התנועה בין דת וחילוניות בחברה היהודית בישראל אינה סימטרית. לפי בדיקה של מרכז המחקר פּיו, 15% מהיהודים בישראל הפחיתו במהלך חייהם את מידת אדיקותם הדתית, לעומת 6% בלבד שנעו לכיוון ההפוך. יהודים-ישראלים רבים יותר הפכו ממסורתיים, דתיים וחרדים לחילונים, או הפכו מחרדים לדתיים-לאומיים, מאשר חזרו בתשובה. המגמה מתחזקת מדור לדור.

למרות זאת, שיעור שומרי המצוות בחברה הולך וגדל, בגלל שהריבוי הטבעי של החרדים והדתיים גדול לאין ערוך מזה של החילונים.

לאיזה כיוון נעים היהודים בישראל – לדת או ממנה?

החברה היהודית בישראל מתחלקת לארבע זהויות דתיות עיקריות: חילונים, מסורתיים, דתיים-לאומיים וחרדים. ביניהן קיימות גם זהויות ביניים (חרדים-לאומיים וחרדים-ממלכתיים, מסורתיים-דתיים, מסורתיים-חילונים), ויש גם המגדירים את עצמם כרפורמים, קונסרבטיבים וקראים. אבל רוב הציבור משתייך לאחת מארבע הזהויות העיקריות ורוב הסקרים והמחקרים מתייחסים אליהן.

חמישית מהיהודים בישראל (22%) החליפו מאז ילדותם את זהותם הדתית בין ארבע הזהויות העיקריות. לפי סקר של מכון המחקר פּיו (מכון בינלאומי העוקב אחר המגמות בתחום הדת בכל העולם) שנערך ב-2024 בקרב מדגם מייצג של 591 יהודים בוגרים, 15% עברו לקבוצת זהות פחות דתית מזו שהשתייכו אליה בילדותם והתחנכו בה, ורק 6% עברו לקבוצה דתית יותר.

רוב המעבר נעשה אל הקבוצה החילונית. 9% מהיהודים בישראל הפכו לחילונים במהלך חייהם, לעומת 3% בלבד שגדלו כחילונים וכיום מזדהים כדתיים, חרדים או מסורתיים. הזרמים הדתיים יותר איבדו במצטבר אחד מכל אחד-עשר מבוגריהם (9%) לטובת החילוניות.

יותר יהודים מסורתיים ודתיים עוזבים את הקבוצה שלהם מאלה שמצטרפים אליה. רוב אלה שהיו מסורתיים ועזבו את הקבוצה הפכו לחילונים.

לפי הסקר של פיו, רק החרדים כמעט אינם עוזבים את הקבוצה שלהם, וכמעט גם אין כאלה שמצטרפים אליה. אבל בניגוד לסקר פיו, נתוני הלמ"ס דווקא מציגים עזיבה נרחבת של החברה החרדית.

חומרים לעידוד חילון שחילקו פעילי ארגון "חוזרים בתבונה" בתחנת רכבת בבני ברק (צילום: ארגון "חוזרים בתבונה")

האם תלמידים רבים עוברים לבתי ספר חילוניים יותר?

לפי מחקר של אלכס וינרב ונחום בלס ממרכז טאוב, מבין 263 אלף התלמידים שהחלו את לימודיהם בבתי ספר חרדיים בשנים 2001–2015, כ-9% מהבנים וכ-6% מהבנות עברו עד כיתה ח' לבית ספר פחות דתי. שיעור המעבר מחינוך חרדי לחינוך חילוני גבוה פי 21 מהמעבר בכיוון ההפוך.

החוקרים מדגישים, אפוא, כי בשלבי החיים הראשונים, התנועה בכיוון של ירידה במחויבות הדתית חזקה בהרבה מהתנועה ההפוכה.

