה המקומית", מספרת קוצ'יש.
"במשטר בהונגריה הייתה פתיחות גדולה יחסית. היה אגף שמרני ואגף ליברלי, והיו אנשים באגף הליברלי שנאבקו שנוכל לפרסם דברים, גם ביקורת על המשטר".
ייסדה עיתון פורץ דרך בגיל 27
קוצ'יש הייתה בתו של דיפלומט וגדלה חלק מילדותה באינדונזיה, לשם נשלח אביה, ושם למדה בבית ספר אמריקאי. "ככה למדתי אנגלית וגם הכרתי אנשים ממדינות רבות ונפתחתי לצורת החשיבה של העולם הרחב", היא מספרת.
היא למדה כלכלה באוניברסיטת קארל מארקס בבודפשט, ועבדה ככתבת בעיתון סטודנטים ולאחר מכן ככתבת של מגזין מקצועי בנושאים ניהוליים. עם הקמת HVG, הייתה לעורכת מדור הכלכלה הבינלאומית בעיתון.
"הייתי רק בת 27, וזה היה חריג מכל בחינה שאקבל תפקיד כזה, גם מבחינת הגיל, גם מבחינת הניסיון וגם כי הייתי אישה. אבל כל מה שעשינו היה חריג. זאת הייתה הזדמנות גדולה, והחמיא לי מאוד שקיבלתי אותה", היא מספרת.
"הייתי רק בת 27, וזה היה חריג מכל בחינה שאקבל תפקיד כזה, גם מבחינת הגיל, גם מבחינת הניסיון וגם כי הייתי אישה. אבל כל מה שעשינו היה חריג. זאת הייתה הזדמנות גדולה' והחמיא לי מאוד שקיבלתי אותה"
"היו דברים שהיו טאבו, שהיה אסור לנו לכתוב עליהם, כמו על העובדה שהייתה במדינה רק מפלגה אחת, המפלגה הקומוניסטית, או על הנוכחות של החיילים הרוסים בהונגריה. אבל יכולנו לכתוב על הפגמים במדיניות הכלכלית, על כך שיש מחסור במצרכים, שרמת החיים נמוכה מדי, על חילוקי דעות בתוך המפלגה, וגם לראיין בנימוס אנשים בכירים במפלגה שהביעו ביקורת מאוד ברורה".
"הגבולות לא היו ברורים ותלויים במאבקי הכוח בתוך המפלגה, ולפעמים חצינו את הגבול בלי לשים לב, והעורך הראשי נאלץ להגיד לנו לוותר על דברים".
"אחר כך, ב-1989 המשטר הקומוניסטי התפרק, והגיע תור הזהב הקצר של הדמוקרטיה שהביא איתו חופש עיתונאי מלא. הפכנו מעיתון שמחולק לאנשים בכירים למגזין פופולרי שנמכר בשוק החופשי, עם מאות אלפי קוראים".
"בתקופה ההיא היינו מהעיתונים הראשונים שהביאו להונגריה את הניו-ז'ורנליזם, עברנו מכתיבה מאוד פורמלית ורצינית לכתיבה אישית ודעתנית עם הרבה הומור. התחלנו מסורת שהפכה לחלק מהמיתוג שלנו, שבו על העטיפה היו תמיד קריקטורה או תמונה מיוחדת שליוותה את הכתבה הראשית".
קוצ'יש עבדה ב-HGV מהקמתו ב-1979, ועד שיצאה לפנסיה לפני כשנה. ב-1999, התמנתה לכתבת העיתון באירופה ועברה להתגורר בבריסל, וב-2005 חזרה לבודפשט והתמנתה לסגנית העורך הראשי, תפקיד שבו המשיכה עד הפנסיה. כיום, היא ממשיכה לכתוב בשבועון טורים וכתבות כפרילנסרית.
"התקופה בבריסל הייתה כיף גדול, הכרתי את העולם והמון אנשים מעניינים. בכלל היה לי כיף בשנים הטובות. השנים האחרונות היו קשות ולא נעימות".
"אנשים חזרו לפחד לדבר על פוליטיקה"
קוצ'יש מדברת על העבר בערגה, על ההווה במרמור ועל העתיד בחרדה. ולא רק מתוך נוסטלגיה, אלא בגלל שהמצב השתנה – לדעתה – לרעה, והונגריה של השנים האחרונות מתחילה להזכיר לה את הארץ הנוקשה והסגורה שבה גדלה.