בגיל בית הספר הילד אינו בוחר את מסגרת הלימוד בעצמו – הוריו הם אלה שמחליטים בשבילו, או מאשרים את בחירותיו. לכן, מעבר של ילד מבית ספר חרדי לבית ספר פחות דתי לרוב מעיד על החלטה של המשפחה כולה, ועל שינוי בתפיסת עולמה ואורח חייה. משפחות חרדיות שמעבירות את ילדיהן למסגרות פחות דתיות משנות את הדור הבא עוד לפני שהילד בוגר דיו כדי לבחור בעצמו.

לצד נתוני פּיו והלמ"ס על הבוגרים, מצטיירת תמונה של תנועה מהדת אל החילון בכל שלבי החיים, כפרטים וכמשפחות שלמות.

כמה מאלה שגדלו כחילונים נשארו כאלה, וכמה מהדתיים?

לפי מכון פּיו, 93% מהיהודים שגדלו כחילונים עדיין מגדירים עצמם כך. לעומתם, רק כ-60% מאלה שגדלו כדתיים או כמסורתיים שמרו על זהותם. הפער ב"שימור הזהות" הדתית הוא חד, לטובת החילונים.

לפי פּיו, שיעורי החלפת הזהות הדתית דומים בין גברים לנשים ובין רמות השכלה שונות. זהו סימן למגמה תרבותית רחבה, לא לתופעה של קבוצה מסוימת.

ככל שקבוצה היא יותר שומרת מצוות, כך היא מתקשה יותר להחזיק אצלה את חבריה. הזהות החילונית היא האטרקטיבית ביותר – מי שנולדו לתוכה כמעט שאינם עוזבים. הזהות הדתית והמסורתית איבדו כארבעה מכל עשרה (40%) ממי שגדלו בה.

מכון פּיו מציין כי המדגם שלו לא כלל מספיק יהודים שגדלו חרדים כדי לחשב עבורם שיעור שימור נפרד – אבל לפי נתוני הלמ"ס, גם רבים מהם עזבו.

כמה מאלה שגדלו חרדים עזבו את העולם החרדי?

לפי מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, 13.3% מאלה שגדלו חרדים עזבו את המגזר החרדי בגילאי 20–64. עוזבי המגזר מהווים כיום כ-1.6% מכלל היהודים הלא-חרדים בישראל, והם קבוצה ההולכת וגדלה.

העזיבה אינה אחידה בין הזרמים החרדיים. לפי אותו מחקר, בזרם הספרדי שיעור העזיבה הוא הגבוה ביותר, בעוד בזרם החסידי הוא הנמוך ביותר.

במאזן הכולל – יותר מפי שניים עזבו את המגזר החרדי מאלה שהצטרפו אליו. לפי הניתוח של המכון, אם המגמה הנוכחית תימשך, בין השנים 2017 ל-2067 צפויים לעזוב את המגזר החרדי כ-420 אלף איש, ואילו רק כ-176 אלף צפויים להצטרף אליו. הזרם הספרדי, המהווה כשליש מהאוכלוסייה החרדית, מספק חלק ניכר מהעוזבים. גם בקרב חסידי חב"ד שיעור העזיבה גבוה יחסית.

האם צעירים עוזבים כיום את החברה החרדית מאשר בעבר?

נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מאפשרים להשוות בין קבוצות שנולדו בעשורים שונים. לפי הנתונים שעיבדה עמותת "יוצאים לשינוי", שיעור עוזבי המגזר החרדי גדל בהתמדה משנתון לשנתון, ומרבית היוצאים עזבו עד גיל 25.

אדר אניסמן, ראש תחום מחקר בעמותת "יוצאים לשינוי", אומרת כי אף שקשה לדייק במספרים, ניכרת בבירור מגמת עלייה. זאת, כנראה, הסיבה למאמץ הניכר שמשקיעים פרנסי החברה החרדית במניעת חשיפה של צעירים לחברה הכללית, כאשר הם מונעים מהם לימודי ליבה, אוסרים על גיוס לצה"ל ומספקים להם קצבאות כדי שיוכלו ללמוד בישיבות ולא לעבוד.

הפער בין הדורות משקף שינוי אמיתי בקצב העזיבה, לא תוצר לוואי של הבדלי גיל. כל דור חרדי מאבד אחוז גדול יותר מבניו מהדור שקדם לו; בתוך כארבעה עשורים כמעט הוכפל שיעור העזיבה בשנתון.

איך מתייחסת החברה החרדית לאלה שיצאו ממנה כיום?

בעבר, היחס ליוצאים מהחברה החרדית היה שלילי ברובו – ניתוק קשר, ישיבת שבעה ולעיתים נידוי מלא. עד לפני כעשור, יוצא בשאלה ממשפחה חרדית נחשב ל"בושה" משפחתית, וקשריו עם משפחתו הוסתרו במידת האפשר.

בשנים האחרונות מסתמנת מגמת הכלה גוברת, גם אם חלקית. לפי מחקר של "יוצאים לשינוי" המבוסס על נתוני למ"ס ותשאול של מאות יוצאים, 90% מהיוצאים מהחברה החרדית שומרים על קשר כלשהו עם משפחתם.

עם זאת, רבע מהם דיווחו על נתק בשנה הראשונה ליציאה, ורוב מי שחוו נתק חידשו את הקשר רק בחלוף הזמן.

איכות הקשר שונה מקשר משפחתי "רגיל". לפי אותו מחקר, רוב היוצאים מוזמנים לאירועים משפחתיים ולביקורי שבתות וחגים – לרוב בתנאי שישמרו על מראית עין דתית בבית ההורים. לעומת זאת, רק מיעוטם מקבלים מהמשפחה סיוע כלכלי בתהליך היציאה, ושביעות הרצון הכללית של היוצאים מהקשר המשפחתי נמוכה משביעות הרצון במשפחות שלא עברו פילוג דתי.

הרבנים הבכירים מעודדים את המשפחות החרדיות לשמור על קשר עם העוזבים. רשימה ארוכה של פוסקי הלכה הוציאה פסיקות נגד ניתוק קשר. על אלה נמנו הרבנים עובדיה יוסף, שלום נח ברזובסקי, שטיינמן, קנייבסקי, אשר וייס, ה"חזון איש" והאדמו"ר מלובביץ' – כולם קבעו כי אין לזרוק ילד שיצא בשאלה מהבית.

הרב אלעזר מנחם שך, ששימש כראש ישיבת פוניבז' ומנהיג הזרם הליטאי ביהדות החרדית, שמר על קשר תקין עם בנו, ד"ר אפרים שך, שעזב את העולם החרדי והיה דתי-לאומי.

עם זאת, המצב בשטח מגוון. חוקר החברה הדתית, ד"ר נרי הורוביץ, שערך את המחקר האקדמי המקיף ביותר על יציאה בשאלה, ציין בריאיון למאקו כי "ההערכה היא שכיום יש מאות יוצאים בשאלה בעלי משפחה בווריאציות שונות: האישה יוצאת בשאלה או הבעל או שניהם יחד.

"האירועים הכי קשים ומורכבים קורים בחסידויות, בעיקר בחסידות גור, שמאוד מורכבת מבחינת יחסים ומיניות ושלא מכילה יציאה בשאלה. כשמעורבים ילדים בסיפור, הקהילה נלחמת עליהם. קונים אותם בכסף, מייצרים ניכור הורי כלפי ההורה שיצא בשאלה".

הפער בין הפסיקה לפרקטיקה בא לידי ביטוי גם בסדרה התיעודית "עוד ניפגש" ששודרה בכאן 11, והציגה הורים ואחים חרדים שניתקו קשר עם ילדם היוצא – חלקם חידשו אותו רק בליווי מקצועי במסגרת ההפקה.

אוטובוס השבת של תנועת חוזה חדש לבאר שבעים. 10 באוגוסט 2024 (צילום: עומר שרביט)

האם יש כאלה שעוזבים את העולם החרדי בסתר?

סדרת הדרמה "בהסתורה" מציגה קבוצת "אנוסים" חרדים – גברים ונשים שאיבדו את אמונתם אך ממשיכים להעמיד פני חרדים כלפי משפחתם וקהילתם, ונפגשים בחשאי בדירת מסתור בירושלים.