"יש כיום שוב איום על הדמוקרטיה ועל העיתונות החופשית שהיא חלק ממנה", היא אומרת, "הממשלה של ויקטור אורבן השתלטה על כשלושה-רבעים מהתקשורת בהונגריה. רוב התקשורת הזאת עדיין בבעלות פרטית ולא שייכת לממשלה, ההשתלטות נעשתה באמצעות מניפולציות".
"תחנות רדיו שמביעות ביקורת על המשטר לא מקבלות רישיון, וב-2019 נסגרה האחרונה בהן. אוליגרכים שקשורים למפלגת השלטון, פידץ, קונים את העיתונים".
"HVG הוא אחד העיתונים האחרונים שהם לא קנו, ושעדיין מבקר את הממשלה ומביע עמדות ליברליות. זאת מלחמת הישרדות קשה. חלק מהקיום שלנו התבסס על שת"פ עם חברה גדולה, שגם פרסמה אצלנו וגם פרסמה אותנו, בבעלות אחד האוליגרכים האלה, אבל השת"פ הפסיק כי פרסמנו משהו על אשתו של האוליגרך והוא לא אהב את זה. זה פגע גם בתפוצה שלנו וגם בהכנסות שלנו בצורה קשה".
"אנו לא במצב יותר טוב ממה שהיינו תחת השלטון הקומוניסטי, אולי יותר גרוע, כי אז היה די ברור שאנחנו פועלים תחת משטר שאוסר עלינו לפרסם דברים. כיום, רוב האנשים כלל לא מודעים לכך שרוב התקשורת מסתירה מהם את המציאות".
"חלק מהקיום שלנו התבסס על שת"פ עם חברה גדולה, שגם פרסמה אצלנו וגם פרסמה אותנו, בבעלות אחד האוליגרכים האלה, אבל השת"פ הפסיק כי פרסמנו משהו על אשתו של האוליגרך והוא לא אהב את זה"
למרות זאת, טוענת קוצ'יש, קו הסיקור של HVG לא השתנה, ולהפך, נעשה אופוזיציוני עוד יותר. "תמיד היינו עיתון פוליטי ותמיד היו לנו עמדות ליברליות ברורות: בעד דמוקרטיה, כלכלת שוק, וזה שהונגריה באיחוד האירופי. אבל בשנות ה-90 ותחילת המאה ה-21 הדברים הללו היו בקונצנזוס, ואנחנו נתנו במה חופשית לעמדות שונות של אנשי שמאל וימין בתוך הדמוקרטיה הליברלית.
"כיום, אנחנו מתמקדים בביקורת על הממשלה ובחשיפת השחיתויות של הנשיא ויקטור אורבן ומקורביו, שרוב כלי התקשורת בכלל לא מדווחים עליהן. רוב הציבור צורך את המידע שלו בטלוויזיה, הרדיו והעיתונים שמיישרים קו עם הממשלה, וחי בעולם תודעתי שבו המציאות שהוא רואים בכלי התקשורת הללו היא האמת".
"רק מי שמלכתחילה מתנגד לממשלה צורך מידע במדיות שעוקפות את המשטר, בעיקר דרך הרשתות החברתיות ודרך קומץ עיתונים שנשארו עצמאיים, כולל אותנו. לכן לתומכים ולמתנגדים של הממשלה מאוד קשה לדבר ביניהם.
"כששני אנשים חווים את המציאות בצורה מאוד שונה, קשה להם בכלל להסכים על משהו. התוצאה היא, שהשיח מוקצן ולא נעים. אנשים חזרו לפחד לדבר עם זרים על פוליטיקה, כי השיח כל כך מוקצן ששיחה כזאת מיד מובילה לכעס".
"התהליכים האלה לא מיוחדים להונגריה, אלא קורים במדינות רבות, ובכל אחת מהן הם קורים בהתאם להיסטוריה שלה ולתנאים הייחודיים שלה.
"וככל שהתשתית הדמוקרטית והליברלית במדינה פחות חזקה, ככה יותר קל למנהיגים הפופוליסטיים החדשים. יש הרבה הבדלים בין הונגריה לישראל, יש לנו סיפור היסטורי שונה מאוד, אבל אי אפשר להתעלם גם מקווי הדמיון הבולטים".