הסדרה, שיצרו יוסי מדמוני ואבי תפילינסקי, שודרה בכאן החל ממרץ השנה ומבוססת, בין השאר, על סיפורו של תפילינסקי עצמו, שחי כ"אנוס" 12 שנה עד שעזב בגיל 36 את העולם החרדי – צעד שהוביל לניתוק ממושך מילדיו.

בלב העלילה עומדת רוחל'ה, בת 19 ממשפחה חסידית, שמנסה להימלט משידוך כפוי. לצידה מתפתחת דמותו של יוסי זוכמיר, מייסד קבוצת ה"אנוסים", המממן את פעילותה מכיסו ונקלע לחובות כבדים. דמויות נוספות בסדרה מציגות בריחה מהעולם החרדי שאינה רוחנית בלבד, אלא כוללת גם היבטים מעשיים, ולעיתים נובעת מתופעות קשות כמו הטרדות מיניות מוסתרות במשפחה ובקהילה.

קבלתה של הסדרה בקרב הקבוצה שהיא מתארת הייתה מעורבת. אחד החברים בקהילה סודית של "אנוסים" סיפר בריאיון ל-ynet, שהסדרה עוררה דיון נרחב בקרב חבריה, לצד ביקורת על כך שהיא מציגה את חיי האנוסים כ"מסיבה אחת גדולה", ותחושה שהיא אינה משקפת די את הדרך ואת הלבטים האמיתיים.

התופעה שהסדרה מתארת מעלה שאלה מתודולוגית לגבי הנתונים על יציאה בשאלה ועזיבת החברה החרדית: אם חלק מאלה שמפסיקים להיות חרדים בפועל ממשיכים, כלפי חוץ, להיספר ככאלה, ייתכן שהסקרים מציגים תמונה שמרנית מדי של היקף החילון האמיתי.

פקחי עיריית אשדוד וכוח של משטרת ישראל מגיעים לדוכן של "חוזרים בתבונה" בעיר על מנת לפנות אותו, 27 באוקטובר 2025 (צילום: תני גולדשטיין)

האם החברה הישראלית נעשית חילונית או דתית יותר?

בקרב היהודים בישראל, יותר אנשים שגדלו כחרדים, דתיים ומסורתיים נעשים חילונים יותר במהלך חייהם, מאשר להיפך. היציאה בשאלה גדולה פי כמה מאשר החזרה בתשובה, וזוהי מגמה קבועה ומתמשכת שהולכת ותופסת תאוצה.

פרופ' דן בן-דוד, נשיא מוסד שורש למחקר כלכלי-חברתי, עיבד נתונים של פּיו, הלמ"ס ומבקר המדינה, ומצא נדידה משמעותית מהצד הדתי לחילוני, הרבה יותר מאשר בכיוון ההפוך. לדבריו: "מספר היהודים הבוחרים להיות פחות דתיים גבוה ממספר המחליטים להיות דתיים יותר".

עם זאת, הילודה הגבוהה בקרב החרדים והדתיים מגדילה לאורך זמן את חלקן של הקבוצות השומרות מצוות, למרות היציאה בשאלה.

נכון ל-2024 מנתה האוכלוסייה החרדית כ-1.4 מיליון נפש, כ-14% מאוכלוסיית ישראל, לפי שנתון החברה החרדית של המכון הישראלי לדמוקרטיה. לפי השנתון, בתחילת העשור הבא היא צפויה לחצות את רף שני מיליון הנפש, וב-2045 להגיע לכ-22% מכלל האוכלוסייה – כ-3 מיליון איש.

תחזית הלמ"ס צופה שהחרדים יהוו כ-32% מהאוכלוסייה בשנת 2065 – אך היא אינה לוקחת בחשבון את היציאה בשאלה.