"האנטישמיות היומיומית כאן היא הנורמה"
קוצ'יש מכירה את ישראל היטב, ויש לה דודה שמתגוררת בירושלים.
אמה של של ג'רג'י, אווה ויידה, ואחותה כרמית בר יעקב (אז אריקה), שרדו את השואה יחד עם אימן ב"בית מסומן ומוגן" של שגרירות שווייץ.
אביהן נרצח בפלוגת עבודה של הצבא ההונגרי.
אחרי המלחמה, שתי האחיות הלכו יחד למחנה נוער של תנועת השומר הצעיר. אווה לא התרשמה במיוחד, ואילו אריקה הפכה לציונית נלהבת ואף ניסתה לעלות לפלשתינה באניית המעפילים אקסודוס, שאיתה הפליגה עד חיפה והוחזרה למחנה עקורים בגרמניה. עם הקמת המדינה עלתה לארץ, עברתה את שמה לכרמית והיא מתגוררת בירושלים עד היום עם בעלה, בנה ונכדותיה.
ואילו אווה נשארה בהונגריה, ושם ג'רג'י נולדה. יש לה שני ילדים ושני נכדים וכולם גרים בבודפשט. מרבית המשפחה ששרדה את השואה נשארה בהונגריה.
"אי אפשר שלא להיתקל כאן באנטישמיות. החשיבה האנטישמית היא הנורמה, והאנטישמיות יומיומית. נתקלתי באנטישמיות אפילו בתוך המשפחה המורחבת שלי, וניתקתי קשר עם חלק מהמשפחה בגלל אנטישמיות"
הונגריה נחשבת לאחת המדינות האנטישמיות בעולם, וקוצ'יש סבלה מכך רבות. למרות זאת, ולמרות הקשר הישראלי שלה, היא רואה בעצמה "100% הונגריה", ואינה חשה סתירה בין הזהות היהודית שלה והזהות ההונגרית.
"התרבות והשפה שלי הונגריים, כאן זה המקום שלי", היא אומרת, "ישראל מבחינתי היא המדינה של קרובי המשפחה שלי ולא שלי. מעולם לא שקלתי לעלות לישראל, וגם אם הייתי עוזבת את הונגריה לא הייתי עולה לישראל.
"רוב החברים והקולגות שלי לא-יהודים, למרות שיש ביניהם לא מעט יהודים. אני חסרת דת לגמרי, ואני מרגישה ביהדות שלי בעיקר כשאני נתקלת באנטישמיות. הייתי מעדיפה שלא להיתקל באנטישמיות בכלל, ולא להיות מודעת ליהדות שלי.
"אבל אי אפשר שלא להיתקל כאן באנטישמיות. החשיבה האנטישמית היא הנורמה, והאנטישמיות יומיומית. נתקלתי באנטישמיות אפילו בתוך המשפחה המורחבת שלי, וניתקתי קשר עם חלק מהמשפחה בגלל התבטאויות אנטישמיות.
"כשאני מדברת עם אנשים, אין להם סיבה לחשוב שאני יהודייה, וכך אני שומעת התבטאויות כאלה. כשהם מתחילים לדקלם סטראוטיפים אנטישמיים, שהיהודים עשירים ולא נאמנים ולא ישרים וגנבים, הם לא יודעים שהם מדברים עליי.
"ואז אני אומרת שאני יהודייה והם ישר מבהירים, 'לא, את בסדר, את 100%, את שונה, אני לא מדברת עלייך, לא התכוונתי בכלל אלייך'.
"אני חושבת שהם באמת חושבים שאני שונה מיהודים אחרים פשוט בגלל שאותי הם מכירים, אבל זה לא הופך את זה לפחות מכעיס אלא אפילו יותר".
בתקשורת הישראלית והעולמית מדווחים שבאירופה יש מקומות שבהם האנטישמיות כל כך חזקה שיהודים מפחדים להסתובב ברחוב. את נתקלת בזה?
"לא, אני לא מפחדת ללכת ברחוב ואף אחד מהקרובים והחברים היהודים שלי לא מפחד. אבל הם מסתובבים בלי כיפה או בגדים שחושפים את היהדות שלהם, ואנחנו גם לא מדברים עברית. יכול להיות שאנשים חובשי כיפה מפחדים להסתובב ברחוב ושיש להם סיבה לפחד. אין כאן הרבה כאלה, ורוב היהודים חובשי הכיפה הם תיירים מישראל ומהמערב ולא יהודים הונגרים".