לעומתה, תחזית המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית, המנכה יציאה בשאלה של כ-13.5% מכל שנתון ולוקחת בחשבון גם ירידה צפויה בילודה, מגיעה למספר נמוך בהרבה – כ-3.98 מיליון חרדים, כ-19% מהאוכלוסייה. כלומר, מגמת היציאה בשאלה גורעת מהתחזית הרחוקה מיליוני אנשים.

כך או כך, היציאה מהחברה החרדית מאטה את קצב הגידול שלה, אך אינה עוצרת אותו. גם בתרחיש המנכה את מלוא החילון מהמגמה הדמוגרפית, ברור שהאוכלוסייה החרדית תמשיך לצמוח – מכ-1.4 מיליון היום לכ-4 מיליון בתוך כארבעה עשורים.

יש לציין גם כי רוב המחקרים והנתונים אינם כוללים את המגמות החדשות בחברה הישראלית מאז הטבח ב-7 באוקטובר ופרוץ מלחמת "חרבות ברזל". ארגוני החזרה בתשובה, ובראשם חב"ד, נעשו פעילים מאוד בזמן המלחמה, ובתקשורת וברשתות החברתיות פורסמו סיפורים על גל של "התחזקות" (מסורתיים וחילונים שנעשים דתיים יותר) וחזרה בתשובה.

מצד שני, ארגוני הסיוע ליוצאים בשאלה – "הלל", "יוצאים לשינוי" ו"חוזרים בתבונה" – מדווחים על גידול חד ביציאה מהחברה החרדית, שהחל במגפת הקורונה והתעצם מאז הקמת הממשלה הנוכחית ופרוץ המלחמה. סקרים מראים על ירידה בשמירת מצוות בחברה היהודית-ישראלית, למרות הגידול הדמוגרפי של החרדים והדתיים, ויש אינדיקציות חלקיות לכך שהמגמה הזאת נמשכת.

הפגנה של תנועת התעוררות בגן השושנים בירושלים נגד העירייה ודרישתה להפעיל בית קפה במקום שלא יהיה פתוח בשבת, 6 במאי 2023 (צילום: עמוד הפייסבוק של תנועת התעוררות)

שאלות העולות מן הנתונים

מה צורת השינוי בחברה היהודית בין דת לחילון?

15% מהיהודים עברו לקבוצה פחות דתית, לעומת 6% בלבד לכיוון ההפוך. התנועה הכוללת מוטה בבירור אל החילוניות.

האם המגמה מתחזקת או נחלשת עם השנים?

המגמה של עזיבת הדת מתחזקת. שיעור העזיבה מהמגזר החרדי עלה מכ-7.5% בקרב ילידי שנות ה-60 לכ-12.5% בקרב ילידי 1997–2001. סקר פּיו מראה שיעורי יציאה בשאלה גבוהים יותר ככל שהשנתון מבוגר.

באיזה זרם חרדי העזיבה גבוהה ביותר?

בזרם הספרדי, שבו שיעור העזיבה מגיע ל-26.4% – לעומת 5.4% בלבד בזרם החסידי.

האם היוצאים מנותקים ממשפחתם?

לא באופן גורף. 90% שומרים על קשר כלשהו, אך רבע חוו נתק בשנה הראשונה ליציאה, והקשר עצמו שביר יותר ותלוי בתנאים – בניגוד לקשר במשפחות שלא עברו פילוג דתי.

מקורות: מרכז המחקר פּיו – מעברים בין זרמי דת בישראל, 2024; המכון הישראלי לדמוקרטיה – שינויים במידת הדתיות ומעברים בין זרמי דת (רגב וגורדון); מרכז טאוב – מחקר וינרב ובלס על מעברי תלמידים; שנתון החברה החרדית של המכון הישראלי לדמוקרטיה 2024; המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית – דוח 2024; מוסד שורש / פרופ' דן בן-דוד; עמותת "יוצאים לשינוי" – נתוני למ"ס ותשאול יוצאים.

ענבל שגיב נקדימון, מתרגמת ומרצה, תושבת הגליל. תרגמה יותר ממאתיים ספרי פרוזה ועיון בנושאים מגוונים.