יש מי שמאשימים את ממשלת הונגריה בעידוד האנטישמיות ובטיפוחה, את מסכימה עם ההאשמה הזאת?
"בהחלט, וזה מרתיח אותי. אני לא חושבת שאורבן אנטישמי. קשה לדעת מה פוליטיקאים בכירים חושבים, אבל אני חושבת שהוא אדם ציני ואינטרסנט שעסוק בתועלת הפוליטיות שלו יותר מדי מכדי להאמין באידאולוגיה גזענית וטיפשית.
"אבל הוא בהחלט מעודד אנטישמיות. בעיקר בקמפיין שלו נגד ג'ורג' סורוס. הוא מספיק מתוחכם כדי לא להגיד את המילה 'יהודי' בקמפיין, ובכל זאת הוא מפעיל בקמפיין הזה את כל הסטראוטיפים האנטישמיים. זאת הטקטיקה שלו כשהוא טוען שסורוס הוא 'מיליארדר ליברל וקוסמופוליטי שמנסה להשפיע עלינו באמצעות הכסף שלו' הוא, ממש לוחץ על הבלוטות האנטישמיות של הציבור.
"כשאומרים בהונגריה על מישהו שהוא 'קוסמופוליט' זאת דרך להגיד בשפה מכובסת שהוא יהודי, ולכן לא נאמן מספיק למדינה. שנית, לדעתי הוא מעודד אנטישמיות באמצעות התמיכה שלו בחב"ד. ראש חב"ד בהונגריה, סלומי קוואש, הוא מקורב לאורבן, וככל הידוע לי חב"ד הפכה בתקופה של אורבן לאימפריה".
חב"ד הוא ארגון יהודי, איך תמיכה בחב"ד מעודדת אנטישמיות?
"כשארגון יהודי עם אופי בדלני שהמרכז שלו עם ישראל הופך לקהילה היהודית הכי חזקה ובולטת – למרות שהוא מייצג רק חלק קטן מיהודי הונגריה שרובם הגדול לא דתיים בכלל – הוא מחזק את האנטישמיות. כי הלב של האנטישמיות זה הדימוי של היהודים כזרים ושונים ומתבדלים ובעלי נאמנות כפולה".
"אורבן משתמש בחב"ד בשתי דרכים: קודם כל, הוא מנופף בזה במערב ובישראל ואומר, תראו, אני מקדם ארגון יהודי, אני אנטישמי? מה פתאום?'
"שנית, הוא יוצר מודל של 'היהודי הטוב', שזה לא היהודי ה'קוסמופוליטי' הליברלי, ש'מתחזה' להונגרי ופועל נגד השלטון 'שלנו' אלא היהודי שנאמן למסורת שלו ומציג עצמו בגלוי כשונה. כשזאת הרטוריקה ששומעים בתקשורת הפרו-ממשלתית, כמובן שזה מעורר אנטישמיות בציבור שחשוף אליה".
"זה לא קשה לעורר רגשות אנטישמיים בהונגריה גם בלי להגיד דברים שנשמעים כמו אנטישמיות קלסית, וזה בדיוק מה שהוא עושה והתוצאה היא השתוללות של אנטישמיות ארסית ברשתות החברתיות. וכשאני חושבת על כך שראש ממשלת ישראל חבר שלו ושותף שלו וכמעט אח תאום שלו זה, עוד יותר מרתיח".
"הופך את החקירות של האיחוד נגדו ל'רדיפה'"
ג'רג'י ביקרה פעמים רבות אצל קרוביה בישראל ומגלה דאגה ובקיאות בנעשה בארץ. בקיאותה במתרחש כאן מורגשת היטב כשהיא מדברת בלהט על הדמיון שהיא מוצאת בין מנהיגי שתי המדינות, ויקטור אורבן ובנימין נתניהו.
קוצ'יש איננה הראשונה שמצביעה על הדמיון הזה, אבל ההיכרות המעמיקה שלה עם החברה ההונגרית והמניפולציות שאורבן מבצע בציבור הבוחרים שלו, מאפשרת לה לבסס את טענותיה ולנמק אות ביסודיות.
"אני מוצאת לפחות ארבעה קווי דמיון בין אורבן לנתניהו, וכל אחד מהם הוא בעיה רצינית בפני עצמה", היא אומרת. "קודם כל, לדעתי שניהם מושחתים, ושניהם מנצלים את השלטון החזק והיציב שלהם לצורכיהם האישיים.
"שנית, שניהם מנסים להשתלט על כל הרשויות במדינה – בתי המשפט, התקשורת, המשטרה, הפרקליטות, ושניהם שינו את חוקי המשחק ככה שהם יישארו בשלטון גם אחרי שיאבדו את התמיכה הציבורית. אם כי בתחום הזה אני חוששת שאורבן עשה עבודה יותר טובה, ולנתניהו יש מה ללמוד ממנו.
"שלישית, שניהם התחילו בשנות ה-80 כמנהיגים ליברליים, שלטו תקופה קצרה, נפלו וחזרו לתקופה ארוכה, ובינתיים עלו על הגל הפופוליסטי, האנטי-דמוקרטי.
"והדבר הרביעי: שניהם יודעים לעשות מניפולציות ולשכנע את הציבור הרחב אחד מהם מתאים את המסר לציבור שלו, ועדיין, הדמיון בין הבולשיט שהם מוכרים לציבור מדהים. האנשים הפשוטים מזדהים איתם וקונים את זה".
"צורת המחשבה של האנשים הפשוטים בהונגריה מחלקת את העולם ל'הם', הזרים, החזקים, האליטות, השלטון, ו'אנחנו', האנשים הפשוטים. לפי צורת המחשבה הזאת 'הם' תמיד גונבים מאתנו ו'אנחנו' צריכים לגנוב מהם כדי לשרוד.
"זאת תוצאה של מאות שנים של שלטון זר בהונגריה, קודם האוסטרים ואחר כך הסובייטים, ושל אליטות חזקות שעשקו את העם הפשוט. ומה שמדהים זה שאורבן הצליח להפוך למיליארדר, ובאותו הזמן אנשים עדיין מזהים אותו עם עצמם, עם ההונגרי הקטן ש'הם' גונבים ממנו ורודפים אותו".
"אורבן מבין את המנטליות של ההונגרי הפשוט כי הוא בא מתוכו. הוא גדל בעיירה קטנה, לא רחוקה מבודפשט פיזית אבל רחוקה ממנה מנטלית, יש לו שם עדיין בית ומשפחה והוא נמצא שם הרבה. הוא עזר לשכנים שלו בעיירה להפוך למיליארדרים במכרזים שבהם זכו באופן מושחת והקים שם אצטדיון מושקע. הרקע העממי שלו מאפשר לו לדבר בשפה כפולה שמשכנעת את הציבור".
"אורבן כל כך מתוחכם, שהוא הצליח להפוך את השחיתות שלו לחלק מהתעמולה שלו. השחיתות שלו, מכרזי הענק שבהם זכו הבן שלו והחברים שלו, לא נחקרת בהונגריה, כיוון שהתובע הראשי הוא מקורב שלו, מפקד המשטרה מקורב שלו, והוא הצליח לסגור לעצמו את כל התיקים. אבל השחיתות כן נחקרה באיחוד האירופי והרשויות של האיחוד גיבשו תשתית ראייתית חזקה נגדו.
"בסופו של דבר, חלק גדול מהכסף שאורבן השתמש בו הוא מכרזים שלהם וסיוע שלהם. אבל הדבר היחיד שהם יכלו לעשות זה להחזיר את החקירה לרשויות בהונגריה ולהמליץ להן לחקור אותו, המלצה שאינה מתבצעת".
"את המצב הזה הוא ניצל בצורה מבריקה לתעמולה שלו. הוא מציג את החקירות של האיחוד האירופי נגדו כ'רדיפה' וכך גורם לבני העם הפשוט להזדהות איתו. הוא תוקף את ה'ביורוקרטיה בבריסל' (שם ממוקם מטה האיחוד האירופי)".
"כשהוא מדבר על 'הביורוקרטיה האירופית' בשפה טבלואידית זה נשמע כאילו הונגריה נמצאת במלחמה עם האיחוד, והוא תמיד מסיים במסר אופטימי, כביכול, שאומר ש'אנחנו' ננצח 'אותם'. הוא מפזר בכפרים שלטים נגד האיחוד ונואם נגדם בטלוויזיה וזה שהם חוקרים אותו רק הופך את התעמולה שלו ליותר אפקטיבית".
"אורבן מדבר במונחים כמו 'שיעבוד', ואומר, 'לא נלחמנו להשתחרר מהשיעבוד לביורוקרטיה הקומוניסטית רק כדי להשתעבד לביורוקרטיה האירופית'. הוא יודע טוב מאוד שזה לגמרי לא דומה, אבל הוא מצליח לשכנע את הציבור"
"הוא מדבר במונחים כמו 'שיעבוד', ואומר, 'לא נלחמנו להשתחרר מהשיעבוד לביורוקרטיה הקומוניסטית רק כדי להשתעבד לביורוקרטיה האירופית'. הוא יודע טוב מאוד שזה לגמרי לא דומה, אבל הוא מצליח לשכנע את הציבור אחרת.
"האויב זה קודם כל האיחוד האירופי והביורוקרטיה שלו, ואליהם הוא מצרף את כל המתנגדים שלו מבית והופך אותנו בעצם לשלוחות של האיחוד האירופי. אני מתרשמת שזה מאוד דומה לדרך שבה נתניהו משפיע ומשכנע את הציבור בארץ".
ובכל זאת, הונגריה לא עוזבת את האיחוד האירופי. איך אורבן מסביר את זה, ואיך התומכים שלו מקבלים את זה?
"כי זה בדיוק מה שהתומכים שלו רוצים. 80% מהציבור ההונגרי תומך בהישארות באיחוד. יש להם מטען עצום של רגשות קיפוח ותסכול ושנאה למערב. ויחד עם זה, הילדים שלהם הולכים לעבוד במערב, הם לא הולכים לרוסיה. אנחנו מקבלים את הסיוע הכי גדול מהאיחוד, והציבור מודע לעובדה שאנו זקוקים לכסף הזה".
"בנוסף, יש מיעוטים גדולים של הונגרים במדינות שכנות, רומניה וסלובקיה, וזה טוב להם שהמדינות הללו חברות יחד עם הונגריה באיחוד, במיוחד רומניה, שבעבר הייתה אויבת שלנו. כך שלהונגרים הפשוטים נוח עם קיום האיחוד, ונוח להמשיך ביחסי 'אהבה-שנאה' איתו, ואורבן מתאים עצמו להלך המחשבה הזה.
"אגב, הוא נעזר באזרחים ההונגרים במדינות הללו כדי לחזק את שלטונו, כי הוא נתן להם זכות הצבעה בהונגריה. הם מרגישים חייבים לו ומצביעים עבור".
"עוד דמיון בין אורבן לנתניהו, שהופך אותי להיות דווקא יותר אופטימית, זאת העובדה שהשלטון של שניהם מאוים עכשיו יותר מאשר בעבר.
"אורבן עשוי להישאר בשלטון עוד הרבה שנים, בעיקר בגלל החוק שהוא העביר, שאומר שהמפלגה הכי גדולה בבחירות מקבלת בונוס גדול של מושבים בפרלמנט שנותן לה רוב. אבל עד עכשיו הוא שרד בלי בעיה בגלל שהצליח לפצל ולפלג את האופוזיציה. כיום זה כבר הולך לו פחות טוב".
"אורבן עשוי להישאר בשלטון עוד הרבה שנים, בעיקר בגלל החוק שהוא העביר, שאומר שהמפלגה הכי גדולה בבחירות מקבלת בונוס גדול של מושבים בפרלמנט שנותן לה רוב. עד עכשיו הוא הצליח לפצל ולפלג את האופוזיציה"
"מצד אחד יש את האופוזיציה הליברלית והשמאלית שלו, ומצד שני יש את יוביק, שעד עכשיו היו מפלגה ימנית-קיצונית, כמעט פשיסטית, ולליברלים היה מאוד קשה לשתף איתם פעולה נגד אורבן.
"בבחירות האחרונות יוביק שינתה קו והלכה לכיוון המרכז, ודווקא אורבן הקצין והלך ימינה, כך שכיום אורבן עומד מול אופוזיציה יותר מאוחדת ולכן יותר חזקה.
"ואכן, בבחירות המוניציפליות אורבן הפסיד את בודפשט. ואני רואה שגם נתניהו לא מצליח להרכיב ממשלה. כך שאני בהחלט נעשית קצת יותר אופטימית, גם לגבי הונגריה וגם לגבי ישראל, וגם לגבי מדינות נוספות. בכלל, מטבעי אני אישה אופטימית. עברנו הרבה תקופות חשוכות, ונקווה שגם התקופה זאת תעבור".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו